מורשת מרן – הרב עובדיה יוסף

שאלה: 

בשבת בבוקר לאחר סעודה שנייה, הגיעו אלי בני משפחה לביקור, והביאו אתם זר פרחים כהוקרה (מששאלתי אותם מדוע עושים כך, והלא יש בעיה לתת מתנה בשבת? השיבו לי שהם זיכו לי את הפרחים מערב שבת ע”י משהו אחר). האם מותר לי להניח את הפרחים בתוך אגרטל עם מים, כדי שהפרחים לא יתייבשו?

תשובה:

איתא במשנה במסכת סוכה (מב.) מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה (את הלולב לאחר שחזרו מבית הכנסת), ומחזירתו למים בשבת. ר’ יהודה אומר, בשבת מחזירים, ביום טוב מוסיפים, ובמועד (חול המועד) מחליפים. ורש”י פירש שם: “בשבת מחזירים הלולב למים כדי שלא יכמוש, שהרי מכאן נטלוהו היום. אבל אין מוסיפים מים, וכל שכן שאין מחליפים, לשפוך את כל המים ולתת אחרים צוננים, שהוא טורח לתקן כלי בשבת או ביום טוב”. מדברים אלו הוכיח רבינו המהר”ם בן חביב זלה”ה בספרו כפות תמרים (סוכה מב.), שאסור להניח ענפים או פרחים תלושים בתוך מים בשבת או ביום טוב, שהרי כתב רש”י שכל ההיתר להניח את הלולב בתוך המים הוא דווקא בגלל שהלולב היה כבר במים אלו, אך אם היו מים חדשים, אין היתר. וכן כתב להוכיח הגאון רבי עקיבא איגר זלה”ה (בהגהות לאו”ח סי’ שלו על סעיף יא ברמ”א). וכן דעת כמה וכמה אחרונים.

בשו”ת הרשב”א חלק ד (סי’ עג) נשאל על מה שהורה אחד מהחכמים בזמנו לאסור לתת מים בשבת על ירק תלוש כדי שלא יכמוש, והביא אותו חכמים ראיה מהמשנה הנ”ל, שכל מה שהתירו הוא דווקא נתינה במים שהיה הלולב בתוכם קודם השבת, ומשמע שאם היו מים חדשים – אסור. האם נכונה הוראה זו, או לא? והשיב להם הרשב”א, שאין הוראה זו נכונה, שכל מה שאמרו בלולב שיש צורך דווקא במים שהיו קודם השבת הוא משום שלולב בפני עצמו אין ראוי לטלטלו בשבת, ורק התירו לצורך מצווה, וה”ה ליום טוב, ובעיקרון מיד לאחר שקיים את המצווה צריך היה להשאירו במקומו ולא לנענעו, וכדי שלא יתייבשו הלולב ההדס והערבה, התירו חכמים לטלטלם ולהניחם במים – מפני הידור מצווה, וא”כ לא התירו רק במים שהיו שם בתחילה (וכן להוסיף על אותם מים ביו”ט, כדברי רבי יהודה במשנה), אבל בשאר ירקות שמותר לטלטלם בשופי, אין כל בעיה לתת עליהם מים חדשים לכתחילה, וכן להניחם בתוך מים חדשים.

וכן פסק הרמ”א בהגה (סי’ שלו סעיף יא) שמותר להעמיד ענפי אילנות במים בשבת.

והנה הביא הרמ”א שם בשם המהרי”ל, שפרחים ושושנים סגורים, שעל ידי נתינתם במים – יפתחו, אין להניחם בשבת, שהרי גורם להם להיפתח, ודומה הדבר לזורע. אך המהריק”ש כתב בספרו ערך לחם (סי’ שלו), שזו חומרא יתירה, ואין כל בעיה לתת פרחים במים, אף על פי שהם נפתחים, שהרי לא נוסף פה דבר חדש שנוצר מחמת המים, אלא רק שגרמו להם להיפתח, וכל האיסור הוא דווקא בחיטים ושעורים שעל ידי שרייה במים לזמן רב הם מצמיחים דבר חדש. ויש אחרונים שנקטו כדברי הרמ”א שאסר ליתנם במים אם הם נפתחים, ויש שהתירו כדברי המהריק”ש. ומרן רבינו עובדיה יוסף זלה”ה כתב, שראוי לחוש לדברי הרמ”א, ולא לינתם בשבת לתוך מים.

לסיכום:

מותר לתת ענפי בשמים או פרחים לתוך אגרטל עם מים חדשם, אע”פ שלא היו שם קודם השבת. וכ”ש שמותר להוסיף מים על מים קיימים. ופרחים סגורים שנתינתם במים תגרום להם להיפתח, ראוי שלא לתת אותם במים, ורק אם נפתחו יכול ליתנם לכתחילה במים. והמחמיר בשושנים שלא ליתנם במים, אף שנפתחו כבר – תבא עליו ברכה. וראה בשו”ת יחוה דעת חלק ב (סי’ נג), ובשו”ת יביע אומר ח”ט (סי’ פב אות כא) ובחזון עובדיה שבת ג (כלי שמלאכתו להיתר, סעיף יד), ובחזון עובדיה שבת ד (עמוד עא).

נכתב ע”י הרב אליהו דניאל אוזן – יו”ר המרכז למורשת מרן – להבין ולהשכיל