האם יש להמתין למניין כדי להתחיל את חזרת הש"צ, או די ברוב מנין?


במאמר שהתפרסם בקובץ בית יוסף גליון לח (אלול תשע"ז), דן מרן עמוד ההוראה, הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, האם החזן צריך להמתין לתשעה אנשים שסיימו את תפילתם, או שדי לו ברוב מניין (6 אנשים) כדי להתחיל. והרי המאמר לפניכם:

לכבוד הרה"ג רבי יואל שבתי שליט"א

שלום רב,

לשאלתו האם יש להמתין לעשרה שסיימו את תפלת הלחש כדי להתחיל בחזרה, או די ברוב מנין. הנה כבר לפני שלושים ושתים שנה הארכנו בענין זה בס"ד, בילקו"י על הלכות תפלה (סי' קכד), והבאנו תשובת מרן אאמו"ר זיע"א שהעלה לדינא, שא"צ להמתין לעשרה שיסיימו את תפלת הלחש, אלא די ברוב מנין, וטוב שיהיו שבעה שסיימו את תפלת הלחש, כדי שיהיה רוב ניכר.

וכן מבואר מדברי המהר"ם מרוטנבורג בתשובה (דפוס לבוב סי' רב, ודפוס פראג סי' תקכט), שאם יש אחד שממשיך בתפלתו, אפי' שאינו יכול לענות אמן אחר ברכות הש"ץ, כל בי עשרה שכינה שריא, ואפשר לומר את תפלת החזרה. והובא בקצרה בהגמ"י (פ"ח מהלכות תפלה אות ט). ומרן הב"י (סי' נה) הביא בשם רבו מהר"י בן לב, שע"פ הנ"ל אם היה אחד ישן מצטרף עם התשעה לקדיש וקדושה, וכן מבואר בספר האגור. וכ"ה בשו"ת מהרלנ"ח (סי' טו) והוסיף, שאולי ה"ה בשלשה או ארבעה מתפללים, ודי שנשארו רוב המכוונים לחזרת הש"צ.

וכ"פ בש"ע (סי' נה ס"ו) וז"ל: "אם התחיל אחד מהעשרה להתפלל לבדו ואינו יכול לענות עמהם, או שהוא ישן, אפ"ה מצטרף עמהם". וכתב הדרישה (בסי' קכד), דמה שאמרו בסי' קכד שאם אין תשעה מכוונים קרוב להיות ברכותיו לבטלה, קרוב, ולא ממש, שהרי מבואר לעיל סי' נה שאם התחיל שליח צבור בעשרה ויצאו מקצתם גומר. והביאו להלכה האליה רבה (סי' קכד סק"ח), גם בספר טהרת המים בשיורי טהרה (מערכת ה אות כ, דף נז), כתב, דמרן הש"ע בא להחמיר להזהיר לכתחלה, ולהגזים לכל יחיד המצטרף למנין שישמע ויכוין היטב, ולא ישיח שיחת חולין בשעת חזרת הש"צ, כיון שהוא שלא לצורך, אבל כשהוא לצורך, די ברוב עונים. וכ"כ בספר תורת חיים סופר (סי' נה ס"ק יב), וכן כתבו בשו"ת נחלת בנימין (סי' לא). ובשו"ת מהרש"ג ח"ב (ס"ס טז). ובשו"ת בית אבי ח"ב (סי' מד). ובספר בני ציון (סי' נה סק"י), שאין חילוק בזה בין קדיש וברכו לחזרת הש"צ, כמבואר בב"י בשם מהרי"ל, ושהעיקר כפסק הש"ע, ודלא כהט"ז. וע' בשו"ת אמרי יושר ח"ב (סי' ט) שכתב להרב השואל: ובנידון שאלתו אם המתפלל שמונה עשרה מצטרף לעשרה, שלפי דעת הגר"ז אינו מצטרף לחזרת הש"צ דבעינן תשעה עונים אמן, יפה כתב כת"ר שדעת הדרך חיים והחיי אדם אינם כדעת הגר"ז בזה, וגם לדברי הט"ז סי' נה מוכח שהמתפלל מצטרף, כיון שיכול לשתוק ולכוין בסיום הברכה ושומע כעונה. וגם בספר תהלה לדוד סי' נה הניח דברי הגר"ז בצ"ע. עכת"ד. וכ"כ בספר עמק ברכה (דף ט:), דמרן הש"ע בסי' נה תפס עיקר להלכה כדברי המהר"ם והגמ"י ומהרי"ל, שהמתפלל וכן הישן מצטרפים למנין גם בחזרת התפלה, ומה שהביא בש"ע סי' קכד דברי הרא"ש שאם אין תשעה מכוונים לברכות הש"צ קרוב להיות ברכותיו לבטלה, הוא רק לרווחא דמילתא לצאת לכתחלה לדעת הרא"ש, אבל מעיקר הדין נקטינן כמהר"ם ודעמיה. ע"ש.

ואף שיש חולקים בזה, מ"מ מדברי מרן הש"ע משמע שאפשר להתחיל בחזרה כל שיש רוב מנין שעונים אחר ברכותיו. וכך ההלכה ואין לגרום לטורח צבור. וראה באריכות בתשובה בילקו"י הנ"ל.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

ונשיא בית הדין הרבני הגדול

האם היוצאים ידי חובה בברכת הגומל צריכים לעמוד?


בס"ד, ‏כב אלול תשע"ה

לכבוד היקר והנעלה, איש על העדה, כש"ת הרב אופיר בן סעדון שליט"א

שלום רב,

לענין ברכת הגומל, מי שבירך ברכת הגומל ונתכוון להוציא את חבירו, וחבירו שמע הברכה ואף הוא נתכוון לצאת, יצא י"ח, וכ"ש אם ענה אמן אחר חבירו. כמבואר בש"ע (סי' רי"ט ס"ה). ולכן כאשר רבים צריכים לברך הגומל, אחד עומד ומברך ומוציא את כולם, כמ"ש בנתיבי עם (עמ' ק"ט). וכן פסק בתורת חיים סופר. וראה להחתם סופר בספר הזכרון (עמ' כ"ה) שלאחר שנעשה נס לכל בני קהלתו כתב, וביום הכניסה עליתי לתורה וברכתי הגומל בלשון רבים, ואנשי הקהל שהיו עמו ענו אחרי בלשון רבים, מי שגמלנו כל טוב הוא יגמלנו כל טוב סלה. והשומעים המכוונים לצאת י"ח מהמברך אינם צריכים לעמוד, אלא רק המברך עומד ומברך.

בברכת התורה,

יצחק יוסף,

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

ונשיא בית הדין הרבני הגדול

שמירת הילדים מסכנות הטכנולוגיה – ע"י אהבת תורה


להלן חלק ממכתב ששלח מרן הראש"ל והרב הראשי לישראל רבינו יצחק יוסף שליט"א, שיש ללמוד ממנו כיצד יש לשמור על ילדינו בדורנו הקשה, מפני פגעי הטכנולוגיה וסכנות האינטרנט:

בס"ד, ‏כב אלול תשע"ה

לכבוד היקר והנעלה, איש על העדה, כש"ת הרב אופיר בן סעדון שליט"א

שלום רב,

למענה לשאלותיו הנני להשיב בקצרה:

אודות קריאה בתורה ע"י ילדים שטרם מלאו להם י"ג שנה: ע' בספר ילקוט יוסף ח"ב הלכות ספר תורה, ובילקוט יוסף שבת כרך א' חלק רביעי (עמ' שי"ט), שקטן מבן שש שנים ומעלה שיודע למי מברכים, עולה לס"ת למנין שבעה, בין באמצע הקרואים ובין בסוף הקרואים, וכ"ש שעולה לעליית מפטיר. ויכול לקרות בתורה בעצמו פרשת עלייתו, אך לכתחלה לא יקרא הקטן את הפרשה כולה, אלא רק פרשת עלייתו הוא. ואפשר להעלות גם שנים ושלושה קטנים, ובלבד שרוב העליות יעלו המבוגרים. וכשאין שם גדול היודע לקרוא בתורה, יכולים להקל לשמוע קריאת כל הפרשה מפי קטן שיודע לקרוא, והוא שהגיע לחינוך, וטוב הדבר לעודד ענין זה בדורנו זה, שלצערנו הפיתויים והמכשולים רבים לילדים במחשב והאינטרנט וטלפון לא כשר, והדומה לו, ובכך שמכינים את הפרשה, מעסיק אותם ומעודד אותם לאהבת תורה וכמו שציינתם במכתבכם, ודבר זה ראוי לברכה.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

ונשיא בית הדין הרבני הגדול

 

משלחן הראשון לציון: האם צריך להשאיר אמה על אמה זכר לחורבן בבית הכנסת?

הראשון לציון הרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א ♦ משלחן הראשון לציון


בס"ד, ‏כה אלול תשע"ה

לכבוד היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה,

כש"ת ה"ה הרב דן אשר לוגסי נר"ו,

שלום רב,

הנני להשיב בזה על מקצת שאלותיו כמסת הפנאי:

א. בדבר בית הכנסת שכל הקירות היו מסויידים וצבועים משנים רבות, האם ראוי לקלף ולשייר אמה על אמה זכר לחרבן. הנה בילקוט יוסף שובע שמחות ח"א [שיצא לאור לפני קרוב ל-20 שנה], נתבאר, שבבית כנסת ובית מדרש אין צריך לשייר אמה על אמה זכר לחורבן. ושכן כתב המגן אברהם (סימן תקס סק"ב) דבבית הכנסת שרי בכל ענין. וכן המנהג. וכן כתב ביד אהרן. והוא הדין בבית מדרש. ואף בסיד לחוד. ואף בלא שיור אמה על אמה, כמו שכתב בא"א הובא בכה"ח. וכ"ה במשנ"ב.

ואחר שנים רבות יצא לאור הספר חזון עובדיה על הלכות ד' תעניות. ושם (בעמ' תל) הביא בזה מחלוקת, שדעת המג"א ופמ"ג שבהכנ"ס ובהמ"ד שרי בכל ענין אף בסיד לחוד, ובלא שיור אמה על אמה, וכ"כ המשנה ברורה, והכף החיים, וכ"כ בשו"ת לב חיים, ובשו"ת מנחת אלעזר. אולם בשו"ת מהר"ם בן ברוך, ובשו"ת יוסף אומץ יוזפא כתבו שצריך, וסיים בדבריהם. ומשמע שבחזון עובדיה מחמיר בזה נגד המבואר בילקוט יוסף.

הנה גם אם נאמר שדעתו היתה להחמיר בבתי כנסת, מ"מ פוק חזי מאי עמא דבר, שרוב ככל בתי הכנסת אינם משיירים אמה על אמה, והמנהג פשוט כדברי המג"א הפמ"ג ושאר האחרונים. ובפרט שבית הכנסת כבר היה מסוייד כולו משנים קודומות, וי"א דבכה"ג א"צ לקלוף, שהציווי דוקא בעת שמסייד. ולכן אין צריך להחמיר ולקלף את הסיד, שנכנס לספק איסור דאורייתא של לא תעשון כן לה' אלוקיכם, שאסור לנתוץ ולהשחית בית הכנסת, וי"א שאיסור זה הוא מדאורייתא, דהוי מקדש מעט, לכן שב ואל תעשה עדיף, ולא יקלוף, ובפרט שי"א שאם הסיד מעורב עם תערובת חול כמו שמצוי בזה"ז, ואינו סיד לבן לבד, א"צ לשייר אמה על אמה אפי' בבית.

ב. ובענין ספרדי המתפלל עם מנין אשכנזים, ונסע מחוץ לעיר שיעור ד' פרסות, יכול לברך ברכת הגומל במנין אשכנזים, אף שמנהגם לא לברך הגומל על נסיעה מחוץ לעיר, ויכולים לענות אמן על ברכה זו, שהרי העושה כן הרי הוא עושה כדעת המרא דאתרא, והכל יכלו לסמוך על דעתו, כפי המבואר באבקת רוכל סימן ריב, ולכן לענין עניית אמן יסמכו על סברא זו.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

ונשיא בית הדין הרבני הגדול

בריכת שחיה שכל השנה היא מעורבת, ורק בימי 'בין הזמנים' היא נפרדת, אם ראוי ללכת אליה

מרן הרב יצחק יוסף שליט"א ♦ משלחן הראשון לציון


בס"ד, ‏כ"ב אלול תשע"ה,

1745-2/ע"ה

לכבוד

היקר והנעלה, כש"ת ה"ה יעקב בוסקילה נ"י

שלום רב,

למענה לשאלתו בענין בריכת שחיה, שבכל ימות השנה בעוה"ר היא מעורבת, ורק בימות "בין הזמנים" ישנם ימים מיוחדים, שבהם הבריכה מיועדת לצבור החרדי, בהפרדה מוחלטת, האם מותר ללכת לבריכה זו.

הנה ראשית יש להבהיר, כי אסור בכל תוקף להתרחץ בים מעורב, שאין בו הפרדה מוחלטת בין אנשים לנשים, והוא איסור גמור מעיקר ההלכה, ואינה חומרא. ואף לצורך רפואה הדבר אסור, וחולה הצריך לרחוץ בים, ימצא לו מקום נקי מתערובת של נשים, לצורך רפואתו. ומצוה רבה על מנהיגי הצבור יראי ה' וחושבי שמו, להשתדל להקים מקומות רחצה נפרדים, ואשר גם הדרך אל מקומות רחצה אלו יהיו נקיים מתערובת נשים, כדי להציל רבים מעון, כי חזקה לא שביק איניש היתרא ואכיל איסורא. (גיטין לז:). ובגדולה מזו אמרו (בברכות סא.) כל העובר אחורי אשה בנהר, אין לו חלק לעולם הבא, לפי שהיא מגביהה בגדיה, וזה מסתכל בבשרה. (ובתוס' כתבו שם, שזהו ברגיל בכך). ובהגהות יעב"ץ שם כתב, שהוא הדין גם בפנויה, שמגרה יצר הרע בעצמו, ומסלק הבושה מעל פניו. וידוע מה שאמרו בירושלמי (פ"א דברכות) שהעינים והלב ב' סרסורי עבירה וכו'. ובגמ' עבודה זרה (כ:) ונשמרת מכל דבר רע, שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאת קרי בלילה. וכתבו התוס' שם שהיא דרשה גמורה. ובבית יוסף (סימן כא), הביא בשם רבינו יונה שבאשת איש איסורו מה"ת, ובפנויה מדברי קבלה. ומעתה ההולך ומתרחץ בים מעורב שהפריצות שם רבה מאד, בודאי שנקרא רשע, שבשום אופן אי אפשר שלא יסתכל בנשים הפרוצות, וגדול עונו מנשוא. וראה בכל זה בשו"ת יחוה דעת חלק ה (סימן סב). ושם כתב לדחות דברי הגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (חלק אה"ע ס"ס קנו) במי שהוא צריך לרפואה, וסובר שלא יבוא לידי הרהור, אם מותר לו לרחוץ בים, כשיש שם נשים מתרחצות. ע"ש.

והנה אם יש בריכה אחרת בקירבת מקום, שהיא מופרדת במשך כל השנה, בודאי שילך לשם, ולא ילך למקום שבשאר השנה מתרחצים שם בתערובת בעוה"ר, שאין לחזק ידיהם של אלה המכשילים את הרבים. אך אם אין בריכה אחרת בקירבת מקום, מעיקר הדין יש להקל ללכת לשם. ואמנם אם הצבור החרדי יתאחד וימנע מללכת לשם עד שהבריכה תהיה נפרדת במשך כל השנה, והדבר ישפיע על מנהלי המקום להיענות לדבר זה, אין הכי נמי יש להמנע מללכת לשם בכל אופן. אבל אם מנהלי המקום ימשיכו בלאו הכי בדרכם, מעיקר ההלכה אין מניעה מללכת לשם בזמנים שהרחצה בבריכה היא נפרדת לחלוטין.

ובענין ספר המספר גברים ונשים, בודאי שאין ראוי להסתפר אצלו, דלא שייך בזה בעבודתיה טריד, ואף אם הוא קרוב משפחה ומספר אותו חינם, יש להמנע מלהסתפר אצלו, כדי שיתעורר לדעת גודל עוונו, על ידי זה שאין יהודים יראי ה' מסתפרים אצלו כלל, ובזכות זה יערה עליו רוח ממרום לחזור בתשובה.