מידי שבוע אתר "המרכז למורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מנהיג הדור מרן הראשון לציון הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, בעל ה"ילקוט יוסף" ועוד.
השבוע המאמר עוסק בנושא: מעלתם של בני הישיבות
בס"ד, כ"ח אדר ב' תשפ"ד, 1283-8/פ"ד
לכבוד בני התורה היקרים המסולאים בפז, תושבי העיר חדרה הי"ו
אשריכם ואשרי חלקיכם שזכיתם להיות מכלל שבט לוי שנבחר להגן בתורתו על עם ישראל די בכל אתר ואתר, והנכם מפארים את עולם הישיבות.
תפקיד גדול וחשוב יש לכל בן תורה ועליה, בימי בין הזמנים, בפרט לבחורים המתגוררים בערים מעורבות כחדרה. הנכם משמשים לסמל עבור כלל תושבי העיר והבאים בשעריה, להשכיל ולהבין את מעמדם וערכם של בני הישיבות, ובפרט לעת כזאת, אשר בעוונות הרבים, רוחשים מזימות נגד עולם התורה ובני הישיבות. ואשר על כן, חובה קדושה על כל אחד ואחד מכם, להשתדל ביתר שאת וביתר עז, לקדש שם שמים לעין כל המביטים בהליכותיהם ובהנהגתכם.
ומה טוב ונעים, שבסייעתא דשמיא גדולה העיר ה' את רוחם של הני תרי צנתרי דדהבא טובים השנים מן האחד הר"ר יוסף חיים בוריה שליט"א והבחור החשוב נתן חיים רזיאל נ"י, להקים עבורכם אכסניא של תורה "איגוד בני הישיבות", בהכוונתו של המרא דאתרא הגאון רבי ישראל מאיר ביטון שליט"א, שמטרתו לאחד את כל בחורי הישיבות תושבי העיר, לרומם את קרנם ולקבצם לפונדק אחד, על מנת לשמרם מפגע רע בהגיעם לביתם בשבתות ובימי בין הזמנים. ולפעלא טבא אמינא איישר חייליהו לאורייתא.
זכות גדולה היא להיות נמנה בין בני שבט לוי, השוקדים על דלתות תורתנו הקדושה בהתמדה נפלאה, ובפרט בתקופה קשה זו, שאויבנו ומבקשי רעתנו מבקשים לכלותינו, וכלל עם ישראל זקוקים לדבר ישועה ורחמים. וכבר אמרו חז"ל (שיה"ש רבה פר' ב' פיס' ו'): "בזכות התורה ולומדיה ינצל העולם".
בן עליה אמיתי, צריך לחוש בעצמו שהינו חלק בלתי נפרד מן הכלל, וישנן לעצמו: "אם אני כאן – הכל כאן, ואם איני כאן – מי כאן" (ראה סוכה נג.). כאשר בחור מסתובב עם התחושה הזאת, הרי שיותר נקל לו לשמור על עצמו ועל צביונו. הוא הולך תמיד עם התחושה הגדולה והנפלאה שהוא חלק ממערכת שלימה של בני תורה, ותחושה זו מלווה אותו גם בימי בין הזמנים כשהוא נמצא בביתו. ובפרט שיש לו בעירו איגוד של בני תורה, והוא מחובר אליהם, וקיימא לן (מס' כלים פי"ב מ"ב): המחובר לטהור טהור. כך שיש לו רצון לישון מוקדם, על מנת שיוכל לקום בזמן ולהתפלל בזמן על מנת להגיע לישיבת בין הזמנים וללמוד עם חבריו. וכן יש לו שמחה פנימית ורוממות מיוחדת, המונעות ממנו לסטות לתאוות הרחוב הקלוקל. לעומת זאת, בחור העושה ככל העולה על רוחו, מבלי משטר פנימי וההרגשה שהוא חלק בלתי נפרד מהכלל, הרי שחסרות לו השמחה והרוממות של בן עליה, ואין לו את ההנאה של בחור ישיבה, ולכן יש לו יותר פיתויים לרחוב הקלוקל ולתאוות העולם.
אזכרה ימים מקדם, בהיותי לומד בישיבת חברון, השקיעות בלימוד היתה דבר שבשגרה, בזמן שהיו עומדים בתור לנטילת ידים לארוחה, היו מדברים זה עם זה בלימוד, עד שהבטלנים לא היו מרגישים בנוח, הם הרגישו מנותקים מהכלל. ולא שהבחורים החשובים היו תמימים ומנותקים מהעולם, אלא שחדוות התורה גברה על כל הפוליטיקה והחדשות שהיו באותה התקופה. וכזה ראה וקדש.
זאת ועוד, לבחור מוצלח יש הנאה מעצם היותו בן ישיבה, הוא לא מתבייש לצאת כמו בן תורה לרחוב, הוא מעצמו שומר על רוממותו ואינו מסתובב במקומות שאינם מתאימים, ואינו מדבר עם חברים שלצערנו כבר אינם במעמדו.
זכרו בכל עת, כי התרופה הגדולה ביותר לניסיונות החיים היא התפילה, היינו להתפלל מקירות הלב לפני ה' יתברך לזכות להיות מעבדיו האמיתיים והנאמנים, ולעבור את המשברים והניסיונות בהצלחה. ועם זאת יש לדעת כי אין מנוס לברוח מאת הניסיונות, אלא ע"י ההתמדה בעסק התורה והיראה, וכמ"ש רבי שלמה אבן גבירול (סדר כתר מלכות ליוהכ"פ): "ואם לא אוחיל לרחמיך, מי יחוס עלי חוץ ממך. לכן אם תקטלני לך אייחל, ואם תבקש לעווני, אברח ממך אליך, ואתכסה מחמתך בצילך". ע"כ. זוהי ההגדרה: אברח ממך – אך ורק אליך, ואכסה מחמתך – אך ורק בצילך.
וזכות לימוד התורה חרף כל הניסיונות והתמודדויות, גדולה וכפולה, וכפי שכותב מרן החפץ חיים זיע"א בספרו שם עולם ח"א (פרק כג) וז"ל: והנה כאשר יתבונן האדם בכל זה, וישא מכאוביו ודאגותיו במנוחת הנפש, יתחזק אז גם בלימוד התורה עוד יותר משאר זמנים, כי תורתו בעת הזו חביבה מאד בעיני השי"ת, ותורתו גוברת על כל מכאוביו ודאגותיו, וכל דף גמ' או משניות שלומד בעת צר לו, שוקל יותר ממאה דפים שלומד בהרוחה, וכמו דאיתא באבות דר' נתן (פ"ג מ"ו) שפעם אחד בצער חשוב יותר ממאה פעמים שלא בצער, ותורתו זו שלומד בעת דוחקו מתקיימת בידו. עכת"ד.
לכן ראו לנצל כל רגע להתמדת ושקידת התורה, שתהווה בסייעתא דשמיא חומת מגן לכלל עם ישראל להינצל מאויבנו ומכל מבקשי רעתנו.
וברכתי שיה"ר שתזכו להמשיך לשקוד ולהתמיד בתורתנו הקדושה, ועוד תעלו ותתעלו מעלה מעלה במעלות התורה והיראה, והיה שמכם כשם הגדולים אשר בארץ. אמן.
בברכת התורה,
יצחק יוסף
הראשון לציון
הרב הראשי לישראל
מתוך ספר הזכרון השנתי למרן – קובץ בית יוסף תשפ"ה.
