מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף.

השבוע המאמר עוסק בנושא: מה מקור המנהג שנוהגים בעת הוצאת הס"ת להצביע באצבע כנגד הס"ת ולנשק את אצבעות היד?האם מותר להוציא אטריות מהמרק ע"י מצקת מחוררת? 

תרמו להחזקת האתר!

בס"ד, ‏כ"ג שבט תש"פ, 722-2/פ'

לכבוד היקר והנעלה, ה"ה ר' מלאכי להב הי"ו

בית אל

אודות שאלתו, בענין קריאת שם העיר "בית אל", האם יש לחוש בזה משום הזכרת השם וכן משום מחיקת השם.

הנה הכל תלוי בכוונת האדם, ולכן רק אם מכוין לשם ה' הרי שאסור משום הזכרת ה' ומחיקת ה', אולם בקריאת ובכתיבת שם העיר בית אל, אינו מכוין לשם אלקות אלא לשם המקום בלבד. ולכן אין איסור לא בכתיבתו ולא במחיקתו.

ועיין בפתחי תשובה (יו"ד סי' רע"ו ס"ק כ"ח) על דברי הרמ"א שם (סעי' י"ג) על השם "שלום". ועיין באריכות מש"כ השדי חמד בקובץ באר בשדי, ששם הביא עשרות רבנים שהעירו לו על שם ספרו "שדי חמד" שהוא שם קדוש, אותיות שד"י, וכיצד קרא לספרו בשם קדוש. והוא האריך שם להביא הוכחות וראיות כיד ה' הטובה עליו שכשר הדבר. והסכימו עמו חכמי דורו. כיון דלא נתקדשו לשם ה'. ושם במכתב ז' (אות ג') חילק בין השם אליהו לשם מיכאל, שהמחמירים חוששים רק לשם שבסופו כיון שיש בו רוב שם הוי'ה, אך אין מחמירים כלל על השם "אל". ושם במכתב י"ב הביא בשם החת"ס (ח"ו סי' ה' בליקוטים), בענין השם בית אל והביא ממסכת סופרים ומס' פסחים (דף קי"ז ע"א).

ושם במכתב (כ', כ"ג) דן בענין שם המקום בית אל ומחלק בין כותבו עם קו מחבר או ללא קו כשתי תיבות. ובמס' ספר תורה, שנינו, אלו שמות הנחלקין, בית אל, בית און, באר שבע, פוטי פרע, צפנת פענח, חרה אפי, אף ה', רבי יוסי אומר אין נחלקין. והכל מודים שאין חולקין עמיאל, עמינדב, צוריאל, צורישדי.

ועוד עיין שם אחרי מכתב כ"ה מש"כ על העיר הנקראת בית אל שאין בשם זה קדושה ואין משגיחים על הטעם או המקור שממנו נלקח השם. והביא ראיה מתרגום אונקלוס (בראשית פרק ל"ה פסוק ז') שאת השם "בית אל" לא שינה בתרגומו.

ומש"כ "אל בית אל" היינו על המזבח ולא על העיר, ואת העיר לוז קרא בית אל. לכן "אל" שלפני בית אל יש להסתפק בו, אך לא בשם העיר בית אל. וכן בית אל הסמוכה להעי היא ודאי חול. ויתכן שקראוה הכנענים ע"ש אדם שהוא גיבור וחזק כמו אילי הארץ וכדו'.

וכתב שם לדינא, שיש לנהוג שבית אל המוזכר בפ' לך לך (בראשית י"ב, ח') הוא חול גמור ואין לקדשו, וה"ה לבית אל המופיע בפרשת וישלח (שם ל"ה, ז') שהוא חול, אלא ש"אל" המופיע לפניו יש לקדשו, ובית אל הכתוב בפרשת ויצא (כ"ח, י"ט) יש לקדשו מספק.

ועכ"פ עיר הנקראת בית אל, בין אם יכתבוהו עם מקף, ובין אם יכתבוהו ללא מקף, אין בשם זה שום קדושה. וכוונת הקורא היא לשם העיר ולא על מקור השם, ובפרט שיתכן ועיר זו שבימינו היא זאת שהיתה בימי אברהם אבינו.

וביהכ"נ הנקרא בית אל, מותר לקרות הבהכ"נ בשמה, וא"צ לכנות. דהא מצינו שם עיר בית אל והוא רק שם. וכמ"ש בשו"ת משנה הלכות חלק ו (סימן קפד) דאל"כ אין לדבר סוף, ואסור לכתוב אדני הארץ, מפני שיש כזה שם. וכן לא יכנס אל הבית לא יכתוב תיבת אל מפני שהם אותיות השם ב"ה, וע"כ צריך לומר דבתר כוונה הן הן הדברים.

והביא משו"ת ח"ס (ח"ו פ"ה) דבית אל אינו קודש, והביא ראי' דחז"ל עשו יום טוב במגילת תענית ביומא דאתבטלא אדרכתא מן שטרא. וקשה אכתי מה יעשו בשטרות הנכתבים בעיר בית אל, שצריך לכתוב שם העיר, ומכ"ש גיטי נשים, אע"כ אינו קדוש. ע"ש.

ושוב מצא בא"ר (או"ח סי' קמ"ב אות ג') שכתב, נשאלתי מסופר וכו' שם המקום בית אל וכו', אי שפיר לגרור תיבת בית אל, והשיב, מי הגיד לך דבית אל הוא מקודש. ושאלתי מפי סופרים ואומרים שאין מקדשין אותו כלל, והתרגום מוכיח דבכ"מ מתרגם על אל אלקא, והכא לא תירגם רק בית אל עכ"ל.

ואמנם ביהכנ"ס שקראו אותו בית אל לכאורה נקרא כך בגלל שהוא מקום כבודו של הקב"ה, וכיון שקראוהו על שם שהוא ביתו של הקב"ה, א"כ יהי' אסור להוציא שם זה בסתם, שהוא כמוציא שם שמים. אולם אפילו אם השם ניתן לשם מי שמתפללין בו, מ"מ עכשיו מי שמזכיר הביהכ"נ כוונתו רק להזכיר שם ביהכ"נ, ולא לשם המקום, וא"כ אין כאן איסור. [ודלא כמ"ש במשנה הלכות שם].

ודע דלענין שם 'אל' ושם 'יה', סופר שטעה וכתב שם 'יה' משם הויה או שם 'אל' משם אלהים, ולא סיים לכתוב את השמות במילואם, אין איסור מחיקתן אלא מדרבנן, כיון שבמקום ההוא אינו שם בפני עצמו. (ילקו"י יו"ד סי' ער הלכה לז עפ"י המבואר בשו"ת יבי"א ח"י חיו"ד סי' נח עמ' שפ).

ובענין הזכרת ה', כל שהוא דרך תפלה ותחנון, מותר להזכיר. וראה בזה בילקוט יוסף (או"ח סימן קז הערה ט עמ' תקמז; וסימן קמא הלכה יב עמ' קח).

ואסיים בברכה, שתזכה להמשיך ולשקוד על דלתות תורתנו הקדושה, ולעלות ולהתעלות מעלה מעלה בסולם התורה והיראה, והיה שמך כשם הגדולים אשר בארץ. אמן.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

ונשיא הרבנות הראשית לישראל