חינוך בנעימות • הרב חנניה מנס – הכנות לסבב הבא


בימים אלו, שסבב מלחמה נוסף בארצנו מסתיים בס"ד, נכון לשעות אלו, נזכרתי בימי ה'מבצע' (מלחמה בשמה המכובס) 'צוק איתן'. פסעתי לבדי בעיר אשדוד ברחובות רובע ו', כשלפתע נשמעה אזעקה. מיהרתי למצוא מקום מסתור בבניין מזדמן, שכלל תושביו מהציבור הכללי, שיצאו לחדר המדרגות, וכאשר הם ראו אותי, בחור חרדי בודד, החלו לשיר "מי שמאמין לא מפחד… ולנו יש את מלך העולם והוא שומר אותנו מכולם".

לאחר שיצאתי מהמקום, חשבתי לעצמי שלכאורה שרו לכבודי, אך אפשר, שמאחר שהיו שם ילדים מבוהלים, כנראה הדרך שבה הם בחרו להעביר את השהות בחדר המדרגות – היא האידאלית ביותר, עבור הילדים ועבור ההורים עצמם.

הורים רבים עמדו בסיטואציה הקשה הזו השבוע, ואף כאלה שאינם באזור האש. הילדים שואלים, ולא מעט עלולים, חלילה, להיכנס לחרדה ולמעלה מכך, ה' ישמור. מה היא הדרך הטובה להתנהג באופטימיות למען בריאות כולנו?

מעשיה נאה מספרת, על האופטימי והפסימי שצעדו יחדו במנהרה ולפתע כבתה התאורה, והם החלו לגשש ולחפש אחר היציאה, לפתע נראה קצה אור בסופה אמר האופטימי "הנה האור, הנה קצה המנהרה" אומר הפסימי "מה פתאום, זה אור של רכבת שבאה מולנו".

הפסימי נהנה ממחשבות שליליות, זה מעניק לו דמיונות, וסערות רגש, ואילו האופטימי מצליח יותר במהלך חייו, בריא ומתפקד יותר.  מדוע אם כן לחשוב שלילי ולא חיובי? ובפרט שכ' המהר"ל שאדם מפחד מדבר מסוים, הפחד עצמו מושך אותו למציאות עצמה ומה שהוא כה חושש – יקרה לו, לדוג' אדם מפחד מעוני זה יבוא אליו עקב הפחד, וכמ"ש באיוב "ואשר יגורתי יבא לי" (ג. כה) אז איך נתרגל לחשוב חיובי?

היה מחקר שנעשה באוניברסיטה בארה"ב. הקרינו לפני התלמידים סרטון ובו נראות שתי קבוצות, האחת לבושה בבגדים לבנים, והקבוצה השנייה לבושה בגדים שחורים, וכל קבוצה משחקת בכדור משלה, והתלמידים התבקשו לספור כמה פעמים חברי הקבוצה הלבושה בלבן מוסרים ביניהם את הכדור, לאחר שנקבו במספר, שאל אותם הד"ר: "האם ראיתם מישהו עובר בין הקבוצות במהלך המשחק?" וכולם פה אחד ענו שלא, ואז הדליק הד"ר שוב אתת הסרטון, והראה לתלמידיו הנדהמים כיצד גורילה (מחופשת) עברה בין הקבוצות, היא עברה באופן ברור אך אף אחד מהצופים לא שם ליבו לכך, והגורילה הייתה "בלתי נראית" מדוע?

התשובה היא: היכן שהאדם מנווט את תשומת ליבו, את זה הוא רואה ואינו שם לב לסביבה. כל אחד יכול לשים לב לזה בעצמו, שיגש להביט בחלון עם ידיד הוא יכול לראות דבר מסוים והחבר ישים לב לדברים שונים לגמרי, שאותם יראה.

תחשוב טוב – יהיה טוב!                                                                                                                                כאשר המנהל יקרא לעובד, ישר המחשבות של העובד היכן שגיתי, מה איננו כשורה, המחשבה תהיה שלילית ואולי המנהל קרא בשביל לעדכן על עליית הדרגה או המשכורת. אשה שולחת קורות חיים לעבודה שנראית לה מתאימה, אומרת לחברתה בטח לא יקבלו אותי אפילו לראיון, וגם אם כן אז וודאי לא לעבודה, – שלילי, המחשבות של האדם שליליות, כמו"כ "חוק מרפי" שוודאי, יפספס את האוטובוס / התור, ובוודאי הפרוסה תיפול על הצד המרוח.

מחקרים מגלים שלמעלה מ 70% מהמחשבות של בני האדם הם שליליות.

זה קורה עקב כך שהורגלנו מהילדות לחשוב שלילי, או משום שהמח מתמקד בשלילי חזק יותר היות וזה משאיר רושם רב על המח, יותר מאשר אירועים חיובים.

הורים שרוצים לפתח בילדיהם מחשבות חיוביות, עליהם לפתח זאת קודם בעצמם, וזאת על ידי:

  1. לחשוב מחשבות חיוביות. לא להילחם עם השלילי אלא לזרוק אותו, ולחשוב גם על דברים נוספים וטובים שהיו לנו, לדוג' בברכות השחר אנו מלאי הודיה להשי"ת על היהדות, ועל החירות, הראייה, הלבוש, הנוף, וכו' מודים לה' על כך שאיננו נכים וגם אם ח"ו נכים, אך לא נכים נפשית חלילה וכן על זה הדרך, על האדם להתמקד בחיובי, ורצף מחשבות חיוביות יתנו לו עוגן בעת מבחן.
  2. פרספקטיבה נכונה. נכון שישנם חוויות לא קלות, אך ע"י שנתעד דברים חיובים שהיו לנו, ונתמקד בהם, נראה את הכל בפרופורציה, לדוג' היה לי ידיד ר' ברוך גוטפרב זצ"ל שכשחלה במחלה ל"ע, היה ילד שבטעות הזיק לו את השולחן במשרדו, הילד התנצל, והוא הגיב שאין בעיה, שולחנות כבר לא מעניינים אותו, בין כה וכה הוא כבר בדרך לעולם אחר, זו דוגמא אולי קיצונית, אך הכל צריך לקחת בפרופורציה, הרבה קשיים יעברו, לא 'עד החתונה' אלא עד החג הבא..
  3. ביהדות אין דברים רעים. דרך הטוב להיטיב, והקב"ה כולו הטבה, וכאשר ישנם דברים קשים זה 'ניסיון'. אין רע ממקור הטוב, ניסיון מלשון "נס להתנוסס", ה' שלח את ההתמודדות הזו כניסיון, ללמד אותנו שיעור, להעלות אותנו רמה והרע הוא רק בעיניים הגשמיות שלנו בעוה"ז, והיות וההתרחשות כשלעצמה  היא לטובה, נודה לה' תמיד ועל ידי שנודה לו על הדברים הקטנים והפשוטים, כמו גם על היכולת לגהץ באשראי, וגם על שיניים שגדלות לילד, נודה לה' על הניסיונות, נצליח לעמוד בהם, ועוד יבואו דברים טובים יותר.

הכותרת "הכנות לסבב הבא" אינה נוחה, ואינה תואמת את דברינו עד כה, והלוואי ותהיה מוטעית, אך מתוך התמודדות במצב בארצנו הנקנית בייסורים, ובפרט בעקבתא דמשיחא, עלינו לשנן את הדברים הללו ונרגיל אותנו ואת הסביבה לחשוב מחשבות אופטימיות, למען ייטב לנו ולבנינו, ובעת ניסיון כמו טילים, נוכל לשיר (מתוך הממ"ד) "מי שמאמין לא מפחד", וכל אחד ושיריו הוא.

נכתב ע"י הרב חנניה מנס – יו"ר ארגון "בנועם שיח"

 

חינוך בנעימות • הרב חנניה מנס – הגישה הנכונה לחינוך נער בגיל ההתבגרות


הגישה הנכונה לחינוך נער בגיל ההתבגרות

ליל שבת, שכונה ירושלמית.  זאב, בן ה-16, שובת בבית הוריו היקרים, שכה דואגים לו.   בעת נטילת הידיים, צדה עינו של אביו כיצד בנו אינו נוטל ידיים, כמבואר בהלכה, וחיסר מקצת מההלכות. הוא העיר לבנו על כך: "זאב, שים לב לנאמר בהלכה..".

במהלך הסעודה, האב גם דאג לכך שזאב, שחזר מהישיבה, יהיה מספר 1 בקיום הלכות שבין אדם לחברו ביחס לאחיו ואחיותיו. הוא, כמובן, לא שכח גם לתחקר אותו מה למדו השבוע בישיבה, ולא פספס לשאול כמה שאלות על הסוגיא הנלמדת, כדי להחכים את בנו.

בסיומה של הסעודה הציע האב לבנו ללמוד עמו חברותא.

*

בבית השכנים, יואב, בן כיתתו של זאב, אף הוא שובת בבית הוריו היקרים, שאף הם לא מסירים דאגה ומחשבה מבנם היקר.

במהלך נטילת הידיים, גם אביו של יואב שם לב לכך, שבנו אינו נוטל ידיים בדיוק כמבואר  בהלכה. האב בחר לשתוק.

במהלך הסעודה, הציע לבנו יואב שיאמר דבר תורה, לכבוד השבת, והאב עצמו גם נשא מדיברותיו במהלך הסעודה ושאל שאלה ש"עלתה" במוחו בבירור הלכות נטילת ידיים, וענה עליה, כך שכל בני הבית ידעו את ההלכה שנשכחה מהם.

בסיומה של הסעודה, הציע האב ליואב בנו ללמוד עמו חברותא.

*

וכעת אליך, קורא נבון. באיזה בית, לדעתך, נענה האב בתשובה חיובית מבנו, ללמוד עמו חברותא, ובאיזה – נענה בתשובה שלילית מוחלטת, או מתחמקת?

 

אמת! זאב התחמק וענה תשובה שלילית מוחלטת, ואילו יואב, ללא היסוס, ענה תשובה חיובית ולמד עם אביו סוגיות שנלמדו במהלך השבוע בישיבתו.

ובכן, מדוע? מה ההבדל בין יואב שענה תשובה חיובית, לזאב ששלל את הלימוד המשותף?

 

ישנו משפט, שכתב הרב שמשון רפאל הירש להוריו: "מחנכי בילדותי, מדריכי בנערותי, וידידי בבגרותי"

משפט זה הוא אבן דרך לכל הורה אשר ילדיו באו לגיל הנערות, בגישתו לחנך את הבן המתבגר או הבת המתבגרת.

כשם שהילד הוא אינו אותו הילד כשהוא בן 8, כך אינו אותו ילד בהיותו בן 15, וכשם שהוא אינו אותו ילד, על ההורה להתנהג בהתאם ובדרך אחרת, כאילו מדובר בשני ילדים שונים.

הרש"ר הירש מלמדנו, שעל כל הורה/מחנך, כשניגש למלאכת החינוך, לשנות את גישתו בין חינוך הילד הצעיר לימים, שאז יש לחנכו כמו שחינכנו אותו כשהיה תינוק, לדוגמא: רצה לגעת באש  והעמדנו אותו על מקומו. בדרך זו – שהוא עדיין ילד, עלינו לחנכו ולהעמידו על מקומו.

אולם, כאשר הילד גדל ונהפך לנער, עלינו להדריך אותו בדרך הישר, כמדריך ולא כמחנך, שאם נחנך אותו, כילד קטן, בהערות וגערות וכד' נחטיא את המטרה, חלילה.

עלינו, כאמור, לשנות את הגישה ובעת בגרותו כבר ננהג עמו כידידים, נתעניין, נדרוש בשלומו, נחמיא, ונמנע מלהתערב ולחנכו.

אביו של יואב התנהג כיאות, הדריך את בנו, נתן לו תחושה נעימה. הוא לא פנה לבנו בצורה ישירה אלא בעקיפין ובדרך אגב איתגר את בני הבית בשאלה הלכתית הקשורה להיכן שהילד טעה. הוא לא 'תחקר' אותו על החומר הנלמד בישיבה אלא רק הציע עצמו כחברותא.

מאידך, אביו של זאב טעה בגישתו. הוא העיר, נתן תחושה של בחינה, ועוד במהלך הסעודה, לפני שאר בני הבית. היה עליו להדריך, ולנסות, כמו שאומרים: 'להגיע בסיבוב', לא לתת חלילה הרגשה של בחינה, שרק הזיקה והרחיקה את זאב מאביו. צורת התנהגות זו אין השפעתה רק לזמן קצר אלא עלולה היא להשפיע ולהזיק גם לטווח ארוך.

נזכור אפוא ונפנים את דבריו של הרש"ר הירש להוריו: "מחנכי בילדותי מדריכי בנערותי וידידי בבגרותי".

נכתב ע"י הרב חנניה מנס – יו"ר ארגון "בנועם שיח"

הרב חנניה מנס • חינוך נוער מתבגר: מהו הקטלוג שלך?


הרב חנניה מנס
יו"ר ארגון "בנועם שיח"

מהו הקטלוג שלך?

בחג הפסח מתייחדת לה מצוות החינוך כבר מראשיתו של החג, בית בית ומנהגו מקדמת דנא, דואגים על ידי חלוקת מיני מגידה למיניהם לעורר את התינוקות שלא ישנו בליל הפסח, וישאלו את שאלות ההגדה "מה נשתנה" לאבותיהם, וישמעו את סיפור האמונה המעובר מדור דור סיפור יציאת מצרים.

כאשר מתחילים לעסוק בענייני ה'חינוך', ראוי לעמוד ולברר תחילה מה שורשה של מילה זו הכה מדוברת "חינוך". ובפרט בימים עליהם המליצו חז"'ל בן קם באביו ובת באמה, כל אחד מתייעץ, קורא ושומע בענייני החינוך ללא לאות, ומשקיע אדרנלין ומוטיבציה בענייני החינוך, מהו שורשה של מילה כה מדוברת זו?

"שאל אביך ויגדך" בהגדה של פסח. נקרא על שאלות הבנים לאבותיהם, מציינת ההגדה ארבעה סוגי בנים חכם, רשע, תם, ושאינו יודע לשאול, ולכל אחד תשובתו בצידו. על כולם אמור לענות האבא של הבן שמקשה, אך לא כתוב מיהו אותו אבא, להיכן הוא מקוטלג, אולי הוא חכם ויענה כהלכה ואולי רשע, אולי הוא תם ואין לו תוכן להעביר לילדיו, ואולי הוא כזה שאינו יודע לענות.

"חינוך" במהותו פירושו: שהחניך יהיה מחונך. זה רצון ושאיפת כל הורה באשר הוא.

אך לא אחת נתקלים במציאות כואבת שהחניך מקשה, ואולי חלילה אף ממריד כנגד החונך.

והתשובה לכך היא "חן" שהיא שורש המילה "חינוך", כדי לחדור לליבו של האדם שלפנינו נצטרך לגרום למציאת חן בעיניו, ועל אחת כמה וכמה הורה לילדו, מחנך לתלמידו, ובפרט בגיל המתבגר.

בעולם הטיפול יש כלי שנקרא 'ראפור' שמשתמשים בו אף בעולם העסקים. 'ראפור' משמעותו לחקות תנועות העומד לפניך, שאתה רוצה להניע אותו לפעולה כל שהיא, תוך כדי שיחה עמו. זה מפתח קשר ומניע לעשיה, על החונך להניע את החניך לפעולה, כמובן בתבונה היות ואי אפשר להפעיל אותם תנועות שוות על כל אחד כי שונים האנשים שאיתם אנו באים במגע, על החונך להניע את החניך לפעולה, וזה כמובן "חנוך לנער על פי דרכו".

בבסיס החינוך עומד יסוד מקביל לכל האבות, לא משנה באיזה קיטלוג האבא רשום, לא משנה התווית שלך כחונך, כן משנה סוג הבן שלך – כי כל אחד ודרכו הוא, תצטרך להיכנס לליבו וכל אחד לב אחר וכארבע בנים שבהגדה.

על כל חונך באשר הוא, לא משנה איזה אבא הוא, ובאיזה תווית הוא מודבק, ואף כדי להחזיר ילד שנאבד למחוזות רחוקים נוכל להחזירו רק על ידי שנכנס לליבו, שנישא חן כלפיו וזה על ידי שנחמיא, נעודד, המון תשומת לב ופירגון, ונתייחס בסבלנות לחניכנו. וזה שורש 'החינוך' על ידי שנמצא חן בעיני החניך.

ובאווירת ימים אלו נסיים כמאמר משה לפרעה: "בנערנו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו כי חג ה' לנו" (שמות י, ט). כאשר הצאצאים ממשיכים ללכת בדרכי אבותיהם באותה שעה מתקיים "כי חג ה' לנו" זוהי השמחה הגדולה על המשך מסורת האבות בשרשרת הזהב היהודית מדור דור.

שנזכה לכך כולנו!

להתראות בשבוע הבא…

חינוך נוער מתבגר • הרב חנניה מנס כותב על העמל המשתלם!


הרב חנניה מנס
יו"ר ארגון "בנועם שיח"

העמל המשתלם

מזל טוב להולדת הילד, רק לפני תקופה קצרה היינו  צעירים ויפים, נישאנו ובשעה טובה כבר חבקנו ילד. וב"ה אט אט מתחילה שינה  להימחק מהסלוגן, וההרגשה היא, שלא פעם מה שרוצים לעשות דבר מסוים והילד פשוט יודע מראש ומתכנן לנו אחרת, ההורה נעלם בתוך עצמו ומתחיל לחוש שנהיה עבד למלך בן יומו,

מגיעים לרב לקבל ברכתו ומברך ומספר לנו על יהודי שבא לרבו עם ילדו בן השלוש להתייעץ ממתי צריך להתחיל לחנכו, עונה הרב בתמיהה צריך להתחיל? הלא כבר מאוחר, היית צריך להתחיל מילדותך שלך, החינוך שלו תלוי בחינוך שלך! איך התחנכת ואיך אתה מחונך, זאת עבודה שלכל המאוחר התחל בעת נישואיך, שאחת ממטרות הנישואין היא לזכך עצמינו, ולקיים בכך מטרת בואנו  לעולם כמו שכתבו כל גדולי עולם, כל אחד בסגננו, שמטרת בואנו לעולם לשבר מידותינו.

האדם נישא עם כל רגשותיו הרגליו ותכונותיו ומתחתן עם בת זוגו, שבאה ממקום אחר, בעלת סגנון חיים שונה אופי אחר, וכן להיפך הבחורה נישאת לגבר שגם הוא כה שונה, עם הרגלים ותכונות משלו, ויחד בונים בית, והחיים מלאים מטבעם הרמוניה רצופת ויתורים ושבירת המידות,  ואז מתגלה זוהרו של האדם ששובר מידותיו ומוותר על הרגליו ובונה ביתו,

רבי אלימלך מלז'עינסק כותב שהאדם לא נברא אלא לשבר את הטבע היות ויצר לב האדם רע מנעוריו מוטל על האדם לתקן את החומר שעמו בא לעולם ולזכך את החומר על ידי מעשים טובים והתגברות על החומר להופכו לכלי קיבול, לצורה,  ובפרט בבית פנימה בין איש לאשתו וכמו שכתב הרב חיים פרידלנדר בספרו כי שלום אוהלך: הבית הוא בית הספר של חסד, קיום מצות גמילות חסדים הגדולה היא בבית, אין אפשריות כה רבות וחיובים כה רבים של קיום מצות גמ"ח, בין בגופו ובין בממנו, כפי שיש בבית – בין איש לאשתו כאן אפשר לגמול חסד בגופו ממש.  וזה כדברי הפסוק "עזר כנגדו"

גידולו וחינוכו של הילד ושבירת מידותינו זוהי הפסגה של החסד. אך לא אחת חש האדם למה לו כל הקושי הזה.

בסיטואציה שהאדם לא ראה ברכה בעמלו וילד\ה יצא\ה לתרבות רעה מתבטאים על כך חז"ל: (ברכות ז.)  אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג, מלחמה זו היא מפחידה מעבר לגבול האנושי. המלחמה הקשה ביותר בהיסטוריה כולה, והורים שילדם סטה מהדרך התחושה היא כה קשה, לפתע רואים את האדם שזקנה נופלת עליו, מסתגרים, חבולים וחולים ואף חלילה עוברים אירוע לבבי.

וכשהמצב חיובי כשהאדם רואה ברכה בעמלו והילדים ממשיכים דרכו, השמחה אמורה להיות מעבר לגבול האנושי הקיים ולכל הפחות וודאי שי לו לאדם שמחה ואושר וזה עצמו המוטיבציה והאדרנלין לאדם, שנותן לו כח המחשבה על "בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך", וזה פסגת האושר מהעמל שעמל ההורה עבור ילדיו בכל חייו,

וזה לא אושר אלא הרבה מעבר לכך, אדם מחפש להשאיר אחריו זיכרון, סיפר לי א' ממנהלי ארגון 'יד שרה' שיש אצלם אפשרות במסגרת עזרתם לאנשים מבוגרים, לכאלו שרוצים להשאיר אחריהם זיכרון  לכתוב ספר הם דואגים לכך שסטודנטים שמתמחים בכתיבה יכתבו ואף ידאגו לעריכה והדפסה, וכל זה למען התחושה הטובה של האדם שאף שיתכן שאף אחד לא יקרא את הספר, הם חשים שהותירו משהו אחריהם,

על אחת כמה וכמה עלינו לשמוח ביגיעה שבדרך וכשזוכים ילד שאף ממשיך את הדרך על זה כותב ספר החינוך:

והיא מצוה גדולה שבסיבתה מתקיימות כל המצוות שבעולם.

נתראה שוב בשבוע הבא…

חינוך נוער מתבגר • הרב חנניה מנס בטור שבועי מיוחד!


הרב חנניה מנס
רב ארגון "בנועם שיח"

הזכות שלנו לחנך

אתחיל בברכה לאכסניה הנפלאה באתר הנפלא "מורשת מרן", שמעורר ישנים משנתם להחזיק במשנתו של מרן רבינו מלכא זיע"א וביתר שאת אל תרף בנו ממלא מקומו, הראשל"צ יבלחט"א, מרן הגר"י יוסף שליט"א היוצא ע"י האי גברא רבה איש חי רב פעלים לתורה ויהדות, מקדש שם שמים בכל פעולותיו, הרה"ג ר' אליהו דניאל אוזן שליט"א.

כשמתחילים לקרוא טור בענייני "חינוך" לא אחת יחוש המחנך שמספיק לקרוא, ומעייף להתייעץ בענייני חינוך, לחנך זה מורכב, קשה, טרם הספקתי להתחנך בעצמי, ואבוא לחנך אחרים?! אני לא ראוי, ובכלל מאיפה יהיה לי אדרנלין הרי בסופו של דבר כשהילד יתבגר יטילו עלי את כל בעיותיו.. היועצים והפסיכולוגים יאשימו את ההורה, וכך כל רגשות האשמה, מיחסים להורה.

טור זה לא בא להאשים ולא להקשות, חלילה, אלא בא להאיר את דרכנו כהורים, את זכיותינו ואת חובותינו. לסלול בנבכי התקופה את דרכנו כהורים ומחנכים ולהגיע לליבו של החניך ולראות פירות מעולים בס"ד.

באחת הממלכות גדל נסיך, בן יחיד לאביו המלך, וכל השרים חשו בתחרות עזה לאיזה מהשרים ישלח המלך את נסיכו להתחנך שר האוצר טען שאצלו ידע הנסיך לנהל היטב את האוצר לכשימלא את מקום אביו, שר הכלכלה טען שאצלו ידע איך לנתב את הכלכלה היטב, ומאידך שר הביטחון טוען בלהט שרק אצלו כי אם לא איך ידע המלך המיועד לדעת לאיזו מלחמה יוצאים ועם איזו ממלכה עושים גישור. שר החינוך גם הוא לא ויתר על החלום הגדול, הלוואי ובחלקו ילמד הנסיך. וכך כל שרי הממלכה לא טמנו ידם בצלחת, באים עם טענות מוצקות מדוע הנסיך המיוחס ישהה אצלם ויתחנך על ידם.

גדל הנסיך והגיע היום המיוחל. בטקס מתוקשר הודיע המלך לאחד מפקידי הממלכה שאינו שר כלל, אך עומד בדרישות הגבוהות, שיקבל את התפקיד הכה מיוחל וילמד את הנסיך אורחות חיים. הפקיד בהתרגשות רבה קד והודה למלך, קומתו הזדקפה לנוכח הבשורה המשמחת, אך הלחץ נהיה מנת חלקו, דרישות התפקיד כה גבוהות לשמור על האוצר הכי יקר בארמון המלוכה יותר מאשר הכתר שעל ראשו של המלך, אוצר שאינו מוצג לראווה.

פנה לחכמי הממלכה בעצה מה לעשות, אמרו החכמים פה אחד אם המלך כה סומך עליך זאת אומרת שהמלך סומך הן על החוזקות והן על החולשות שלך, והוא אוהב אותם ורוצה שתגדל אותו עם הכוחות שאתה חזק בהם ועם אלו שפחות, כמובן, הזהירהו: עליך להמשיך לטפח את אישיותך יחד עם טיפוח הנסיך למען יגדל ויוכל לממש את ייעודו ביום מן הימים, כראוי.

מלך אינו מפקיר את ילדו ובפרט כשמדובר בבן יחיד. המלך לא יפקיד אף נסיך בידי כל אחד מנתיניו, אלא בידי מי שהמלך סומך עליו במאת האחוזים. המלך, מלכו של עולם, הפקיד בידך אבא יקר, בידך אמא יקרה, את בנו היחיד, סמך עליכם ונתן לכם את האוצר הכי יקר ומפואר שבממלכה כולה, אין גישה אליו לכל אחד ואתם נבחרתם לגדל אותו, מעת לידתו ועד עומדו בפני עצמו, למען בורא העולם, כי גידולו הוא רצונו של המלך.

נבחרנו. כמה אחריות זו אמנם מחייבת ויותר מכך נותנת לנו הרבה כח, בימים ללא סוף בלילות טרוטים משינה כשהתינוק התורן לא מפסיק ליילל, וכשהטלפון מהמורה אינו מפסיק לצלצל, והילד לא שב כמתוכנן בשעות הערב, והילדה מעיזה פניה, וכבר הגענו לקצה הסבלנות והכח, נעלמו כל הטיפים ורק רוצים כבר לשבת בשקט עם עצמנו והפרח היקר שלנו ממשיך לנדנד, נתבונן בו, נסתכל עליו, נזכר מאיפה הוא בא, מי שלח אותו אלינו, הוא נסיך שכל מיליארדי האנשים שבעולם היו שמחים לגדלו, ואנחנו נבחרנו עם מה שאנחנו, כמה כח זה נותן, אם נחוש את ההרגשה המרוממת הזו יקל עלינו ונוכל גם להתפלל למשלח שיתן לנו כח לגדלו ושיהיו ממנו פירות נאים כרצון השי"ת.

שאכן נזכה שיגדל כרצון ה', למען השי"ת.

נתראה שוב בשבוע הבא…

« העמוד הקודם