התורה אומרת: “הוכח תוכיח את עמיתך” אתה רוצה להעיר לו – אתה מתנהג אליו כעמיתך, בריעות וחיבה? אתה רוצה להעיר לו כי אתה דואג לו – וטובתו אף היא עומדת אל מול עיניך?
ואכן, לילדינו אנחנו מעירים בקלות יותר, כי הם דומים לנו, ואנחנו אף מצפים מהם יותר, וכן לתלמידינו שהם תחת אחריותנו ועלינו לחנכם, אנחנו מעירים בקלות יתר, האם אנחנו מעירים כנצרך? ומה עם אנשים שאינם תחת קטגוריה זו?
ואף כל מנהל שמעיר בעבודתו, מהי תחושת העובד? ולא אחת העובד מבוגר מהמנהל בשנים מספר, ואז בכלל איך תהיה הרגשתו?
לא אחת, כדאי לקיים את דברי חז”ל באבות: “ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו”. התפארת ישראל מפרש, שבמקומות כמו לצים וכדומה, יעלים עיניו וישתוק.
לפעמים צריך להעלים עין, בפרט שביקורת מצטיירת כיותר אמינה, ומקבלה מאמין לה יותר, היות והוא חש שזה יותר אמתי מאשר דברי שבח ופרגונים. ובפרט בדברים שהנך טוב בהם, אל תעיר ואל תבקר כלל!
אז מתי כן אוכל? ואיך?
שב עם עצמך תחילה. לא ישר להעיר. מסופר על אחד הצדיקים שלפני שהיה מעיר היה מריח טבק… תתבונן, נשום עמוק, הירגע.
- החלטת שכן – לפני שאתה מעיר, ובפרט כשמדובר בבן זוג, שאז לאדם יותר קשה לקבל את חסרונותיו של בן זוגו, כי הוא חושב שהוא זה שבחר בבן זוגו (שזה למעשה כפירה, ח”ו), רשום ‘שיר המעלות’ על בן הזוג. “אל תוכח לץ” – הפוך אותו לחכם.
- עשה ביקורת סנדוויץ’ (עי’ טור ביקורת הראשון), – פרגן, תן מחמאות, ואז בדרך עקיפה תוסיף ותאמר: “יחד עם זאת” ולא “אבל”, “אבל” – מפסיק את הדיבור, אמור: “אתה מצוין ונפלא, יחד עם זאת בנקודה…” וסיים עם מחמאה – ‘אתה נפלא’ וכדו’. עטוף את הביקורת במחמאות.
- לעולם תהיה שמאל דוחה וימין מקרבת. שמאל זה ביטוי ליד החלשה, את הביקורת תיתן בחולשה, ובעיקר תפרגן.
- בדוק שיש לך פלוס בבנק הרגשות, על כל ביקורת צריך, לפחות, 5 מחמאות ממול.
- “הוכח תוכיח את עמיתך” – “ולא תשא עליו חטא” – תרומם אותו, ואל תישא עליו חטא זוהי מעידה מרמתו, אך לא חטא, לא להדביק תווית שלילית. ביקורת חיובית זו ביקורת שמתייחסת למעשה ולא לעושה, אדם מטבעו מועד, אדם איננו מלאך, ולכן יש נפילות. האדם איננו כישלון, המעשה שעשה גורם לכישלון. האדם איננו חצוף “אתה חצוף” – זו סטיגמה שלילית, אלא “המעשה שעשית היה מעשה חצוף”.
- “ולא תשא עליו חטא” – אתה רוצה לבקר אותו, אל תבקרהו ברבים, קח אותו לצד. אל תעשה לו פרסום, אולי תשאל אותו, אם אפשר לשוחח אתו בצד? שלא יהיה עליו ‘סחיבה’ של חטאים.
- המהר”ל כותב (נתיבות עולם ב), לתוכחה צריך חכמה רבה מאוד עד שמקבל המוכח דברי המוכיח… צריך שלא יהיה בדברים דבר שהוא נוטה מהאמת. עכ”ל. דבר דברים ריאליים בצורה נעימה ועניינית ובטון מכבד.
שלמה המלך בהרבה מדיבורי מוסריו מתחיל במילה: “בני” “שמע בני”, “בני אל תלך” וכדו’. תרומם אותו במחשבתך, ובדיבורך אליו רק אז יש סיכוי שהביקורת תפעל את פעולתה, והאדם אכן ייקח את הדברים הנאמרים לתשומת ליבו.
נכתב ע”י הרב חנניה מנס – יו”ר בנועם שיח
תגובות (0)