כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה שבת א – הלכות הדלקת נרות, הלכות לג-לו.

א. מי שקיבל שבת מבעוד יום, ונזכר שהוא צריך לעשות מלאכה נחוצה קודם השקיעה, מותר לו לעשות התרה על קבלת השבת, כמי שעשה התרה על נדר או שבועה, ואז יעשה מלאכתו.

ב. מי שנאלץ לעשות שני שבותים נפרדים בבין השמשות של שבת, כגון נסיעה במכונית הנהוגה על ידי נכרי, ולצאת בה חוץ לתחום, כדי לחזור לביתו לשבת, מותר לו לעשות כן בבין השמשות.

ג. מותר ליהודי לתת רכבו לתיקון אצל מוסך של גוי, שכל פועליו גוים, בערב שבת, על מנת שיוכל לקחתו חזרה ביום ראשון, באופן שקצב לו סכום תשלום מסויים עבור עבודתו. ובלבד שיש שהות מספקת לבצע התיקונים בערב שבת או במוצאי שבת, ואז אפילו אם הגוי מבצע את התיקונים של הרכב בעצם יום השבת מותר. הואיל ואינו אומר לגוי לעבוד בשבת. ומכל מקום במקום צורך, אפילו אם בהכרח יצטרך הגוי לעבוד גם בשבת להשלמת התיקונים, יש להתיר. ואחינו האשכנזים מחמירים בזה. והמקילים יש להם על מה שיסמוכו.

ד. זה שאסרו חכמים לקרוא לאור הנר גזרה שמא יטה, אפילו הנר גבוה עשר קומות שאינו יכול להגיע אליו, אסור, שלא חילקו חכמים בדבר. ומטעם זה אפילו הנר מונח בתוך עששית סגורה, אסור לקרות לאורו.

כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה שבת א – הלכות הדלקת נרות, הלכות כט-לב.

א. אם רוב הקהל בעיר קבלו עליהם שבת מבעוד יום בבית הכנסת, המיעוט נמשך אחריהם, אפילו לא היו המיעוט בבית הכנסת ואמרו בפירוש שאין ברצונם לקבל שבת, נמשכים בעל כרחם אחר הרוב. מרן בש”ע. ואם יש בעיר בתי כנסת רבים אין אחד מבתי הכנסת נמשך אחר בית כנסת אחר, אפילו שנמצא רוב בבית הכנסת האחר. אבל יחיד שמזמין מנין בביתו, אפילו הוא מנין קבוע, בטל אצל הרוב. ויחיד שמתפלל תמיד בבית הכנסת אחד, ובאותו בית כנסת קבלו עליהם שבת, אם רוב העיר עדיין לא קבלו שבת מותר בעשיית מלאכה.

ב. אשה שהדליקה נרות שבת מבעוד יום ונתכוונה לקבלת שבת, אף על פי שהאשה אסורה בעשיית מלאכה, אין הבעל נגרר אחריה, ורשאי להתפלל אח”כ מנחה של חול, וגם מותר בעשיית מלאכה. וכן הבעל שקיבל שבת מבעוד יום אין האשה נגררת אחריו, ומותרת בעשיית מלאכה ובהדלקת נרות שבת.

ג. פתילה שמדליקים בה לכבוד שבת צריכה להיות פתילה הנמשכת אחר השמן שתדליק יפה. וכן השמן שמדליקים בו לשבת צריך שיהיה שמן שנמשך יפה אחר הפתילה, אבל פתילה שאינה נמשכת אחר השמן, כגון משי או צמר ופשתן שאינו מנופץ יפה, וכן שמן שלא נמשך אחר הפתילה כגון שמן קיק ואליה וחלב אין מדליקין בהן, משום גזרה שמא יהיה אור הנר אפל, ויטה את השמן לפתילה בשעה שבא להשתמש לאורה. ושמן של גרעיני צמר גפן בזמן הזה מותר להדליק בו. ונרות שעוה שלנו שכרוכים סביב הפתילה, מן הדין מותר להדליק בהם, אולם יותר נכון לנהוג להדליק בנר של שמן, ושמן זית מצוה מן המובחר.

ד. מי שקיבל עליו שבת מבעוד יום, מותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה. וכן הדין במוצאי שבת, דמי שממשיך סעודה שלישית בשבת לאחר צאת הכוכבים, מותר לו לומר לחבירו ישראל שכבר התפלל והבדיל, לעשות לו מלאכה ולבשל לו דבר מאכל, ומותר לו ליהנות מאותה מלאכה.

כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה שבת א – הלכות הדלקת נרות, הלכות כה-כח.

א. המנהג עתה שכאשר אומרים הצבור בסוף לכה דודי “בואי כלה”, הויא קבלת שבת גמורה, ואסורים בכל המלאכות.

ב. לכתחלה צריך להניח עירוב חצרות מבעוד יום בערב שבת, ומכל מקום מי ששכח להניח ונזכר אחר שקיעת החמה, יניח העירוב ויברך עליו ויוצא בו ידי חובתו.

ג. אשה שהדליקה נרות שבת ואחר כך הרגישה עצמה שהיא צמאה למים, מותר לה לשתות מים לצמאה, או לשתות תה או קפה, כל עוד לא שקעה החמה, ואפילו לדעת מי שאומר שהדלקת נרות עושה קבלת שבת.

ד. זמן בין השמשות, מיד ששקעה החמה בערב שבת ונכסית השמש מעינינו, מתחיל זמן בין השמשות, וצריך לפרוש מכל מלאכה ומאיסורי שבות. ונמשך זמן בין השמשות שלש עשרה דקות וחצי (שלשת רבעי מיל) אחר השקיעה. ולענין תינוק שנולד בערב שבת אחר השקיעה יש מחמירים שאין למולו בשבת אלא אם נולד כעשרים דקות אחר השקיעה, ולאחר מכן נימול בשבת, אבל לפני כן נידון כבין השמשות שמילתו נדחית ליום ראשון. ובמוצאי שבת יש להזהר מאד ולהחמיר כסברת רבינו תם וסיעתו, שיציאת השבת היא שבעים ושתים דקות (ארבעה מיל אחר השקיעה ביום שבת). שרבים מרבותינו הראשונים סוברים כמוהו, ועל צבאם מרן השלחן ערוך. והני מילי מבעי למימרינהו בניחותא, כי היכי דליקבלו מניה. [ולענין מילה לתינוק שנולד בשבת אחר השקיעה, זמן מילתו ביום ראשון].

כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה שבת א – הלכות הדלקת נרות, הלכות כא-כד.

א. אם בא לבית הכנסת סמוך לזמן קבלת שבת, מותר לו להתפלל מנחה של חול בבית הכנסת, אף על פי שבעודו מתפלל יקבלו הצבור את השבת, אין בכך כלום, הואיל והתחיל בהיתר. ואפילו אם היה יודע שבאמצע תפלתו יקבלו הצבור את השבת, שפיר דמי.

ב. אשה שחל ליל טבילתה בליל שבת, והיא מתרחצת וחופפת בחמין בבית המרחץ קודם טבילתה, היותר טוב שבעלה יברך וידליק נרות שבת, או שתעשה תנאי לפני הדלקת הנרות, שאינה מקבלת עליה שבת בהדלקת הנרות, עד אחר רחיצה וחפיפה בחמין.

ג. בין השמשות הוא ספק יום ספק לילה, והוא משעת שקיעת החמה, שנכסית השמש מעינינו, עד צאת הכוכבים, דהיינו שלשת רבעי מיל, שהם שלש עשרה דקות וחצי, ואסרו חכמים בו לעשר פירות שהם ודאי טבל, ואין מערבים עירובי תחומין (לפי שיש להם סמך מן התורה. עירובין יז:), ואין מדליקים את הנרות. (מרן בש”ע סי’ רסא סעיף א). ואם הוא מסופק אם הגיע זמן בין השמשות, או שמא עדיין לא שקעה החמה, יש להקל.

ד. אם שכחה להדליק את האור לכבוד שבת, ונזכרה “בבין השמשות”, מותר לה לומר לגוי להדליק חשמל והנרות להאיר את הבית לכבוד שבת, ולא תברך כלל. ואם שכחה להדליק נרות שבת של שמן ושל שעוה, אבל החשמל היה דלוק, אין לה לומר לגוי להדליק נרות שמן בשמן או בשעוה, כיון שהבית מואר, ואמירה לגוי שבות.

כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה שבת א – הלכות הדלקת נרות, הלכות יז-כ.

א. בחורים פנויים שאין להם אשה, שנמצאים בישיבות, ויש להם חדר נפרד שכל אחד יש בו שנים או שלשה בחורים, אף על פי שמדליקים מטעם הישיבה בחדר האוכל, חובה על הבחורים שיש להם חדר מיוחד, להדליק נרות שבת בברכה, ואחד מן הבחורים (הנמצאים בחדר אחד) יברך וידליק, ויכוין לפטור את חביריו, וכן הם יתכוונו לצאת ידי חובתם, וידליקו בברכה בתורנות אחד אחד בכל ערב שבת.

ב. כלה המדליקה את הנרות בערב שבת בפעם הראשונה, אין לה לברך שהחיינו, שיש בזה איסור ברכה שאינה צריכה.

ג. הדלקת הנרות לכבוד שבת צריכה להיות במקום האוכל או במקום שרגילים להשתמש בו, אבל אם מדליקה את הנרות במקום שאין משתמשים בו, שאינו מקום חיוב, אין ההדלקה מועילה. ואשה חולה או יולדת ששוכבת במטת חוליה, יכולים להביא לפניה את הנרות ולהניחם על כסא או על ספסל, והיא תברך ותדליק, ויכולים אחר כך לקחת אותם משם, ולהניחם בחדר האוכל.

ד. מי שנתאחר בערב שבת לבוא להתפלל מנחה בבית הכנסת, עד לאחר שהקהל שבבית הכנסת קבלו שבת על ידי אמירת בואי כלה, ומזמור שיר ליום השבת, לא יתפלל מנחה באותו בית הכנסת, ואפילו עדיין היום גדול, שמאחר שעשאוהו קודש לא יעשנו אצלם חול ע”י תפלת מנחה של חול, אלא יצא חוץ לבית הכנסת ויתפלל מנחה של חול. במה דברים אמורים כשלא ענה ברכו עם הצבור, אבל אם ענה ברכו עם הצבור, הויא קבלת שבת, ואינו יכול להתפלל מנחה של חול כלל, אלא יתפלל ערבית שתים של שבת, הילכך הנכנס לבית הכנסת בערב שבת ומצא שהצבור עונים “ברכו”, לא יענה ברכו עמהם, מפני שאחר שיענה ברכו אסור לו להתפלל תפלת מנחה של חול.

כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה שבת א – הלכות הדלקת נרות, הלכות יג-טז.

א. כשם שמצוה להדליק נרות בערב שבת לכבוד השבת, כך מצוה להדליק נרות לכבוד ימים טובים, שבכל הימים הטובים נאמר “מקרא קודש”, וקודם ההדלקה יש לברך ברוך את ה ה’ אלקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של יום טוב. ועדה שנהגה בחו”ל שלא לברך על ההדלקה ליום טוב הואיל ועתה זכתה לעלות לארץ ישראל, עליה לנהוג כמנהג ארץ ישראל, לברך על הדלקת הנרות לכבוד יום טוב.

ב. אין להקדים להדליק הנרות בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שהודלקו לכבוד שבת, אלא זמן ההדלקה הוא מפלג המנחה והלאה, (שהוא שעה ורבע קודם הלילה, בשעות זמניות), אם אז מקבל עליו את השבת. ונוהגים להדליק הנרות עשרים דקות קודם שקיעת החמה, ואם נאנסה ולא הדליקה אז, יכולה להדליק עד כחמש דקות לפני שקיעת החמה, ואם לא הדליקה עד אחר שקיעת החמה, לא תדליק כלל.

ג. ראוי מאוד לכבות את אור החשמל קודם הדלקת הנרות בשמן או בנרות שעוה, ולחזור ולהדליקו אחר הדלקת נרות שבת, ולכוין בעת הברכה לפטור את מאור החשמל, אשר באורו הגדול נראה אור לאכול וליהנות מאורו.

ד. אף אשה שהיא סומא ואינה רואה, תברך ותדליק נרות שבת, ומכל מקום אם יש לה בעל פקח, טוב שיברך בעלה וידליק נרות שבת.

כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה שבת א – הלכות הדלקת נרות, הלכות ט-יב.

א. הנשים מצוות על הדלקת הנרות יותר מן האנשים, לפי שהן מצויות בבתים והן עסוקות במלאכת הבית, ואין האיש רשאי להדליק את הנרות, ולחטוף המצוה מיד אשתו, ויכולה האשה לעכב בעדו, מפני שעיקר המצוה מוטלת עליה. ואף על פי כן צריך האיש להזהיר אותה על כך ולומר לאנשי ביתו ערב שבת קודם שתחשך הדליקו את הנר. ואשה יולדת שלא נמצאת בבית, על הבעל לברך ולהדליק נרות שבת, כדת.

ב. לא תקנו חכמים להדליק הנרות בערב שבת אלא בביתו הפרטי של אדם, כדי לסעוד סעודת שבת לאור הנר, שזהו בכלל כבוד שבת. אבל בבית הכנסת אין צריך להדליק נרות, ודי במה שבית הכנסת מואר באור החשמל. והנוהגים לברך על הדלקת הנרות בבית הכנסת, טעות הוא בידם, וברכתם היא ברכה לבטלה, ויש לבטל מנהגם.

ג. נוסח הברכה של הדלקת הנרות בערב שבת, “אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת”. וכדאיתא בסדר רב עמרם גאון (בריש חלק ב). וכן כתב הרמב”ם (פרק ה מהל’ שבת ה”א). וכן כתבו עוד כמה ראשונים. וכן המנהג הנכון.

ד. אחר שהנשים יברכו וידליקו הנרות לשבת, יעצמו עיניהן ויפרסו כפות ידיהן אל מול פני הנרות, ויתפללו להשי”ת שבזכות המצוה הזאת יזכו לאריכות ימים עם בעליהן, ושיזכו לבנים הגונים תלמידי חכמים יראי ה’ וחושבי שמו, ונזכה לגאולה בב”א, האר פניך ונושעה.

כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה שבת א – הלכות הדלקת נרות, הלכות א-ד.

א. הדלקת הנרות בערב שבת אינה רשות אם רצה מדליק ואם רצה אינו מדליק, אלא חובה. ואחד אנשים ואחד נשים חייבים להיות בבתיהן נר דלוק בשבת. ואפילו אם אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר, שזה בכלל עונג שבת.

ב. חייב אדם לברך קודם ההדלקה ברוך אתה ה’ אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת, כדרך שמברך על כל הדברים שהוא חייב בהם מדברי סופרים.

ג. אשה מבנות אשכנז, אשר נשא לבה אותה בחכמה, וברצונה לנהוג כדעת גדולי הפוסקים בדין הדלקת נרות שבת, לברך תחלה ואחר כך להדליק, רשאית לנהוג כן. אלא שטוב שתעשה תנאי “פעם אחת בכל שנה”, שאינה מקבלת שבת כלל בהדלקת נרות שבת, ועליה תבוא ברכת טוב.

ד. ואודות הדלקת מנורת חשמל לכבוד שבת, אם יוצאים בזה ידי חובת הדלקת הנרות, נראה שכל שאפשר להשיג נרות שמן או שעוה, בודאי שעדיף לצאת בהם ידי חובת הדלקת הנרות של שבת ויום טוב, כיון שיש בהם היכר מיוחד שנעשו לכבוד שבת ויום טוב, ונכון לכוין בברכה שקודם ההדלקה, לפטור בברכתו גם את הדלקת החשמל שידליק לאחר מכן. ומכל מקום במקום שאין אפשרות בשום פנים להשיג נרות שמן או שעוה, אפשר לברך ולהדליק על נרות חשמל, ויוצאים בהם ידי חובת ההדלקה.

כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה שבת א – הלכות הכנות לשבת, הלכות יג-טז.

א. גם אחר שעת המנחה ולמעלה מותר לתקן בגדיו וכליו לצורך השבת, שלא נאסר אלא כשעושה מלאכה להרויח ממון. והוא הדין לתקן את בגדי חבירו, כשאינו נוטל עליו שכר. ולכתוב אגרת שלומים מותר. וכן מותר לכתוב חידושי תורה כשבאו לו דרך תלמודו. וכל מה שמותר בחול המועד או ערב פסח, מותר בערב שבת.

ב. מצוה לרחוץ כל גופו ולחוף ראשו במים חמים בערב שבת לכבוד השבת. ואם אי אפשר לו ירחץ פניו ידיו ורגליו. וכן טוב לגזור את הצפרנים בערב שבת. ויש להשתדל ללבוש בגדים נאים לכבוד שבת, וישמח בבוא השבת כמו שיוצא לקראת המלך, ואחר שהתרחץ ילבש בגדי שבת.

ג. אפילו אדם חשוב ומכובד ביותר, ויש לו משרתים שיכינו לו צרכי שבת, ואין דרכו להתעסק במלאכות הבית, או לקנות דברים מן השוק, מצוה שישתדל בעצמו להכין במו ידיו דבר מסויים לצרכי שבת, כדי לכבדו, שמצוה בו יותר מבשלוחו (קידושין מא.). וכן אמרו בגמרא (שבת קיט.) רב חסדא פרים סילקא, שהיה מחתך התרדין כדי לבשלם לכבוד שבת. רבה בר נחמני היה מבקע עצים ומפצלן כדי לבשל בהם. רב ספרא כשהיה מזדמן לו ראש של בהמה היה מחרך בעצמו את ראש הבהמה, רבא היה מולח הדגים, ר’ זירא היה מדליק את האש לבישול. ר’ אבא היה הולך לשוק לקנות בשר ושאר מאכל ומשקה לכבוד שבת. וכל המרבה בדבר זה הרי זה משובח.

ד. מצוה לכבד ולנקות את הבית בערב שבת, ולהדיח ולשטוף את הרצפה לכבוד שבת. ואף אלה שנהגו שלא להדיח הרצפה בתשעת הימים של חודש אב, בערב שבת חזון ישטפו וידיחו את הרצפה לכבוד שבת. וכן האבל שהוא בתוך שלשים, רשאי לשטוף ולהדיח את הרצפה בשבתות שבתוך ימי האבל, לכבוד שבת מלכתא. ועליו תבא ברכת טוב.