"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך… ושפטו את העם משפט צדק" (טז, יח).
הסביר מרן רבינו הגדול זצוקללה"ה את הסמיכות בין מצוות סמיכת שופטים ושוטרים לעניין המועדים שהוזכר בסוף הפרשה הקודמת:
כידוע שהיו ישראל מקבלים תועלת גדולה מעצם עלייתם לרגל, וכמו שנאמר (ראה יד, כג): "ואכלת לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם… למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים", וכתבו התוספות (ב"ב כא. ד"ה כי), שכשהיו ישראל עולים לרגל היו רואים שם קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודת הקודש, והיה נכנס בלבם יראת שמים גדולה והיו רוצים ללמוד תורה, לפי שהיו רואים שם שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודת ה', היו גם הם מכוונים יותר ליראת שמים ולעסוק בתורה.
ומחמת זאת היו שואלים שם שאלותיהם וספקותיהם בהלכה, וכמו שנאמר (שופטים יז, ח): "כי יפלא ממך דבר למשפט… וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו".
ומכיון שכך, עלולים האנשים לומר שאין עוד צורך להעמיד שופטים ודיינים בכל עיר ועיר, מפני שכל אחד ואחד ישאל את שאלותיו בירושלים בעת שעולה לרגל.
ולכן הסמיכה התורה בין מצוות עליה לרגל (האמורה בסוף פרשת ראה), לבין מצוות מינוי שופטים בכל עיר ועיר (האמורה בתחילת פרשת שופטים), לרמוז ולהורות שאף על פי שישראל עולים לרגל ויכולים לשאול שם את ספקותיהם, מכל מקום חובה עליהם להעמיד שופטים ושוטרים בכל עיר ועיר, שיהיו בתי הין מצויים בכל מקום ואתר.
(משוש תבל-דברים, עמוד רכג).
