מורשת מרן – הרב עובדיה יוסף

הרב חנניה מנס
יו”ר ארגון “בנועם שיח”

העמל המשתלם

מזל טוב להולדת הילד, רק לפני תקופה קצרה היינו  צעירים ויפים, נישאנו ובשעה טובה כבר חבקנו ילד. וב”ה אט אט מתחילה שינה  להימחק מהסלוגן, וההרגשה היא, שלא פעם מה שרוצים לעשות דבר מסוים והילד פשוט יודע מראש ומתכנן לנו אחרת, ההורה נעלם בתוך עצמו ומתחיל לחוש שנהיה עבד למלך בן יומו,

מגיעים לרב לקבל ברכתו ומברך ומספר לנו על יהודי שבא לרבו עם ילדו בן השלוש להתייעץ ממתי צריך להתחיל לחנכו, עונה הרב בתמיהה צריך להתחיל? הלא כבר מאוחר, היית צריך להתחיל מילדותך שלך, החינוך שלו תלוי בחינוך שלך! איך התחנכת ואיך אתה מחונך, זאת עבודה שלכל המאוחר התחל בעת נישואיך, שאחת ממטרות הנישואין היא לזכך עצמינו, ולקיים בכך מטרת בואנו  לעולם כמו שכתבו כל גדולי עולם, כל אחד בסגננו, שמטרת בואנו לעולם לשבר מידותינו.

האדם נישא עם כל רגשותיו הרגליו ותכונותיו ומתחתן עם בת זוגו, שבאה ממקום אחר, בעלת סגנון חיים שונה אופי אחר, וכן להיפך הבחורה נישאת לגבר שגם הוא כה שונה, עם הרגלים ותכונות משלו, ויחד בונים בית, והחיים מלאים מטבעם הרמוניה רצופת ויתורים ושבירת המידות,  ואז מתגלה זוהרו של האדם ששובר מידותיו ומוותר על הרגליו ובונה ביתו,

רבי אלימלך מלז’עינסק כותב שהאדם לא נברא אלא לשבר את הטבע היות ויצר לב האדם רע מנעוריו מוטל על האדם לתקן את החומר שעמו בא לעולם ולזכך את החומר על ידי מעשים טובים והתגברות על החומר להופכו לכלי קיבול, לצורה,  ובפרט בבית פנימה בין איש לאשתו וכמו שכתב הרב חיים פרידלנדר בספרו כי שלום אוהלך: הבית הוא בית הספר של חסד, קיום מצות גמילות חסדים הגדולה היא בבית, אין אפשריות כה רבות וחיובים כה רבים של קיום מצות גמ”ח, בין בגופו ובין בממנו, כפי שיש בבית – בין איש לאשתו כאן אפשר לגמול חסד בגופו ממש.  וזה כדברי הפסוק “עזר כנגדו”

גידולו וחינוכו של הילד ושבירת מידותינו זוהי הפסגה של החסד. אך לא אחת חש האדם למה לו כל הקושי הזה.

בסיטואציה שהאדם לא ראה ברכה בעמלו וילד\ה יצא\ה לתרבות רעה מתבטאים על כך חז”ל: (ברכות ז.)  אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג, מלחמה זו היא מפחידה מעבר לגבול האנושי. המלחמה הקשה ביותר בהיסטוריה כולה, והורים שילדם סטה מהדרך התחושה היא כה קשה, לפתע רואים את האדם שזקנה נופלת עליו, מסתגרים, חבולים וחולים ואף חלילה עוברים אירוע לבבי.

וכשהמצב חיובי כשהאדם רואה ברכה בעמלו והילדים ממשיכים דרכו, השמחה אמורה להיות מעבר לגבול האנושי הקיים ולכל הפחות וודאי שי לו לאדם שמחה ואושר וזה עצמו המוטיבציה והאדרנלין לאדם, שנותן לו כח המחשבה על “בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך”, וזה פסגת האושר מהעמל שעמל ההורה עבור ילדיו בכל חייו,

וזה לא אושר אלא הרבה מעבר לכך, אדם מחפש להשאיר אחריו זיכרון, סיפר לי א’ ממנהלי ארגון ‘יד שרה’ שיש אצלם אפשרות במסגרת עזרתם לאנשים מבוגרים, לכאלו שרוצים להשאיר אחריהם זיכרון  לכתוב ספר הם דואגים לכך שסטודנטים שמתמחים בכתיבה יכתבו ואף ידאגו לעריכה והדפסה, וכל זה למען התחושה הטובה של האדם שאף שיתכן שאף אחד לא יקרא את הספר, הם חשים שהותירו משהו אחריהם,

על אחת כמה וכמה עלינו לשמוח ביגיעה שבדרך וכשזוכים ילד שאף ממשיך את הדרך על זה כותב ספר החינוך:

והיא מצוה גדולה שבסיבתה מתקיימות כל המצוות שבעולם.

נתראה שוב בשבוע הבא…