מורשת מרן – הרב עובדיה יוסף

“אלה פקודי המשכן.. אשר פקד ע”פ משה”

מדוע ספר משה, הרי למדנו שאין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין?

שמעתי בשם הזוהר הק’ שכסף שנמנה ע”י משה רבנו, שורה הברכה אפילו שסכום הכסף ספור ואינו נסתר מעיננו. ומדוע? אומר הזוהר כי כח קדושתו של משה אין שום סיבה למניעת הברכה – כי הכלל שאין הברכה נמצאת אלא בדבר הסמוי מן העין אינו גמור וכח קדושתו של משה יתגבר ויברך אף את הדבר הספור.

פגשתי יהודי בר אוריין בעל בעמיו, שהתברך ברוחניות וגשמיות. והוא סיפר לי שהוא דאג, שילדיו ידעו מהמעשים טובים שלו.

ואמר לי ‘בבית פנימה טוב הפרסום אך בחוץ מזיק’. מדוע?

נחשוב על היהודי מספר לילדיו בערגה על הלימודים שלו. ומראה להם איך שבסיום יום עמוס הוא מתיישב ללמוד למרות כל הטרדות.

ומאידך אברך שבסיום לימודיו הוא חוזר ובסערת רגשות מספר למשפחתו על קריסת בנק.. וגרוע מכך על נייעס של ‘מחלוקת לשם שמים’..

מה תפסו ילדיו שמה הכי חשוב? התורה ומעש”ט או ה’נייעס’

ומספר לי שאכן הוא זכה לקורת רוח מרובה מכך, אחד מילדיו שיש לו “קשב וריכוז” שבערב חתונתו אמר לו: אני רציתי לעזוב הכל, מלמד פלוני השניא עלי את הדת.. אך בזכות שהייתי רואה אותך בסוף יום עמוס עוזב את כל העיסוקים והטרדות, ופותח את הגמרא עם האותיות הקטנות הבנתי שזה העסק הכי חשוב שיש וזה מה שהחזיק אותי למרות הכל.

הברכה אינה שרויה בדבר הסמוי מן העין היא כאשר המטרה שלילית, להתפאר או לפרסום. אז זה אכן יגרום להיפך מברכה.

אך כאשר מטרת הפרסום היא חיובית אז הגילוי יביא ברכה ולא להיפך.

להזמנת הרצאות, הערות \ הארות וייעוץ: n3201525@gmail.com