הרב חנניה מנס • חינוך בנעימות: עם דמדומי אלול המתוק.


במסגרת התוכנית "חכמת החינוך" ברדיו "קול תבונה". השאירו מאזינים שאלות שונות. ובמהלך החודש האחרון הרבו לשאול על האיך חיים את חודש אלול עם ההרגשה המתוקה של קירבה להשי"ת "אני לדודי ודודי לי", עם "המלך בשדה". חודש שכונה בשם 'הימים הנעימים והנחמדים' עם המעלות של המלך בשדה.

ולא רק עם לחץ, סטרס, כמו שיש מכנים זאת 'פוביית אלול'. ושואלים איך אפשר להגיע ל 'וגילו ברעדה'?

רבי יחזקאל סרנא זצ"ל ר"י חברון עמד על כך

ישנם שתי תקנות תיקנו קדמונינו, בחודש אלול.

  1. לתקוע בשופר במהלך חודש אלול. – שהתקיעות באות להחדיר הלבבות
  2. לומר מזמור לדוד ד' אורי וגו'  – למלא תקוה וביטחון בד'.

וזה נראה סותר מצד א' להחדיר הלבבות ומאידך –  למלא תקוה וביטחון בד'.

וביאר ר' יחזקאל כי אין זו סתירה:

ישנה בהלה וישנה יראה, הבהלה הלא היא היפך היראה, הבהלה גורמת לאדם התפוררות החושים ופזור הנפש.

והיראה היא הכה מוצקה של העמידה  לפני ד' מתוך אחריות עמוקה.                                                                                                                                                                                                                           כאשר ישנו אדם מבוהל עליו להפעיל את מידת הבטחון. כאשר האדם בוטח בבוראו אין מקום לבהלה. וכלשונו: 'לזה בא הביטחון ומעמיד את המתיירא על רגליו. ועם הבטחון חדלה היראה עם כל בהלת הרעיונות מלהיות בהלה. והיא נעשית יראה הראויה לשמה המעמידה ומקיימת את האדם לפני בוראו'. הביטחון מעמיד את האדם וכשבוטח אינו מבוהל, אך הוא מבין ממי הוא בוטח – מהבורא ית"ש אז הוא מתמלא יראה ממנו. אך זו יראה נעלה וטהורה ולכן תיקנו שני תקנות אלו בחודש אלול, וכלשונו של ר' יחזקאל: 'לפיכך היראה והביטחון תאמי צביה הן, ושתי התקנות, שהן השופר והמזמור – תקנה אחת היא של יראה נעלה וטהורה'.

אלול! ישנם שיש להם חרדה ממש! אך מה לו לבוטח שהוא כבן לפני אביו. באים לפני ה' 'כבני מרון' מבארים חז"ל שזהו פתח צר שאפשרי רק לאחד לעבור בתוכו.

מדוע, והרי הקב"ה יוכל לדון את כולם בבת אחת? אלא הקב"ה חפץ בכל יהודי שיבוא בנפרד. אין כאן תור של ברואים ויצורים שונים.                                                                                                                                    יש כאן תור של יהודים – "בנים יחידים" שהקב"ה חפץ בכל חד בפני עצמו.

אלול הוא לא משתק! אלול הוא חודש של רחמים, של אהבה עצומה לה' חודש שה' קרוב אלינו. וכמ"ש החיי אדם כי מאהבת ה'  לעמו הקדים להם לימי ר"ה ויום כיפור. את חודש אלול שהוא חודש שנפתחים בו שערי הרחמים.

הקב"'ה ממתין לנו שנשוב אליו ברחמים "שובו שובו בנים שובבים" "שובו אלי ואשובה אליכם"

באו ונשוב!

באו ונחכים עצמנו ומשפתחינו – נחוש את אווירת הימים הנעימים והנחמדים. ונקרב את מעשינו לליבנו ונחוש אנו ובנינו את מתיקות ימי הרצון "אלול"

לתגובות הארות \ הערות שלח ל:  N3201525@GMAIL.COM

 

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן

חינוך בנעימות • במסע ההורות / הרב חנניה מנס יו"ר ארגון "בנועם שיח".


אספת הורים, תשלומי שכר לימוד, קניית מוצרי יסוד וטיטולים, נסיעה לאבחון, חיוך גערה ונשיקה.

וזה חלק מאלפי התפקידים של ההורה באשר הוא.

ישנם תקופות נפלאות ויש תקופות שרוצים רק לישון..

ישנם ימים טובים ויפים וישנם ימים אחרים.

ישנם ימים שהם גם וגם..

ויש אספת הורים שהילד כבר "ראש – ישיבה" והילד השני "אולי תעבירו אותו תלמוד תורה"?

יש שהכל נראה וורוד ויש ש-נראה בוץ.

וכל זה על כתפי זוג הורים, למספר ילדים.. עמוסים עסוקים ועייפים עד להפקעה.

 

בפרשתנו כ' "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה', ואלה מסעיהם למוצאיהם"

משה אומר על פי ה' את מוצאיהם למסעיהם, ואילו ישראל הפוך מסעיהם למוצאיהם. מה ההבדל?

עומד על כך הרש"ר הירש:

כאשר ה' הורה להם לצאת ממקום החניה, הוא נתכוון שישנו למטרה, והנהגתו המחנכת של ה' תרה להם מקום חדש לחניה המסוגל להשגת אותה תכלית. כל המסע היה בו משום התקדמות, המסע היה תכלית המוצא, וכך היו כל 'מוצאיהם למסעיהם'.                                                                                                                                                                                                                                                                                          היפוכו של דבר בעיני העם. בכל מקום ששהו בו לא היו מרוצים. כשהגיעה השעה לצאת מן המקום, הייתה להם היציאה לתכלית. אחת היא להם לאן יסעו, ובלבד שיצאו מן המקום ששהו בו עד כה. הם נסעו על מנת לצאת ממקומם, וכך היו כל 'מסעיהם למוצאיהם'

מבאר הרש"ר הירש שההבדל בין ה' לעם. שהקב"ה ראה כל מקום חניה כמטרה. חלק ממטרת העם וייעודו. והעם ראה כל מקום שכזה הם נסעו למטרה להגיע לארץ ישראל, אך לא ראו כל חניה כמטרה.

שמעתי סיפור על אם שישבה בגינה וראתה אשה שמסתכלת בעיניים אוהבות וכמהות על ילדיה, היא ביררה מה הסיפור?

והיא ספרה: ילדי כשהיו קטנים, התעסקתי ביום יום, הלבשתי, קילחתי, האכלתי, ולא חוויתי את גידולם, לא נהניתי מהגידול שלהם.. ולפתע הם גדלו ופספסתי.. הבנתי שלא יהיו לי עוד תינוק משלי.                                    וההחמצה היא נוראה…                                                                                                                                                                                                                                                                               כשאני רואה את התינוקות בגנים, לבי כמהה, אני נשרפת מגעגועים לתינוקות שהיו לי ואינם.. לפחות אני רוצה ללטף תינוקות של אחרים. לחוש את המתיקות והזכות שהפסדתי.

באו ולא נחמיץ את גידול ילדינו ונתפוס את זמננו.. ונהנה מגידולם.

לא נפספס!

 

ומילה אחרונה לקראת תקופת בין הזמנים –

יציאה לבין הזמנים שמטרתה רק להשתחרר מתקופת הלימודים, היא תהיה כ'תינוק הבורח מבית הספר' וזה יכול לגרום לתוצאות כאובות מאוד.

אך כאשר היציאה לבין הזמנים עם יעד ברור ומטרה ברורה, תקופה זו תהיה לתקופת גדילה והתעלות. תקופה של חוויה משפחתית.                                                                                                                                    תקופת "כיבוד הורים".

לחזק את המשפחה. ולימוד ותפילה היכן שליבו חפץ. וכמובן חזרות על הלימוד למען יעמוד לימים רבים.

יה"ר שאכן נרגיש כל "מסע" ו"מוצא" בחינוך ילדינו ובחיינו, ונחוש את רצון ה' בכל הנקודות הקטנות בחיינו שהם גדולים.

  בואו ולא נחמיץ!!.

 

לתגובות\הארות והערות הגב:

N3201525@GMAIL.COM

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן

חינוך בנעימות • באיזה "לכתחילה" הנך? / הרב חנניה מנס יו"ר ארגון "בנועם שיח"


נער. ששוחחתי עמו, אמר לי שהוא לכתחילה. והסביר:

לא כל תלמיד  חביב יכול ללמוד היום.

אמרתי לו שאני מבין לליבו. וכך חכמי הטבע סוברים. אך אליהו הנביא חולק עליו. והרמב"ם פוסק להלכה אחרת.

בחז"ל מתואר שבמתן תורה היו קולות שנשמעו בכל העולם כולו.  אומות העולם פחדו מהקולות, ומלכיהם הלכו לשאול את בלעם הרשע לפשר הקולות המהדהדים באוזניהם, מה הם?

בלעם מסביר שלבורא העולם ישנה חמדה גנוזה. אשר היא טמונה בבית גנזיו, 974 דורות. לפני שברא את העולם ועכשיו הוא מביא אותה לעמ"י.

ואכן כל  אוכלוסיית העולם, שמעו את מתן תורה. וכמ"ש בתפילת הימים הנוראים:

"וכל העולם כולו חל מפניך, בהגלותך מלכנו בהר סיני, ללמד לעמך תורה ומצוות".

ומי מכל  אוכלוסיית העולם הצטרף לעם היהודי. לחמדה הגנוזה?

בפרשת מתן תורה כ' "וישמע יתרו כהן חתן מדין את כל עשה אשר אלוקים.. ויבוא יתרו.. אל משה אל המדבר"

מה הוא שמע? אומר ר אליעזר המודעי: מתן תורה שמע ובא.

אליהו הנביא מספר שפגש אדם אחד. שלא היה לומד תורה. ואמרתי לו: בני, מה אתה משיב לאביך שבשמים ליום הדין, על כך שאינך לומד תורה?

וענה: רבי, יש לי דברים שאני משיבו. בינה ודעה לא נתנו לי מן השמים שאקרא ואשנה.

ואמרתי לו: בני, מה מלאכתך?

אמר לי: דייג.

אמרתי לו: בני, מי למדך שתביא פשתן ותארגהו מצודות ותשליכהו לים ותעלה הדגים מן הים?

אמר לי: רבי, בזה נתנו לי בינה ודעה מן השמים.

אמרתי לו: ומה להביא פשתן ולארוג מצודות ולהשליך לים ולהעלות דגים מן הים נתנו לך בינה ודעה מן השמים, ולדברי תורה שכתוב בה: כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו, לא נתנו לך בינה ודעה מן השמים?!

מיד היה מרים קולו ובוכה ומתאנח. ואמרתי לו: בני אל ירע לך אלא, כל שאר בני אדם באי עולם הם משיבים תשובה זו על כל עניין שהם עוסקים בו, אבל מעשיהם מוכיחים עליהם.

אליהו הנביא פגש אדם שמסביר לו שאינו לומד כי אין לו יכולת למידה.

עונה לו מה אתה עושה? – דייג. ולזה יש לך שכל?  – כן. על אחת כמה וכמה לתורה יש לך שכל!

אתה מתכנת \ קופאי \ עורך דין וכו'  איך?

ומה עם התורה?

אהה. אין לי יכולת רגשית \ אפשרות כלכלית \ בעיות בקשב וריכוז.

  • על אחת כמה וכמה שלתורה יש לך שכל!

אכן, באופן הטבעי, נדמה שאינך יכול. יתכן שאף פרופסורים ידועי שם אישרו לך. ואינך יכול, לשיטתם.

אך אנו, מאמינים שהנשמה חצובה מכסא הכבוד. אנו אמונים על דברי אליהו הנביא. וכמו שפסק הנשר הגדול הרמב"ם: (הלכות תלמוד תורה פ"א ה"ח)

כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה. בין עני בין עשיר. בין שלם בגופו בין בעל יסורין. בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כחו. אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים ואפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר: והגית בו יומם ולילה.

אמרתי לאותו נער: אצלי הראשי תיבות של לכתחילה.  הם: לא כל תלמיד חייב ללמוד הרבה.

אכן, באופן טבעי אינך יכול, אך אם באמת תרצה – ואתה תהפוך עולמות,  אתה תצליח!

זה קשה? נכון! אז תתחיל.  וכמו שאומרת המשנה באבות היום למד משנה אחת ולמחרת תוסיף משנה נוספת.

כל העולם שמע את הקולות כידיעה חדשותית. יתרו שמע ובא והצטרף. עד כדי כך שהפרשה נקראת על שמו.

כי כל אחד יכול וכמ"ש הרמב"ם (שמיטה ויובל פי"ג): ולא שבט לוי בלבד. אלא כל איש ואיש מכל באי העולם, אשר נדבה רוחו אותו. והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו ה'. ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים, אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים. ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים.

יה"ר שנזכה ונחיה את חיינו לכתחילה. כרצון השי"ת. נזכור כי כל אחד יכול!  ויהיה חלקנו בנחלת עמלי התורה!

לתגובות \ הארות \ הערות: N3201525@GMAIL.COM

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן

חינוך בנעימות • תובנות מגן 'קרונה' / הרב חנניה מנס יו"ר ארגון "בנועם שיח"


ימים לא שגרתיים אלו וודאי יכנסו לספרי ההיסטוריה.  כל אחד חווה את הימים הללו מנקודת מבטו, לכל אחד יש מבט שונה למתרחש מסביבו.

יש שמעמיקים בקשר זוגי,  אך בסין לדוג' המצב הפוך – אחוזי הגירושין קפצו…

ישנם שמאמינים שזו אכן מחלה תקדימית, וישנם הבטוחים שכמה אנשים אוהבי בצע  החליטו להשתלט על הכלכלה העולמית…

ובין לבין יש את היום יום שמוכרחים בס"ד לצלוח. וכדאי ללמוד תובנות על עצמינו והקורות סביבנו.

ב"גן" שיש בביתי, לילדתי בת ה4, ביתי שתחי', שרה אחר תפילת שחרית, ולפעמים גם לפניה, שירי יום הולדת.

ואחד השירים הוא: "בגן הכי שמח אוצר קטן יושב לו, אוצר מהשמיים… כן, כן, אני הוא האוצר של כל המשפחה. אוצר הכי יקר." אחרי ששמעתי שוב ושוב את השיר והתחלתי לזמזם. חשבתי מה הקשר בין השיר ליום הולדת?

ברוך ה' אנו זוכים לגדל את ילדינו בבתים גדולים ומשפחות ברוכות ילדים בלעה"ר. וכן במוסדות הלימוד המספרים בכיתות גדולים. לא מעט ילדים קשה להם ונבלעים בכמות, ישנם שזה מצוין להם. וישנם שלא. אך לא מעט לא מקבלים מספיק יחס וחום.

וכל אחד יודע לצטט: "כל ילד צריך מבוגר שיאמין בו"

ואכן נפל לי האסימון. שאינני יודע אם לכן התכוון המשורר. והדביקה הגננת..

אך יתכן שעיקר העניין של יום הולדת, הוא היחס או איך שנקרא בלשון העם "צומי". וזוהי אכן הזדמנות מצוינת, לתת לילד יחס אישי, לרומם לו את הביטחון עצמי ולהעצים אותו.

מה יותר מתאים שבבתינו ניתן לכל ילד את היחס האישי. ההורים יעשו יומן ביניהם כל ילד מתי היום שלו.. לרומם את קרני הילד ולתת לו ביטחון עצמי. ויחס שבסביבה מרובה חסר. ולכל הפחות בארוחה  אחת – נפרגן לילד ובארוחה שלאחריה – נפרגן לאחותו. וכן הלאה. ואז אכן כל אחד מהמשפחה יוכל להרגיש  חשוב ומיוחד.  וייתן לו כוח להמשיך ולפרוח.

בהקשר לכך שמעתי פעם על משפחה שב"ה כל בניה כשתילי זיתים… שאלו את האמא מה הסוד שלה?

וענתה שהיא ובעלה יושבים אחת לשבוע, ומשוחחים בתורנות על הילדים. כל שבוע ילד אחר. וכותבים במחברת מיוחדת לכ"א את מעלותיו, ההתקדמות והחכמות, וחוויות שעברו עליו. כל אחד יודע שההורים 'ישבו' עליו 'אספת הורים'.. הילדים אינם רואים את המחברות עליהם אך חשים זאת היטב.

מדוע? הרי כל אחד חושב על ילדיו – אך זה בדיוק מתובנות הקורונה פתאום אתה רואה את ילדך, את ה'חוכמות' שלו, ומה שהתקדם וכו' וההורה אומר אני לא מכיר את ילדי. מתי זה אירע? זה העומס היומיומי ב"ה, והמטלות שרובצות עלינו, לא נותנות לנו להתבונן בילדינו 'המתנות' הכי טובות שקיבלנו מהשי"ת.

ואז נזכה שאכן כל אחד יהיה: " אוצר מהשמיים – של כל המשפחה "

לתגובות ולהערות: N3201525@GMAIL.COM

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן

חינוך בנעימות • חינוך בצל ה'קרונה' / הרב חנניה מנס יו"ר ארגון "בנועם שיח"


לכל א' מאתנו יש הרבה מצבים מתוחים.

יתכן שבשכל או ברגש המצב הוא לחוץ. עקב מצב חשבון בנק. או ממעמסה יום יומית ( גם אם אינה עבודה יחסית שהרשויות מתירות לצאת מהבית. ). ואולי יחסים במשפחה הגרעינית ומחוצה לה. וישנם רצונות שאיפות ותשוקות שלא מספיקים למלאות.

וכן הגוף עמוס מעבודה. מילדים, קניות בישולים. ישיבה ממושכת וכו'

ובפרט בצל הקרונה. החשש מהמחלה. ומקרובים בעלי סיכון מוגבר. ולהיות שמרטפית 24*7

כתוב שבני ישראל עמדו על ים סוף. ומאחוריהם מצרים, התחילו להגיד למשה 'למה הוצאת אותנו ממצרים, טוב לנו למות שם ממותנו במדבר'.

וזה הרי תמוה, הם כבר תוך פחות משבוע שכחו איך היה להם שם? כמה הם נהנו שם? כבר שכחו  את  'וימררו את חייהם', מה הם טוענים?

שמעתי מהגר"י זלושינסקי שליט"א בשם הסבא מקלם: שכשאין ישוב הדעת, כשבן אדם נכנס ללחץ ולפחד, הוא יכול לאבד את השכל שלו! את כל הדברים הכי פשוטים, ובסיסים.

עלינו כהורים צריכים לשנן לעצמו מה מטרתנו. מה מוטל עלינו ומה אינו מוטל עלינו. ואז נוכל לחיות בשמחה ומנוחת הנפש. ולהשרות בבית שמחה. גם בעתות משבר.

בספרי קדמונים ובספרי קבלה כתוב שסגולה להינצל ממגפה – להיות בשמחה!          קל לומר, קל יותר לכתוב. ואיך נבצע.?

כ' בתהילים (פמ"ו) "הרפו ודעו כי אנכי אלוקים' ארום בגוים ארום בארץ"

האדם חש יותר ויותר כוחי ועוצם ידי. הביא ה' לעולם וירוס קטן יותר מהיתוש שהיה במוחו של טיטוס, ומבלבל מדינות שלמות. אומר השי"ת: "הרפו ודעו כי אנכי ה'" ומבארים שהכוונה להוריד מינון בעשיה האינסופית שלנו, ולהרפות.

במיוחד בימי הקרונה, זה זמן מצוין להרפות איך? יש דמיון מודרך וכו'. אך יש הרפיה בסיסית שמתאימה לכל אחד. ומומלצת כמה שיותר לתרגל אותה. ודווקא  עם הילדים שעולים עלינו, לקחת זמן ולהירגע להיכנס לחדר \ לצאת לחלון, ואפילו להירגע באמבט.. ולחשוב על דבר שמרגיע אותנו באופן אישי. ומומלץ לעצום עיניים. לתת למחשבות טורדניות מקום. ולא להילחם בהם, – אך להתמקד בדברים שמקלים עלינו. לנשום אויר. אפשרי ורצוי להתמקד בנשימות. אפשרי בישיבה ובעמידה. איך שנוח לנו, ואז לחשוב על השי"ת. אהבתו האישית אלי יותר מכל אוהבי שעל פני הגלובוס. והוא ברא את הכול. כולל כל הגלקסיות ודווקא עלי הוא חושב, ודואג לי. ואפשר לשוחח אתו הכי פתוח שיש על מה שיש ועל מה שנראה שאין..

ולראות "אנכי ה' " בכל העשייה שלנו.

וזה אפשרי גם לתרגל לילד לחוץ וחרד ממגפת הקרונה. וזה יכול בס"ד לחולל פלאים!

וכמובן להתפלל ולזכור שהמצב עוד ישתנה בעזרת ה' המשנה עתים. כבר היו מגפות שונות וכולם נעלמו,

עוד נקודה 1 לסיום: המצב בבית בפרט עם הבוגרים – שאינם יכולים לצאת לשוטט בבין הזמנים ולהתאוורר..  והם פתאום יכולים להיות נוראים וכל הדשי"ם החמים מהישיבה \ סמינר לא ברור על מה מדובר..                                ויתכן שבפרט בנוער מצוין – שהבית זה המקום שלו להרפות מהמתח והתחרות. וקצת מרשה לעצמו להיות הוא המקורי.. נוכל להבין יותר את שעות הקימה והשינה שלהם.

כמובן במסגרת הכללים הבסיסים, שיש בכל בית.  רק נראה להם וניתן להם מקום לפרוק  מתח. ואפילו לשוחח עמם על כך.

בברכה שתשרה השמחה בבתינו, ונרפה ונראה את ה' בכל מעשה ידנו. בשורות טובות!

לתגובות \ הערות N3201525@GMAIL.COM

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן

חינוך בנעימות • הרב חנניה מנס – בבנינו ובבנותינו נלך.


בס"ד

                                                                                          הרב חנניה מנס יו"ר ארגון "בנועם שיח"

בפרשתנו (בא) אומר משה רבינו לפרעה: "בנערינו ובזקנינו נלך" ופרעה ממאן ואומר: "לא כן, לכו נא הגברים ועבדו את ה'!" ומפרש רש"י שסברת פרעה היתה מפני שאין דרך הטף לזבוח.

הרמב"ם פסק (הל' קרבן פסח פ"ה ה"ז) שקטן שנתגדל בין שני פסחים, אם שחטו עליו בראשון, פטור מפסח שני.

שואל המהרי"ד מבעלז: הרי לא ראינו בשום מצווה שאם עשה כשקטן והגדיל יצא. אם כך מה מיוחד בקרבן פסח?

בני אנוש רגילים לראות בבני אדם אחרים, חפצים לשימוש. הוא רוצה שיהיה לו אפשרות למחיה\תעסוקה\קידום וכו', ומשתמש באחרים כדי לקדם את עצמו. משתמש בזולת לקדם את רצונותיו, מנצל אותם. או באמצעות תקיפות או חיוך מזויף. מילים מתחנפות, הערכה כלפי חוץ. ואפילו מעשי חסד נאותים…

והדוגמה המוחשית לכך היא: אדם שהיה עשיר והיו לו ידידים לרוב ולאחר זמן נפל מזלו, וירד מעושרו – נותר חסר חברה, משל שקוף היה.

החברויות ברובם עומדות על תנאי כלשהו. כל עוד ויש אינטרס, או יכולת לממש את רצוני.

אפשר לראות את זה על כל פנסיונר מצוי שהיה לו עמדה פוליטית. אחר כך במקרה הטוב נשאר רק דמות לשערי המגזינים ולראיונות שונים.

על חסד של אומות העולם כתוב "חסד לאומים חטאת" גם מה שקרה בארצנו בשבוע שעבר שהגיעו מספר גבוה של נשיאים ורודנים מכל היבשות, אינם באים אלא לצורך עצמם, לצורך פוליטיקה כזו או אחרת.

היהדות אינה מלמדת כך, אלא "חביב אדם שנברא בצלם" עלינו לכבד את האדם ולעשות עמו חסד, אף אם לא נקבל ממנו שום תמורה. ואולי לכן לווית המת הוא "חסד של אמת", החסד הגדול ביותר. כי אכן לא נקבל על מעשינו תמורה – היות והוא לא יבוא אחרי מיטתנו ללוותנו..

במשנה באבות (פ"ד מ"ג): "בן עזאי אומר אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום".

במבט פשוט היינו אומרים שבן עזאי אף הוא נתן לנו טיפים לקנות חברה. ולזכור שאולי יבוא יום והאדם שלא מרגש אותנו במיוחד ואף פחות מכך – ישמש כיו"ר דירקטוריון, או ייהפך למיליונר, והיות שתבוא שעתו – עליך לכבד אותו.

אך כמובן לא כך הפשט וכמו שמבאר המהר"ל מפראג:                                                                                                                                                                                                                                              כשאלוקים ברא את העולם, בראו בחכמה, באופן שכל הנבראים כולם ישלימו את העולם המושלם. ואנו הקטנים איננו רואים זאת ולפעמים גם דוחקים את השני. או חלילה משפילים אותו, ואז מופסדת השלמות במעשה הבריאה.

זו כוונת בן עזאי: "אין לך אדם שאין לו שעה" – כל מה שמצוי בטבע – מצוי גם במציאות האנושית. על כן אין לבוז לשני. כי כך אתה הורס לכל היקום. שהוא כולל את עצמך. היות ובלעדיו אינך שלם, גם לך יחסר מעולמך. וכפי שהינך מבין שהגשם והצמחייה הנם חלק מהדאגה לשלמות היקום, כך גם האדם שמולך.

"אין לו שעה" לא כי זה חלק ממערכת יחסים של תן וקח, אלא גם עכשיו הוא משפיע עליך (ואולי אף תהיה שעה שישפיע עליך יותר) שבמישרין או בעקיפין בדרך רוחנית או גשמית כזו או אחרת, הוא משפיע עליך.

עונה המהרי"ד מבעלז: במצווה הראשונה שהיא קרבן פסח, רצה הקב"ה להראות לנו כמה חביבים הקטנים בעיניו, וכמו שנאמר: "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז להשבית אויב ומתנקם" – שעל ידי פעולה של ילד שאינה נראית לנו במישרין כברת משמעות, האמת שהיא משפיעה ומשביתה אויבים.

והסיבה לכך היא כאמור, כיון שהעולם הוא יחידה אחת שבמעשה של אדם בארץ זו נעשה עולם שלם במדינה מרוחקת..

כמה עלינו כהורים ומחנכים, לזכור שחניכנו אף הם כלולים בדברי בן עזאי:  "אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה"!                                                                                                         והגם שכעת נראית התכלית שלהם רחוקה מאתנו – נזכור שהם חלק משלימות הבריאה הנפלאה.

זה שאמר פרעה "לכו נא הגברים" – כי אין דרך הטף לזבוח.

אבל משה אמר: "בבנינו ובבנותינו נלך" כי אנו צריכים אף את הקטנים לעבודת ה'.

להערות \ הארות וייעוץ: n3201525@gmail.com

 

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן

חינוך בנעימות • הרב חנניה מנס – איך יחגגו נכדינו חנוכה.?


עצור. נסה בזיכרונך, להיזכר ב"חנוכה" מבית הוריך.

סופגניות \ ספינג'ים?

נסה לדפדף בדפי המדיה החרדית, בבוא חג החנוכה. תקרא על איכות השמן. על הישמעאלים שמזייפים שמנים. על חידונים ועל חנוכיות ענתיקות – משנות דור…

עצור שוב. וחשוב, מה אתה רוצה להנחיל לילדיך.?

ויותר מכך, ישנה סגולה נוראה מחז"ל. – הגמרא במסכת שבת( כג: ) כ' אמר רב הונא הרגיל בנר הווין ליה בנין תלמידי חכמים. ומפרש רש"י וז"ל דכתיב כי נר מצווה ותורה אור ע"י נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה. דהיינו מובטח לרגיל בנרות שבת וחנוכה שבניו יגדלו תלמידי חכמים.

שואלים המפרשים הרי רואים אנשים שרגילים בנר, ואין בניהם תלמידי חכמים?

רבינו יונה כ' שא' מהחכמים היה רגיל לעבור על פתח א' מאנשי הגדולים. והיה רואה שהייתה בעלת הבית, זהירה מאוד להדליק נר שבת בעתו ונר חנוכה בעתו. אמר החכם: באמת תדעו, כי מן הבית הזה יצאו שני אנשים גדולים. ויהי כן. ותלד האשה ההיא שנים מחכמי ישראל שהאירו את העולם בחוכמתם, על דבר אשר האירה האשה ההיא נר מצוה בעתו.

מסיפורו של רבינו יונה משמע שאין די בהדלקה אלא צריכה להיות בזהירות, וכהלכתה.

וכן כותב המאירי "הרגיל בנר – דרך חיבוב מצוה והערה מפורסמת הווין ליה בנין תלמידי חכמים"

ואכן כמה שווה לנו להתעורר, ולא ליפול לתרדמת חורף!

נִלמד וְנלמֵד על מעלת החנוכה ונרותיה, שעל מצווה זו המליץ הרמב"ם שהיא חביבה עד מאוד.

נייקר את סגולתה שהיא כמעלת השפעת אור הגנוז. ומעוררת את י"ג מידות של רחמים ( האריז"ל ).

נתמקד בשמחת החג, ובסיפור מסירות נפשם של החשמונאים וחנה ושבעת בניה.

ואכן כשנקיים מצווה זו כתיקונה. ילדינו ידעו שאינם קוראי מדיה זולה על קלוריות הסופגנייה..

אלא יזכו לגדול ולהתרפק על סיפורי החנוכה מבית אבא וכלשונו של המאירי "בחיבוב מצוה" וכך יעבירו הלאה לדורותיהם בס"ד.

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן

חינוך בנעימות • החביות שחיממו / הרב חנניה מנס יו"ר ארגון "בנועם שיח"


פרשתנו מספרת על אוהל של אברהם ושרה ששם היה אש"ל, ואברהם קירב את הבנים ושרה את הבנות. ורבים החלו להיות מתלמידיהם של אברהם ושרה. נשאלת השאלה לאן נעלמו כל הגרים הללו, שלא מוזכרים כלל בתורה?

ישנו סיפור חסידי על ר' שמואל מונקס שהיה מחסידי התניא. באחת הפעמים שהלך לרבו לא היו בידיו מזומנים לנסיעה והלך את הדרך רגלית. במהלך ההליכה חלף לידו סוחר עם עגלה שהייתה מלאה חביות של יין ויי"ש, הסוחר שהבחין בו והכירו הציע לו להצטרף עמו לנסיעה לעיירתו של בעל התניא.

ר' שמואל עלה על העגלה והתיישב בין החביות, חשב לעצמו אם קודם היה לו קצת חם עקב ההליכה כעת יהיה לו קר בישיבה בין החביות, ביקש מהסוחר לפתוח את אחת החביות ולשתות כדי שיהיה לו מעט חם בעצמותיו, הסוחר הסכים ור' שמואל שתה והתחמם.

בבואו לרבו בעל התניא. סיפר את הקורות עמו במהלך הנסיעה, ומוסר השכל שחשב מכך.

 ישבתי בין החביות והיה לי קר, אף שהם מלאים בשתייה שמחממת, עד שתיתי והתחממתי.  חשבתי שאף ביהדות כשהאדם מוקף בדברי תורה ויהדות ירא"ש שום דבר לא פועל עליך עד שיכנס לתוכך, כדי להגיע לשינוי אמיתי, מוכרחים שהדברים יכנסו ללבנו פנימה וכשהיהדות תהיה פנימי ולא יהדות חיצונית אז זה יוכל להשפיע ולחמם.

שפתי חיים (פרש קמט) מבאר היכן נעלמו תלמידי אברהם אבינו ולא המשיכו עם יצחק, וז"ל: כי גרותם לא הייתה פנימית ששינתה את כל מהותם עד שיכלו להוריש את הפנימיות לבניהם לדורות.                                                                                                                                  

אותם אנשים היו ליד האור הגדול אברהם אבינו, מחולל המהפכה אבי האומה העברית, הם נדבקו בו אך לא נכנס בהם פנימה! זה הקיף אותם אך לא חדר לתוכם מספיק. התורה כ' "וידעת היום והשבֹת אל לבבך".  לא מספיק שתלמד, תתחבר, עליך להכניס את האור פנימה ללבך ונשמתך.

כאשר נרצה לראות את צאצאינו עולים מעלה מעלה בדרך המסורה עלינו קודם  עלינו להכניס ללבנו פנימה עמוק את המסרים, את התורה הקדושה ואת מצוותיה וכמובן קיום ההלכה ויראת שמים. כי ללא זה חלילה אדם יכול לסור מטה כי אם לא יעורר את עצמו מה יעוררו אותו המסרים?

והדרך לכך היא כמובן חמימות במצוות ה', שמחה בעשיית רצונו של מלכנו בוראנו, דברי תורה בשבתות מתוך נעימה והחשוב ביותר דוגמה אישית. יה"ר שאכן נזכה ונראה את כל צאצאינו עולים מעלה מעלה בדרך המסורה כרצונו יתברך.

להארות \ הערות N3201525@GMAIL/COM

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן

חינוך בנעימות • "לך – לך" לאן? הרב חנניה מנס יו"ר ארגון "בנועם שיח"


השבוע בחרתי לשתף אתכם בדו שיח שהתנהל במהלך שיעור שבועי בא' ממושבי מטה יהודה.

נושא השיחה היה על ציווי ה' לאברהם "לך לך" שהוא אף ציווי אקטואלי לימינו אנו:

'לך לך' וצא מהמקובּעוּת שלך. מהמולדת שלך. מהנוחיות שלך. – לעבודת ה'.

אחד מהמשתתפים העיר לי: שבוע שעבר אמרת להיכנס לתיבת נח האקטואלית שלך, לבית החמים והמוגן, לבית המדרש,  להיות מוגן, ועכשיו אתה אומר לצאת?

 אמרתי להם שטוב שזה נשאל בפרשת לך לך כי קראתי על כך מאמר שראיתי לאחר השיחה הקודמת, ואני חושב שאנו, כהורים ומחנכים, כדאי לנו להתחבר למאמר זה.  

ה"נתיבות שלום" כותב על מצב ה"מבול" שמסביב, ועל  בניית ומציאת "תיבת נח" האישית שלנו, וזה לשונו: 'אפילו במצבים שבהם משתולל מסביב מבול והכול נראה רע, ישנה 'תיבת נח' שמצילה. כאשר האדם מרגיש שפל וירוד, העצה היא – 'עשה לך תיבה'. לכל אחד יש ניצוץ אלוקי בתוכו, שממנו הוא מקבל כוחות עילאיים ויכול להתעלות, וזוהי 'תיבת נח' שלו, שמצילה אותו מן המבול. לכל אחד יש עניין אחד שעליו הוא שומר, גם בכל המצבים הגרועים ביותר, וממנו אינו נסוג, והפרט הזה הוא 'תיבת נח' שמצילה אותו בתקופות הקשות ביותר.

בדורנו יש שלוש תיבות נח: התורה, השבת והאחדות. אלו הם כוחות חזקים של טוב, שאיתם אפשר לגבור על הרע הסובב.

פרשה זו שייכת לא רק לאותו הדור. היא לימוד עד סוף כל הדורות, שבכל מצב שבו נמצאים – יש לאן לברוח, וגם במצב הגרוע ביותר, אפשר לדבוק בטוב'

הרי כל אחד נדרש לפעמים לברוח מפני המבול הסובב אותו בין מיצרו ובין מהסביבה הטובענית ושאר ניסיונותיו. מהי התיבה שאדם יכול לבנות, ואף מְצֻוֶּה על כך? זהו הקשר שלך לדברים שאיתם אתה לא מפחד. אפילו אם יגיעו כל הרוחות שבעולם יחד עם צונאמי אדיר אתה תִשָּׁאֵר איתן בו, והם שלושת הדברים שכ' הנתיבות שלום תיבת נח בדורנו:

 תורה – יש בחור שעבר הרבה ניסיונות ולבסוף צלח והקים בית לתפארה. שאלתיו מה היה העוגן שלך? איך צלחת את הכל? ותשובתו תפסה אותי –  וכדאי לכ"א לאמץ אותה לעצמו ולהציע לחניכיו: היתה לי קבלה ללמוד כל יום שתי משניות ויהי מה. לפעמים נתקעתי במקומות שלא היה כלום פתחתי איכשהו סידור קראתי 2 משניות ממסכת אבות והלכתי לישון. זה היה הדבר שעליו הכי הקפדתי בתקופות הכי קשות שהיו לי.

השבת – כלשונו של ה"נתיבות שלום": 'אלה כוחות חזקים של טוב, שאיתם אפשר לגבור על הרע הסובב'. כל יהודי אוהב את השבת. את המנוחה. את המאכלים. הזמירות. הרוגע וכו' זהו עוגן שיכול להציל את היהודי אף לאחר שנות נתק, רח"ל, לחזור לכור מחצבתו.

אחדות – כאשר טוב לנער בביתו דרך כלל, הוא לא יחפש מקומות ותפנוקים שונים כי טוב לו איפה שהוא.

ואף כדאי לכ"א ובפרט אצל הנוער, כבר מילדות לחבר את הילד למסגרות של מתמידים (כמובן בחברה טובה וכו') ובהמשך כאשר הוא נהיה בחור, לקשר אותו לרב כדי שיהיה לו עם מי להתייעץ ולסמוך עליו, כאשר לא ירצה 'לפתוח הכל' בפני הוריו. וכן לקהילה שתעטוף אותו, שירגיש מחובר. החיבור הזה יכול להציל הרבה.

פרשתנו, הסברתי, היא המשך של הציווי להיכנס לתיבת נח, כדי להיכנס לא אחת צריך לקיים את הצווי "לך לך" לצאת מאיזור הנוחיות, כמעשה אברהם שיצא מכל מה שהיה מסביבו וממשפחתו, מהרגלי מדינתו וכו' כדי להיכנס לארץ הקדושה.

עלינו אף לחבר את ילדינו לקבלות קטנות בתורה, (כספר חפץ חיים משניות וכו') שיחזיקו בהם מעמד כל ימיהם ולחברם לתורה ולאחדות הקהילתית ובפרט המשפחתית ולכן כדאי להשקיע באחדות המשפחתית, וכאשר יהיה ציווי לצאת "לך לך" בכל מיני ניסיונות ומבולים, יוכל האדם לצאת מאיזור הנוחיות ועם הדברים החזקים שבו יישאר עבד נאמן לה' ותורתו.

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן

חינוך בנעימות • דמעה של אמא / הרב חנניה מנס


עומדים אנו בתחילתו של חודש אלול, ימים שהשי"ת קרוב אלינו ביותר, ואפשר לפעול ע"י התפילות ביתר קלות לעומת כל השנה כולה.

בראש השנה נצטווינו לתקוע בשופר, ומהתורה עיקר החיוב הוא שלושים תקיעות לכל היותר, ועם ישראל מקפיד על שמיעת מאה תקיעות, מדוע התווספו שבעים תקיעות הללו?

מביא התוס' במסכת ראש השנה בשם  הערוך (לג:) שהטעם לכך הוא כנגד מאה פעיות, מאה יבבות – שיבבה אם סיסרא כאשר בושש לבוא אחר שנהרג במלחמתו עם ישראל, מיהו אותו סיסרא המדרש מספר שהיה בן שלושים, וכבש בכוחו את כל העולם, ובכח קולו הרועם היה מפיל חומות, ובמלחמה עם ישראל לא הסתפק בכוחו אלא לקח עמו תשע מאות רכב ברזל, וארבעים אלף מפקדים.

ועם כל זה ניצחו אותו צבא בראשות דבורה הנביאה יחד עם ברק בן אבינועם משבט נפתלי, מלחמה שלא הייתה כלל בדרך הטבע, כל חייליו ברחו והוא נפל שדוד לפני יעל אשת חבר הקיני שהשקתו חלב והרגתו בשנתו.

ובאותה שעה אמו עומדת בחלון ואומרת "מדוע בשש רכבו לבא" – "בושש" – בא שש, דרכו של סיסרא הייתה לבוא בשלוש שעות ממלחמה, ועכשיו הגיעה שעה שישית ועדיין לא בא. והחלה אמו לייבב.

וקשה לבין למי אכפת מדמעות של אמא של כזה רשע שעוד בדרך הטבע היה מכלה את זממו על ישראל, והיא מייבבת – שתייבב.. ומה זה נוגע אלינו?

ואכן! אנו רואים שהיה מאוד אכפת שאמו יבבה, ומלאך ספר את דמעותיה והגיעו למאה יבבות!

וכנגדם אנו תוקעים מאה תקיעות להסיר השפעתן, מאה תקיעות כנגד מאה יבבות. והרי לא היו פה דמעות של אמא יהודייה שמוסרת את נפשה למען ילדיה שיגדלו כרצון השי"ת, ההפך הגמור גויה שבנה הלך להילחם בעם ישראל, והנה הקב"ה מייחס חשיבות רבה לדמעותיה.

במהלך ההיסטוריה ובפרט בשנים שלאחר ההשכלה, יכולים אנו לראות יהודי בעל תשובה, שהוריו וזקניו בדורות שמעליו, התרחקו וכבר אין להם כל קשר ליהדות, ולפתע חוזר הצאצא ליהדות. מה קרה?

גילו גדולי הדורות שזה בכח התפילות של הסבתא רבה שהשפיעו לדורות אחריה, והם אשר גרמו לו לחזור אל צור מחצבתו.

יהודי נכנס למעונו של בעל הקהילות יעקב מסטייפלער,  שיתפלל הרב על צאצאיו, השיב לו הרב, לך ובקש מרעייתך, שהיא תתפלל ותדמע, עבור הילדים כי בזכות התפילות והדמעות של האימהות זוכים לנחת מהילדים.

ואכן אנו מגלים מסיפורה של אמו של סיסרא כמה יקרות דמעות של אם אפילו של אמא גויה, ועל אחת כמה וכמה של אמא יהודייה שרוצה שילדיה יגדלו כרצונו של השי"ת. כמה רב כוחה ופועלת תפילותיה ודמעותיה אצל השי"ת, וגם אם לא רואים זאת כעת, וודאי שבמרות השנים יראו שכר לתפילות והדמעות של האבות והאימהות.

לתגובות\הערות הגב: n3201525@gmail.com

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן
העמוד הבא »