"ולא תחללו את שם קודשי" (כב, לב).
כתב מרן פוסק הדור זצוקללה"ה (ענף עץ אבות, פרק ה משנה ט, עמוד שנא):
שנינו במסכת אבות (ה, ט): חיה רעה באה לעולם על שבועת שוא ועל חילול ה', ובגמרא (שבת לג.) למדו כן מגזירה שוה, שנאמר בשבועת שקר (ויקרא יט, יב): "ולא תשבעו בשמי לשקר וחיללת את שם אלקיך", ובחילול ה' כתוב: "ולא תחללו את שם קדשי", ולומדים "חילול – חילול" משבועת שקר.
והוסיפו עוד בגמרא שגם בעוון חילול שבת, מתרבה חיה רעה ובני אדם מתמעטים והדרכים נעשים שוממות, ולמדו כן מהפסוק (שמות לא, יד): "מחליליה מות יומת", ולומדים גזירה שוה "חילול חילול" משבועת שקר, שנאמר בה (ויקרא כו, כב): "והשלחתי בכם את חיית השדה".
ובהיות שהמחלל את ה' הרי הוא מתנכר לה' יתברך, וכך גם המחלל שבת, הרי הוא כופר במעשה בראשית, לכן חיה רעה משתלחת ואינה מכירה במעלת האדם שהוא מעליה, ואלו שאין מכירים את בוראם, הרי הם נענשים בידי חיית השדה שלא יכירו ולא ישאו פנים למחללי שם שמים ולמחללי שבת.
(משוש תבל-ויקרא, עמוד קצו).
