השי”ת מצווה את בנ”י בפרשתנו: ויקחו לי תרומה. – שנתרום תרומה לה’.
נשאלת השאלה: וכי אפשר לקחת לה’? או שמא לתת לו? – הרי הכל שלו.
תשובות מגוונות ועדיין..
המדרש בבראשית רבה. ( בראשית רבה ל”ב, ג )
מביא ג’ משלים שונים להבנת הפסוק “ה’ צדיק יבחן”
משל 1: אמר רבי יונתן, היוצר הזה אינו בודק קנקנים רעועים, שאינו מספיק להקיש עליהם אחת עד שהוא שוברם. ומי הוא בודק? קנקנים יפים, שאפילו מקיש עליהם כמה פעמים, אינם נשברים. כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים, אלא את הצדיקים, שנאמר: ‘ה’ צדיק יבחן.’
משל 2: אמר רבי יוסי בן חנינה, הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה, כל שהוא כותשו הוא משתבח, ובשעה שהוא יודע שהפשתן שלו רע, אינו מספיק להקיש עליו אחת עד שהוא פוקע. כך אין הקב”ה מנסה את הרשעים, אלא את הצדיקים שנאמר: ‘ה’ צדיק יבחן.’
משל 3: אמר רבי אלעזר, משל לבעל הבית שהיו לו שתי פרות, אחת כוחה יפה ואחת כוחה רע. על מי הוא נותן את העול, לא על זאת שכוחה יפה? כך הקדוש ברוך הוא מנסה את הצדיקים, שנאמר: ‘ה’ צדיק יבחן.’
שלושה משלים שונים, להבנת הפסוק. רבי יונתן מדמה את הניסיונות ליוצר כדים. כשמגיע לקוח להתעניין בסחורה, היוצר מקיש על הכדים, כדי להראות ללוקח שסחורתו איכותית. על אלו קנקנים הוא מקיש? כמובן שעל החזקים. לא על החלשים שעלולים להתפרק מחמת המכה, הוא הרי לא רוצה לאבד קליינטים… כך הקדוש ברוך הוא, כשהוא מנסה בני האדם, הוא מנסה את הצדיקים והחזקים, לא את חלשי האופי, העלולים לאבד את אמונתם.
כן רבי יוסי מדמה את הסיפור לפשתני שנותן מכות לפשתן, הוא יכה על הפשתן המשובח. ולא על הפשתן המתפורר.
וכן רבי אלעזר מדמה את הסיפור לחקלאי שיש לו שתי פרות, האחת חזקה והשנייה חלשה. כשהוא רוצה לתת את עול המחרשה כדי לחרוש את שדהו, על מי הוא נותן? ברור שעל החזקה!
בכולם הנמשל דומה שה’ רוצה לתת ניסיון הוא ינסה את החזק. האיכותי ולא את החלשים והמתפוררים באמונתם.
אך לשם מה צריכים אנו ל ג’ משלים דומים. לא די באחד מהם, הרי המסר הוא אותו דבר?
שמעתי לבאר – שונה כל משל מהמשל השני.
במשל הראשון היוצר מכה את הקנקנים להראות טיב סחורתו.
מי מרוויח מההכאה? היוצר. שכך הוא מראה את איכות סחורתו.
לקנקן אין רגשות. הקונה אינו סובל מההכאה הזו. רק היוצר. היוצר שלנו – הקב”ה יוצר העולם. לפעמים מכה אדם למענו. להראות טיב אמונת האדם, שעל אף הסבל והייסורים שהמוכה עובר, הוא ממשיך לשרתו ולהאמין בו כרגיל.
משל ב’ הפשתני מכה את הפשתן. מי שאף מרוויח מההכאה הזו זה הפשתן בעצמו. – שהרי ככל שמכים עליו יותר, הוא מתרכך יותר. כך הבן אדם ככל שהוא מתנסה יותר, עבירות מתכפרות לו בעולם הזה. ושווה יותר לסבול בעולם הזה מאשר בעולם הבא. ( משנה אבות). והאדם אף מתרומם ומתחשל מהניסיונות איתם הוא מתמודד.
ולפעמים יש כמשל ג’ כבהמה. הבהמה אינה מעוניינת לחרוש. אך בעליה ציווה עליה ואין לה ברירה. והעול עליה והיא אינה נהנית לא מהעבודה ולא מהתפוקה.
המרוויחים הם הבעלים ששדהו ותפוקתו משתבחת. כך השי”ת מייסר לעיתים את הצדיק שבדור למען בני עמו. ולעיתים בשביל להוריד מהסבל שאמור להיות לעם כולו. הצדיק סובל. אך מוריד ייסורים מהעם, ולעיתים שב חרון ה’ חלילה מעמו.
הניסיונות פוגשים את רבים וטובים מאתנו. כל אחד מוצא את עצמו מול התמודדות כזו או אחרת, בחינוך הילדים או שמא בזוגיות, בפרנסה, בריאות, ולעיתים בסביבה.
ובשעת הניסיון נחפש היכן אנו משויכים לאחד מג’ דוגמאות הללו…
האם אנו כיוצר הקנקנים שמתפאר ביצירתו האיכותית? כפשתן שמשתבח במכות? או שמא כבהמה שסובלת בשביל כולם..
אך מה שלא יהיה.
אני אזכור את ציוויו של הבורא:
“ויקחו לי תרומה” –
תרים את עצמך מהניסיון. תתרומם ותרוֹמם. תִתרום עצמך כביכול תרומה לה’.
מתוך הניסיונות שהנך עובר. הסבל והקשיים.
למרות הקשיים. ואולי בגללם, יתכן ואתה הוא זה שנבחרת כקנקנים להוות דוגמא ליציר כפיו של היוצר השי”ת שאותך הוא בוחן. ובך הוא מתפאר.
– תתרומם מהקשיים, ותיתן עצמך תרומה לה’.
להארות / הערות. הגב: N3201525@GMAIL.COM
