"ויקרא יצחק את יעקב ויברך אותו" (כח, א).
כתב מרן פוסק הדור זצוקללה"ה (מתוך צלום כתב יד קודש, הובא בקונטרס ענף יוסף ח"ב עמוד א):
הנה מובא במדרש (רבה, וזאת הברכה): יצחק סיים ב"קריאה", שנאמר: "ויקרא יצחק את יעקב ויברך אותו", אמר יעקב: אף אני פותח בקריאה (בשעה שקרא אליו את בניו לברך אותם לפני מותו), שנאמר: "ויקרא יעקב לבניו".
יש לפרש, כי אחר שנטל יעקב את הברכות מאביו במרמה, שהרי אמר: "אנכי עשו בכורך", היה יעקב מתבייש להיפגש להתראות שוב עם אביו, מפני שציער אותו, שנאמר: "ויחד יצחק חרדה גדולה", ולכן היה יעקב מתחמק מלהיפגש עם יצחק אביו, עד שקראו יצחק בלשון חיבה, שנאמר "ויקרא יצחק אל יעקב", ואין קריאה אלא לשון חיבה, שהרי המלאכים משתמשים בלשון זו, דכתיב: "וקרא זה אל זה ואמר", ואז מצא יעקב אומץ לבא לפניו ולקבל את ברכתו.
ואף השבטים היתה בליבם הרגשה כבדה על מעשיהם במכירת יוסף, שגרמו לאביהם צער גדול ורב במשך עשרים ושתים שנים, ומפני כך כל זמן ששהו במצרים נמנעו מלבוא ולהיפגש עם אביהם מפני הבושה, עד שהרגיש יעקב אבינו בדבר, וקרא אליהם בלשון חיבה לקרבם אליו ולברכם קודם פטירתו, וכדרך שנהג עמו יצחק, ועל כן אמר: "אף אני פותח בקריאה (לשון חיבה)", שנאמר "ויקרא יעקב אל בניו".
(משוש תבל-בראשית עמוד רלב-רלג).
