סימן תכא-תכב – שחרית ומנחה בראש חודש


א. מנהגינו באמירת הקרבנות לאמרם בראש חודש כרגיל, ואין מוסיפין בו פסוקי “ובראשי חודשיכם” אחר פרשת התמיד. לפי שעתידין לקרוא אותה בספר תורה. [שלחן ערוך].

ב. צריך אדם להיות זריז לומר יעלה ויבוא, ויתן דעתו שלא לשכוח מלאומרו, והשוכח אמירת יעלה ויבוא בראש חודש, אינו סימן טוב, ולכן טוב שהשמש יכריז בקול רם על אמירת יעלה ויבוא להזכיר לצבור. ובמנחה יכריז קודם העמידה, ובשחרית וערבית ידפוק על התיבה קודם העמידה. [ילקוט יוסף שבת כרך ה’ עמוד רעב].

ג. מי ששכח לומר “יעלה ויבוא” בתפלת שחרית ומנחה של ראש חודש, ונזכר אחר שאמר ברוך אתה ה’ כדי לחתום המחזיר שכינתו לציון, ראה לעיל סימן קז סעיף יט.

ד. יחיד שטעה בשחרית בראש חודש ולא אמר יעלה ויבוא וסיים תפלתו, ונזכר לאחר שהתפלל מוסף, אף על פי כן חוזר ומתפלל שחרית להזכיר יעלה ויבוא. וראה לעיל סימן קז סעיף יט. [ילקוט יוסף שבת כרך ה’ עמוד תי].

ה. אם עדיין לא עבר זמן תפלת שחרית, וחוזר להתפלל אותה אחר תפלת מוסף, טוב ונכון לחזור ולהניח תפילין, וראה לעיל סימן קז. [ילקוט יוסף שבת כרך ה’ עמוד תיא]. 

ו. מי ששכח לומר יעלה ויבוא בראש חודש או בחול המועד, והתחיל מודים, ובאמצע נזכר שלא אמר יעלה ויבוא ופסק וחזר לומר יעלה ויבוא בלא חתימת ברכת המחזיר שכינתו לציון, והמשיך באמירת מודים, חייב לחזור לרצה ולומר שוב יעלה ויבוא עם חתימת המחזיר שכינתו לציון, שדינו כמי שדילג ברכת רצה. ואם סיים את כל תפלת שמונה עשרה, יחזור להתפלל בתנאי של נדבה, וקודם שיחזור יאמר שאם הוא חייב להתפלל, תהיה תפלה זו לחובה, ואם לאו תהיה התפלה לנדבה. [יביע אומר חלק א’ סימן ח אות ז’. יביע אומר חלק ח’ סימן מ].

ז. הדבר פשוט שמי ששכח לומר יעלה ויבוא בראש חודש, אינו רשאי לחזור ולהתפלל מפסוקי דזמרה, אלא יחזור רק על תפלת שמונה עשרה. [יחוה דעת חלק ג’ סימן ג’ בהערה].

ח. מי שמסופק אם הזכיר יעלה ויבוא בתפלת שחרית או מנחה של ראש חודש, דינו כאילו ודאי לא הזכיר יעלה ויבוא. ואם נזכר אחר שסיים תפלתו, כשחוזר להתפלל יעשה תנאי ויאמר, שאם שכח להזכיר יעלה ויבוא תהיה תפלה זו לחובה, ואם הזכיר יעלה ויבוא תהיה תפלה זו לנדבה. ואם אירע דבר זה בשבת, אף על פי כן יחזור ויתפלל, ויחשוב בלבו תנאי של נדבה. [ילקוט יוסף חלק א’ מהדורת תשמ”ה עמוד ר. יביע אומר חלק ב’ סימן ט אות ח-ט, וסימן י’ אות א’].

ט. מי שנסתפק באמצע שמונה עשרה באיזה הלכה, ואין לו אפשרות אחרת לברר הדין אם יכול להמשיך בתפלתו או לא, רשאי לעקור רגליו להביא ספר לעיין. [ראה לעיל סימן קד סעיף ה’. ובילקוט יוסף חלק א’ מהדו”ק תשמ”ה עמוד קעז, ושבת כרך ה’ עמוד רעח].

י. תלמיד חכם שהצבור ממתינים לו שיסיים תפלתו אם שכח לומר יעלה ויבוא באופן שצריך לחזור מתחלת רצה, וחושש לטורח צבור, אסור לו לרמוז לשליח צבור שיתחיל בתפלת החזרה. אבל אם הוא נטרד ע”י שממתינים לו, ואינו יכול לכוין היטב, רשאי להסב פניו לשליח צבור ולרמוז שיתחיל בחזרה. [שם עמ’ קנ הערה כג].

יא. אשה ששכחה לומר יעלה ויבוא בשחרית ומנחה בראש חודש, דינה כדין האיש, וראה בזה לעיל סימן קו סעיף ה’. [ילקו”י שבת ה’ עמ’ רעט, שו”ת יביע אומר חלק ו’ סימן יז].

יב. שליח צבור שטעה ולא אמר יעלה ויבוא בראש חודש או בחול המועד בתפלת הלחש שלו בשחרית או מנחה, או שלא שאל טל ומטר בימי החורף, וסיים תפלתו, סומך על החזרה שמתפלל בקול רם ומזכיר בה יעלה ויבוא. ולא יחזור להתפלל לחש, מפני טורח צבור, שיצטרכו להמתין לו עד שיסיים התפלה השניה. [ילקוט יוסף שבת ה’ עמוד תכג].

יג. שליח צבור שטעה בתפלת הלחש של ערבית של חול המועד, ולא הזכיר יעלה ויבא בתפלה, יחזור להתפלל לחש אחר סיום עלינו לשבח, ובליל שבת יוכל לסמוך על ברכה מעין שבע שמברך אחר העמידה. ואם אינו שליח צבור יאמר לשליח צבור שיכוין עליו להוציאו ידי חובת התפלה, ויענה אמן אחר הברכה. [ילקוט יוסף שבת כרך ה’ מהדורת תשס”ד עמוד תכג].

יד. שליח צבור שטעה בתפלת הלחש שלו ולא הזכיר יעלה ויבא בשחרית או מנחה של ראש חודש, או חול המועד [גם בערבית], או שלא שאל טל ומטר בימי החורף, ולא נזכר עד שהגיע בתפלת החזרה למקום שטעה בו, ונתן בדעתו לצאת ידי חובת התפלה, יצא ידי חובתו, ואין צריך לחזור ולהתפלל. [ילקוט יוסף שבת כרך ה’ עמוד רפ, ובמהדורת תשס”ד עמוד תכד].

טו. שליח צבור ששכח לומר יעלה ויבוא בראש חודש ולא נזכר אלא בשים שלום ולאחר שהכהנים ברכו ברכת כהנים, שאז דינו כיחיד ששכח שצריך לחזור לרצה, כשהוא חוזר וממשיך משם על הסדר ומגיע לברכת כהנים, אין לכהנים לישא שוב את כפיהם. [ילקו”י שם].

טז. שליח צבור שטעה בתפלת החזרה ושכח לומר יעלה ויבא בראש חודש [שחרית או מנחה], או בחול המועד, והשלים תפלתו, אין מחזירין אותו מפני טורח צבור, שהרי תפלת המוספין לפניו שהוא מזכיר בה ראש חודש. אבל אם נזכר שלא אמר יעלה ויבא אחר שחתם המחזיר שכינתו לציון, יאמר שם יעלה ויבא. ואם התחיל בתיבת מודים ונזכר שלא אמר יעלה ויבא, או שהמשיך בברכות שלאחר מכן, וקודם שהשלים תפלתו נזכר שלא אמר יעלה ויבא, חוזר לרצה, ואין בזה טורח צבור. [ילקוט יוסף שבת כרך ה’ מהדורת תשס”ד עמוד תכג].

יז. מי שלא אמר בשחרית של ר”ח יעלה ויבוא, וגם לא התפלל מוסף, ונזכר בזה אחר שהגיע זמן המנחה, [שאז נודע לו שהיום ראש חודש], יתפלל מנחה, ואחר כך מוסף, ואחר כך שמונה עשרה לתשלומי שחרית. כי המוסף ביחס לתפלת התשלומין נחשב לתדיר יותר, ואחר תפלת התשלומין יקרא את ההלל בדילוג. ואין צריך להניח תפילין בעת שחוזר להתפלל תשלומין לשחרית. וכן הדין במי שנאנס ולא התפלל שחרית ומוסף של שבת, ועבר האונס בזמן מנחה, שיעשה כאמור. ואם הזמן מצומצם ואין סיפק בידו להתפלל אלא תפלה אחת, יש אומרים שיתפלל  מוסף,  ויתפלל  ערבית  שתים  לתשלומי  מנחה. ויש אומרים שיש להעדיף להתפלל תפלת מנחה, ולא מוסף. [ילקוט יוסף שבת כרך ה’ עמ’ רפא. שוב ראיתי שזכינו לכוין בזה למ”ש מרן אאמו”ר שליט”א בחידושיו לברכות במאור ישראל].

יח. יש נוהגים שכאשר השליח צבור אומר בחזרת התפלה ב”יעלה ויבוא” זכרנו ה’ אלקינו בו לטובה, ופקדנו בו לברכה וכו’, עונים אחר כל משפט “אמן”. ויש להם על מה שיסמוכו, אך אין חיו בלענות אמן זו, אלא ממנהג בעלמא. ולכן מי שנמצא באמצע פסוקי דזמרה, וכל שכן בקריאת שמע וברכותיה וברכות ארוכות, לא יפסיק לעניית אמן זו. [יחוה דעת ג’ סי’ ט].

יט. מי שלא הזכיר יעלה ויבוא בשחרית, אם ירצה יוכל לצאת ידי חובה בשמיעת החזרה, וראה בדין זה לעיל סימן קז סעיף כד.

כ. מי ששכח לומר יעלה ויבוא במנחה של ראש חודש, ונזכר אחר שעבר זמן תפלת מנחה, ובלילה כבר אינו ראש חודש, יש אומרים שאינו צריך להתפלל ערבית שתים, כיון שבלאו הכי אינו יכול להזכיר יעלה ויבא בערבית, אחר שכבר אינו ראש חודש. ויש חולקים ואומרים שדינו כאילו לא התפלל מנחה כלל [ולא רק שהחסיר מעין המאורע, אלא כאילו לא התפלל כלל. וראה תוס’ והרא”ש ברכות כו:], ולכן צריך להתפלל ערבית שתים. ולדינא, יש לו להתפלל ערבית שתים, אך קודם שיתפלל תפלת שמונה עשרה השניה, יאמר שאם אינו חייב להתפלל ערבית שתים הרי זו תהיה לנדבה. [ילקוט יוסף ח”א מהדורא קמא, תשמ”ה, עמוד רלה].

כא. טעה ולא התפלל מנחה בערב ראש חודש, מתפלל ערבית שתים בליל ראש חודש. ואם צריך להזכיר בשתיהם יעלה ויבוא, ראה לעיל סימן קח סעיף כא. [ילקוט יוסף שם עמ’ רלא]. 

כב. אם חל ראש חודש ביום ששי, ושכח לומר יעלה ויבוא במנחה, ונזכר בליל שבת, לא יתפלל תשלומין, אלא יכוין בברכה מעין שבע. וראה לעיל סימן קח סעיף כו. [ילקוט יוסף חלק א’ מהדו”ק תשמ”ה עמוד רלו].

כג. אם טעה ואמר נוסח “יעלה ויבא” קודם ועל כולם [במקום שאומרים בו ועל הנסים], וסיים תפלתו, חוזר ומתפלל ומזכיר יעלה ויבא ברצה במקום שתיקנו חכמים. וכן מי שאמר יעלה ויבא קודם רצה, בתפלת חוה”מ, או בשחרית ומנחה של ר”ח, וסיים תפלתו, צריך לחזור ולומר שוב יעלה ויבא במקומה, קודם ואתה ברחמיך הרבים. אך טוב שיתנה שאם אינו חייב לחזור ולהתפלל תהיה תפלתו תפלת נדבה. ואם אמר יעלה ויבא בשומע תפלה, מן הדין אינו חוזר, ומ”מ אם סיים תפלתו ורוצה לחזור, יתפלל בתנאי דנדבה. [יביע אומר ח”ח סימן מ].

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן