ראש השנה לאילנות. 'טו בשבט' – זמנו הוא באמצע חודש שבט.
בעת ששיא החורף נמצא. סערות רוחות ורעמים.
ואז בשיא חוגגים לו? יותר מתאים שנחגוג לו בתחילת ניסן, יחד עם הברכה לאילנות, מה מצאו בשבט?
אלא למרות שלמראית עין מיואש וחוסר תוחלת – ולאמיתו של דבר השרף עולה כבר באילנות. – ישנו שינוי עצום באילן, אך הוא נראה!
אומר רבי ישראל מצ'ורטקוב:
"האדם עץ השדה" – נמשלו ישראל לעצים.
העץ עומד ערום, חשוף וקפוא, בעידן החורף. עלי השלכת נטשוהו, חיצי כפור פגעו בו למכביר, סופות עזות טלטלו אותו ואמרו לעוקרו.
מצבו מייאש כמעט, ובכל זאת – גם כאשר נראה כי אפסה עבורו כל תקוות חיים, כאשר העין השטחית אינה מוצאת עבורו כל זכות קיום, בסתר, באין רואים הריהו יונק כבר מחדש מיץ חיות במעמקי בטן האדמה, בטו בשבט.
הרבי מצ'ורטקוב למד מכך מסר על הגאולה העתידית –
אף ישראל נתונים לביזה ולמשיסה כל הימים, מעמדם הרוחני מתמוטט. כאילו אברים שלמים נגדעים מגוף האדמה, אבל דווקא במעבה האפילה נרקם כבר אור הגאולה, אורו של משיח.
למראית עין מיואש וחוסר תוחלת – ולאמיתו של דבר השרף עולה כבר באילנות. (מקור דברי הרבי: ברכת חיים עמ' מב)
_ _
כך גם בחינוך, לעתים נפגוש בנער, שאנחנו משקיעים בו את מיטב כוחותינו ונראה שאין שום שינוי. אך הרבה פעמים הילד עושה משהו טוב, שעדיין לא רואים מספיק ואנחנו מתייאשים, ולא מעריכים ואנחנו צריכים סבלנות והכלה.
וכמו האילן שצריך השקיה ודאגה מתמשכת, גם כאשר נראה ששום דבר לא משתנה ממשיכים לדאוג לאילן, גם אצל חניכנו נדאג להם בכל מה שצריכים ונאמין שמשהו משתנה נעלם מהעין.
ולהאמין שהשינוי מתרחש גם אם אינו נראה בחוץ בפנים השינוי כבר החל, וצריך להאמין בו, כי אם לא נאמין שקורה משהו פנימי – נגדע את ה'שרף' העולה בתוכו..
שנזכה לראות נחת רוח מילדינו גם בהיותם בוסר.. ולראותם בס"ד בשלים..
להזמנת הרצאות, הערות הארות וייעוץ: n3201525@gmail.com
