הלימוד היום בספר הליכות עולם חלק ז | הלכות פת גוים ובישולי גוים, הלכות טז-יט
מעוניין לקבל את הלימוד מידי יום למייל? לחץ כאן להצטרפות!
א. אם הסיק ישראל את האש, והגוי נתן עליו את קדרת התבשיל, אף על פי כן אסור משום בישולי גוים, שאין ההיסק שעל ידי ישראל מועיל אלא לגבי הפת, ולא לגבי בישול. שכן דעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו. ומכל מקום יש ללמד זכות על המתארחים מבני חוץ לארץ שבאים למסעדות של ישראל בארץ ישראל, וסומכים על התעודות של הרבנות הראשית, ושל בית הדין של העדה החרדית, ואוכלים שם, אף על פי שהטבח גוי, והוא מבשל את התבשילים של המסעדה, מפני שיש צירוף להקל, שכל הבישול נעשה ברשות ישראל, וגם הטבח הגוי שכיר הוא בא בשכרו אצל ישראל. ויש כאן ספק ספיקא להקל. אבל מן הראוי והנכון, שהמשגיח של הכשרות במסעדה יתן בעצמו את קדרת התבשיל על האש, ואז יאכלו ענוים וישבעו.
ב. כרוב ולפת הכבושים במי מלח, וכן מלפפונים הכבושים במי מלח, מותר לקנותם מן הגוים, ולאוכלם, שאף על פי שבכל האיסורים קיימא לן מליח הרי הוא כרותח, וכבוש הרי הוא כמבושל, מכל מקום בדין בישולי גוים שכל עיקרו אינו אלא מדרבנן, לא אסרו אלא בבישול שעל ידי האש. ואף על פי שיש לחוש שמא כבשו אותם בכליהם האסורים, סתם כלים שלהם אינם בני יומן, והוי נותן טעם לפגם, ומותר.
ג. דגים קטנים של הסרדינים, שיש בהם סנפיר וקשקשת, מותרים באכילה, ואין לחוש בהם לאיסור בישולי גוים, מפני שאינם עולים על שלחן מלכים. וגם השמן שלהם אין לחוש בו לתערובת שמן טמא, דאומן לא מרע אומנותיה.
ד. סוכר הנעשה על ידי גוים מן הלפת האדום, אף על פי שהלפת אינו נאכל חי, הסוכר מותר, מפני שעיקר בישולו נעשה על ידי קיטור, ובזה אין איסור בישולי גוים.
מעוניין לקבל את הלימוד מידי יום למייל? לחץ כאן להצטרפות!
