ב"ה
שלום וברכה,
בעיקרון מרן זצ"ל פסק לאסור משחקים בשבת לילדים מעל גיל חינוך, כדעת מרן השלחן ערוך, וכמבואר בחזון עובדיה שבת חלק ג עמוד קא בהערה באופן מפורש,
אלא שמרן שליט"א הוסיף שמכיון שצרכי קטן כחולה שאין בו סכנה דמי, ומותר לעשות עבורו איסורי דרבנן כשהדבר נצרך לגדילתו, לכן גם לגבי משחקים יש להקל כשרואים צורך חיוני ואמיתי עבור הילד.
ההיתר מחמת צורך זה הוא עד גיל תשע, לפח מה שכתב מרן זצ"ל בחזון עובדיה שבת חלק ג' שילד נחשב כקטן לענין איסורי דרבנן עד גיל תשע.
וכשאנו דנים על משחקים, טעם האיסור הוא מפני שאינם נחשבים "כלי", לפי שאינם מיועדים להשתמש "בגופם" לצרכי האדם ממש, כמו כוס לשתות וצלחת לאכול וכסא לשבת,
אלא מיועדים לעשות פעולות שאין בהם שום צורך לאדם, רק ש"על ידם" מגיעה בעקיפין הנאה לאדם מחמת "כללי המשחק" בלבד, והראיה, שאילו היה לוקח הכדור לתוך השער בידים לא היה לו שום הנאה או תועלת.
ומעתה צעצועים של ילדים קטנים, שהקטן נהנה מגוף הצעצוע, כגון לגו וכדומה, שאחרי שמרכיב מסתכל על מראה הלגו ונהנה מהתוצאה, או שאבא שלו בונה לו והוא מסתכל ונהנה, כיון שנהנה מגופו של המשחק ממש שמסתכל עליו ונהנה ממראהו, כמו תמונה או בשמים שנהנה מגופם בהנאת מראה או ריח, לכן אין עליהם דין מוקצה, כמבואר בשו"ת נשמע קולם בקונטרס מוקצה.
ויש שאסרו משום ביטול תורה, שלא ניתנו שבתות ומועדים טובים לישראל אלא כדי לעסוק בהם בתורה, ושאפילו בחול אין ראוי לשחק במה שמרבה ביטול תורה, וכמובן שלגבי טעם ביטול תורה יש לדון בכל מקרה לגופו, וראוי להיוועץ בחכם. ועיין עוד בספר תורת מרן הרחבה לדין זה לאור משנתן של רבותינו מרן רבנו הגדול זצ"ל, ואתו עמו להבדיל בין החיים מרן הראש"ל שליט"א.
בברכה רבה,
