בושה: רצו לשקר, הרחיקו עדותם ונתלו באדם גדול


בימים האחרונים פרסמו אינשי דלא מעלי מכתב מזוייף כאילו נכתב ע"י מרן עמוד ההוראה, אשר רוב ככל ישראל הולכים לאורו, הראשון לציון והרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א – נשיא הרבנות הראשית לישראל ובעל הילקוט יוסף.

במכתב המזוייף נכתב כביכול שהתיר מרן רבינו שליט"א איסורי דאורייתא בעקבות נגיף "הקורונה" שהתפשט לצערנו בתקופה האחרונה יותר ויותר. עפרא לפומייהו.

ואנחנו שואלים: מי הוא זה ואיזה הוא אשר בזמן הזה שמידת הדין מתוחה, מצא לו לנכון להוציא דברי שקר מתחת ידיו, ומרחיק עדותו להתלות על אדם גדול, אשר פסקיו נפצו בכלל ישראל, ורוב העם הולך אחר פסקיו והוראותיו?!

האם זהו רב אחד שהתיר טבילה באמבטיה במקום במקווה טהרה, ומרן הראש"ל שליט"א יצא על פסקו חוץ שאין זה נכון, והוציא מכתב נגדו? האם אלו אנשים מטע יו"ר מפלגה אנטי דתית שחרט על דגלו מלחמה במרן רבינו שליט"א? יכול להיות שכן, ויכול להיות שלא. זוהי רק השערה.

איך לא יראתם להעז מצחכם נגד קדוש ישראל, אשר כל ימיו הם בתורה הקדושה ימים ולילות? איך העזתם לצער את מי שהקדוש ברוך הוא מכריז עליו כי הוא חפץ ביקרו, והפך את לב העם לשמוע מרצונו את הוראותיו ופסיקותיו ככל אשר יאמר כי הוא זה, וזאת ללא כל משרדי פרסום ויחצני"ם למיניהם?

להלן מכתב שכתב הרה"ג הרב אושרי אזולאי שליט"א – מקורבו של מרן הראש"ל שליט"א בו הוא כותב, שהתבקש ע"י מרן הראש"ל שליט"א לפרסם שמכתב זה הוא שיקרי, ואינו נכון כלל וכלל, ואף הוגשה תלונה למשטרה על זיוף המכתב.

התקיים מעמד סיום הש"ס המרכזי בבית שאן ברשות הרב ברק נקי


מעמד סיום הש"ס המרכזי בבית שאן בראשות הגאון רבי ברק נקי שליט"א מרבני העיר ורב קהילת "המאיר לישראל", במעמד מרן הראש"ל הגאון הגדול רבינו יצחק יוסף שליט"א, ובהשתתפות רבני העיר הגאון רבי יוסף יצחק לסרי שליט"א רב העיר, הגאון רבי פנחס בדוש שליט"א ראש מוסדות "חנוך לנער", הגאון רבי שלמה בן שושן שליט"א חבר ביה"ד האזורי, הגאון רבי שלמה אזואלוס שליט"א הרב האזורי, הרה"ג רבי שלום רפאלי שליט"א מגיד שיעור בקהילה, הרה"ג רבי איתי תורג'מן שליט"א, והרה"ג רבי יוסף זכאי שליט"א. אישי ציבור וקהל רב.

מרן הראש"ל שליט"א עמד במשאו על הזכות הגדולה שאף בבית שאן זוכים יהודים עמלי כפיים לסיים את הש"ס, ובפרט שמגיד השיעור תלמידו רב הקהילה הרב ברק נקי שליט"א, מבאר בשיעוריו את ההלכה היוצאת למעשה מהדף היומי, וחיזק את הלומדים להמשיך להתמיד בשיעורים ואף להשתתף בשיעורי ההלכה הנמסרים בקהילה. כשהוא משבח את תלמידו הרב ברק נקי שליט"א שהפריח את השממה בבית שאן בשליחותו ובעידודו של אביו מרן הגר"ע יוסף זיע"א.

רב הקהילה הגאון רבי ברק נקי שליט"א עמד במשאו על דבקותם של לומדי השיעורים והתמדתם בשיעורים אף ביומי דפגרא ובמועדים, ובהתגברות על כל הקשיים בדרך, ושבכך מקיימים בהידור קביעת עיתים לתורה. ושאף שבתחילה היה הדבר נראה כמשימה בלתי אפשרית, אבל דבקותם של לומדי השיעורים והתמדתם יום יום בשיעורים, היא היא שעמדה להם להגיע לזמן מרומם זה.

במהלך הערב הוקרנו ברכות מרנן גדולי ומאורי הדור שליט"א לבני קהילת "המאיר לישראל" וללומדי השיעורים שזכו לסיים את הש"ס.

המעמד התקיים באולמי הסיאנדה המפוארים בבית שאן סביב שולחנות ערוכים כיד המלך, לגומרה של תורה ולכבודה, בהשתתפות מאות מתושבי הצפון.

המעמד השאיר חותם רב על המשתתפים כשרבים מהם מקבלים על עצמם להצטרף למעגל לומדי הדף היומי במסגרת שיעורו של רב הקהילה הגר"ב נקי שליט"א.

 

 

סערת העולים מחבר העמים מוכיחה: יש מנהיג בישראל! / הרב אליהו דניאל אוזן

מרן הראשון לציון רבינוו יצחק יוסף עם רבה הראשי של רוסיה בחודש האחרון


אם בזמן פטירתו של מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה רבים תהו מי יוכל להמשיך את הנהגתו הכבירה, כיום רואים כולם עין בעין כי יש מנהיג בישראל.

ביממה האחרונה פורסמה בתקשורת הכללית הקלטה של הראשון לציון והרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, בה הוא אומר כי הרבה מהעולים מחבר העמים אינם יהודים, ויש "חלק" מהם שהינם שונאי דת, ומצביעים למפלגות אנטי דתיות, ובאו לארץ רק בעקבות חוק "מיהו יהודי" (דהיינו, שמי שסבא שלו יהודי, יכול לעלות לארץ ישראל, למרות שהאמא והסבתא שלו גויות לכל דבר), חוק שקודם שחוקק בכנסת, נלחם בו מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, אך למרבה הצער לא עלה הדבר בידו (ראה בקובץ בית יוסף גליון יח, מדור עניינים שונים, שהבאנו שם בס"ד מכתבים ששלח בעניין זה להגאונים הגדולים רבי משה פיינשטיין, האדמו"ר מלובביץ, רבי יוסף בער סולוביצ'יק, רבי יעקב קצין ועוד, וכן לראשי המפד"ל דאז). יש לציין, שכשהיה מרן זיע"א דורש ומרחיב לספר על עשר המכות שנחלו המצריים במצרים, היה אומר: "במכת ערוב החיות הטורפות ידעו מיהו יהודי ולא היו נוגעים בו, ומי שהוא מצרי היו טורפים אותו. לדאבון ליבנו ישנם חברים בממשלת ישראל שאינם יודעים מיהו יהודי!".

על דברי מרן רבינו שליט"א יצא קצפם של פוליטיקאים, אנשים שרק בשביל כמה מושבים נוספים בכנסת העזו לפעור את פיהם בקודשי ישראל, ולצאת בגלוי על כל דבר שבקדושה, לזרוע פילוג ומחלוקת בעם, תוך אמירת שקרים וקביעת עובדות לא נכונות. האם הם יכולים לתת מוסר למרן רבינו שליט"א, אשר כל משא העם נתון על שכמו?! האיש אשר ענווה נסוכה על פניו, ולמרות גדלותו הרמה בתורה, אשר דורות רבים לא היה איש אשר כמוהו שנפוצו פסקיו והוראותיו בכלל ישראל, וכמעט ואין מקום אשר אין בו את ספרי "ילקוט יוסף" אם זה בשפה העברית ואם זה בכמה וכמה שפות נוספות, בכל זאת מתייחס הוא בענוות חן לכל פונה ופונה, כאשר רואים זאת אנו בעניינו מעשים שבכל יום.

איך ניתן להאשים בהרחקת ציבור עולי חבר העמים את מי שרק בחודש האחרון טס אל מעבר לים, לקהילות היהודיות ברוסיה, וקרב וחיזק את כלל המגזרים שם, הקרובים יותר והקרובים פחות. ולא לכבודו הלך, אלא אך ורק כדי לחזק ולקרב את העם. יודעים אנו מקרוב כמה זמנו של הראש"ל חשוב לו, כל דקה חשובה אצלו מפז ומפנינים, לכתוב עוד שורה בספריו הבהירים, לשלוח מכתב נוסף לאחד מאלפי השואלים (ולסבר את האוזן: רק בשנה הראשונה לכהונתו של מרן שליט"א כרב ראשי, נשלחו תשובות הלכתיות לאלפי שואלים שמלאו שלשה קלסרים עבים!!).

ולאותם אלה שתהו לאן נעלמה היהדות המקרבת? "יהדות", אכן מקרבת אליה את הציבור, לא מקריבה את עצמה לפניו. היהדות נשארת איך שהיא, בדיוק כפי שקיבלנו אותה במעמד הר סיני מבורא עולם על ידי משה רבינו ע"ה וממנו דור אחר דור, עד דורנו זה, בו מרווים אנו את צימאוננו בתורתו המתוקה של מרן רבינו שליט"א. ואכן, את דעת התורה צריך לומר ברמה. אם אותם אנשים אינם יהודים על פי ההלכה, לא יעזור חוק זה או חוק אחר, יהודים הם לא! התורה לא משתנה על ידי הצבעת רוב בכנסת, בין אם זה חוק רגיל או חוק יסוד. זאת התורה לא תהא מוחלפת!

דבר זה אינו מהווה סתירה לכך שאנו מכבדים ומוקירים כל אדם באשר הוא, בן יהודי או גוי, וכמו שכתב מרן שליט"א בתגובתו לפרסומים: "ברי כי לצד הביקורת, חובה עלינו כיהודים לקבל כל תושב בארץ הזו, להעריך את תרומתו לנו כחברה, תורתנו מלמדת אותנו לכבד כל אדם באשר הוא אדם כי בצלם אלוקים נברא".

ולכן גם כאשר דיבר בנימת תרעומת המציאות הכמותית של אותם עולים שאינם יהודים, הדגיש שדבריו אמורים כלפי אותם עולים גויים המסיתים כנגד עמנו וכנגד רוח התורה והיהדות, ומחזקים את כל העומד מנגד לחיי היהדות בארצנו הקדושה.

נכון שרבים מעולי חבר העמים, תורמים רבות למען החברה בישראל, הן במערכת הבריאות, בצבא ובקומות אחרים, אבל אם חלק מהם גויים, אין הדבר הופך אותם ליהודים. וכי נשיא ארצות הברית שעומד לימין מדינת ישראל, ייחשב גם הוא כיהודי? ברור שלא. כדי לקבוע מי הוא יהודי ומי לא, יש כללים, ותורתנו הקדושה היא שקובעת מה הם הכללים.

וכאמור, בדבריו של מרן רבנו שליט"א אין שום אמירה שאינה מכבדת כלפי אותם גויים נאורים שמכבדים את עצמם ואת סביבתם ועלו לארצנו, אלא כלפי אותם עולים גויים המסיתים ומדיחים נגד עם ישראל חי ביהדותו, ומחזקים את כל מה שמסכן את קיומו של עם הרוח והנצח.

היכן היו אותם נאורים שהגיבו שזאת "אמירה לא ראויה" בכל אותם חודשי התקפת והסתה נגד הציבור החרדי אשר היה למרמס תחת ביטויים מבזים ושיקריים, כאשר את תוצאות ההסטה רואים אנו ברחובות בהתנהגות של חלק מהחברה נגד החרדים. היכן הייתם כאשר פערו פיהם חברים במשכן הכנסת נגד בחורי הישיבות המסולאים בפז, שמסירותם למען התורה מגינה על המדינה כולה?!

ולכם שחרטתם על דגלכם "ממשלה חילונית" ו"לא למדינת הלכה", מה איכפת לכם פתאום אם אותם אנשים חשובים כיהודים על פי ההלכה? הרי אין אתם חפצים בה. הרי כל שאיפתכם היא "ככל הגויים בית ישראל", ומה לכם כי תלינו.

ימים יבואו ואותם פוליטיקאים יעלמו מן העולם, אך ספריו ופסקיו הבהירים של מרן שליט"א, וחיבתו היתירה ועידודו המלבב כלפי כל יחיד וכל קהל בכל המגזרים ובכל שכבות הציבור, בכל רחבי הארץ לארכה ולרחבה, ובכל התפוצות, יישארו חקוקים בלבות העם.

*

כל הסערה הזאת החזירה אותי לימים של פעם, לימי ההוד בו היה מרן רבינו זיע"א עומד כחומה בצורה בחזית המחנה, ואומר את מה שצריך להיאמר ללא מורא ופחד. וכבימים ההם בזמן הזה, בנו אחריו ממשיך את דרכו גם בעניין הזה. אכן, יש מנהיג בישראל!

 

המאמר נכתב ע"י הרב אליהו דניאל אוזן

יו"ר המרכז למורשת מרן – להבין ולהשכיל

 

עוד בעניני חושן משפט


א. שתי מכוניות הנפגשות זו עם זו ואין מקום מעבר לשניהם ברוחב הכביש, יש לנהוג בזה כפי חוקי התנועה. ואם אין דבר קבוע בחוק יש לתת לאוטובוס ציבורי את זכות הקדימה לעבור, ואח"כ יעבור הרכב הפרטי. והעיקר בזה לוותר אחד לרעהו, ולא חרבה ירושלים אלא מפני שהעמידו דבריהם על פי הדין דוקא.  [בסנהדרין לב: נאמר על כיוצא בזה בשתי ספינות עוברות בנהר, ופגעו זו בזו, ואם יעברו שתיהן בבת אחת הרי הן טובעות, ואם יעברו בזו אחר זו שתיהן עוברות, וכן שני גמלים שהיו עולים במעלות בית חורון, או בכל מקום שהכביש צר, ומימין ומשמאל תהום, ואין מעבר אלא לאחד מהם, כיצד ינהגו? אם היתה האחת טעונה והאחת אינה טעונה, תידחה זו שאינה טעונה מפני הטעונה. אם היו שתיהן טעונות, או שתיהן אינם טעונות, הטל פשרה ביניהן, ומעלות שכר זו לזו. ועל זה נאמר צדק צדק תרדוף, אחד לדין ואחד לפשרה. וכן נפסק בש"ע (חו"מ סי' ערב סי"ד). והסביר הנצי"ב בשו"ת משיב דבר, שבאו לומר לנו שאפילו אם האחת חזקה יותר, אינה יכולה לעשות דין לעצמה לעבור תחלה לפי המונח "כל דאלים גבר", אלא יש ללכת לפי כללי הצדק והיושר, שהטעונה תעבור תחלה. ונראה שאם אחת המכוניות היא של רכב ציבורי והשניה מכונית פרטית, יש להעדיף את הרכב הציבורי, שגדול כבוד הציבור, וכמבואר בסוטה. וראה בספר החסידים (סי' תקנא) אדם ההולך במדרכה, ופוגע באדם הטעון משא, ואין מקום לשניהם, ובשולי המדרכה יש בוץ וטיט ורפש, בכל זאת יש לו לפנות הדרך עד שיעבור הנושא את המשא. ואף אם הוא גוי. ואמרו חז"ל (בבא מציעא לב:) לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה, ולא עשו לפנים משורת הדין. ומוטב שיהיה אדם נדחה מפני חברו ולא דוחה. ומדרכי המוסר וכיבוד רעים, כששנים הולכים ביחד וברצונם להיכנס לבית חבר, או לבית הכנסת, האחד מכבד את רעהו שהוא יכנס תחילה (עי' ב"ק פ.). ומכל שכן כשאחד מהם הוא אביו או רבו, או שגדול ממנו בחכמה ובמנין. וכשבני חבורה יוצאים כאחד לדרך אמרו ביומא לז. שהגדול הולך באמצע, השני מימינו, והשלישי בשמאלו, שכן מצינו אצל מלאכי השרת שבאו אצל א"א, מיכאל באמצע, גבריאל מימינו, רפאל בשמאלו. אולם כשחבורות נפגשים בדרך באמצע הרחוב, או במדרכה, אין לאחד לכבד את רעהו שילך הוא תחלה לפניו, מפני שעל ידי כך מפריע את התנועה של יתר העוברים ושבים. ולכן אמרו בברכות מו: אין מכבדים לא בדרכים ולא בגשרים אלא בפתחים הראויים למזוזה. וראה בתוס' שם, ובתר"י. אולם כל זה נאמר לגבי הולכי רגל בינם לבין עצמם, אבל כשמכונית נוסעת ולפניה הולכי רגל, אין צורך לומר שאם הולכי הרגל עוברים במעבר חציה, שעל הנהג לעצור מכוניתו ולתת להם אפשרות לעבור בשקט, אלא גם כשאין מעבר חציה ראוי מאוד שהנהג יתן לעוברי הרגל לעבור, כדי שלא יבואו לידי סכנה ח"ו. וק"ו ברחוב סואן שמבלים בו ילדים. ובפרט בימי החופש שעלולים הילדים לקפוץ לאמצע הכביש, ויבואו חלילה לידי סכנה. ולכן על הנהג לנהוג בזהירות רבה וכשרואה ילדים בכביש ינהג באיטיות רבה, כדי שלא יפגעו ח"ו. וזכר לדבר מה שאמר יעקב אבינו, אדוני יודע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי, ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן].

ב. איש שהתמנה לתפקיד מנהל אדמיניסטרטיבי על כל עניני הקהילה היהודית בחו"ל, והוא נשוי עם אשה נוכריה בנישואין אזרחיים, ויש לו ממנה בן (וגם לפני כן נשא אישה נוכריה וילדה  לו  בת  ואחר  כך  מתה),  אסור  מצד  ההלכה למנות איש כזה לתפקיד הנ"ל. [הרמ"א בהגה

(חו"מ ס"ס לז) פסק, טובי הקהל הממונים לעסוק בצורכי רבים הרי הם כדיינים, ואסור להושיב ביניהם מי שפסול לדון משום רשעה. ומקור דבריו מתרומת הדשן (כתבים סי' ריד). ובשו"ת משפטי שמואל (סימן צג) כתב, מי שנשבע שלא לשאת אשה על אשתו, ואח"כ נחשד על שפחתו וגיירה, ואין ידוע מי הטבילה, ומי בירך להם ז' ברכות, אם ראוי איש כזה להיות ממונה על הקהל. הנה אע"פ שאין עדים כשרים שמעידים להוציאו מכשרותו, ולפוסלו לעדות ולשבועה, מ"מ למנותו ממונה בודאי שראוי לבדוק אחרי אנשים כשרים דוקא, ואפילו לפי הסכמתם להכשיר קרובים, מ"מ פסולים מחמת עבירה אין להכשיר בכך. ובשו"ת מגן גיבורים (סי' י) הובא במטה שמעון (סי' ח הגב"י אות ב) כתב, שמינוי פרנס או ממונה לקהל צריך להיות מחשובי העיר, ולא ימצא בו שום פיסול מחמת עבירה, שאם יש בהם שום פיסול, אפי' נתמנה צריך להעבירו. ומכ"ש עבירה חמורה כזאת להתחתן עם גויה, ולחבק חיק נוכריה, ולעבור על לאו מן התורה של לא תתחתן בם, וקי"ל דקנאים פוגעים בו בודאי שאסור למנותו לתפקיד רם כזה. ומצוה רבה להעבירו ממשרתו, שלא לתת יד לפושעים המתבוללים, ונטמעים בגוים, ולוקחים ראיה מאדם כזה שהקהל מינוהו למשרה רמה כזאת, ומחזיקים ומסייעים ידי עוברי עבירה].

ג. אין להתחשב בחלומות בדיני ממונות, בין שחלם הוא על עצמו, בין שחלמו עליו אחרים, כי החלומות לא מעלין ולא מורידין. [יביע אומר ח"א חאו"ח סי' מ"א אות י"ט ובמילואים שם. וביחוה דעת חלק ד' סי' כ"ד].

ד. אם כתב הלוה שטר חוב בכתב ידו בלא עדים, ומכחיש, ורוצים לקיימו על פי כתב ידו משטר אחר (שבזה הקיום הוא מהתורה), לא מהני. [יביע אומר חלק ו חאהע"ז סי' ג' אות י"ז].

ה. אף על פי שמצד הדין הדיין יכול להשביע במקום שאינו חייב בשבועה, כשעושה כן לברר הדין, מכל מקום שב ואל תעשה עדיף. [יביע אומר חלק ד' סי' ג' אות א'].

ו. אנן בדידן נקטינן כד' הרמב"ם דאין בודקין עדי אישה בדרישה וחקירה, ומשום עיגונא, וכן ראוי לנהוג. [יביע אומר חלק ב חאהע"ז סימן ה' אות ט'. וח"ג חאהע"ז סימן ח' אות ז'. וח"ד חאהע"ז סי' ה' אות ב'. וח"ו עמו' ר"צ, וחאהע"ז סי' י'. ואם קרובי האם וקרובי אישות פסולים לעדות מה"ת. ועי' ביביע אומר ח"ו חאהע"ז סי' י' אות ז'. ושם אות ח' בעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה בעידי קידושין].

ז. אף על פי שחכמים פסלוהו לחמסן, מכל מקום יש לו עדיין חזקת כשרות, ואינו נחשד על איסור תורה. [יביע אומר חלק ג חאהע"ז סי' י"ז אות ל"ה].

ח. סתם אדם כשר להעיד, אלא אם כן הוא מוחזק לנו לעם הארץ גמור, שאינו לא במקרא ולא במצוות ובמעשים טובים. אבל סתם אדם בחזקת כשרות להעיד. [יביע אומר חלק ב' חיו"ד סי' י' אות א'. וחו"מ סי' א' אות ה'. ובדין רשע בעדות עי' בח"ג חאהע"ז סי' ח' ריש הסימן].

ט. גר, כשר להעיד, אף על פי שבזמן גיותו עבר על ז' מצות בני נח, דעצם הדבר שהתגייר כעבד תשובה דמי. [יחוה דעת ח"ה עמו' קנה ודלא כמ"ש בבית יעקב].

י. עד אחד אמר חבית של יין הלוהו, והשני אמר של שמן היתה, אף על פי שלא אמר "לא כי אלא של שמן" אלא העיד בסתם דשל שמן היתה, אפילו הכי מיקרי הכחשה, ועדותן בטלה. [יביע אומר חלק ו אהע"ז סי' י' אות א' ודלא כמ"ש הפרישה בזה].

יא. עד אחד היודע בחבירו שהוא חייב לאחד סך מסויים, והוא מכחישו, יש לו להעיד, שאף על פי שגזרת הכתוב היא דאין עד אחד נאמן, ואין לו להתחכם על בוראו, אף על פי כן כל שהעד ברור לו שהוא חייב ממון, מותר להעיד. וכן ראוי ונכון לעשות להפריש את חבירו מן האיסור. ובין אם הודה בפני אותו העד שהוא חייב לו סך זה, ובין שיודע זאת בבירור בדרך אחרת. ושני עדים יכולים להעיד גם כשיכול הלוה לטעון פרעתי, שהרי המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים. [יביע אומר חלק ב סי' ג' אות ב'].יב. עדים שהוזמנו בייחוד לשם עדות, יש לסמוך יותר על פרטי עדותן מאשר בעדים שראו הדבר בסתם, כגון שחור לבן וכדומ'. ובהוזמנו להעיד ויש הכחשה בצבע ביניהן, עדותן בטלה, וכגון שאחד אומר בטבעת של כסף קידש את האשה, והשני אומר בשל זהב היתה, (והאשה מכחישה), הוי הכחשה. [יביע אומר חלק ו' חאהע"ז סי' י' אות ב'].

יג. עיסקא שמחציתה מלוה ומחציתה פקדון, מותר לתפוס גם במשכון ששוה גם כנגד המלוה, באופן שתופס שלא בשעת הלואתו. [יבי"א ו' אהע"ז סי' יד אות ז'. ודלא כמ"ש בנתיבות המשפט].

יד. יש להזהיר מוכרי תפילין ומזוזות, שאם באים לקנות אצלם תפילין או מזוזות מהודרות שנקנים בטבין ותקלין, ופעמים מתעוררת שאלה לסופר על כשרות הפרשיות, והרב המורה הוראה הורה להקל בזה, שראוי להם להודיע על השאלה לקונה בדבר שיש בו מחלוקת הפוסקים. וכן הוא הדין במגילת אסתר, מאחר שהקונה מבקש לרכוש דוקא מגילה מהודרת לכל הדעות. [יביע אומר חלק ה' סי' ו' אות ג'].

טו. מה שפשט המנהג לאחוז בנשק השביתה במפעלים ובמוסדות הרשות, יש להם סימוכין בהלכה, חוץ מדברים שיש בהם חיי נפש, כגון שירות בתי חולים וכדומה. [שו"ת יחוה דעת ח"ד עמו' רמ"ו].

טז. מה שאמרו שאין אדם מתחייב בדבר שאינו קצוב, הוא אף אם יש לו הנאה בדבר, ואף בבנו אינו יכול להתחייב בדבר שאינו קצוב. [הקדמת מרן שלי' בריש ספר "תנופה חיים" להגר"ח פלאג'י].

יז. המזכה לחבירו מתנה על ידי אחר, שקודם לכן גילה דעתו בפירוש שהוא בכלל שונא מתנות, אינו זוכה במתנה זו שיש בזה צד חובה. [יביע אומר חלק ב חו"מ סי' ב' אות ז'].

יח. הנודר לתת לבת אחותו לנישואיה מתנה מרובה, וקנו מידו, ואפילו כתב אני מתחייב שכל מה שישלח אבי אתן לה החצי, לא מהני, ויכול לחזור בו, כיון שהוא קנין באתן. [יביע אומר חלק ה חו"מ ס"ס ה' אות ח' ושם אם קנין אתן הוי קנין דברים].

יט. במקום פיקוח נפש מותר לאדם להציל את עצמו בממון חבירו, כשבדעתו לשלם אחר כך לחבירו, שאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש. ולכן מי שאין לו מה לאכול והגיע לכדי פיקוח נפש, מותר לו לגנוב מחבירו על דעת לשלם לו אחר כך, כדי להציל עצמו.  [יביע אומר ח"ד חחו"מ סי' ו' אות ב'. ושם האריך למעניתו בשיטת רש"י והראב"ד שאסור להציל בממון חבירו אפי' דעתו לשלם לחבירו לאחר מכן, והעלה שרוה"פ חולקים ע"ה, שאין לך דבר העומד בפני פיקו"נ חוץ מג' עבירות הידועות].

כ. רודף שיכולים להצילו באחד מאיבריו, הוא דוקא לגבי אחרים הבאים להציל את הנרדף, אבל הנרדף עצמו כיון שהוא בהול על נפשו יש אומרים שאין צריך לדקדק להצילו באחד מאיבריו. [יביע אומר חלק ד' חו"מ סי' ה' ושם העיר בזה מכמה מקומות, והביא דברי האחרונים בזה].

כא. אם היה אחד רודף את חבירו להורגו, והנרדף לא יכל להציל עצמו אלא על ידי כך שיהרוג את חבירו הרודף אחריו, ואחרים הרואים את הרודף יכלו להציל הנרדף באחד מאבריו, ואף על פי כן הרגוהו, יש לומר דהוה ליה מיתה לזה ותשלומין לזה. [יביע אומר חלק ד' סי' ה'. ושם פלפול בענין רודף שניתן להצילו באחד מאיבריו].

כב. העיקר לדינא דבכל הני דמצילין אותו בנפשו של רודף, לא שנא לן בין חול לשבת. [יביע אומר ח"ד חלק חושן משפט סי' ה' סוף אות ב'].

כג. מחזירים אבידה בטביעת עין לת"ח גם בזמן הזה. וכן תלמיד חכם מופלג דן יחידי גם בזמן הזה. [ראה בהסכמת מרן אאמו"ר שליט"א בריש ספר כרם שלמה ושם בדין איסור לימוד לגוי].

כד. בענין חלוקת הירושה של עזבון השומרת יבם, שמתה ואין לה יורשין מצדה, אלא יש רק יורשין של הבעל בלבד, והם כמה אחים, וביניהם יש גם בניו של אחד האחים שמת אחר מות בעליהם, ואמנם אם היורשים של היבמה אינם בנמצא לעת עתה, ויתכן שיש קרובים רחוקים שע"פ ד"ת יש להם זכות ירושה, [וכמ"ש (סנהדרין סח:) וכי יש לך אדם מישראל שאין לו יורשין? ועי' בפרש"י שם], לכן יש להחתים (בתוספת קבלת קנין כדת) את האחים של הבעל, וכן את בני האח שנפטר, על הצהרה באישור בית הדין, שבמקרה ויופיע מי שהוא ויוכיח שהוא מיורשי היבמה, יתחייבו לעמוד להתדיין בפני בית דין רבני מוסמך בכל מקום, וכל פסק דין שיצא ע"י ביה"ד הם מתחייבים מראש למלא אחריו ללא פקפוק, ורק לאחר מכן תינתן תעודת ירושה חוקית לכל אחי הבעל, בחלקים שוים, על כל הנכסים שהשאירה היבמה הנפטרת, בין נכסי צאן ברזל בין נכסי מלוג. וגם האח הנפטר זוכה בחלק אחד, כיתר האחים, ומוריש את חלקו לבניו. [מרן בש"ע (אה"ע סי' קס ס"ו) כתב: שומרת יבם שמתה, יורשיה יורשים נכסי מלוג שלה, וחצי נכסי צאן ברזל, ויורשי הבעל יורשים עיקר כתובה, ותוספת, וחצי נכסי צאן ברזל. (ויורשי הבעל חייבים בקבורתה). הגה: וי"א שכל נצ"ב בחזקת יורשי הבעל, ואין להוציא מידם אם הם מוחזקים].