חיל ורעדה אחזתנו בראותינו העולם בהסגר ושבירת ומיתת אנשים ונשים בחוצות, ה' ירחם כל כל ברואיו היקרים. ראיתי ושמעתי כמה מדברים על הלימודים מזה, זה אומר בכה וזה בכה. זה אומר ליזהר מלשון הרע וזה אומר לשוב בתשובה מדברים שבנ"א חייבים עליהם נידוי שכולם צריכים הסגר. גם שמענו על גודל שמירת יום ש"ק שהוא מקור הברכה וא-ל ישמרני. ובעיקר שמענו לחזק בלימוד התורה שהיא כנגד כולם (פאה א:א) וגם התורה מגינה על כלל ישראל בפרט והעולם בכלל (עיין בגמ' סוטה דף כא ע"א, ועיין בנפש החיים שער ד:יא, וכדאי לעיין באגרות החזון איש ז"ל ג:סב), וזהירות בזמני ק"ש בפרט ובזמני התפילה בכלל וכו'.
מ"מ עיני בדמעות וחמרמרו מעי על מה שנראה קצת חסרון בקצת ההודעות דנראה שחסר גם עידוד כמה שורות בעניני בין אדם לחבירו וגודל הצורך לדאוג לזולת. וידוע משאחז"ל שהאמורא אביי שהיה מבית עלי, ונגזר על זרעו שלא יחיו להיות זקנים, מ"מ אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין (גמ' ר"ה דף חי ע"א).
וגם הייתי בשוק ובהלם כשראיתי ושמעתי כמה שיעורים שנאמרו לתלמידים צעירים שגם חסרו דברי עידוד וחיזוק, והאם נאמר רק שלום עלי נפשי חלילה (ועיין בפסיקתא זוטרתא, לקח טוב, פר' ויצא פ' כט סי' ז) והם קופצים מיד לסוגיית הגמ' בלי שום מילים של בין אדם לחבירו! ואפי' אם רוצים לומר איזה דברים בסוף השיעור דוקא, מ"מ כדאי להגיד לכל הפחות כמה מילים קצרים של עידוד ואמפתיה בהתחלה (עיין בגמ' שבת דף לא ע"ב וק"ו לכאן).
וזה נראה כחוסר הרגשה באותם שהם חולים, ובאותם שהלכו לעולמם, ובאותם שהם גרים לבד, ואותם שדואגים לפרנסתם ומה לאכול ומה ללבוש וכהנה ענינים רבות. ואיך יתכן שר"מ בישיבה ובמוסד לא ירגיש קצת אמפתיה בכמה מילים, ואם כנים הדברים שהוא כן מרגיש את זה, מ"מ הוא עדיין צריך להראות את האמפתיה ולעודד ולחזק תלמידיו.
ומי לנו גדול מרב שהתפעל על המלמד רב שמואל בר שילת שהיה כ"כ דואג על תלמידיו ואמר (גמ' ב"ב דף ח ע"א): ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד (דניאל יב:ג), אלו מלמדי תינוקות, כגון מאן…כגון רב שמואל בר שילת, דרב אשכחיה לרב שמואל בר שילת דהוה קאי בגינתא, א"ל שבקתיה להימנותך, אמר ליה הא תליסר שנין דלא חזיא לי, והשתא נמי דעתאי עלויהו. ע"כ. (ועיין עוד בזה בפרקי מחשבה דף תרלז).
ואחרי ההתבוננות לעצמי אמרתי אחלק כשלל מחשבותי לאחרים ואולי גם הם יתחזקו באלו הדברים.
המשנה בסוכה (ב:ט) הוא נוראה ומפחידה: כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי. ירדו גשמים, מאימתי מותר לפנות, משתסרח המקפה, משלו משל, למה הדבר דומה, לעבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו קיתון על פניו. ע"כ.
והמצב שאנו נמצאים כרגע הוא לא רק בקיום מצוה אחד אלא כמעט בכל חלקי עבודתינו שנשפך הקיתון על פנינו.
ויש להתבונן פשוט, אם הקב"ה אינו רוצה שנרמוס חצירותיו הקדושים (ראה ישעיה א:יב) בין בתפילה בין בלימוד התורה ברבים א"כ י"ל פשוט שעלינו להתבונן מה התוצאה והלימוד מזה בעצם עבודתנו כעת עתה.
ואחי היקרים אגיד לכם סיפור ויסוד נפלא שקרה באנגלי' לפני שנתים. משגיח רוחני אחד היה בבית המרה דאתרא בעירו, הוא וכמה אחרים היו עסוקים באיזה דבר מצוה, אחרי כמה שעות אחד מהם פנה לרב ואמר שבעוד זמן מעט המנין לתפילת מנחה יהיה המנין האחרון, ואם לא נפסיק עכשיו לא יהיה לנו מנין להתפלל. הרב אמר להם שאנו עסוקים במצוה ואם נפסיק עכשיו לא יסתייעא מילתא ולא נגמור עסקנו, לכן נתפלל ביחידות. בסוף עסקם המשגיח רוחני חזר לישיבה שלו וקרא בחור אחד שהיה תמיד מתגאה שאף פעם בחיים שלו לא אבד מנין בציבור, סיפר לו מה שקרה ושאל אותו מה הוא היה עושה. ענה לו הבחור שבודאי היה עוזב בית הרב וללכת להתפלל במנין. המשגיח היה בתדהמה ואמר לו איך יתכן שלא תשמע לפסק של הרב, אלא זה מגלה שענין תפילה בציבור שלך הוא אינו בגדר קיום רצון ה' אלא הוא כעבודה זרה! (ועיין בגמ' עירובין דף סה ע"א א"ר חנינא כל המפיק מגן בשעת גאוה וכו' וברש"י ז"ל שם ודו"ק.)
נתבונן נא, מה אנו לומדים היום כשאנו בהסגר, שאם ה' אינו רוצה הקיום המצוות שלנו והעבודת ה' שלנו באופן ציבורי ועוד חלקי עבודתנו, א"כ עלינו להתבונן אם מה שאנו עושים בדרך כלל הוא רצון ה' או כעין ע"ז חלילה, ומטעם זה נדחף בשתי ידים ממש, והוא עבודה מתוך איזה אופנה ומצות אנשים מלומדה (ישעיה כט:יג), אשר רבינו בעל יסוד ושורש העבודה ז"ל בכל חלק וקטע של ספרו מדגיש לנו ליזהר ממצות אנשים מלומדה אלא אך ורק לקיים רצון ה' יתברך ובשמחה.
ומעין זה שמעתי לפני כמה שנים מרב אחד שאמר שפעם כשהיה אונן ב"מ, רצה לקיים המצוות אבל ידוע שאונן פטור מן המצוות, והתבונן מה הלימוד בזה ואמר דבר נפלא שלפעמים אנו מתרגלים בקיום המצוות עד שנעשה כמצוות אנשים מלומדה (ישעיה כט:יג), אבל כשאדם פטור מן המצוות הוא מתבונן שאינו מקיים מצוות מחמת טבעו אלא אך ורק מחמת צווי ה' ית' וכאן רצון ה' לא לקיימם, ובשעת פטירת נשמה יקרה מן העולם זה הזמן להתבונן על זה.
מסופר על היכין והבועז מעולם החסידות רבי זושא מאניפולי ורבי אלימלך מליז'נסק זצ"ל וזתע"א, שהיו בבית הסוהר והיו בעצבון שלא היו יכולים להתפלל מחמת העביט של מי רגלים שהיה שם, ולפתע פתאום הם רקדו סביב המי רגלים כי התבוננו שרצון ה' באותו זמן הוא לא להתפלל, ולכן כדי לקיים רצון ה' אמרו נרקוד בשמחה! (סוף המעשה הוא כשהרגיש שר בית הסוהר שהם שמחים מחמת העביט של מי רגלים הוא דוקא הוציאוהו להכעיס אותם, אבל עי"ז זכו להתפלל במקום נקי!)
ודומה לזה הוא חולה ביוה"כ שחייב לאכול או פחות מכשיעור או לאכול באופן רגיל, ואם הוא מסוכן להתענות ומתענה לא קיים מצוה אלא עבירה הוא בידו שסיכן את חייו ויתן ע"ז את הדין.
ומזה רואים שהבריח התיכון בקיום המצוות הוא אך ורק קיום רצון ה' ית' בכל אופן ובכל מצב שאנו נמצאים.
והוא לפלא בעיני איך שיש שעדיין שאינם מקשיבים לעצת הרופאים המומחים להיות בבדידות ובהסגר ולשמור על הבריאות וחושבים את זה בגדר חוכא ואטלולא חלילה, ועוברים על ונשמרתם מאוד לנפשותיכם (דברים ד:טו) ומסכנים לא רק חייהם אלא חיים של אחרים ואין שום מקור בש"ס ופוסקים לא לשמוע לעצת הרופאים (ועיין הדק היטב בגמ' שבת דף ל ע"ב וברש"י ד"ה מוטב תכבה נרו כו').
וראיתי במאור עיני על אחד מגדולי הדור של עם ישראל שליט"א אשר רבים נכנסים אליו ומסכנים את חייו! וה' הטוב ישמור על רבן של כל ישראל אשר מפיו אנו חיים.
לכן אחריות גדולה על מנהיגי הקהילות והמוסדות לעודד אחרים לא רק בלימוד התורה ושמירת המצוות אבל גם לדאוג לזולת ולקיים מצות ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט:חי). התורה שלנו הוא תורת חסד (משלי לא:כו), והאחריות מוטלת עלינו להיות אור לגוים (ישעיה מט:ו). העיקר על המנהיגים להכיר חובת השעה ולידע המצב כמו שהוא ולא ללכת עם עינים סגורות.
אינני יושב בתוך עם טמא שפתים (ראה ישעיה ו:ה), וחלילה לנו לומר כן ולעבור על חומר האיסור דאונאת דברים (עיין בגמ' ב"מ דף נח ע"ב), אלא בעם שהן יאמינו והן ישמעו (ראה שמות ד:א), והנני יושב בתוך עם סגולה אשר עסקנים רבים רצים דחופים בדבר המלך מה"מ הקב"ה לעזור לזולת, ובע"ה נשמע מכל הרבנים ומכל המוסדות בלי יוצא מן הכלל גודל קיום רצון ה' בכל חלקי תורתינו הקדושה וכאו"א ישמע את שפת רעהו, ולקיים נושא בעול עם חבירו (אבות ו:ו).
הכותב בדמע, ומתפלל על כלל ישראל בפרט ועל כל הנבראים בצלם אלוקים בכלל.
בברכת חג כשר ושמח,
הצב"י דניאל הלוי ס"ט
ק"ק ליעדז, אנגלי' יע"א.
daniellevy@talktalk.net
