22 שנה ללא הגאון המקובל חכם מנצור בן שמעון זיע"א


הגאון המקובל חכם מנצור בן שמעון נולד בצפת בשנת ה'תרע"ב, (1912) נפטר ב-ב' בשבט תשנ"ח, (29 בינואר 1998) היה רב ומקובל, מרבני ישיבת פורת יוסף.

 

 

תולדותיו

נולד בצפת, בנם של יעל והרב יעקב בן שמעון, שהיה נכדו של הרב מסעוד חי בן שמעון ונינו של הרב דוד בן שמעון. מייסד ועד העדה המערבית בירושלים ומיוזמי שכונת 'מחנה ישראל' בירושלים.

בהיותו בן שלוש בשנת תרע"ה (1915) נפטר אביו, והוא גדל אצל דודו, החכם אהרון בן שמעון, ראש ישיבת 'מרן הבית יוסף', אב בית הדין, ורב העיר צפת. בנעוריו למד בישיבת 'תפארת ישראל', שהוקמה בשנת תרפ"ה (1925) בחיפה ע"י הרב חיים דב מאיר רובמן. ובהמשך למד בישיבת 'פורת יוסף' בירושלים, והעמיק בלימודו מפי החכם המקובל אפרים הכהן.

בשנת תרצ"ה (1935), בהיותו בן עשרים ושתיים, התמנה לכהן כר"מ בישיבת פורת יוסף, וכיהן בתפקידו עשרות שנים. והעמיד תלמידים הרבה. אחד מתלמידיו הרבים הוא חכם בן ציון מוצפי. במקביל שימש בקודש, והיה חבר הרבנות הראשית לירושלים. עסק בקבלה. למד בחברותא עם מחותנו המקובל הרב אפרים הכהן.

התגורר בשכונת בית וגן בירושלים. בשנת תשל"ז (1977) הוענק לו תואר יקיר ירושלים.

בשנת תשמ"ט (1989) התפרסם בירחון 'אור המערב' מאמרו אודות משפחת בן שמעון לדורותיה.

החכם המקובל חכם מנצור נהג לדבר עם כל אדם בנחת ובשלווה, בסבר פנים יפות, בכבוד ובענווה גדולה. גם כשסבל ממחלה וייסורים המשיך בעבודת ה' וקיבל את ייסוריו מתוך הכרה ברורה.

בשנת תשנ"ד נפטר בנו, הרב מרדכי, בגיל 46.

חכם מנצור נפטר בשנת תשנ"ח. בנו, חכם רבי מסעוד בן שמעון, רבה של שכונת רמת אלחנן בבני ברק,  הקים לזכרו את ישיבת 'אור אליצור'.

לאחר מותו, החלה להתפרסם משנת תש"ס (2000) סדרת הספרים 'שמן המאור' על התורה בשבעה כרכים, על דרך הפשט, הדרש, הרמז והסוד מתוך חידושיו, אותם נהג לכתוב על פתקים.

כמו כן על שמו רחובות בבני ברק ובאשקלון.

צאצאיו

יעל – אשת הרב שלום כהן – ראש ישיבת פורת יוסף ונשיא מועצת חכמי התורה

הרב שלמה בן שמעון – לשעבר חבר בית הדין הגדול וכיום רב שכונת גני טל בבני ברק

הרב נסים בן שמעון – לשעבר ראב"ד תל אביב יפו וכיום אב"ד בבית דין פרטי בבני ברק

הרב מרדכי בן שמעון – רב ומקובל (נפטר בשנת תשנ"ד)

הרב מסעוד בן שמעון – ראש ישיבת אור אליצור, והרב הראשי הספרדי של העיר בני ברק ושכונת רמת אלחנן

ספריו

שמן המאור (7 כרכים) – על כל חלקי פרד"ס התורה

מדברי החכם בעניין 'לימוד התורה' מלמד שהחכמה אינה אלא שער להיכנס בה ליראת שמיים.

הנה מקום אתי לחבר סוף התורה עם תחילתה באופן זה: 'לעיני כל ישראל', 'בראשית ברא א-לוהים את השמים ואת הארץ' – כלומר לעיני כל ישראל, יהיה תמיד לזיכרון בין עיניהם, ענין זה הרמוז בראש התורה בתיבת 'בראשית' – שהיא צרוף אותיות 'בית ראש'. 'בית' – רומז על יראת שמים שנקראת בשם 'בית' שהוא העיקר, 'ראש' – כלומר צריך שתהיה להם ראש ותחילה קודמת לחכמתם, שיקדימו במחשבתם יראת חטאם, ראש ותחילה לחכמתם ולימודם בתורה, וכמו שכתב הרב עובדיה מברטנורא, זיכרונו לברכה, יען כי היראה היא נקראת 'בית', שהיא העיקר, והחכמה אינה אלא שער להיכנס בה ליראת שמים, כאמור. וכן רמוז בראשי תיבות: 'בראשית ברא א-לוהים' – אותיות 'בבא', שהוא תרגום של שער.

(שמן המאור: על כל חלקי פרד"ס התורה, בראשית, עמ' יא, דפוס אלון, בני ברק, תש"ס (2000).

 

מדברי החכם בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שפותח את ידיו, נפתח אות יו"ד שלו להשפיע עליו ברכה.

ועוד יש לרמוז בפסוק זה, מה שאמרו המקובלים על פסוק: 'פותח את ידיך' ופסוק: 'פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך' – שכשהאדם מקבל למטה, להשפיע לעניים ולעשות עמהם צדקה וחסד, אזי מיד משפיעים עליו מלמעלה, ומסייעים לו להחזיק ברכה במעשה ידיו. וזה רמז הכתוב: 'פתוח תפתח את ידך' – רצונו לומר, כאשר אתה מקבל 'פתוח', תיכף 'תפתח את ידך' – כלומר יודך, שתיכף משפיעים מן השמים, שפע ישועה ורחמים, מבחינת אות יו"ד, שהמשפיע מלמעלה היא היו"ד. כי המשפיע מלמעלה לעולם התחתון היא השכינה, והיא שם א-דני, המנהיג העולם והוא הזן ומכלכל ומשפיע ברכה. וזה רמז יו"ד: כי מא' עד ט' עולה מ"ה עם יו"ד מלא – גימטרייה א-דני, כמו שכתב גאון עוזנו, מרן החיד"א, זיכרונו לברכה בספרו הברוך 'אהבת דוד', דף כ"ב עמודה ד', עיין שם בדבריו.

(שמן המאור: על כל חלקי פרד"ס התורה, בראשית, עמ' קע"ב, דפוס אלון, בני ברק, תש"ס (2000).

 

מדברי החכם בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שמידת האהבה והאחדות היא יסוד מוסד לקבלת התורה.

ביאר הגאון רבי יעקב פיתוסי, מדוע הוצרכו לתנאי של במתן תורה, לפי שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה, שאין התורה נקנית אלא בחבורה, שנאמר: 'חרב אל הבדים ונואלו'. ודרשו חכמינו זיכרונם לברכה, שתורתם של אלו שלומדים בבדידות נחרבת, והם מטפשים ונואלים. לפיכך היו ישראל חבורת לימוד אחת ומלוכדת בעת מתן תורה. עד כאן לשונו. ונמצא כי מידה האהבה והאחדות בישראל היא הייתה יסוד מוסד לקבלת התורה. וכמה טעמים יקרים נאמרו בזה כאשר עיני הקורא תחזינה מישרים, בספרם של צדיקים, מפי סופרים ומפי ספרים. האהבה שבין אדם לחברו, 'איש את רעהו יעזורו', וילמדו זה לזה את התורה. כי כך היא המידה, כי אין דברי תורה נקנים אלא על ידי לימוד בחבורה, כאמור. …

ואפשר כי מטעם זה נתנה התורה בחודש סיון, שמזלו תאומים, להורות שמקבלי התורה עליהם להיות באהבה וחיבה זה עם זה כתאומים הללו, שהם אחים ורעים זה לזה. ואפשר כי מטעם זה גם כן ציווה ה' לעשות שניים כרובים על ארון העדות, הרומז לתורה, שבו היו מונחים לוחות הברית. והיו הכרובים שניים ולא אחד, 'ופניהם איש אל אחיו' – שם רמז ללומדי התורה שצריכים לעסוק בתורה בחבורה, איש את רעהו, ולא ביחיד, ושיהיו אוהבים זה את זה וכל אחד יבקש טובת חברו.

(שמן המאור: חידושים וביאורים על התורה בדרך פרד"ס, שמות, עמ' רנט – רס, הוצאת בית המדרש שמן המשחה, אשקלון, תשע"ז (2017)

 

מדברי החכם בעניין 'מנהג ישראל' מלמד לטבול בשבת לקבל תוספת נפש רוח נשמה.

'וביום השביעי יהיה לכם קודש' – ידוע הדבר ומפורסם העניין של חשיבות הטבילה בערב שבת לקראת שבת קודש. וכבר כתב גאון עוזנו, ראש הגלות, מרן הרב בן איש חי, זיכרונו לברכה, בספרו הבהיר והטהור חלק ההלכות, וזה לשונו: מה טוב ומה נעים על פי הסוד לטבול שבת כדי לקבל תוספת נפש רוח נשמה של ליל שבת על ידי טבילה … וגם ביום שבת בבוקר קודם תפילת שחרית, טוב ויפה מאד לטבול, כדי לקבל תוספת נפש רוח נשמה של יום שבת. עד כאן לשון הרב בן איש חי. ונראה כי רמז הכתוב טבילה זאת באומרו: 'וביום השביעי יהיה לכם קודש' – ראשי תיבות אלו עולה בגימטרייה: 'מקוה' – רמז בזה כי כדי לקבל תוספת נפש רוח נשמה יש לטבול קודם במקווה.

(שמן המאור: חידושים וביאורים על התורה בדרך פרד"ס, שמות, עמ' תקמב – תקמג, הוצאת בית המדרש שמן המשחה, אשקלון, תשע"ז (2017)

 

מדברי החכם בעניין 'מסורת אבות' מלמד שישיב עצמו כאדמה, שכולה קשר אחד וחיבור אחד.

'עד שובך אל האדמה' – אל מידת האחדות, שתהיה באדם מידת האחדות, קשורה ודבוקה בו לעולם, כאדמה שהיא כולה אחדות אחד, גוש אחד, וייסוד הארץ אחד הוא. כן האדם, אשר לוקח מן האדמה, צריך שתהיה בו מידת האחדות כאדמה שהיא מקורו ושורשו, וצריך הוא להדמות לשורשו ויסודו.

וזה אומרו 'עד שובך אל האדמה' – רצונו לומר: עד שישיב את עצמו כאדמה זו, מחובר ומאוחד עם כל ישראל כאדמה זו ש'ממנה לוקחת'.

ועוד רמז באומרו: 'כי ממנה לוקחת' – תיבת 'ממנה' חלקנה לשתיים וקראנה: 'כי מן מה לוקחת' – הוא הקדוש ברוך הוא הנקרא בשם 'מה'. … ורצוני לומר, עליך החיוב מוטל להיות עניו ושפל, וגם תקנה לעצמך מידת האחדות כאדמה שהיא שפלה עד מאוד, וכולה היא קשר אחד וחיבור אחד, מאחר שידעת כי מן 'מה', הוא הקדוש ברוך הוא, 'לוקחת'. כי הנה נודע שחביב האדם שנברא בצלם א-להים כי נפשו היא חלק אלוה ממעל, חצובה מתחת כסא הכבוד, והכל הולך אל מקומו ושורשו, כי כמו שהמקור והשורש שממנו חוצבה הנפש הא-לוהית הוא אין סוף, ברוך הוא יחיד ומיוחד, ואין שני לאחדותו, כך הענפים, שהם נשמות בני ישראל, צריכים להיות יחידים ומיוחדים באחדות אחת ובקשר אחד.

(שמן המאור: על כל חלקי פרד"ס התורה, בראשית, עמ' רא- רב, דפוס אלון, בני ברק, תש"ס (2000).

הדליקו נר לכבוד ולע"נ הצדיק המקובל חכם מנצור בן יעל זיע"א.

תגובות (0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *