שמעון, נער בן 15 בתחילת חייו, בדרכו בחיי עולם התורה, חיי הישיבות. שמעון מחפש את עצמו, מאזין לכל ידיעה חדשה, ומבלה את זמנו עם חבריו. בכל ליל שישי פותחים החברים נרגילה, לאורך שעות הלילה, עד שנופלים למיטה שממנה מי יודע מתי כבר יקומו? אביו, מבקש להעביר את המסר לבנו כי חיי עולם, חיי התורה, השטייגען והעלייה בלימוד, אף שהיא רצופה ניסיונות, היא הדבר השווה והאמיתי שבשבילו הגענו – יצוריו של ה’ – לעולם.
כיצד יעשה זאת?
רבי יעקב גלינסקי, המכונה רב יענקל’ה, היה מספר סיפור שקרה עימו בימי עלומיו:
הימים ימי מלחמה. גרמניה נלחמת עם פולין, מלחמה עקובה מדם. לאחר קרב קשה נפלה פולין בידי גרמניה והגרמנים, כהרגלם, רצו בראש ובראשונה שיהיה סדר. כל בניין יהיה רשום בצורה חוקית ומסודרת במשרדי הממשלה. בניין שלא היה רשום – היה מוחרם לטובת הממשלה.
בעיירת ביאליסטוק שבפולין שכנה ישיבת נובהרדוק הידועה. ראש הישיבה רבי אברהם יפהן זצ”ל חשש לגורלה של הישיבה כיון שלא היתה רשומה בצורה חוקית. לשם כך החליט לשלוח את א’ הבחורים לוורשא, שם היו מסדרים את רישום הבניינים. מאחר ומדובר בימי מלחמה, חשש ראש הישיבה ודאג: את מי לשלוח? בימי מלחמה כאלו מסוכן להסתובב ברחובות. חשב הרב על רעיון לשלוח את התלמיד יעקב גלינסקי אשר נמוך קומה היה, ולא מתבלט יותר מדי לעיני הציבור. כך, חשב, לא תיחשף דמותו, חלילה, למי שעלול להזיק לו.
מספר הבחור, שלימים נהיה המגיד רבי יעקב גלינסקי. יצאתי, כמצוות רבי, עם סכום של שבע זלאטות – סכום השווה לנסיעה מביאליסטוק לעיירה ורשה. כסף לחזור לא קבלתי וסמכתי על הקב”ה שימציא לי את הדרך חזרה. הגעתי לתחנת הרכבת וביקשתי מהפקיד כרטיס נסיעה לוורשה. ענה הפקיד שנגמרו הכרטיסים. התחננתי על נפשי. הפקיד הסכים שאעלה במחלקה ראשונה, אבל ליסוע במחלקה ראשונה עולה הרבה יותר משאר המחלקות.
“יש לי רק שבע זלאטות” אמרתי לו. “אם כך” – אמר הפקיד – “תוכל ליסוע רק שתי תחנות ולאחמ”כ תֵאלץ לרדת או לשלם שוב.
טוב! עליתי. אם ככה גלגלה ההשגחה העליונה – נסתדר. עליתי, לראשונה בחיי, למחלקה הראשונה, התיישבתי בספסל האחרון, בעל שני מקומות ישיבה, שנותר פנוי ופתחתי ספר ללמוד.
לאחר מספר רגעים נכנס לקרון גוי גס ושמן, מתנשם בכבידות והתיישב לידי כשהוא תופס את מלוא רוחב הספסל. נס שאני קטן וצנום, כך נותרה לי אפשרות לנשום. הגוי התרווח על המושב והוציא מתיקו זוג אוזניות גדולות, דבר שהיה יקר המציאות בזמנינו, שרק עשירים יכלו להרשות לעצמם לקנותו. הדליק הגוי את הטייפ ומבעד לאוזניות נשמע קול הצלילים ששמע.
בתחנה הבאה עלה לרכבת ליצן עם אקורדיון, שהיה משמח את נוסעי הרכבת ועוזר להם להעביר את הזמן. כלל הנוסעים הצטרף לשירתו וריקודיו ואילו הגוי השמן, שישב לידי, לא הקדיש ולו מבט אחד חטוף לעברם.
מששמו לב לכך – החלו הרוקדים לצחוק עליו ולנער אותו: “בא תרקוד עימנו!”
הסיר הגוי לרגע את האוזניות וענה להם במבט של בוז: “טיפשים שכמותכם! האם אני זקוק למנגינה עלובה של ליצן פשוט?! אני שומע באוזניות את המנגינות והנעימות של התזמורת הכי טובה בעולם!” הרכיב חזרה לאוזניו את האוזניות ושקע במנגינות היפות ששמע.
המשכנו לנסוע, והנה, כעבור מחצית השעה, בתחנה השניה – אליה פנינו היו מועדות – הייתה פצצה שהתפוצצה והשביתה את התחנה, באופן שהוצרכנו לחזור על עקבותינו, לביאליסטוק.
חזרתי לישיבה, החזרתי לרבי את המסמכים וסיפרתי לו שלא הייתה אפשרות ליסוע לוורשה, אך לפחות חזרתי עם מוסר השכל מגוי שמן!
מוסר השכל? תמה רבי, כן! סיפרתי לו על אותו ליצן שרקד והצטרפו אליו נוסעי הרכבת, אך גוי אחד לא הצטרף ולא עלתה בדעתו להצטרף, כי כשמחוברים לצלילים אמיתיים ויפים אין מקום ללכת לשמוע קול צלילים מזוייפים. למדתי מכך – סיים ר’ יענקלה – מוסר השכל עצום, שמי שמחובר לקול הצלילים האמיתיים, למנגינה הכל כך יפה, לשירה המקורית והטהורה, שהיא שירת התורה, מי שמחובר לזה אין לו מה לחפש שירים וצלילים מזוייפים, שישנם מחוץ לכותלי בית המדרש…
אביו של שמעון, יכול על ידי סיפורים מרבותינו נ”ע, או מאשר עימנו חיים, להכניס טעם בתורה הקדושה. על ידי סיפורים כאלו ואחרים נוכל להטעים את גודל מתיקות צלילי התורה. ישנם צלילים ושעשועים שונים מחוץ לעולמה של תורה שמנסים ולעיתים מצליחים לפתות ולמשוך את האדם החוצה. צריך לדעת ולזכור מהם השעשועים והצלילים האמיתיים שישנם ממתן תורה בסיני.
אמת, נפנה לחניך וכך נאמר לו: “בהתחלה זה יכול להיות קשה ואפילו מתסכל, ככל בעל עסק, ישנם עליות וירידות. צריך להציף את הראש – העסק מעל המים, כדי לגדול אח”כ. אולם ברגע שאתה כבר יודע איך לומדים תורה, והתגברת על המכשולים שהיו ושיהיו, החיים שלך משתנים מן הקצה אל הקצה. הלימוד הופך להיות מתוק וזהו תענוג – שמי שלא חווה אותו לא יכול להבין אותו. התורה מונעת מהאדם לעשות שטויות והיא מרחיקה אותו מנפילות לא רצויות לכל מיני מקומות ומעשים לא רצויים.
נכתב ע”י הרב חנניה מנס – יו”ר בנועם שיח
תגובות (0)