משלחן הראשון לציון • האם מותר להחזיר וילון המחובר לתיקרה בשבת? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר “מורשת מרן” מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט”א, מח”ס ילקוט יוסף , שולחן המערכת, עין יצחק ועוד.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם  מותר להחזיר וילון המחובר לתיקרה ע”י קליפסים?

תרמו להחזקת האתר!

בס”ד, ‏ג’ כסלו תשפ”א, 325-2/פ”א

לכבוד

היקר והנעלה, כש”ת ה”ה בנימין בוזגלו נ”י

שלום רב,

לשאלתו אודות וילון שעשוי בצורת גליל שמחובר לתיקרה ע”י שני קליפסים שמוברגים לתקרה א’ מצד ימין וא’ מצד שמאל, והגליל יצא מא’ הקליפסים האם מותר להחזיר את הגליל לקליפס בשבת,

הנה כיון שהוא מחובר לתיקרה, ואינו עשוי לפתוח ולסגור, אלא הדרך להשאירו והוא קבוע, הוא הופך לחלק מן הבנין, ואסור להחזירו בשבת, ועיין בש”ע (סי’ שי”ג), וע”ש במשנה ברורה (סעק”ח).

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון

הרב הראשי לישראל

 

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן

משלחן הראשון לציון • האם כהן יכול לישא כפיו בחדר אחר שיש שם עשרה? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר “מורשת מרן” מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט”א, מח”ס ילקוט יוסף , שולחן המערכת, עין יצחק ועוד.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם כהן יכול לישא כפיו בחדר אחר במקום שיש עשרה?

תרמו להחזקת האתר!

בס”ד, ‏ז’ טבת תשפ”א, 480-2/פ”א

לכבוד היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש”ת ה”ה יעקב ישראלוב נ”י

שלום רב,

לשאלתו אודות כהן שנמצא בעזרת נשים, ויש בעזרת הנשים עשרה מתפללים, אך אין הם מתפללים בנפרד אלא כולם מקשיבים לש”צ שנמצא בבהכ”נ, ושואל האם הכהן שנמצא בעזרת נשים יכול לישא כפיו שם כיון שיש שם עשרה מתפללים בעזרת נשים.

הנה במשנה פסחים (פה:) שנינו גבי קרבן פסח, אבר שיצא מקצתו וכו’, מן האגף ולפנים הרי הוא כלפנים, מן האגף ולחוץ כלחוץ. ובגמ’ שם אמרו, אמר רב יהודה אמר רב, וכן לתפלה. ופליגא דרבי יהושע בן לוי, דאמר ריב”ל, אפי’ מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. ופרש”י, העומד מן האגף ולפנים מצטרף לעשרה, והעומד חוץ לפתח אין מצטרף. ע”כ. ולדבריו, לרבי יהושע בן לוי אפי’ מחיצה של ברזל אינה מפסקת ומצטרפים למנין.

אך בגמ’ עירובין (צב.) שנינו, חצר גדולה שנפרצה לקטנה, גדולה מותרת וקטנה אסורה, מפני שהיא כפתחה של גדולה. ובגמ’, יתיב רבה ורבי זירא ורבה בר רב חנן, ויתיב אביי גבייהו ויתבי וקאמרי, ש”מ ממתניתין דיורי גדולה בקטנה ואין דיורי קטנה בגדולה. ופרש”י, דיורי גדולה מושלין בדיורי קטנה, ואין דיורי קטנה מושלין בגדולה. ועוד אמרו שם (צב:), צבור בגדולה וש”צ בקטנה, יוצאים י”ח. צבור בקטנה וש”צ בגדולה, אין יוצאין י”ח. תשעה בגדולה ואחד בקטנה מצטרפין. אבל בהיפך אינם מצטרפים.

ומכח זה התוס’ שם חלקו על רש”י, שהרי משמע מהסוגיא דהלכה כריב”ל דאפי’ מחיצה של ברזל אינה מפסקת. ולכן פי’ ר”י דבפסחים איירי לענין היחיד שעונה לקדיש ולקדושה ויהא שמה רבה. דס”ל לרבי יהושע בן לוי שיכול לענות אפי’ אם יש מחיצה של ברזל מפסקת. אבל לרבי יהודה מפסקת, ואינו עונה עמהם, דכי היכי שאינו מצטרף למנין ה”ה דלא נפיק י”ח. ע”ש.

והיוצא מדברי התוס’ דגם אם חמשה בגדולה וחמשה בקטנה אין מצטרפין, והא דנקט בסיפא תשעה בקטנה, אגב רישא נקט הכי. אבל ה”ה לחמשה וחמשה. אולם אם היו עשרה במקום אחד, ואומרים קדיש או קדושה, אפי’ מי שאינו עמהם נמצא ברשות אחרת, יכול לענות אחריהם אמן. וד”ז מובא גם בתוס’ (ר”ה כז:). ובתוס’ סוטה (לט.), דלענין ברכת כהנים מתוך שמוציא בני הגדולה, יוציא גם העומד אחר המחיצה, דכלפי אבינו שבשמים לא תלי בהפסקת מחיצה. ע”כ. וכך כותבים עוד ראשונים, הר”ן בתחלת ר”ה, המרדכי, הרשב”א בתשו’ ח”ג (סי’ רפו), הראב”ד.

וכך מבואר במאירי שם, דמאי דאמרי’ דיחיד מצטרף לעשרה, ה”מ בשנפרץ הגדול לקטן במלואו, דהיינו שהחצר הקטנה אינה מובדלת מתוכה מן הגדולה כלל, וכל העומד בקטנה רואה כאילו הוא חלק מן הגדולה, אלא שהגדולה יתירה על הקטנה, ולכך אמרי’ שכל שהמיעוט נמצא בקטנה מצטרף לגדולה וחשיב כרגלי הגדולה. אבל אם הקטנה לא נפרצה במילואה לגדולה, אלא שיש לה גיפופין, וכן שאין הפירצה יותר מעשר, וכ”ש אם לא נפרצה כלל, אלא שהיא פתוחה לה, כל אחת רשות לעצמה ואין שום צירוף מזו לזו. ע”כ. וכ”ה בטור (בסי’ נה). דצריך שיהיו כולם במקום אחד וש”צ עמהם, ורק העומד תוך הפתח מן המשקוף ולפנים מצטרף עמהם, ועיין בשו”ת הרדב”ז ח”ב (סי’ תרנ).

ומבואר, שכל שעומד בחדר אחר, אפי’ חדר קטן המתבטל כלפי החדר הגדול, כל שלא נפרץ החדר הקטן לגדול, אין היחיד העומד שם מצטרף למנין עם אלו הנמצאים בחדר הגדול.

וז”ל מרן בש”ע (סי’ נה סעיף יח): אם קצת העשרה בביהכ”נ, וקצתם בעזרה, אינם מצטרפים. ע”כ. והנה מרן לא קאי אלא לענין צירוף לעשרה, אבל לא קאי לענין תפלה בצבור. ובאמת שהצל”ח ברכות (ח.) נסתפק בכיו”ב, אם זה נחשב כעומד בביהכ”נ, או דילמא אף דנחשב מתפלל עם הצבור, מ”מ אינו נחשב נכנס לביהכ”נ. ולצורך אדם חלוש שקשה עליו הטורח דדוחקא דציבורא אפשר להקל. ובמשנ”ב (סי’ נה ס”ק נח) ה”ד הח”א שכתב, דכשיש בית ולפנים הימנו חדר, והחדר ההוא אינו פרוץ במילואו, המתפלל שם כאילו מתפלל ביחידי, ורק קדיש וקדושה יכול לענות, כדלקמן בסעי’ כ’. ובתשובת הרדב”ז (סי’ תרנ) מצאתי שכתב, דזה דוקא לענין צירוף, אבל שיהיה כמתפלל עם הצבור, אם אין לחדר פתח אחר רק דוקא דרך הבית הגדול, חשיב כמתפלל עם הצבור. ע”כ. ומבואר, דדוקא אם אין לחדר פתח רק דרך הבית הגדול, בזה חשיב כתפלה בצבור, הלא”ה אף שרשאי לענות קדיש וקדושה, א”ז בכלל תפלה בצבור. כי לענין תפלה בצבור בעי’ שיהיה יחד עם הצבור במקום אחד, שאז תפלתו מתקבלת. והמתפלל בחדר הסמוך לביהכ”נ דרגתו כדרגת מי שאינו יכול להתפלל עם הצבור ממש, ומתפלל בשעה שהצבור מתפללין, דא”ז כתפלה בצבור ממש. וכן מבואר עוד מדברי המשנ”ב (סי’ נה ס”ק נב) שכתב, דפשוט דהעומדים בעזרת נשים ובמחיצה המפסקת יש חלון ומראה להם פניו משם, מצטרף עמהם לעשרה, וכ”ש דאם יש בלעדו עשרה נחשב תפלה בצבור עי”ז. וע”כ כיון שיש עשרה בבהכ”נ, יש עשרה גם בעזרת נשים, נחשב כתפלה בציבור.

ולגבי נשיאת כפים ירד לבהכ”נ, דיש מהאחרונים שחולקין על עיקר הדין וסוברים דענינינו אינו דומה כלל לזימון. ומבואר דדוקא במראה פניו להם דרך החלון, דכיון שמצטרף עמהם לעשרה חשיבא תפלתו לתפלה בצבור. הלא”ה אין זה נחשב כתפלה בצבור. וכל שכן לענין ברכה.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון

הרב הראשי לישראל

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן

משלחן הראשון לציון • האם מותר לשלב את האצבעות זו בזו והאם צריך להקפיד שלא להניח יד שמאל על ימין? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר “מורשת מרן” מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט”א, מח”ס ילקוט יוסף , שולחן המערכת, עין יצחק ועוד.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם מותר לשלב את האצבעות זו בזו והאם צריך להקפיד שלא להניח יד שמאל על ימין?

תרמו להחזקת האתר!

בס”ד, ‏כ’ אדר תש”פ, 855-2/פ’

לכבוד

היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש”ת ה”ה יצחק לוי נ”י

 

שלום רב,

לשאלתו האם צריך להקפיד שלא לשלב אצבעותיו זו בזו, והאם צריך להקפיד גם שלא יניח ידו השמאלית על יד הימנית,

הנה מובא בגמ’ (שבת י’.) רבא שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי, וכן אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא כי איכא צערא בעלמא שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי,

וכתב הט”ז (סי’ צ”ה סק”ג) וחלילה לפכר ידיו בעת שלום, כי הוא מוריד דין על עצמו בזה ח”ו כידוע, ורבינו האר”י (בשער המצוות פרשת עקב) כתב אסור לאדם לחבר ולשלב אצבעות יד ימינו עם אצבעות יד שמאלו כמו שנוהגים בני אדם לעשות לפי תומם דרך מקרה, והטעם לפי שהם כוחות עליונים ימיניים ושמאליים, ואין לערבם, ומקור דבריו בזוהר הקדוש (ויקרא דף כ”ד) וכ”כ במעבר יבוק, כף החיים (צ”א סקכ”ח), בן איש חי (פרשת פנחס אות י”ח), וכן בספר יסוד ושורש העבודה (שער הכולל פ’ י”ט) כתב ויזהר מאוד שלא תשלב אצבעות שתי הידיים זה בזה, וכן הביא הבאר היטב (סו”ס צ”ה) אולם המשנה ברורה לא הזכיר דבר זה.

ובספר נזר החיים (עמ’ רי”ג) נשאל הגר”ח קנייבסקי על כך שמצינו תמונות של גדולי ישראל בהם הם נראים משלבים אצבעות ומוכח דלא הקפידו בזה, וכתב שם שאצלנו נהגו להקפיד, אך מי שאינו מקפיד יש לו על מי לסמוך, והגרש”ז אויערבך זצ”ל בספר חכו ממתקים (ח”ב עמ’ צ”ט) כתב על שילוב אצבעות שהוא אינו רואה בזה בעיה הלכתית, ובפסקי תשובות (סי’ צ”ה על דברי הבאר היטב בהערה 42) כתב שיש לעיין שבלשון הזוה”ק איתא כד דינא אישתלים ושריא עליה דברנש כדין אסתיים ואתתקנו אצבעאן חמש בגו חמש, ימינא בשמאלה, משמע שהקפידא דוקא כמשלב כל עשר אצבעותיו ימין ושמאל זה בזה, אמנם בספרים כותבים בסתם שלא לשלב אצבעות הידים זה בזה, ואולי גם כוונתם בפשטות על כל עשר האצבעות וצ”ע עכ”ל.

ועל כן מי שבכל הלכותיו הולך ע”פ הקבלה יקפיד מאד בזה שלא לשלב אצבעות הידים זה בזה, וכן לא יניח ידו השמאלית על יד ימנית, אך מי שנוהג בכל דרכיו כפשט ישתדל בזה, אך אם לא מקפיד יש לו על מה לסמוך.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

ונשיא הרבנות הראשית לישראל

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן

משלחן הראשון לציון • האם צריך לכבד את אביו או חמיו בסנדקאות ומה העצה שהם לא שומרים תורה ומצוות? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר “מורשת מרן” מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט”א, מח”ס ילקוט יוסף , שולחן המערכת, עין יצחק ועוד.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם צריך לכבד את אביו או חמיו בסנדקאות ומה העצה שהם לא שומרים תורה ומצוות?

תרמו להחזקת האתר!

בס”ד, ‏כ”ב חשון תשפ”א, 229-2/פ”א

לכבוד היקר והנעלה, כש”ת ה”ה עמרם עמר נ”י

שלום רב,

לשאלתו כאשר נולד לו הבן הראשון כיבד את רב המקום לשבת סנדק, וכעת עתיד להיוולד לו בן שני, האם מחוייב להזמין את חמיו לשבת סנדק, חמיו אמנם תומך בבני הזוג, ומשתדל לעזור להם במה שאפשר, אך מאידך גיסא הוא לא מקפיד על שמירת תורה ומצוות, האם בכל זאת יזמין אותו לשבת סנדק.

לעצם מעלתו וגדולתו של הסנדק, הנה, סימוכין מן התורה למצות סנדקאות, הוא ממה שנאמר בבראשית (פרק נ) גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף. ותירגם יונתן בן עוזיאל “כד איתילידו גזרינון יוסף”. וכתב המפרש שם, רצונו לומר, שיוסף היה הסנדק, שעל ברכי יוסף היו נימולים. ובמדרש שוחר טוב איתא: כל עצמותי תאמרנה, אמר דוד לפני הקב”ה, אני משבחך בכל איברי ומקיים בהם מצוות, ביד ימין אני כותב ומראה טעמי תורה, ביד שמאל קושר תפילין וכו’, בברכים אני נעשה סנדק לילדים בשעת מילה ופריעה. ולכן כתב בהגהות מיימוניות (פרק ג’ דמילה), שנוהגים להדר אחר מצוה זו להיות סנדק לתפוס התינוק. והביאו הרמ”א (סימן רסה סעיף יא): ונוהגים להדר אחר מצוה זו להיות סנדק לתפוס התינוק למוהלו, דכל סנדק הוי כמקטיר קטורת. ע”כ. ועיין למהרי”ל (ריש הלכות מילה) שכתב, כשנעשה הוא [המהרי”ל] בעל ברית, והוא קרוי סנדק בלשון חכמים, היה נוהג לרחוץ ולטבול עצמו להכניס התינוק בטהרה לברית. ואמרו גדול מצות בעל הברית ממצות המוהל, להקדימו לקריאת התורה, מפני שרגליו נדמו למזבח וכאילו מקטיר קטורת לשמים. וכן הוא ברמ”א שם, דיפה כח הסנדק מכח המוהל להקדימו לקריאת התורה, דכל סנדק הוי כמקטיר קטורת. והוסיף הגר”א שם, שהוא דומה למקריב קרבן, וכמו שאמרו בזוה”ק (פרשת לך לך צד:) האי מאן דאקריב וכו’. ושם (צה.) פתח אידך ואמר מזבח אדמה וכו’.

ומעיקר הדין אין שום חיוב ליתן סנדק להורים, ואין בזה כיבוד אב ואם, ורשאי אדם לישב בעצמו כסנדק, או לכבד גדול בתורה, שהסנדק משפיע ברוחניות על הרך הנימול. כי אין כיבוד אב ואם אלא בדבר הנוגע להם ישירות, כמו לעשות להם תה וכדו’. אולם לאחר שכיום נהגו לכבד את ההורים, אם לא יתנו להם סנדק ייראה הדבר כפגיעה בכבודם, ובפרט שכבר הזמין את אביו לשבת סנדק בבן הראשון, ואם לא יתן לחמיו בבן השני יכול להפגע ומצוה לקרבו, ובפרט שהוא תומך בהם.

ובענין זלזול בכבודם אף בדבר שאינו נוגע להם לצרכם באופן ישיר, יש להקפיד בזה שלא לצערם. ומבואר כ”ז באריכות בספר ילקוט יוסף הלכות כיבוד אב ואם (פ”ח סעיף א’). וראה בילקו”י שובע שמחות ח”ב, שהבאנו בשם מהר”ח פלאג’י בשו”ת חיים ביד (סי’ ע”ה) שנוהגים לכבד בסנדקאות את אבי הבעל בבן ראשו, ואת אבי האשה בבן שני, וכבר נהגו הכל לכבד את ההורים בסנדקאות, משום כיבוד אב, וע”כ כדי לא לפגוע בכבודו שכיון שנהגו לכבד את אבי הבעל יש לכבדו, אף אם רוצה לכבד ת”ח גדול, ואין הבדל אם אביו ישב סנדק פעם אחת או לא ישב, שכיון שהוא בן ראשון שלו עליו לכבדו, ובבן השני יכבד את חמיו, ורק אם מוחל ומסכים בלב שלם שאבי הבן יכבד ת”ח גדול תע”ב, שכתב היעב”ץ במגדל עוז (נחל תשיעי ראש א’) שהסנדק משפיע על התינוק לקדושה וטהרה ויראת ה’, ותקנת הנער תלוי בכוונת המטפלים בו, וכתב בספר אות חיים ושלום (אות ז’), שיש נהגו שהחכם שבאותו מקום יהיה הסנדק, כדי שאם יהיה ספק בקטן המסורבל בבשר אם נימול כראוי, יהיה החכם הסנדק מעידו שנימול היטב, וע’ בספר תורה לשמה (סי’ נ’) ע”ש.

ואם חמיו יושב סנדק ואינו שומר תורה ומצוות, החכם יתפוס את הרגלים בעת החיתוך, ויכוין שבזכות זה יזכה שבנו יהיה ת”ח גדול בתורה, ויאמר למוהל שהוא רוצה להחזיק את הרגלים לתינוק בלי לפרט לו את הסיבה לכך.

 

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון

הרב הראשי לישראל

 

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן

מרן הראש”ל הגר”י יוסף: “להתחסן בלא להתמהמה”


עם הגעת החיסונים למדינת ישראל, הוציא היום הראשון לציון והרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט”א מכתב בו הוא קורא לציבור להתחסן.

להלן המכתב המלא:

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן

משלחן הראשון לציון • האם מדליקים נרות חנוכה במניני חצרות? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר “מורשת מרן” מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט”א, מח”ס ילקוט יוסף , שולחן המערכת, עין יצחק ועוד.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם מדליקים נרות חנוכה במניני חצרות?

תרמו להחזקת האתר!

בס”ד, ‏כ’ כסלו תשפ”א, 391-2/פ”א

לכבוד הרב החשוב והנעלה, כש”ת כה”ר רבי שמואל דביר שליט”א

שלום רב,

בדבר מה ששאלו שכיום שישנם מנינים קבועים שמתקיימים בחצרות הבתים והמקום פתוח האם ידליקו הציבור שם נרות חנוכה בברכה ובין מנחה וערבית.

הנה כיון שהמקום קבוע זה מספר חודשים ויש שם תיבה וקוראים בס”ת וניכר שהמקום מיועד כעת לתפלות ידליקו נרות חנוכה בברכה בין מנחה וערבית ובילקוט יוסף מועדים (מהדורת תשמ”ח עמוד רד) כתבנו, דבמקום שעורכים עצרת ומסיבת חג, ומתפללים שם תפילת מנחה וערבית, מותר להדליק שם נר חנוכה בברכה. וכתבנו כן לפני למעלה מ-25 שנה, וכן היה מורה בזמנו מרן אאמו”ר זיע”א, שרק אם מתפללים שם מנחה וערבית מדליקין בברכה. אולם לאחר שנים אמר, שתפלת ערבית במקום אינה לעיכובא, אלא רק טוב ונכון הדבר. דכל מקום ציבורי שמתאספין יש להדליק בברכה. וכ”פ בספר אז נדברו (ח”ה סי’ לז, וח”ו סי’ עה, וחי”א סי’ לב ולד). ובשו”ת בית מרדכי (סי’ מא), ובשו”ת יד נתן ח”ב (סי’ כה). ובשו”ת משנה שכיר (סי’ רב), ע”ש דזיל בתר טעמא שהוא משום פרסומי ניסא במקום שיש עשרה, כי פעמים רבות הפרסום במסיבות אלה הוא גדול ביותר, אפי’ מן הפרסום של ביהכ”נ, משום הקהל הרב הנוהר לשם. ע”ש. וכ”פ בספר מועדי ה’ (משולמי, עמ’ סא בהערה) דלאו דוקא בבית הכנסת אלא בכל מקום שנקבצים שם קהל רב, מדליקים בברכה משום פרסומי ניסא. וכ”פ עוד אחרונים. וזה דלא כמ”ש בשו”ת ציץ אליעזר חט”ו (סימן ל’), שבמסיבה אין להדליק נר חנוכה בברכה. ועיין בספר ארחות חיים להר”א מלוניל (ה’ חנוכה אות י”ז), ובשבולי הלקט (סי’ קפ”ה), ובשו”ת הריב”ש (סי’ קי”א), ובברכי יוסף (או”ח סי’ תרע”א סק”ו), ובשו”ת מהר”מ שיק (חיו”ד סי’ שע”ד). וע”ע בשו”ת התעוררות תשובה (ח”א סי’ קג). ולדעתו אין בכוחנו להוסיף עוד ולהנהיג להדליק ולברך על הדנ”ח במסיבות, ויש למנוע זאת, והמברך מברך ברכה לבטלה, והנמנע יקבל שכר על הפרישה. ע”כ.

גם בשו”ת שבט הלוי (ח”ד סימן סה) כתב שלדעתו אין לברך בכיו”ב, מכיון שעצם המנהג שנהגו לברך על הדלקת נ”ח בבהכ”נ דנו בו האחרונים, והטעם שכתב הכל בו, שהוא משום פרסום הנס ולברך את ה’ במקהלות, וזכר למקדש, וא”כ מנ”ל להוסיף במה שאינו דומה לבית המקדש שאירע בו הנס. ואף שידעתי שבכמה מדינות היה מנהגם להדליק נ”ח ולברך במסיבות כאלה, מי יודע אם רוח חכמים היתה נוחה מהם. עכת”ד.

וכ”כ בספר אז נדברו (ח”ו סי’ עה) בשם הגרש”ז אויערבאך, שאין לברך, שמכיון שמבואר בתשובת הריב”ש (סי’ קיא) שמקור הברכות במנהג זה על יסוד דברי ר”ת לברך על מנהג קריאת ההלל בר”ח, והדבר שנוי במחלוקת, והרמב”ם והש”ע ס”ל שאין לברך, לכן די לנו במה שנהגו, ואין להוסיף על כך. ע”כ. וכ”כ בשמו בספר שלמי מועד (עמוד רלז). וכן כתבו בשו”ת מנחת יצחק (ח”ו סי’ סה אות ג). ובשו”ת קנין תורה ח”א (ס”ס קלא).

אך להאמור כיון שיסוד דין ביהכ”נ משום פרסום הנס, וכן נהגו, וזה הטעם שכתבו רוב הראשונים, ממילא ה”ה במסיבות שיש פרסום הנס גדול, ולכן הנוהגים כן יש להם ע”מ שיסמוכו, כיון שיש בזה משום פרסומי ניסא ביותר.

וכ”כ בספר משנת יעקב (להגר”י רוזינטל בהל’ חנוכה עמוד רס), שפעמים רבות הפרסום במסיבות אלה הוא גדול ביותר, אפי’ מן הפרסום של בהכ”נ, מהקהל הרב הנוהר לשם. ע”ש. וכ”פ הרה”ג ר”ב זילבר בהערותיו לספר מועדי ה’ (משולמי, עמוד סא), דלאו דוקא בבית הכנסת אלא בכל מקום שנקבצים שם קהל רב, מדליקים בברכה משום פרסומי ניסא. וכ”כ בספרו אז נדברו (ח”ה סי’ לז, וח”ו סי’ עה, וחלק יא סי’ לב ולד). וכן העלה בשו”ת בית מרדכי (סי’ מא), והוסיף, ובפרט כשיש שם אנשים שלא הדליקו נרות חנוכה בבתיהם, שאז מצוה להדליק נרות חנוכה בברכה להוציאם י”ח. וכ”כ בשו”ת יד נתן ח”ב (סי’ כה). ובפרט אחרי מה שנתבאר ביישוב דברי מרן הש”ע בזה, מכמה טעמים.

ומ”מ טוב שיתפללו שם ערבית בצבור מיד לאחר ההדלקה כמו שנוהגים בביהכ”נ, והוא בגדר טוב ונכון כדי שייחשב כמו דין ביהכ”נ, אך אין זה לעיכובא. וראה בשו”ת משנה שכיר (סי’ רב), שג”כ דן ע”פ דברי הריב”ש, שאם אירע שלא הדליקו בבית הכנסת, ואח”כ נקבצו ובאו ללמוד שיעור, ושוהים שם שיעור חצי שעה, שידליקו בברכה, ונימק בטוב טעם ודעת. ע”ש. וע’ בשו”ת בנין שלמה (סי’ נג), ובשו”ת יביע אומר ח”ז (חאו”ח סי’ נז אות ד). ובחזו”ע (חנוכה עמ’ מח).

ויש אחרונים שכתבו לדון, אם הדלקת נרות חנוכה שנהגו [או תקנו חכמים] להדליק בבית הכנסת, אם הוא דוקא בבית הכנסת, או”ד גם בבית המדרש. ולפי מה שהעלנו שגם במסיבות הנוהגים לברך יש להם ע”מ שיסמוכו, ורשאים להדליק בברכה, כל שכן לענין בתי מדרשות. וכן המנהג. וראה בשו”ת שיח יצחק וויס (סימן שלח) שדן בענין הדלקת נ”ח בביהמ”ד, ובמקום שמתפללים בו רק מנחה וערבית. האם צריכים להדליק שם, ואם רשאים לברך עליו, כיון שאין שם מנין קבוע גם לתפלת שחרית. והעלה, דאף שבשו”ת מהר”ם שיק (חיו”ד סי’ שעד) הביא שהחתם סופר מנע עצמו מלברך על נ”ח בביהכ”נ, ואף שנוהגים בכל תפוצות ישראל לברך עליו, לכאו’ הבו דלא להוסיף עלה לברך אף בביהמ”ד, מ”מ מבואר בפמ”ג (סי’ תרעא בא”א אות יד) דפשיטא ליה שמדליקין גם בביהמ”ד, וז”ל, ואף בביהמ”ד דאית ביה מזוזה מדליקין בכותל דרום וא”צ אצל הפתח. עכ”ד. ומאחר שביררנו שאין חילוק בין ביהמ”ד לביהכ”נ, בוודאי שאין לחלק ג”כ בין אם מתפללין שחרית שם, או רק לעתותי ערב, מאחר דעיקר הטעם משום פרסומי ניסא, והפרסום הוא רק בלילה, ולעת הזאת הוא קבוע לתורה ולתפלה, בוודאי שגם שם חיובא רמיא, ונראה שגם לברך. ובפרט אם יש שם ס”ת, וכ”כ הא”ר (סי’ רסז אות י”ט) דע”י שיש ס”ת חשוב קביעות.

ושם הובאה תשובת הגאון בעמח”ס לב העברי, שצידד בזה, דאפשר שבית הכנסת עדיף לענין זה מבית המדרש, חדא, דביהכ”נ נקרא מקדש מעט, וכל עיקר נס במקדש נעשה, על כן בדוגמתו עושים אם אין בית דירה. ועוד דפרסום איכא טפי בביהכ”נ ברוב עם וגו’, משא”כ בביהמ”ד אשר לפעמים מתי מספר הם. אלא שלמעשה נראה שגם בביהמ”ד אם יש בו קיבוץ להדליק ולברך. ומכל מקום מעשה רב באתי להודיע, כי פה עיה”ק ת”ו מדליקין ומברכים ג”כ בבתי מדרשות הן האשכנזים והן הספרדים, וכן אצל חכמי האמת בביהמ”ד שלהם. ורק שמן ההדלקה ואילך שיהיה כשיעור חצי שעה שוהין בביהמ”ד מנין, אם בתפלה או לימוד, שיהא פרסומא  בזמן  ההדלקה,  כנ”ל.  והן כי קדושת ביהמ”ד עדיף מקדושת ביהכ”נ, כמבוא’ בש”ע (סי’ קנג ס”א), אמנם צריכים לזה שיהא ביהמ”ד של רבים, ולא שיחיד קובע למדרש, ושיהא נבנה לכתחילה לשם ביהמ”ד כמבוא’ ברמ”א (סי’ קנא סי”ב), ושיהיה שלהם ולא רק בשכירות. עכ”ד.

ואפשר  דמה  שסיים  שצריך  כמה  תנאים,  אינו מוכרח לדינא, וכל שיש שם רבים שמתאספין, לא גרע ממסיבות. ובלבד שישבו שם, ולא כמו הממתינים בקופת חולים וכדו’.

ובשו”ת ויען יוסף (או”ח סימן תא) נשאל על מה שרוצים לאסוף העם ברחוב באמצע העיר ולהדליק שם נ”ח בברכה, והשיב, שאף שמברכין על מנהג, זהו דוקא מנהג שהונהג ע”י רבותינו הקדמונים, דהם היה בכוחם לתקן ברכה, וכן תיקנו ברכת הנותן ליעף כח אף שלא הוזכרה בש”ס, וכמבואר בטור וב”י (סי’ מו). אך מה שלא הונהג מרבותינו הקדמונים אין בכוחינו להנהיג ברכה, וכיון שבאמת שום אדם לא יצא י”ח בהדלקה זו שברחוב, שמצותו בבית שדרים בו, אף שיש בזה פ”נ, מ”מ אין לברך עליה, ומכ”ש אם אותן הרוצים להנהיג כן, אין כוונתם לש”ש אלא להראות תפארתם, וכפי הנראה ממה שרוצין לעשות כן בנרות חשמליים.

גם בשו”ת דברי יציב (או”ח סי’ רפו אות ג) כתב, שא”א לחדש מעצמינו להדליק נ”ח בראש חוצות בשוקי בראי, דאחד הטעמים להדלקה בב”ה הוא משום שהוא הידור למצוה ופ”נ וזכר למקדש, ולכן אי’ בש”ע שמניחו בכותל דרום, וזה דוקא בבית הכנסת. והיכא דלא נקבע מעיקרא, ה”ז חשש ברכה לבטלה, דאין לך אלא מה שאמרו חכמים, וה”ה לגבי הדלקה דמחוייב להיות בכל לילה. וגם מסופקני טובא בביהכ”נ שאין מנין בכל יום אלא לפרקים, האם יש מקום להדליק בלילה מן הלילות, כיון שהמנהג היה להדליק בכל לילה ומוסיף והולך ודו”ק. ועכ”פ ברור שרק בביהמ”ד ומקום קבוע לתפלה היה המנהג ולא בשאר מקומות, ובפרט בזמן הזה שרבו המתפרצים ולעשות איש ככל הישר בעיניו, ולעשות עוד בשרירות לבו לדמות מילתא למילתא וכו’, ומחוייבין להזהר מאד שלא לנטות ח”ו כקוצו של יו’ד ממה שמבואר ומפורש בדברי רבה”ק, ואין להוסיף ואין לגרוע. עכ”ד.

אמנם כ”ז שייך כשרוצים להדליק ברחובה של עיר, כשיש שם עוברים ושבים, ואינו מקום קביעות, אבל בחצרות שיש שם מנינים קבועים ומתפללים שם ג’ תפילות ידליקו שם נרות חנוכה בברכה בין מנחה לערבית, מאותם הטעמים שנאמרו גבי הדלקת בית הכנסת.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון

הרב הראשי לישראל

 

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן

משלחן הראשון לציון • האם צריך להטביל כלי אלומניום חד פעמי? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר “מורשת מרן” מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט”א, מח”ס ילקוט יוסף , שולחן המערכת, עין יצחק ועוד.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם צריך להטביל כלי אלומניום חד פעמי?

תרמו להחזקת האתר!

בס”ד, ‏י”ד חשון תשפ”א

לכבוד היקר והנעלה, יראת ה’ היא אוצרו, ועליו יציץ נזרו, כבוד שם תפארתו, ר’ ראובן שמאי נר”ו.

בענין חיוב טבילה במגשי אלומניום חד פעמיים המיוצרים בחו”ל, הנה כיו”ב דנו הפוסקים לענין כהנים לטוס במטוס מעל בית קברות, ומבואר באג”מ, שאין המטוס מקבל טומאה מדאורייתא, שאין מקבלים טומאה מה”ת אלא שש מיני מתכות המוזכרים בתורה. ומרן בחזו”ע (אבילות ב’ עמ’ נ’ סמך על זה לגבי טומאת כהנים שטסים במטוס, שהמטוס עשוי משאר מיני מתכות וממילא אינו מקבל טומאה, והתיר להם לטוס במטוס מעל בית קברות.

ומטעם זה הורינו ברבנות הראשית להקל בשעת צורך גדול שלא להצריך טבילה לכלים חד פעמיים העשויים מאלומניום או נירוסטא דקים מאד, ונזרקים מיד לאחר השימוש, ואמנם ידוע מ”ש בחזו”ע (שבת ב’ עמ’ נ”ו) שכלים אלה צריכים טבילה בלי ברכה, דכיון שאנו נוקטים שכלי חד פעמי נחשב לכלי גמור, ונוטלים בהם ידים, ומקדשים ומבדילין בכוסות חד פעמי, לפיכך צריכים טבילה. ובשו”ת יהודה יעלה אסאד (חיו”ד סי’ רטז) כתב, שגם כלי שאינו מקבל טומאה ממש לעניין טבילת כלי סעודה חדשים הנקחים מגוי, שטבילתן היא כדי שיצאו מרשות טומאת הגוי לקדושת ישראל, צריכים טבילה בלי ברכה. וכתב ע”ז, וכן נ”ל נכון.

והנה בשו”ת אג”מ (יו”ד ח”ג סי’ כג) כתב שכלים חד פעמיים א”צ טבילה. הגם שדעתו שאפשר לקדש בכוס חד פעמי. [וע”ש בסי’ כ”ב מ”ש בכלל לגבי חיוב טבילה בכלי אלומניום]. וגם בשו”ת מנחת יצחק (ח”ג סי’ עו, ח”ד סי’ קיד, ח”ה סי’ לב, ח”י סי’ כג) כתב, שאינם צריכים טבילה, ושנראה ג”כ שאינם מקבלים טומאה. [והביא מדברי הרמב”ם (הל’ כלים פ”ה ה”ז) שקרן שמשתמש בה ומשליכה אינה מקבלת טומאה. והטעם דל”ה כלי רק כשנעשה להשתמש בו תדירות, אבל לא כשנעשה להשליכה תיכף. אלא שהוא שנוי במח’ האח’ אם דין זה תלוי בדיני כלי לגבי קבלת טומאה]. וכ”כ בשו”ת חלקת יעקב (ח”א א”ח סי’ קנב, יו”ד סי’ מו) ומטעם שאין על כלים אלו שם כלי לגבי קבלת טומאה, כיון דעומדים להזרק, וכמבואר במשנה (כלים פט”ז מ”ה ובר”ש שם) וברמב”ם (כלים שם) דבחושב לאכול מה שבתוכו ולזרקו, טהור, וה”ה שאין עליהם שם כלי לענין טבילת כלים. וכ”כ בקובץ מבית לוי (ח”ה עמ’ כד), ובשו”ת אז נדברו (ח”ז סי’ עא). ומה שכשר לקידוש הוא משום דסו”ס הוא כלי המחזיק בו רביעית יין.

אמנם בשו”ת משנה”ל (ח”ז סי’ קיא) השיב ע”ד המנחת יצחק כיעו”ש. וכ”כ עוד בחט”ז (סי’ כ, וסי’ קלא) דמה בכך שמשתמשין בו רק חד פעמי, דאטו דכמה פעמים השתמשות כתיב בתורה, כלי סעודה כתיב, וכל שהוא כלי חייב בטבילה, ובשלמא אילו לא הי’ ראוי רק להשתמש פעם אחת, היה מקום לדון בזה, אבל כלים אלו הם ראוים לשימוש כמה פעמים, וכמה אנשים באמת משתמשין בו כמה פעמים, ובודאי שחייבין בטבילה כשאר כלים. ומאן ספון להתיר איסור דאור’ בכלי אלומיניום שלא לטבול מכח איזה סברות. עכ”ד. והעיד שכך הסכים לדבריו הגרי”ש אלישיב בפשיטות שכלים אלו חייבים בטבילה. רק שלא יברך על הטבילה.

ומ”מ הקונה קופסאות שימורים כשרים או בקבוקי בירה מגוי, אינו חייב לערות המאכל או המשקה מיד לכלי אחר מאחר והצנצנת לא הטבילוה, דהוי שוא”ת, ואינו נחשב כשימוש לכתחלה בלא טבילה. כמ”ש מהרי”ל דיסקין (קו”א אות קלו), וע”ע בשו”ת משנה”ל (ח”ד סי’ קז) שהתיר מטעם דאיסורא לא ניח”ל למקני, ואין דעתו לקנות הקופסא והקנקן. והובא ביבי”א (ח”ז יו”ד סי’ ט)

וע’ באול”צ (ח”א סי’ כד), שצנצנות של קפה נמס וכי”ב שקונים מבתי חרושת של גויים, במקומות שלאחר השימוש בתי החרושת אינם מקבלים את הצנצנות בחזרה, ונועדו לשימוש חד פעמי, אינם צריכים טבילה. ואפי’ אם בדעתו להשתמש בצנצנת לאחר שיסיים להשתמש בתוכנה, כיון דבשעת הייצור אינו נחשב לכלי, ורק בשעה שחושב הישראל הקונהו להשתמש בו ולעשותו כלי, רק אז חל עליו שם כלי, והרי הוא ברשות הישראל כבר, וברשותו נוצר כלי, בכה”ג לא בעי טבילה, ובפרט בכלי זכוכית שחיוב טבילתן דרבנן, וכמ”ש הרמב”ם (פ”א מכלים ה”ה) דיש להקל].

ויש מי שכתב ששמע בשם הגרי”ש אלישיב, שיש עצה לזה, שיעקם דופן אחת של התבנית, באופן שאינה ראויה לשימוש, דהוי כמו סתירת הכלי, ואחרי כן כשמיישר את הדופן, נחשב שבנה את הכלי מחדש. ושמועה זה אינה מוכרחת כ”כ, שהרי מעיקרא אין כאן סתירה גמורה, שהרי בקל אפשר ליישר בחזרה ויהא ראוי לשימוש בחזרה. וגם צ”ע אם הדבר תלוי שיהיה לו ד’ דפנות, ולא יצא מכלל שימוש, שיש עוגות שאפשר לאפות אותם גם באופן כזה.

ובחזו”ע שם בנה יסודו עפ”ד אח’ רבים שיש תורת כלי גם על שימוש חד פעמי, וא”כ כלים אלו יש עליהם תורת כלי. וסיים שבשו”ת יהודה יעלה אסאד (חיו”ד סי’ רטז) כתב, שאף במקום שאין הכלי מקבל טומאה ממש, לענין טבילת כלי סעודה חדשים הנקחים מגוי, שטבילתן היא כדי שיצאו מרשות טומאת הגוי לקדושת ישראל, צריכים טבילה בלי ברכה. וכתב ע”ז, וכן נ”ל נכון. ע”כ. ומ”מ למעשה כשקשה לו ללכת לטובלם, בפרט כשהזמן דחוק בער”ש וצריכים כעת לאפות, אפשר שיוכל לסמוך על הסברא הנ”ל.

והנה באמת במשך שנים היו כמה מהבדצי”ם משווקים תבניות מהארץ בהכשר, וכך יכלו המוני בית ישראל להשתמש בתבניות חד פעמיות בלי לטרוח ולהטבילם, אמנם בזמן האחרון החלו כמה בדצי”ם לשווק תבניות מחו”ל ואינם מטבילים אותם, כי סומכים על מ”ש במנחת יצחק שאין לזה חשיבות כלי, ולא די בכך שיהיה כשר לנטילה ולקידוש, אלא בעינן שיהיה לזה שם חשיבות של כלי. וראייתו מהרמב”ם לגבי קרן. ואמנם בחזו”ע מיאן בסברא זו, אך י”ל דגם לדעתו כ”ז לכתחלה לבדצי”ם השונים שינהגו כן, אבל היכא שהדבר קשה מאד לביצוע, וכמעט בלתי אפשרי, יתכן שגם מרן זצ”ל יסמוך להקל בשעת צורך גדול והיכא דא”א בענין אחר. בצירוף סברת האג”מ הנ”ל. והכא נמי נימא כאן שהכלי הזה שעשוי מאלומיניום גם אם נחייב אותו בטבילה אינו חייב אלא מדרבנן.

זאת ועוד נצרף את מחלוקת הפוס’ אם כלי חד פעמי נחשב לכלי, דשמא כדעת המנח”י וסיעתו דכלי חד פעמי אינו חשוב כלי כלל, ואף שאנו נוקטים דהוי כלי גמור לעניין קידוש ונט”י, מ”מ הכא שכל הנידון אינו אלא בדרבנן, שמא יהיה ניתן לצרף שיטת הפוסקים דכלי חד פעמי אינו נחשב לכלי וממילא אינו מקבל טומאה כלל.

ואף אם נאמר שכלי חד פעמי רגיל נחשב לכלי, שם מרן זצ”ל נקט כן משום שראוי לשימוש רב פעמי, ומחמת שהוא זול זורקים אותו, אפשר לומר דבתבניות חד פעמיות שלאחר בישול בהם אינן ראויות לשום שימוש, ואין אפשרות לנקותם ולשפשפם כי מיד התבנית מתעוותת עד שאין שייך להשתמש בה, א”כ כאן הוי כלי גרוע יותר מכלי חד פעמי.

וגם הגד הוגד לנו מפי עד נאמן, שבזמנו שאלו את מרן זצ”ל האם יהיה ניתן להקל בזה במקום צורך גדול, ומרן השיב דאיה”נ יהיה ניתן להקל בזה.

ומכל הסברות הנ”ל ומכיון שיש צורך גדול להקל להמוני עמך ישראל, היכא דא”א בענין אחר והוא צורך גדול, יהיה ניתן להקל בזה, ורק הבדצי”ם למיניהם מן הראוי שיעמדו על כך בעת מתן ההכשר למכור את המפעלים של ייצור התבניות בשותפות ליהודי, כך שיהיו פטורים לכ”ע מטבילה.

 

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

ונשיא הרבנות הראשית לישראל

 

 

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן

משלחן הראשון לציון • האם יכול להניח תפילין קודם הבר מצווה ואם יכול להניח גם ר”ת? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר “מורשת מרן” מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט”א, מח”ס ילקוט יוסף , שולחן המערכת, עין יצחק ועוד.

השבוע המאמר עוסק בנושא: ממתי יכול להניח תפילין קודם הבר מצווה והאם יכול להניח גם תפילין ר”ת?

תרמו להחזקת האתר!

בס”ד, ‏ט”ז חשון תשפ”א, 200-2/פ”א

לכבוד

היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש”ת ה”ה סיטבון יוני נ”י

לשאלתו אודות הבן שבעוד ג’ חודשים נכנס לעול המצוות, ממתי יכול להקדים ולהניח תפילין, ועוד שואל שהבר מצוה שלו יחול בפרשת יתרו, והוא רוצה לקרוא את כל הפרשה עם עשרת הדברות האם יכול.

הנה בספר ילקוט יוסף דיני חינוך לקטן הלכות תפילין (סי’ ל”ח סעיף א’) מבואר, שמדין חינוך מצוה על האב לחנך את הבן במצות תפילין להניח תפילין שנה קודם, וגם רשאי לברך עליהן, וכן מנהג הספרדים, ואמנם כל זה אם הוא יודע לשמור גופו בטהרה ולשמור על קדושת התפילין, והכל תלוי בזה.

והנה בברייתא (סוכה מב.) אמרו: קטן היודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין. ופרש”י, שהכוונה שיודע ליזהר לשמור על קדושת התפילין שלא יכנס בהם לביה”כ. והסמ”ג פירש, שיודע ליזהר להיות נקי לשומרן בקדושה ובטהרה, ושלא ישן בהם. וכמו שאמרו בשבת (מט.) במעשה של אלישע בעל כנפים. וכן פירש הסמ”ק. ומפשט דברי הברייתא נראה שהכוונה על קטן שהגיע לחינוך, ועדיין לא הגיע לגיל בר מצוה. ומ”מ יש לחנכו במצות תפילין, כיון שיודע לשומרן בנקיות ובטהרה. וכן אמרו בכיו”ב בערכין (ב:) הכל חייבים בתפילין. ופירשו בגמרא לרבות קטן היודע לשמור התפילין.

ואמנם בעל העיטור (בהלכות תפילין חלק שביעי דף סא) כתב, דמה שאמרו קטן היודע לשמור תפילין היינו בין י”ג שנה ויום אחד. שהרי אמרו שם, קטן היודע לפרוס כפיו חולקין לו תרומה בבית הגנות, ואם קטן ממש הוא, הרי שנינו במגילה (כד.) קטן לא ישא כפיו. וביבמות (צט:) אמרו, חרש שוטה וקטן אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות. ע”כ. נמצא שלדעת בעל העיטור אין דין חינוך בהנחת תפילין. אולם רוב הפוסקים חלקו עליו בזה. ופירשו, דקטן הנאמר כאן היינו קטן שהגיע לחינוך. וכן מבואר בתשובת רב יהודאי גאון, [ראה בספר המנהיג הלכות תפילין עמוד תקצח]. וכן כתבו התוס’ והרא”ש, והמרדכי (בפרק ג’ דברכות כ.). וכן דעת הרשב”א, הרא”ה, בפסקי הרשב”ץ, ועוד. וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סימן לז סעיף ג’): קטן היודע לשמור תפילין בטהרה שלא יישן ושלא יפיח בהם חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו. ואמנם הרמ”א בהגה שם כתב, ויש אומרים שפירוש קטן הנאמר כאן דוקא כשהוא בן י”ג שנה ויום אחד. וכן נהגו, ואין לשנות. והיינו, דתפס לדינא כדעת בעל העיטור, נגד דעת רוב הראשונים הנ”ל. וכבר העיר בזה הב”ח שם, דהיאך הרמ”א פסק נגד רוה”פ. ואפשר שלא נהגו כן אלא רוב העולם שאינם יודעים לשמור על עצמם בנקיות כראוי. אבל עכ”פ קטן הלומד תלמוד ויודע לשמור עצמו בטהרה, אפי’ אינו אלא בן י”ב שנה, איה”נ אביו חייב לקנות לו תפילין ולחנכו בטהרה. ודלא כהרמ”א. וכ”ד מהר”ש הלוי (חאו”ח סימן א’), דדוקא בארצות אשכנז שנהגו ע”פ בעל העיטור יש להם להמשיך במנהגם, אבל אנו הספרדים אין לנו אלא דברי מרן הש”ע. וכן פסקו: בחקרי לב (סימן ח’), ובעולת תמיד, ובשלחן גבוה, ועוד אחרונים.

והנה יש גם מהאשכנזים שנהגו להקדים את זמן הנחת התפילין לקטן, וכמ”ש בספר שערי הלכה ומנהג (חב”ד, חאו”ח עמוד עז) ששמע ממו”ח האדמו”ר הוראה לרבים להתחיל בהנחת תפילין ב’ חודשים לפני הבר מצוה. ובבית הרב היו מתחילין להניח תפילין זמן רב קודם לזה. והאדמו”ר מוהרש”ב עצמו התחיל להניח תפילין בשנת י”ב, או י”א. ועוד כתב שם (עמוד עט) שמנהג העולם לחנך היתום להניח תפילין במלאת לו י”ב שנה, כדי לזכות המת. וצע”ק מה זכות בזה שעושה דבר שאינו שייך לזה, ואפילו לא משום חינוך, משא”כ בקדיש, ועוד דבקדיש בני חיובי עונים אמן. ושומעים איך שמצדיק את הדין וכו’. וי”ל בדוחק. ועוד מובא טעם דכיון שחסרים הדואגים עבור הבן, או עכ”פ אחד מהם לכן צריך ללמדו בעוד מועד, ומה שמקדימים דוקא לי”ב שנה, הוא ע”פ מה שאמרו בגיטין (נב.) דאפוטרופוס לוקח תפילין ליתום. וביתום בן י”ג שנה הרי הוא גדול. אלא דמנא לן שהוא בגיל י”ב שנה. ועיין בשו”ת הריב”ש (סימן תסח), ובשו”ת מהריב”ל ח”ב (פרק טו), ובפמ”ג (ס”ס לז). ע”ש. ובערוה”ש (סוף סימן לז) כתב, שאין נכון לעשות כן, כיון שצריך ליזהר בקדושת התפילין, ובאות חיים (סק”ה) הוסיף, שלא יקדימו להניח אפי’ יום אחד, ואפילו יתום. אך מנהג חב”ד להקדים ב’ חודשים, וכנז’.

והנה ז”ל הרמב”ם (פ”ד מתפילין הי”ג): קטן היודע לשמור תפיליו אביו לוקח לו תפילין כדי לחנכו במצוות. ודייק הגרי”ז מבריסק, דהרמב”ם דייק לכתוב “תפיליו” דמיירי שיכול לשמור התפילין ולא לזורקם לארץ, ולא לשחק בהם או להכניסם בבית הכסא. אבל הרמב”ם לא קאמר לשמור תפילין, לא להסיח דעת מזה וכדומה. אלא תפיליו, דהיינו תפילין גופא. וראה מ”ש בזה בשו”ת תשובות והנהגות ח”ב (סימן כט). וראה עוד בשו”ת חבלים בנעימים ח”ג (סימן ג’), ובשו”ת לב שלמה (סימן א’), ובשו”ת מהר”ש לבית הלוי (סימן א’), ובשו”ת פרחי כהונה (סימן כב). ובתשובות והנהגות הנ”ל.

ומרן אאמו”ר זיע”א הנהיג אותנו להניח תפילין כששה חודשים קודם הבר מצוה, כדי שיהיה רגילים בהנחת התפילין במקומן. והיה מזהיר על גוף נקי.

ולענין קריאת התורה, הנה כיון שנכנס לגיל שלוש עשרה שנה ויום א’, הוא בחזקת גדול ומצטרף למנין ויכול להיות ש”צ, ואף לקרוא בתורה וגם יכול לקרוא בפרשת יתרו יחד עם עשרת הדברות. ואף אם אין ידוע אם הביא ב’ שערות, סמכי’ על חזקה דרבא שמסתמא הביא ב’ שערות, ורשאי להוציא אחרים ידי חובה, וכ”ש בקריאת התורה שהיא חובת צבור.

ומה ששאל אם יכול להניח גם תפילין של ר”ת, הנה, אף על פי שמרן השלחן ערוך כתב, שלא יניח תפילין דרבינו תם אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות, וכן נהגו רבים ושלמים להניח רק תפילין דרש”י, מכל מקום בזמן הזה שהנחת תפילין דרבינו תם נפוצה גם אצל אברכים ובעלי בתים יראי שמים, אין לחוש יותר משום יוהרא. ולכן מצוה שכל אחד ואחד יחוש לדברי גדולי הפוסקים, שסוברים כדעת רבינו תם, ומה גם שכן מבואר בתלמוד ירושלמי, ולא יכנס ח”ו בספק של קרקפתא דלא מנח תפילין. ומכל מקום בחורים רווקים נכון שלא יניחו תפילין דרבינו תם, אלא אם כן יודעים בנפשם שמחשבתם טהורה כל זמן שהתפילין עליהם. וכפי שביארנו בס”ד באריכות בילקוט יוסף או”ח (הל’ תפילין סי’ לד הלכה ג ובהערה. וכן בספרנו שארית יוסף חלק א עמ’ תמא).

וכתב בתשובת מהרי”ל (סי’ קלז), שצריך המחמיר [להניח גם תפילין של ר”ת] להיות מפורסם ומוחזק בחסידות. והובא בב”י (סי’ לד ד”ה ומצאתי בתשובה אשכנזית). והביא שם משו”ת מן השמים (סי’ ג’) שעשה שאלת חלום ע”ז, ואמרו לו, שהואיל ולא נהוג מיחזי כיוהרא, ואין ליטול את השם אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות, מה שלא היו כן כל אותם שראיתם נוהגים כן וכו’. וכ”פ מרן בש”ע (סעיף ג’), וז”ל: לא יעשה כן אלא מי שהוא מוחזק ומפורסם בחסידות. ע”כ. והיינו משום דמיחזי כיוהרא. ובבאר היטב (סק”ו) כתב, נשאלתי על אחד שהיה נוהג להניח תפילין של ר”ת לאחר התפלה בפרהסיא, בפני הקהל, אי מיחזי כיוהרא, פסק בתשובת מהר”ש הלוי דמיחזי כיוהרא וצריך שיבטל מנהגו. וכ”כ בתשו’ שבות יעקב ח”ב (סי’ מד) שאפי’ אם מקצת עושין יש בו משום יוהרא. גם בהגהות יד אהרן אלפנדארי החמיר בזה, כיעו”ש. וכתב במשנ”ב (ס”ק טז ויז) שאף אם ירצה להניחן רק לאחר התפלה, גם לא יעשה כן. שכיון שהעולם נוהגים כרש”י נראה כיוהרא מי שחושש להחמיר על עצמו בזה, אם אינו מוחזק שמחמיר על עצמו ג”כ בשאר דברים.

 

אולם בזמן הזה כבר נהגו רבים להניח תפילין דר”ת, וכמ”ש בשלחן גבוה (סי’ לד סק”ד), בעיר גדולה של חכמים שאלוניקי היו רבנים גדולים שלא הניחו אלא תפילין של רש”י בלבד, וכגון הרב הגדול מהר”י קובו, והרב הגדול מהר”ש אמאריליו, ומורי מהר”י דוד בעל בית דוד, מפני שחששו למ”ש מרן שלא יניחם אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות, וגם אני נהגתי כן אחריהם. וכשעליתי לירושלים ת”ו ראיתי שאפילו מאן דהוא מניח ב’ זוגות, לכן גם אני נהגתי כמותם, ששוב אין כאן יוהרא. ע”כ. גם מרן החיד”א בשו”ת חיים שאל (סי’ א’) כתב, שדברי מרן הם לפי דעת הפוסקים, אבל לפי דעת המקובלים ששניהם צריכים, גם מי שאינו מוחזק בחסידות יניחם, וכן המנהג בארץ הצבי זה שנים רבות, שרוב תלמידי חכמים וגם בעלי מקרא ומשנה מניחים ב’ זוגות. ומ”ש המהרי”ל דלא חזינן לרבנן קשישי שנהגו הכי, היינו בזמנו שעדיין לא נודע שעל פי הקבלה צריכי תרוייהו. ע”ש. וכ”כ עוד בספרו ברכי יוסף (סק”א) שרוב תופסי התורה וקצת בעלי בתים מניחין שתי זוגות תפילין, ולא מיחזי כיוהרא. ע”כ. וכן הוא במחזיק ברכה (סי’ לד סק”ב). והובא בשערי תשובה (סק”ו). גם בשיירי כנה”ג (או”ח סי’ לד הגהות ב”י ס”ג) כתב על דברי הב”י, נ”ב, כל מי שירצה להניח שתי זוגות יניח. הרמ”ע מפאנו סי’ לו. ע”כ. וכ”כ בשו”ת תורת יקותיאל (סי’ יא), ובשו”ת זכרון יהודה (סי’ יט), ובשו”ת מהר”ם בריסק (סי’ יג). וכ”כ ביפה ללב (סי’ לד אות ב’). ע”ש. ובשו”ת תשובה מאהבה ח”ב (סי’ רכב) כתב לפרש מ”ש מרן שלא יעשה כן אלא מי שמוחזק בחסידות, דהפירוש הוא שלא יעשה כן להניח שניהם בבת אחת. וכן פירש בספר אות חיים (אות ט’). וכתב עוד בתשובה מאהבה בח”ג (סי’ תלא) דמיחזי כיוהרא לא שייך אלא אם הוא מניח הב’ זוגות של רש”י ור”ת בבת אחת, אבל בזה אחר זה לא מינכרא לאינשי כל כך. ומכ”ש אם מניח של ר”ת בחדרו ביחיד, וזו היא כוונת הב”י (סעיף ג’) במ”ש לא יעשה כן אלא מי שהוא מוחזק וכו’, ר”ל להניח שניהם בבת אחת. וכן נראה מפורש ממאי דאיתא בסידור האר”י ז”ל, שלא היה מניחם בפעם אחת מפני היוהרא, כי אם אחר התפלה. והובא בעט”ז. ואם כן לפי מנהגינו שלא להניח הב’ זוגות דרש”י ור”ת בבת אחת, רק בזה אחר זה, בודאי שאין שום מקום עכשיו למנוע עצמו מלהניח תפילין דר”ת. וע”ע בספר ווי העמודים על היראים (סי’ לו אות י). ובשו”ת יהודה יעלה קובו (חלק יו”ד סי’ ג), ובספר יפה ללב (סי’ לד). ובשו”ת אור לי (סי’ כד). ובשו”ת מנחת יצחק ח”ג (סי’ קמד אות ב’), וח”ו (סי’ ז’).

 

גם בשו”ת אגרות משה (ח”ד מאו”ח סי’ ט’) כתב, וכבר העיד הכ”מ דכבר פשט המנהג בכל מקום כדברי רש”י בסדר הפרשיות, ומ”מ טוב להתנהג לצאת ידי חובת כל השיטות, שהרי הרבה מרבותינו הקדמונים סוברים כר”ת, והרמב”ם כתב שאינו כן, ותפילין של רבינו האי גאון היו כסדר הרמב”ם ורש”י, וכתב שכן הרבה גאונים סוברים, וכל אנשי ארץ צבי הקדמונים חולקים על זה, כיון שהיו בתחלה הרבה מקומות שעשו כר”ת, וגם במקומו של הרמב”ם נהגו כן לכתחלה. טוב לצאת גם ידי שיטת ר”ת אף שכבר נפסק ונתפשט המנהג שלא כמותו. ומ”מ כשיטת רבינו נהגו למעשה בהרבה קהלות גדולות, וטוב להתנהג כך לצאת ידי חובת שיטתם. ע”כ. גם בשו”ת שמע ישראל (סי’ ג’) כתב, דכיום אין בזה חשש יוהרא, אחר שרוב היראים אפילו מהאשכנזים נוהגים להניח תפילין דר”ת ג”כ, וגם חייטים ורצענים נוהגים כן. ואדרבה המתפלל במקום שנוהגים להניח גם ר”ת ואינו מניח ר”ת, בזה יש לחוש ליוהרא, כעין מ”ש רבינו עובדיה מברטנורא בפרק ב’ דברכות, דחתן כיום קורא ק”ש, ואם לא יקרא הוי יוהרא לומר שהוא מכוין. ובפרט לפי מ”ש הגאון מליסא בחוות דעת (יו”ד סי’ קי בבית הספק) דבמצות עשה לכולי עלמא ספק דאורייתא לחומרא מן התורה, דבעינן שיהיה ודאי ולא ספק. וכ”כ בשו”ת מוצל מאש (סי’ יג), ובשו”ת דברי חיים מצאנז (סי’ יב). וראה מ”ש הפמ”ג בפתיחה כוללת ח”ד (אות יג). ולכן צריכים להניח גם ר”ת לקיים בודאי מצות תפילין. וכ”כ בישועות יעקב (סי’ לד) דמחמירין להניח גם ר”ת משום ספק במצוה של תורה. גם באשל אברהם מבוטשאטש (סי’ יח) כתב, דעכשיו הרבה מניחין תפילין של ר”ת ברבים, אף שלא הוחזקו בחסידות כל כך, מ”מ כמעט אין אחד שלא יהיה בהנהגותיו איזה חומרא בשאר ההנהגות, וידוע שהנחת תפילין של ר”ת היא חומרא שרבים נהגו בה, ולא שייך בזה לא תתגודדו. ע”ש. ובספר ראשית חכמה (שער התשובה פרק ו’) כתב, דבעל תשובה ראוי שיהיה לו ב’ זוגות תפילין, של רש”י ושל ר”ת, כדי לקיים מצות ק”ש כראוי שלא יאמר עליו שהוא מעיד עדות שקר בעצמו, שהרי התפילין של זה פסולים לזה, ונמצא שקרא ק”ש בלא תפילין לפי סברא אחת. ע”ש. ובספר ברכת אברהם מהגה”ק מבוטשאטש (דף ג’) כתב, שחיוב גדול להניח תפילין דר”ת, והוכיח כן מהש”ע (חושן משפט סי’ כה) שאם טעה בשיקול הדעת, כגון תרי תנאי או אמוראי פליגי ולא איפסקא הלכתא כחד מינייהו, ואזל הדיין ופסק כאידך, מה שעשה עשוי וישלם מביתו, משום דיכול הזוכה לומר לדיין זיל אייתי ראיה שאין הלכה כמו שפסקת תחלה ואז אחזיר הממון. והרי ההלכה דפליגי בה רש”י ור”ת בתפילין דומה ממש לשיקול הדעת, כי לא איפסקא הלכתא כחד מינייהו, כי הברייתא סובל ב’ פירושים, אך סוגיא דעלמא אזלא כרש”י, ועל כן אם אין מניחין תפילין דר”ת אז יש להשען פתחון פה ח”ו לתתו לאיש בליעל קרקפתא דלא מנח תפילין שהוא מפושעי ישראל בגופן, והגם שסוגיא דעלמא אזלא כרש”י, זהו תירוץ באם האדם אינו מסור עדיין ביד מנוול, אבל חלילה כשנמסר בידו על ידי חטא, כי העושה עבירה קונה לו קטיגור, היינו שהקטיגור קונה אותו, ואז הוא טוען אייתי לי ראיה דהלכה כרש”י. ע”ש.

ומה מאד תמהתי שראיתי בספר שמחזק את כל מנהגי מרוקו בכל אופן, ולדעתו מעולם לא טעו, והוא ספר דברי שלום ואמת (עמוד 42) וכתב, שהמנהג היה במרוקו שלא היו מניחין תפילין דר”ת אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות. ע”ש.

ובזה חלק על מ”ש בילקו”י לחזק את יראי ה’ להניח תפילין דר”ת, ואיני יודע מה מפריע לו שאנשים מתחזקים וחוששים לכל הדעות, כי העיקר אצלו לחזק את כל מנהגי מרוקו שחלילה לא יחשבו שיש איזה מנהג שאינו נכון אצל המרוקאים. וכל מנהגיהם כביכול ירדו מהשמים, כולל המנהג שיש מהמון העם שמברכים המוציא, וקודם טעימת הלחם אומרים ה’ מלך ה’ מלך וגו’, וזה בודאי מנהג עם ארצות, אבל גם בזה הם מחזקים ואינם מודים שהוא מנהג בורים ועמי ארצות.

וגם כאן איני יודע למה יש להעמיד בדוקא המנהג בזה, ממה שנהגו בחו”ל, גם כאן בארץ ישראל, אחר שעצם הנחת תפילין דר”ת היא חומרא חשובה, שאם לא יניח ר”ת ספק אם קיים מצוה דאורייתא של תפילין, ולדעת ר”ת ודעימיה אם לא יניח התפילין שבסדר הפרשיות לפי דעתם, הרי הוא קרקפתא דלא מנח תפילין. ומצינו לכמה וכמה מרבותינו הראשונים דקיימי בשיטתו של ר”ת. ואע”פ שהמנהג כדעת מרן, ורוב העולם מניחין תפילין של רש”י, מ”מ מה בכך אם ישנו את מנהגם להחמיר בספק דאורייתא כזה. ולמה צריך להתעקש לקיים בכל דבר את המנהג שנהגו בחו”ל, והרי אין בכך כל פגיעה בכבודם של אחרים שלא החמירו בזה בחו”ל. ואדרבה כל מי שיכול לחוש ולהחמיר על עצמו ולהניח גם תפילין דר”ת, תבוא עליו ברכה, וכדברי רבותינו האחרונים הנ”ל שחשו להחמיר בזה. ואף שיש הרבה שיטות בעניני התפילין, מ”מ לא מצינו שחששו לכל שאר השיטות, ורק בענין ר”ת חששו להחמיר, כיון שהרבה גדולי עולם הסכימו עם ר”ת.

וכ’ בש”ע (סי’ לח סעיף ד’): “המניח תפילין  צריך להזהר מהרהורי אשה”. הג”ה, ואם אי אפשר לו בלא הרהורים מוטב שלא להניחן. ע”כ. ואע”פ שלגבי תפילין דרש”י עליו להתאמץ בכל כוחו ולהסיח דעתו מהרהורים ולכוין לבו בשעת הנחתן, אבל בתפילין דר”ת שאינן חיוב כל כך, שב ואל תעשה עדיף. וראה בשו”ת יביע אומר הנ”ל, ובשו”ת משנה הלכות ח”ו (סי’ יב). ועיין בשו”ת אגרות משה כרך ו’ (חאו”ח סי’ ט’). אבל הנשוי שיש לו פת בסלו, בנקל מצי כייף ליצריה, כמו שכתב בש”ע (סי’ ג’ סעיף יד). ושוב ראיתי להגאון ממונקאטש בספר אות חיים ושלום (סי’ לד סק”י) שכתב כן. אלא שכתב שהגאון בעל בני יששכר ציוה על נכדיו להניח תפילין דר”ת תיכף בשנת הי”ג. ע”ש.

ועיין בשו”ת מנחת יצחק ח”ג (סי’ קמד אות ב’) שנשאל על בחור שהתחיל להניח תפילין דר”ת, ומאחר שלא היה לו משלו רק שאל מאחרים היו כמה פעמים שלא הצליח לקבל תפילין של ר”ת, ועל כן לא הניח תפילין דר”ת, אם יש בזה עבירה מה שבאותם ימים לא הניח תפילין דר”ת. והכותב שם כתב שמצא בשם הגה”ק היכל ברכה דבזמן הזה מי שאינו מניח תפילין של ר”ת הוי בכלל קרקפתא דלא מנח תפילין. וכתב הרב המחבר שאמנם מדברי ספר מצת שימורים שהובא בשו”ת חיים שאל (סי’ א’) משמע כדברי היכל הברכה שיש להניח תפילין. אבל מדברי היעב”ץ במור וקציעה שכתב שחלילה להוציא לעז על גדולי ישראל, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים. אמנם נראה שאף דלפי המנהג שנהגו חסידים ואנשי מעשה להניח תפילין דר”ת, מ”מ בחורים לא נהגו להניח, ומצא אסמכתא לכך מספר תורת חיים, על פי מ”ש בש”ע שהמניח צריך להזהר מתאוות אשה, ואם אי אפשר בלי הרהורים מוטב שלא יניחן. ועל כן הוקשה לו למהרי”ל על בחורים שאינם נשואים עדיין שמניחין תפילין, אבל בשו”ת התשב”ץ ח”ב (סי’ רסא) כתב, דאף אם בודאי יהרהרו יניחו תפילין. ועכ”פ מידי ספיקא לא נפקא, ע”כ בתפילין דרש”י שהם מחוייבים על פי הדין אין לפוטרם משום שמא יהרהרו, אדרבה יכופו עצמן שלא יהרהרו. אבל בתפילין דר”ת שמניחין רק בשביל ספק, הרי יש לך ספק גדול וכו’. ועל כן אין מניחין תפילין דר”ת, ואף לשיטת המקובלים דגם בתפילין דר”ת הוי ודאי חיוב. י”ל על פי מה שהביאו בשם המקובלים, דתפילין דר”ת במדרגה גבוהה יותר משל רש”י, אם כן יש לחוש יותר להרהר בהם. ע”כ אין מניחין אותם. ואם כן בסתם בחורים לא שוינהו עלייהו חובה. ולכן גם אותו בחור מכיון שלא היה לו תפילין משלו, לא קיבל עליו בנדר שיניח תפילין. ומה שעשו בניו של הגה”ק בעל היכל הברכה שהתחילו להניח תפילין דר”ת מיד לאחר הבר מצוה, היינו משום דחששו לאיסור דאל תטוש תורת אמך. ע”ש.

 

ולכן לדינא אין לבחור רווק להניח תפילין דר”ת עד אחר החתונה. ואף שבספר שערי הלכה ומנהג (חב”ד, חאו”ח עמוד עח) כתב, שפשט המנהג אצלם להניח תפילין של ר”ת באותו זמן שמתחילים להניח תפילין של רש”י. וכתב עוד שם (עמוד עב) דאף שבדורות שלפנינו לא היו מתחילים להניח תפילין דר”ת אלא לאחר משך זמן מהבר מצוה, ועד לאחר הנישואין, מ”מ בדורינו זה פשט המנהג [ובפרט מנהג חב”ד וברסלב] שמתחילים להניח תפילין דר”ת באותו זמן שמתחילין להניח תפילין דרש”י. ע”ש. מ”מ המנהג אצלינו כאשר נתבאר שאין מניחין תפילין דר”ת אלא אחר החתונה. ויש מהאשכנזים בישיבות הקדושות שאינם מניחין תפילין דר”ת כלל, אחר שפשט המנהג כשיטת רש”י, ולא חשו להחמיר כדעת ר”ת. והנכון הוא כמו שנתבאר לחוש להחמיר לשיטת ר”ת, אבל רק לאחר החתונה שמחשבותיו טהורות יותר

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון

הרב הראשי לישראל

 

 

 

 

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן

הרב הראשי שלח מכתב להגר”מ גרוס בעניין הפאות


לפני כמה שבועות, דיבר הראשון לציון והרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט”א על עניין העבודה זרה בפאות, ואף הזכיר את הגר”מ גרוס שהקים “הכשר” לפאות, וטען שהדבר גם למכשול.

במכתב ששלח אתמול (רביעי ב כסלו תשפ”א), שלח הראש”ל מכתב אל הרב גרוס, בו הוא כותב “שמועה שמעתי שיש איזה אי הבנה בקשר למה שדיברנו בבית כנסת היזדים במוצ”ש, אודות הפאות הנכריות המגיעות מהודו.

הראשון לציון ציין כי קודם כל “ברצוני לומר לכב’ שהדברים שדיברנו, כבר נכתבו לפני למעלה משנתיים, וחזרנו על הדברים לפני אחד עשר חודש, בתאריך א טבת תש”פ, ונדפסו (בתוספת נופך) בספר בית יוסף תשפ”א. והכל היה לשם שמים, לעצור את נגע הפאה משער ע”ז, ואני ממשיך בזה את דרכו של מרן אאמו”ר עט”ר זיע”א שהיה מדבר ביתר חריפות כנגד המיקלות בזה”.

“כת”ר יודע שתמיד כיבדתי את כבודו” המשיך במכתבו הרב יצחק יוסף, “וגם כשהיינו יחד בצרפת כיבדתי מאד את כב’ ואני מוקיר את כב’, והעידו בפני שכת”ר מרבה לעיין בספריו של מרן האבא, ובספרים שלנו. וברור שכל מה שדיברנו ביזדים היה כדרכה של תורה, ואורייתא מרתחא לן”.

בהמשך המכתב, צירף הראשון לציון את תשובתו בעניין עבודה זרה בפאות, וביקש מהגר”מ “אבקש ממעלת כת”ר שליט”א, שישים עינו על כל מה שכתבנו לפני שנתים ולפני כשנה”.

>> לרכישת קובץ בית יוסף תשפ”א לחצו כאן.

 

 

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן

משלחן הראשון לציון • האם מותר להדביק סימניה בשבת? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר “מורשת מרן” מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט”א, מח”ס ילקוט יוסף , שולחן המערכת, עין יצחק ועוד.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם מותר להדביק סימניה בספר בשבת?

תרמו להחזקת האתר!

בס”ד, ‏י”ד חשון תשפ”א, 180-2/פ”א

לכבוד

היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש”ת ה”ה דביר אסולין נ”י

שלום רב,

מה ששאל אודות סימניה עם דבק שמדביקים בספר, האם מותר בשבת להעבירה מדף לדף, האם אין לחשוש מצד ההדבקה, ומצד הכנה מקודש לחול, כשלא ילמד בספר יותר בשבת, עיין בספר ילקוט יוסף שבת כרך ד’ (עמ’ קמ”ג) שמותר להשתמש בשבת בחיתולים חד פעמיים, ואין בזה איסור לא בהדבקתם ולא בהפרדתם מפני שאינם עשויים לקיום, ובהערה ביארנו שמאחר ואין הדבר נעשה לקיום, אין בזה איסור, ודמי למה שכתב המג”א (סי’ שי”ד ס”ק י”ח) שאם נדבקו דפי הספר בעת הכריכה מותר להפריד הדפים, מפני שלא נעשה הדבר ע”מ להתקיים, ודומה למה שפסקו הטור והש”ע (סי’ שי”ד סעיף י’) דלת של בור הקשורה בחבל, אם נעשה לקיום ע”מ שלא להסירו, אסור להפקיע ולחתוך החבל בשבת, אבל אם אינו עשוי לקיום מותר, ומטעם זה מותר להתיר ולסתום דף שמשימים אותו בפי התנור מער”ש וטחים אותו בטיט לשמור חומו, מפני שאינו עשוי לקיום, וכ”כ האליה רבה ועוד אחרונים, וע”ש עוד במה שהארכנו וע”כ פתיחת המדבקות הסגורות מאז היצור, הואיל ובשעת היצור אין הכוונה בהדבקתן לקיום עולמות, אלא ע”מ להסירן בשעת השימוש, יש להתיר לפותחן ולהפרידן בשבת, וע’ בפחד יצחק שכתב שאין שום איסור לפתוח איגרת הדבוקה בדבק, וכד’ מרן בב”י והרמ”א (סי’ שי”ז) והרי איגרת הנשלחת ממרחקים יכולה לשהות חודש ימים או יותר ואפ”ה מותר, ולפ”ז גם בענין המדבקות שעושים לסימנים, בהיות ואינה לקיום, כי בכל רגע שירצה להמשיך ללמוד בספר מוציא את המדבקה ומדביק אותה במקום החדש, ואין נעשה לקיום מותר, ואין בזה איסור של הדבקה, וכיון שמותר להשתמש ולהדביק אין בזה מוקצה, ולכן גם להוציא מחבילה חדשה מותר להוציא.

וגם אין בזה משום מכין מקודש לחול, מפני שאם ירצה במשך השבת להשתמש בספר משתמש, ועוד אי כוונתו לחסוך זמן שרק זה אסור משום מכין משבת לחול, ועוד שהוא לצורך מצוה שלומד בספרי קודש.

 

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון

הרב הראשי לישראל

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן
« Previous PageNext Page »