הראש"ל מרן הרב יצחק יוסף קרא להתחזק באמירת תהלים


פרסום ראשון: הראשון לציון והרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א הורה למנהלי "המרכז למורשת מרן – להבין ולהשכיל", לעורר את הציבור באמירת פרקי תהלים לאור המצב הקשה, כאשר הוא מדגיש ש"זו מגיפה קשה, מאה שנה לא היה דבר כזה!", ועל כן הוא הורה למנהלי העמותה לארגן משמרות של קריאת תהלים דרך הטלפון.

מנהלי המרכז למורשת מרן הקימו מיד מערכת משוכללת לחלוקת פרקי תהלים, עם אפשרות לקבלת 5 פרקים או ספר שלם, בנוסף גם פתחו אפשרות לקבלת שעות לימוד ברציפות בבית, להצלת עם ישראל מנגיף הקורונה.

לקבלת פרקי תהלים כהוראת מרן רבינו הראש"ל שליט"א, חייגו ל"ערוץ מרן": 079-916-5000 שלוחה 0 (לחצו על המספר לחיוג ישיר, אם אתם גולשים דרך סמרטפון).

במרכז למורשת מרן – להבין ולהשכיל מציינים כי ניתן לשמוע גם במערכת גם את פיטום הקטורת מאת החזן ר' משה חבושה, מה שמסוגל להגנה מפני מגיפה.

 

,

 

הרבנות הראשית הכריזה על יום רביעי הקרוב כ"יום תפלה וצום עולמי"


הרבנות הראשית לישראל בראשותו של מרן הראשון לציון הרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, הכריזה היום (ראשון) על יום רביעי הקרוב, ערב ראש חודש ניסן תש"פ, כ"יום תפלה וצום עולמי", כדי "להסיר את מחלת הקורונה מקרבנו".

במכתב עליו חתומים הרבנים הראשיים לישראל, הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א והגאון הרב דוד לאו שליט"א, קוראים הרבנים לכל רבני הקהילות בארץ ובעולם לארגן עצרות תפלה בבתי הכנסת ובמקומות התפלה, ביום רביעי הקרוב, ערב ראש חודש ניסן, תוך הקפדה על כללי הזהירות של משרד הבריאות: עשרה אנשים בלבד באותו מקום, תוך הקפדה על מרחק של 2 מטר מאדם לאדם.

הרבנים ציינו, כי ניתן להוסיף מניינים (כל אחד של עשרה) בעזרת הנשים ובחדרים הסמוכים.

במכתב מצויין, שהתפלה תחל בשעה 16.30 לאחר מכן תהלים בשעה 17.30, ובשעה 18.00 קבלת עול מלכות שמים.

סדר התפלה: בני עדות המזרח – סליחות עם תקיעת שופר. עדות אשכנז: סדר יום כיפור קטן.

לאחר מכן, תפלת מנחה, דברי חיזוק באמונה וביטחון, ותפלת ערבית.

ר

 

רשמי: לשכת הראשון לציון הוציאה הבהרה על המכתב המזוייף


כפי שדיווחנו מוקדם יותר, פורסם מכתב מזוייף כביכול בשמו של הראשון לציון הרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א. כעת, הוציאה לשכתו של הראשון לציון מכתב רשמי בו היא מודיעה שהמכתב הנ"ל הוא מזוייף, ושאין להפיצו ולהעבירו הלאה בשום פנים ואופן.

במכתב, עליו חתום ראש הלשכה הרב יצחק אלחרר, נכתב: "הבהרה. ישנו מכתב מזוייף שרץ כעת ברשתות החברתיות בשם מרן הראשון לציון הרב הראשי לישראל הרה"ג יצחק יוסף שליט"א, המופנה לשר הבריאות הרב יעקב ליצמן שיחי'".

עוד נכתב, כי: "כל מי שרואה את המכתב מתבקש שלא להעביר אותו הלאה, ולהבהיר שמדובר בזיוף מוחלט!".

עוד הוסיף הרב אלחרר, שהוגשה על כך תלונה לרשויות המוסמכות ולמשטרה, וציין שזיוף מכוער של מכתב הלכתי מהנושא במשרה הרמה של "הרב הראשי לישראל", הוא חמור ביותר, ושהעושים זאת יתנו על כך את הדין בכל החומרא.

להלן המכתב הרישמי:

 

 

 

בושה: רצו לשקר, הרחיקו עדותם ונתלו באדם גדול


בימים האחרונים פרסמו אינשי דלא מעלי מכתב מזוייף כאילו נכתב ע"י מרן עמוד ההוראה, אשר רוב ככל ישראל הולכים לאורו, הראשון לציון והרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א – נשיא הרבנות הראשית לישראל ובעל הילקוט יוסף.

במכתב המזוייף נכתב כביכול שהתיר מרן רבינו שליט"א איסורי דאורייתא בעקבות נגיף "הקורונה" שהתפשט לצערנו בתקופה האחרונה יותר ויותר. עפרא לפומייהו.

ואנחנו שואלים: מי הוא זה ואיזה הוא אשר בזמן הזה שמידת הדין מתוחה, מצא לו לנכון להוציא דברי שקר מתחת ידיו, ומרחיק עדותו להתלות על אדם גדול, אשר פסקיו נפצו בכלל ישראל, ורוב העם הולך אחר פסקיו והוראותיו?!

האם זהו רב אחד שהתיר טבילה באמבטיה במקום במקווה טהרה, ומרן הראש"ל שליט"א יצא על פסקו חוץ שאין זה נכון, והוציא מכתב נגדו? האם אלו אנשים מטע יו"ר מפלגה אנטי דתית שחרט על דגלו מלחמה במרן רבינו שליט"א? יכול להיות שכן, ויכול להיות שלא. זוהי רק השערה.

איך לא יראתם להעז מצחכם נגד קדוש ישראל, אשר כל ימיו הם בתורה הקדושה ימים ולילות? איך העזתם לצער את מי שהקדוש ברוך הוא מכריז עליו כי הוא חפץ ביקרו, והפך את לב העם לשמוע מרצונו את הוראותיו ופסיקותיו ככל אשר יאמר כי הוא זה, וזאת ללא כל משרדי פרסום ויחצני"ם למיניהם?

להלן מכתב שכתב הרה"ג הרב אושרי אזולאי שליט"א – מקורבו של מרן הראש"ל שליט"א בו הוא כותב, שהתבקש ע"י מרן הראש"ל שליט"א לפרסם שמכתב זה הוא שיקרי, ואינו נכון כלל וכלל, ואף הוגשה תלונה למשטרה על זיוף המכתב.

תיעוד • סיום הש"ס המרכזי בחשמונאים


מעמד סיום הש"ס המרכזי בחשמונאים בראשות הגאון רבי אליעזר ינוקא שליט"א רב קהילת "ממזרח שמש", ובהשתתפות מרן הראשון לציון והרב הראשי לישראל רבי יצחק יוסף שליט"א

התקיים מעמד סיום הש"ס המרכזי בבית שאן ברשות הרב ברק נקי


מעמד סיום הש"ס המרכזי בבית שאן בראשות הגאון רבי ברק נקי שליט"א מרבני העיר ורב קהילת "המאיר לישראל", במעמד מרן הראש"ל הגאון הגדול רבינו יצחק יוסף שליט"א, ובהשתתפות רבני העיר הגאון רבי יוסף יצחק לסרי שליט"א רב העיר, הגאון רבי פנחס בדוש שליט"א ראש מוסדות "חנוך לנער", הגאון רבי שלמה בן שושן שליט"א חבר ביה"ד האזורי, הגאון רבי שלמה אזואלוס שליט"א הרב האזורי, הרה"ג רבי שלום רפאלי שליט"א מגיד שיעור בקהילה, הרה"ג רבי איתי תורג'מן שליט"א, והרה"ג רבי יוסף זכאי שליט"א. אישי ציבור וקהל רב.

מרן הראש"ל שליט"א עמד במשאו על הזכות הגדולה שאף בבית שאן זוכים יהודים עמלי כפיים לסיים את הש"ס, ובפרט שמגיד השיעור תלמידו רב הקהילה הרב ברק נקי שליט"א, מבאר בשיעוריו את ההלכה היוצאת למעשה מהדף היומי, וחיזק את הלומדים להמשיך להתמיד בשיעורים ואף להשתתף בשיעורי ההלכה הנמסרים בקהילה. כשהוא משבח את תלמידו הרב ברק נקי שליט"א שהפריח את השממה בבית שאן בשליחותו ובעידודו של אביו מרן הגר"ע יוסף זיע"א.

רב הקהילה הגאון רבי ברק נקי שליט"א עמד במשאו על דבקותם של לומדי השיעורים והתמדתם בשיעורים אף ביומי דפגרא ובמועדים, ובהתגברות על כל הקשיים בדרך, ושבכך מקיימים בהידור קביעת עיתים לתורה. ושאף שבתחילה היה הדבר נראה כמשימה בלתי אפשרית, אבל דבקותם של לומדי השיעורים והתמדתם יום יום בשיעורים, היא היא שעמדה להם להגיע לזמן מרומם זה.

במהלך הערב הוקרנו ברכות מרנן גדולי ומאורי הדור שליט"א לבני קהילת "המאיר לישראל" וללומדי השיעורים שזכו לסיים את הש"ס.

המעמד התקיים באולמי הסיאנדה המפוארים בבית שאן סביב שולחנות ערוכים כיד המלך, לגומרה של תורה ולכבודה, בהשתתפות מאות מתושבי הצפון.

המעמד השאיר חותם רב על המשתתפים כשרבים מהם מקבלים על עצמם להצטרף למעגל לומדי הדף היומי במסגרת שיעורו של רב הקהילה הגר"ב נקי שליט"א.

 

 

סערת העולים מחבר העמים מוכיחה: יש מנהיג בישראל! / הרב אליהו דניאל אוזן

מרן הראשון לציון רבינוו יצחק יוסף עם רבה הראשי של רוסיה בחודש האחרון


אם בזמן פטירתו של מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה רבים תהו מי יוכל להמשיך את הנהגתו הכבירה, כיום רואים כולם עין בעין כי יש מנהיג בישראל.

ביממה האחרונה פורסמה בתקשורת הכללית הקלטה של הראשון לציון והרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, בה הוא אומר כי הרבה מהעולים מחבר העמים אינם יהודים, ויש "חלק" מהם שהינם שונאי דת, ומצביעים למפלגות אנטי דתיות, ובאו לארץ רק בעקבות חוק "מיהו יהודי" (דהיינו, שמי שסבא שלו יהודי, יכול לעלות לארץ ישראל, למרות שהאמא והסבתא שלו גויות לכל דבר), חוק שקודם שחוקק בכנסת, נלחם בו מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, אך למרבה הצער לא עלה הדבר בידו (ראה בקובץ בית יוסף גליון יח, מדור עניינים שונים, שהבאנו שם בס"ד מכתבים ששלח בעניין זה להגאונים הגדולים רבי משה פיינשטיין, האדמו"ר מלובביץ, רבי יוסף בער סולוביצ'יק, רבי יעקב קצין ועוד, וכן לראשי המפד"ל דאז). יש לציין, שכשהיה מרן זיע"א דורש ומרחיב לספר על עשר המכות שנחלו המצריים במצרים, היה אומר: "במכת ערוב החיות הטורפות ידעו מיהו יהודי ולא היו נוגעים בו, ומי שהוא מצרי היו טורפים אותו. לדאבון ליבנו ישנם חברים בממשלת ישראל שאינם יודעים מיהו יהודי!".

על דברי מרן רבינו שליט"א יצא קצפם של פוליטיקאים, אנשים שרק בשביל כמה מושבים נוספים בכנסת העזו לפעור את פיהם בקודשי ישראל, ולצאת בגלוי על כל דבר שבקדושה, לזרוע פילוג ומחלוקת בעם, תוך אמירת שקרים וקביעת עובדות לא נכונות. האם הם יכולים לתת מוסר למרן רבינו שליט"א, אשר כל משא העם נתון על שכמו?! האיש אשר ענווה נסוכה על פניו, ולמרות גדלותו הרמה בתורה, אשר דורות רבים לא היה איש אשר כמוהו שנפוצו פסקיו והוראותיו בכלל ישראל, וכמעט ואין מקום אשר אין בו את ספרי "ילקוט יוסף" אם זה בשפה העברית ואם זה בכמה וכמה שפות נוספות, בכל זאת מתייחס הוא בענוות חן לכל פונה ופונה, כאשר רואים זאת אנו בעניינו מעשים שבכל יום.

איך ניתן להאשים בהרחקת ציבור עולי חבר העמים את מי שרק בחודש האחרון טס אל מעבר לים, לקהילות היהודיות ברוסיה, וקרב וחיזק את כלל המגזרים שם, הקרובים יותר והקרובים פחות. ולא לכבודו הלך, אלא אך ורק כדי לחזק ולקרב את העם. יודעים אנו מקרוב כמה זמנו של הראש"ל חשוב לו, כל דקה חשובה אצלו מפז ומפנינים, לכתוב עוד שורה בספריו הבהירים, לשלוח מכתב נוסף לאחד מאלפי השואלים (ולסבר את האוזן: רק בשנה הראשונה לכהונתו של מרן שליט"א כרב ראשי, נשלחו תשובות הלכתיות לאלפי שואלים שמלאו שלשה קלסרים עבים!!).

ולאותם אלה שתהו לאן נעלמה היהדות המקרבת? "יהדות", אכן מקרבת אליה את הציבור, לא מקריבה את עצמה לפניו. היהדות נשארת איך שהיא, בדיוק כפי שקיבלנו אותה במעמד הר סיני מבורא עולם על ידי משה רבינו ע"ה וממנו דור אחר דור, עד דורנו זה, בו מרווים אנו את צימאוננו בתורתו המתוקה של מרן רבינו שליט"א. ואכן, את דעת התורה צריך לומר ברמה. אם אותם אנשים אינם יהודים על פי ההלכה, לא יעזור חוק זה או חוק אחר, יהודים הם לא! התורה לא משתנה על ידי הצבעת רוב בכנסת, בין אם זה חוק רגיל או חוק יסוד. זאת התורה לא תהא מוחלפת!

דבר זה אינו מהווה סתירה לכך שאנו מכבדים ומוקירים כל אדם באשר הוא, בן יהודי או גוי, וכמו שכתב מרן שליט"א בתגובתו לפרסומים: "ברי כי לצד הביקורת, חובה עלינו כיהודים לקבל כל תושב בארץ הזו, להעריך את תרומתו לנו כחברה, תורתנו מלמדת אותנו לכבד כל אדם באשר הוא אדם כי בצלם אלוקים נברא".

ולכן גם כאשר דיבר בנימת תרעומת המציאות הכמותית של אותם עולים שאינם יהודים, הדגיש שדבריו אמורים כלפי אותם עולים גויים המסיתים כנגד עמנו וכנגד רוח התורה והיהדות, ומחזקים את כל העומד מנגד לחיי היהדות בארצנו הקדושה.

נכון שרבים מעולי חבר העמים, תורמים רבות למען החברה בישראל, הן במערכת הבריאות, בצבא ובקומות אחרים, אבל אם חלק מהם גויים, אין הדבר הופך אותם ליהודים. וכי נשיא ארצות הברית שעומד לימין מדינת ישראל, ייחשב גם הוא כיהודי? ברור שלא. כדי לקבוע מי הוא יהודי ומי לא, יש כללים, ותורתנו הקדושה היא שקובעת מה הם הכללים.

וכאמור, בדבריו של מרן רבנו שליט"א אין שום אמירה שאינה מכבדת כלפי אותם גויים נאורים שמכבדים את עצמם ואת סביבתם ועלו לארצנו, אלא כלפי אותם עולים גויים המסיתים ומדיחים נגד עם ישראל חי ביהדותו, ומחזקים את כל מה שמסכן את קיומו של עם הרוח והנצח.

היכן היו אותם נאורים שהגיבו שזאת "אמירה לא ראויה" בכל אותם חודשי התקפת והסתה נגד הציבור החרדי אשר היה למרמס תחת ביטויים מבזים ושיקריים, כאשר את תוצאות ההסטה רואים אנו ברחובות בהתנהגות של חלק מהחברה נגד החרדים. היכן הייתם כאשר פערו פיהם חברים במשכן הכנסת נגד בחורי הישיבות המסולאים בפז, שמסירותם למען התורה מגינה על המדינה כולה?!

ולכם שחרטתם על דגלכם "ממשלה חילונית" ו"לא למדינת הלכה", מה איכפת לכם פתאום אם אותם אנשים חשובים כיהודים על פי ההלכה? הרי אין אתם חפצים בה. הרי כל שאיפתכם היא "ככל הגויים בית ישראל", ומה לכם כי תלינו.

ימים יבואו ואותם פוליטיקאים יעלמו מן העולם, אך ספריו ופסקיו הבהירים של מרן שליט"א, וחיבתו היתירה ועידודו המלבב כלפי כל יחיד וכל קהל בכל המגזרים ובכל שכבות הציבור, בכל רחבי הארץ לארכה ולרחבה, ובכל התפוצות, יישארו חקוקים בלבות העם.

*

כל הסערה הזאת החזירה אותי לימים של פעם, לימי ההוד בו היה מרן רבינו זיע"א עומד כחומה בצורה בחזית המחנה, ואומר את מה שצריך להיאמר ללא מורא ופחד. וכבימים ההם בזמן הזה, בנו אחריו ממשיך את דרכו גם בעניין הזה. אכן, יש מנהיג בישראל!

 

המאמר נכתב ע"י הרב אליהו דניאל אוזן

יו"ר המרכז למורשת מרן – להבין ולהשכיל

 

ילקוט יוסף • הלכות עשרה בטבת


•הלכות תענית

לפניכם מקבץ הלכות תענית, מתוך ספר "קיצור שלחן ערוך – ילקוט יוסף", שנכתב ע"י מרן עמוד ההוראה, הראשון לציון והרב הראשי לישראל רבינו יצחק יוסף שליט"א.

לחיפוש הלכה לפי מילה לחץ כאן

יה"ר שיהפוך עלינו הקב"ה יום זה לששון ולשמחה.

הלכות תענית

א. הכל חייבים להתענות בארבעה צומות הללו, ואסור לפרוץ גדר. ואין הדבר תלוי ברצון הקהל. [שו"ת יביע אומר חלק א סימן לג].

ב. חיוב התענית הוא מזמן עלות השחר דהיינו שעה ושנים עשר רגעים בשעות זמניות, לפני הזריחה, עד צאת הכוכבים, שהוא כעשרים דקות אחר שקיעת החמה. ואין מפסיקין בהם מהערב, חוץ מתשעה באב שצריך להפסיק בו מבעוד יום. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקכט].

ג. הישן על מיטתו שינת קבע בליל התענית, וקם משנתו באמצע הלילה, אסור לו לאכול ולשתות, אפילו קודם עמוד השחר. אך אם התנה קודם שהלך לישן שבדעתו לקום קודם עמוד השחר ולאכול, מותר לו לאכול עד עמוד השחר. וכל זה על פי הפשט, אך על פי הזוה"ק אין לאכול גם על ידי תנאי. [יביע אומר חלק ה' סי' כב סק"ה. וראה להלן עמו' קפו סעיף א].

ד. אף תלמידי חכמים ומלמדי תינוקות, חייבים להתענות כל תענית צבור, לרבות תענית אסתר. אולם אין להם להתענות תענית שובבי"ם או תענית לכפרת עוונות וכדומה, בזמן עבודתם, כיון שעל ידי חלישות כוחם ימעטו במלאכת שמים. וכן הדין לפועלים או לפקידים, וכל שכן לבני ישיבה ההוגים בתורה שאסור להם להתענות תעניות הנזכרים. ובימי השובבי"ם עדיף שיתענו תענית דבור, אך אסור להם לבטל מסדר לימודם ולקרוא תהלים, כי אין לך דבר העדיף יותר מלימוד הגמרא וההלכה. [יביע אומר חלק ב' סימן כח סק"ז]. 

ה. כל הצומות הללו מותרים ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה, חוץ מתשעה באב. ומותר להתרחץ בחמין בימי הצומות. והמחמיר תע"ב. [ילקוט יוסף מועדים עמ' תקל]. 

ו. י"ז בתמוז או תשעה באב או צום גדליה שחלו בשבת, דוחים התענית למחרת ביום ראשון, אבל י' בטבת לא יחול לעולם בשבת. ואם חל י' בטבת ביום ששי, מתענים עד צאת הכוכבים. 

ז. בשבת קודם תענית י"ז בתמוז וי' בטבת השליח צבור מכריז לפני תפילת מוסף על הצום שחל ביום פלוני, אבל על שאר תעניות לא נהגו להכריז מפני שהם ידועים ומפורסמים. [שם]. 

ח. אין לבעלי חנויות לספק מצרכי מזון לאוכלים ושותים שם ביום התענית, אלא אם כן ידוע שהאוכל והשותה הוא חולה שפטור מתענית. ואפי' ישנם עוד בעלי מסעדות שמספקים מזון ביום התענית לכל מי שירצה, אף על פי כן החרד לדבר ה' ימנע עצמו מזה. [יחוה דעת ג סי' סז]. 

ט. מעוברת, אינה מתענה בתענית שבעה עשר בתמוז, ושאר תעניות אלה. ואף לבנות אשכנז יש להקל בזה. ומעוברת היא משעברו שלשה חדשים להריונה, ואם לא עברו שלשה חדשים והיא סובלת מהקאות או מיחושים וחולשה רבה, מותר לה לאכול בצומות אלו, חוץ מתשעה באב [וראה להלן]. ובפרט אם היא לאחר ארבעים יום להריונה. [שו"ת יחוה דעת חלק א' סימן לה].

י. מניקה פטורה מלהתענות בתענית צום גדליה, עשרה בטבת, תענית אסתר, וי"ז בתמוז. ויש אומרים שגם אם פסקה מלהניק, כי כל שהיא בתוך עשרים וארבעה חודשים ללידה, פטורה מלהתענות בתעניות אלו מלבד בתשעה באב. ויש מי שאומר שכל מה שנפטרה מלהתענות הוא דוקא במניקה בפועל. ולמעשה, אשה חלשה שהלידה או ההפלה גרמה לה לחולשה רבה, יכולה להקל כל עשרים וארבע חודש מהלידה כסברת המקילין. ואם מרגישה בעצמה שיכולה להתענות, תתענה. [שם].

יא. וכן אשה שהפילה יש אומרים שפטורה מתעניות אלו בתוך עשרים וארבעה חודשים להפלתה, ואינה צריכה לפרוע התענית לאחר מכן. ויש חולקים, והעיקר לדינא כמבואר בסעיף הנ"ל לגבי מניקה. ומכל מקום גם אלה הפטורות מלהתענות ראוי שלא תאכלנה להתענג במאכל ומשתה, אלא כדי קיום בלבד. [שם].

יב. חולה שאין בו סכנה פטור מלהתענות בכל הצומות הללו. ואפילו בצום תשעה באב אוכל כדרכו ואינו חושש, ובלבד שיאכל בצינעא. ורשאי לאכול בבוקר, כשיש צורך בכך, ואין צריך להתענות תענית שעות. וכל שכן שאין צריך לאכול ולשתות פחות מכשיעור. ואפילו חולה שנתרפא אך עודנו חלש, כל זמן שיש חשש שאם יצום יחזור לחליו, פטור מלהתענות. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקלא].

יג. זקנים תשושי כח שמצטערים בתעניתם פטורים מכל הצומות הללו לרבות תשעה באב. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקלב].

יד. דין יולדת תוך שלשים יום ללידתה כחולה שאין בו סכנה, ופטורה אף מתענית תשעה באב.

טו. קטן שלא מלאו לו שלש עשרה שנה ויום אחד, וקטנה שלא מלאו לה י"ב שנה, פטורים מתעניות י"ז בתמוז, תשעה באב, צום גדליה, עשרה בטבת, ותענית אסתר. ואפי' תענית שעות אין להם להתענות, אף שיש להם דעת להתאבל על החורבן. ויש מחמירים לומר שאין להאכילם אלא לחם ומים, אך המנהג להקל לתת להם כל צרכם, וכן ראוי להורות בזמן הזה שירדה חולשה לעולם. [ילקוט יוסף דיני חינוך קטן עמוד רלט. ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקל].

טז. חתן תוך שבעת ימי המשתה שלו, וכן אבי הבן, הסנדק, והמוהל, חייבים להתענות בכל הארבעה צומות, ולא יפרשו מן הצבור, שלא יבוא עשה דיחיד וידחה תענית דרבים. ורק אם חלו ארבעה צומות הנזכרים לעיל בשבת, ונדחו ליום ראשון, בין החתן בין בעלי ברית לא ישלימו תעניתם, לרבות תשעה באב, אלא אחר חצות היום יאכלו כדרכם, מפני שיום טוב שלהם הוא. ואם ירצה החתן להחמיר על עצמו להתענות אינו רשאי, הואיל ויום טוב שלו הוא. ועל כל פנים אין לחתן בתוך שבעת ימי המשתה להתענות שום תענית יחיד, ואפילו היה נוהג בו שנים רבות, כגון יום פקודת השנה [יאר-צייט] של אביו או אמו. ואפילו התרה אינו צריך, וכן לבעלי ברית. [יביע אומר חלק ה' אורח חיים סימן מ. וחלק א סימן לד סקי"א].

יז. אף בצום גדליה אין להתיר לבעלי ברית וחתן לאכול ביום התענית שאינו דחוי, דלא הוי כתענית דחוי. ואפילו לרבינו ירוחם הסובר דגדליה נהרג ביום ראש השנה והתענית נדחתה ליום אחרי ראש השנה, אין דין תענית זו כתענית דחויה. דמאחר וחכמים קבעו מועד זה לתענית, אינו בכלל תענית דחוי. [יביע אומר חלק א סימן כז סק"י].

יח. הנוהגים להתענות ביום חופתם, וחל יום חופתם בט"ו בשבט, או בט"ו באב, ובאסרו חג, אין לחתן להתענות. אך בלאו הכי מנהגינו שהחתן אינו מתענה ביום חתונתו. [שו"ת יחוה דעת חלק א' סימן פא, וחלק ד' סימן סא].

יט. חולה וזקן שפטורים מלהתענות בימי הצומות הללו, אינם צריכים התרה לפני שיאכלו. וכן חתן ובעלי ברית שאינם משלימים התענית כשהצום דחוי, רשאים לאכול בלי התרה, והמחמיר לעשות התרה כשהדבר אפשרי בנקל, תבוא עליו ברכה. [יביע אומר ח"ב סי' ל' אות ה-ח].

כ. אין לשטוף הפה בבוקר בהתעוררו משינתו בתעניות צבור. ובמקום צורך יש להתיר כשאינו נותן בפיו יותר משיעור רביעית בבת אחת, [דהיינו שמונים ואחד גרם], ויודע בעצמו שיוכל להזהר שלא יבלע מן המים. וכן מותר לצחצח שיניו במשחת שינים בתעניות צבור על הדרך הנ"ל, למי שקשה לו בלי לצחצח את שיניו. ובתשעה באב יש להשתדל להחמיר בזה, אך אם יש לו צער גדול במיוחד במניעת צחצוח השינים, יוכל להקל גם בט' באב, באופן שיזהר להוריד פיו למטה שלא יבואו מים לגרונו. [ילקו"י מועדים עמ' תקלד].

כא. השרוי בתענית יכול לטעום כדי רביעית, ובלבד שיזהר לא לבלוע אלא יפלוט כל מה שהכניס לפיו. [ש"ע סימן תקס"ז ס"א].

כב. אדם בריא שמתענה, אך עליו לבלוע גלולות וכדורים נגד מיחושי ראש וכדומה, מותר לו לבלוע התרופה בלי מים, כל שאין בה טעם ערב לחיך. וכן מותר לשתות תרופות שאין החיך נהנה מהם. אבל אם החיך נהנה מהם אין להתיר. אולם במקום חולי פנימי אין להחמיר. ויש אומרים שכל זה בשאר תעניות, אבל ביום הכפורים ובתשעה באב אין להקל בזה אלא למי שבלאו הכי אוכל לפי היתר. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקלה].

כג. מותר לעשן בימי תעניות צבור, זולת בתשעה באב שראוי להמנע מעישון סיגריות, ובפרט בפרהסיא, כדי שלא יסיח דעתו מאבילות היום. ובעת הצורך מותר לעשן גם בתשעה באב כשעושה כן בצינעא, ובפרט לאחר חצות היום. ובשאר צומות, אף הנוהגים לעשן ביום טוב על ידי הדלקה מאש לאש, דחשיב אצלם לענין זה כאוכל נפש, אפילו הכי מותר להם לעשן בתענית צבור. [שו"ת יביע אומר ח"א סי' לג. יחוה דעת חלק ה' סימן לט].

כד. אסור ללעוס גומי לעיסה, [מסטיק] ביום תענית, אך מסטיק שאין בו שום מתיקות כלל מותר ללועסו בתעניות. ובזה אין מברכים על המסטיק. [ילקו"י מועדים עמוד תקלה].

כה. מי ששכח ואכל בתענית צבור, ונזכר לאחר מכן, צריך להשלים תעניתו. ומן הדין אינו צריך להתענות ביום אחר, אלא אם כן עושה כן לכפר על שגגתו, וכגון שהוא בריא ויכול לצער עצמו בתענית שאינו חובה. [באופן שהדבר לא יגרום לו לביטול תורה]. ואם נזכר לפני שאכל כזית והפסיק מיד, יכול לומר עננו בתפלת המנחה, אבל אם אכל כזית אף על פי שהשלים תעניתו אינו אומר עננו בתפלת מנחה. [שו"ת יביע אומר ח"א יורה דעה סי' יד סק"ח].

כו. מי ששכח ובירך ביום התענית על דבר מאכל, או משקה, יטעם ממנו משהו כדי שגרונו יהנה. שאם לא יטעם יעבור על איסור ברכה לבטלה שלדעת הגאונים הרמב"ם והשלחן ערוך איסורו הוא מן התורה, ואילו טעימה בצומות אלה היא מדרבנן. וימשיך בתעניתו ויאמר עננו, שטעימה מועטת מאד אין עליה תורת אכילה. [ילקו"י תפלה א' סי' פט. ירחון קול תורה סיון תשס"ג. שו"ת יביע אומר ח"ב חיו"ד סי' ה' סק"ו. וח"י חאו"ח סי' מא עמ' עה. ושו"ת יחוה דעת ח"ד סי' מא].

כז. המתענה תענית צבור צריך לומר עננו, בין בשחרית בין במנחה, באמצע שומע תפלה. ובמקומות שנוהגים לומר "עננו" בשומע תפלה בכל התפלות, גם בערבית של ערב התענית, אף שאין מתענים מהערב, מנהגם נכון על פי ההלכה[יביע אומר א/כא חיו"ד. יחו"ד ח"ג סי' מא].

כח. בתשעה באב היחיד אומר עננו גם בערבית של ליל תשעה באב. [ילקו"י מועדים עמוד תקל"ו].

כט. אחר אמירת עננו חותם "שומע תפלה". ואינו חותם העונה לעמו ישראל בעת צרה, שלא נתקנה חתימה זו אלא לשליח צבור כשאומר עננו בחזרה בין גואל לרופא. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקל"ו]. ואם טעה וחתם העונה לעמו וכו', ונזכר אחר שהתחיל רצה או מודים, יצא ידי חובה בדיעבד, ויסיים תפלתו, ואין צריך לחזור לשמע קולנו. ומכל מקום טוב הדבר שאחר שסיים תפלתו יחזור להתפלל בתנאי של נדבה, ויאמר: אם אני חייב לחזור ולהתפלל, הריני חוזר ומתפלל לשם חובה. ואם לאו תהיה תפלתי זו תפלת נדבה. ואם אפשר טוב לחדש בה דבר. [שו"ת יביע אומר חלק ז' סימן יג].

ל. אם שכח ולא אמר "עננו" עד שאמר "ברוך אתה ה'" כדי לחתום "שומע תפלה", אינו רשאי לסיים "למדני חקיך" כדי שיוכל לחזור ולומר "עננו", אלא יסיים תפלתו ויאמר "עננו" בלי חתימה בסוף "אלהי נצור". אבל בין ברכת שומע תפלה לרצה, אין לומר "עננו", דהוי הפסק. [שו"ת יביע אומר חלק א' סימן כב].

לא. יחיד שמתפלל תפלת שמונה עשרה עם חזרת השליח צבור, אף שאומר עמו כל סדר הקדושה, אינו אומר עמו "עננו" בין גואל לרופא, אלא ב"שומע תפלה". [ילקו"י מועדים עמ' תקלז].

לב. הנמצא בתענית יחיד, ובמנחה נתאחר לבוא לבית הכנסת, והתפלל שמונה עשרה יחד עם החזרה של השליח צבור, כשיגיע ל"שומע תפלה", יאמר שם עננו, אף על פי שעל ידי כך יפסיד אמירת מודים עם הצבור. וישתחוה באמצע הברכה באמירת "מודים" של השליח צבור. [יביע אומר חלק ב' חלק אורח חיים סימן לד סק"ו].

לג. בארבע תעניות צבור, המוזכרות בפסוק, שהם י"ז בתמוז, תשעה באב, צום גדליה, ועשרה בטבת, אומר השליח צבור "עננו" בתפלת החזרה, בשחרית ובמנחה, בין ברכת גואל ישראל לברכת רפאנו. וחותם: "העונה לעמו ישראל בעת צרה". [ילקו"י מועדים עמ' תקלז].

לד. אם טעה השליח צבור ושכח לומר "עננו" לפני ברכת רפאנו, אם נזכר באמצע ברכת רפאנו, חוזר ואומר השליח צבור "עננו" ברכה בפני עצמה, וממשיך ברכת רפאנו וכו'. אבל אם לא נזכר עד שחתם "ברוך אתה ה'" של ברכת רפאנו, אינו חוזר לומר "עננו" ברכה בפני עצמה, אלא כוללה באמצע ברכת שומע תפלה כיחיד. ואינו רשאי לסיים למדני חקיך, וחותם "ברוך אתה ה' שומע תפלה". ואם לא אמר "עננו" אף בשומע תפלה אינו חוזר. וטוב שיאמרנה בסיום תפלת שמונה עשרה, ויחתום בלי הזכרת ה', "ברוך שומע תפלה". [שו"ת יביע אומר חלק א' סימן כב].

לה. בתענית צבור [שחכמי הדור גזרו תענית על כל צרה שלא תבוא], אין השליח צבור אומר "עננו" ברכה בפני עצמה, אלא אם כן יש עשרה מתענים בבית הכנסת. והשליח צבור עצמו מכלל העשרה. אך בתעניות צבור המפורשות בכתוב הנ"ל, [בתחלת הלכות תענית] אם יש בבית הכנסת ששה או שבעה מתענים, שהם רוב מנין, רשאי השליח צבור לומר ברכת "עננו" ברכה בפני עצמה בין גואל לרופא. וכן פשט המנהג לומר "עננו" ברכה בפני עצמה, כל שיש בבית הכנסת ששה מתענים. ובתענית אסתר לכתחלה עדיף שיהיו עשרה מתענים. ואם לא השיגו מנין מתענים, אומרים "עננו" ברכה בפני עצמה ברוב מנין. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקלט. יחוה דעת חלק א' סימן עט].

לו. אם יש ששה או שבעה מתענים בבית הכנסת, אלא שחלקם התפללו כבר במקום אחר ושמעו מהשליח צבור ברכת עננו, אין השליח צבור רשאי לומר עננו ברכה בפני עצמה בין גואל לרופא בתעניות הנ"ל, אלא יאמר "עננו" בשומע תפלה כיחיד. [ילקו"י מועדים עמ' תקמ"ב].

לז. אם הזמן של מנחה מצומצם, ביום התענית, ואין פנאי להתפלל בלחש ולחזור התפלה בקול רם, שהמנהג הוא שהשליח צבור מתפלל בקול רם והקהל מתפללים עמו בלחש, ואומרים עמו סדר קדושה, וכשמגיע השליח צבור להאל הקדוש ממשיכים התפלה בלחש, כשיגיע השליח צבור לברכת רפאנו יאמר שם "עננו" בקול רם ברכה בפני עצמה, והקהל ישמעו ויכוונו לברכתו, ושוב ימשיכו בתפלה בלחש. וכשיגיעו לשומע תפלה יאמרו בלחש תפלת "עננו", חוץ מהשליח צבור, וימשיכו התפלה בלחש עד הסוף. [ילקוט יוסף חלק א' מהדורת תשמ"ה, עמוד רעט. ובילקוט יוסף על המועדים עמוד תקמג].

לח. שליח צבור שאינו מתענה בתענית צבור מאיזו סיבה שהיא, לא יתפלל לפני התיבה, כי אינו יכול לומר בחזרה "עננו", והוא אינו מתענה. ואם אין שליח צבור אחר, רשאי שליח צבור זה להתפלל כדי שלא יבטלו מעניית קדיש וקדושה וברכו. ולא יאמר עננו ברכה בפני עצמה, אלא אומר עננו בשומע תפלה, ויחתום שומע תפלה. ואף שליח צבור שמוכרח לעבור לפני התיבה שחרית בתענית צבור, מפני שאין שליח צבור אחר, ואינו יודע אם יוכל להתענות או לא, מפני שמרגיש חולשה וכיוצא בזה, לא יאמר עננו בחזרה ברכה בפני עצמה, אלא אומרה בשומע תפלה. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקמד].

לט. בימי תענית צבור המוזכרים בסעיף א', בשחרית ומנחה מוציאים ספר תורה וקוראים שלשה גברי בפרשת "ויחל". ואפי' אם יום התענית חל בשני וחמישי, אין קוראים בפרשת השבוע, אלא "ויחל". [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקמה].

מ. יש נוהגים להפטיר במנחה "דרשו ה' בהמצאו". ומנהג בני ספרד שלא להפטיר בשום תענית צבור, חוץ מתשעה באב, שבשחרית מפטירים בו "אסוף אסיפם", ובמנחה מפטירים "שובה ישראל". [שו"ת יחוה דעת חלק ה' סימן מ. ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקמה].

מא. ספרדי שנזדמן לבית הכנסת של אשכנזים בתענית צבור במנחה, והזמינוהו לעליית שלישי שצריך להפטיר לפי מנהגם, נכון שיתחמק מלעלות לספר תורה. אבל אם כבר קראוהו בשמו יעלה ויפטיר בברכות, כיון שהם ברכות השבח. [ילקוט יוסף מועדים עמוד תקמו].

מב. צבור שטעו וקראו בימי תעניות צבור בפרשת השבוע, בשחרית, אם חלו ימי התענית בשני או בחמישי, ונזכרו באמצע הקריאה, מסיימים בקריאה בפרשת השבוע, ויוצאים ידי חובה.

מג. אין להוציא ספר תורה בתענית צבור לקריאת פרשת ויחל אלא אם כן יש ששה או שבעה מתענים בבית הכנסת, מתוך המנין של עשרה, בין בשחרית בין במנחה. ואם אין יותר מחמשה מתענים בבית הכנסת וחל תענית צבור בשני וחמישי, קוראים בפרשת השבוע שלשה אנשים. ואם חל התענית בימי א.ג.ד.ו. אין להוציא ספר תורה כלל, ואפילו בשחרית שעדיין לא טעמו, כל אלה שחושבים שלא להתענות אינם מצטרפים לרוב מנין להוצאת ספר תורה ולברכת עננו. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקמז].

מד. מי שאינו מתענה מסיבת חולי וכדומה, לא יעלה לספר תורה בתענית צבור בקריאת פרשת ויחל. ולכן כהן שאינו מתענה לא יקראוהו לספר תורה לקריאת ויחל, אפילו אין שם כהן אחר, אלא יצא הכהן מבית הכנסת, ועומד ישראל מתענה לקרות במקום כהן. והוא הדין ללוי שאינו מתענה ואין לוי אחר בבית הכנסת, שיצא מחוץ לבית הכנסת, ויקרא כהן המתענה במקום לוי. ואפילו אם קראוהו בשמו לעלות לספר תורה, יתנצל שאינו מתענה מחמת אונס, ויעלה אחר במקומו. ואפילו מי שעודנו שרוי בתענית וחושב שלא להשלים תעניתו, לא יעלה לספר תורה בפרשת ויחל. ואפילו בשני או בחמישי שחל בו תענית צבור. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקמט].

מה. שליח צבור הקורא בתורה שאינו מתענה, יוכל לקרות בפרשת ויחל בתעניות צבור, אם אין שליח צבור אחר שיוכל לקרות בתורה. [שם].

מו. בתענית צבור כשאומר השליח צבור הסליחות, יעמדו שנים אחד מימינו ואחד משמאלו, לומר עמו הסליחות. ובזמנינו שכולם אומרים הסליחות עם השליח צבור אין צריך להעמיד אצלו. [שם].

מז. הכהנים נושאים כפיהם בתענית צבור גם במנחה. ולכתחלה יקבעו זמן תפלת שמונה עשרה של מנחה בתענית צבור, לא לפני ארבעים דקות לפני השקיעה, כדי שעד שיגיע השליח צבור בסוף החזרה לברכת כהנים יהיה בתוך חצי שעה לשקיעת החמה. ואם התפללו מפלג המנחה ואילך, דהיינו שעה ורבע בשעות זמניות קודם צאת הכוכבים, לכתחלה לא יעלו לדוכן, ואם עלו לא ירדו. ובמקום שנהגו שהכהנים עולים לדוכן אחר פלג המנחה, יש להם על מה שיסמוכו. אבל אם מתפללים בעוד היום גדול, לפני פלג המנחה אין לכהנים לישא את כפיהם. ואפילו במקום שנהגו לעלות לדוכן יש למחות בידם ולהנהיג שלא יעלו, וכדין מנחה של יום הכפורים שאין בה נשיאות כפים מפני שמתפללים מבעוד יום. ואם מתפללים מבעוד יום, כשם שאין נושאים כפים כך אין השליח צבור אומר בחזרה "אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת וכו'". [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקנ].

מח. כהן שאינו מתענה לא ישא את כפיו, ויצא לחוץ בעת נשיאת כפים. [ילקו"י מועדים תקנא].

מט. אם נמשכה תפלת מנחה לאחר השקיעה, רשאים הכהנים לישא את כפיהם תוך זמן של בין השמשות שהוא שלש עשרה דקות וחצי [בשעות זמניות] אחר השקיעה. אבל אחר צאת הכוכבים, אין לכהנים לישא את כפיהם. [שו"ת יחוה דעת חלק ו' סימן מ].

נ. בתענית ז' באדר או שובבי"ם, אפי' יש עשרה מתענים בבית הכנסת אין לעשות נשיאות כפים במנחה. ומכל מקום אם עלה הכהן לישא כפיו לא ירד. [ילקוט יוסף מועדים עמוד תקנא].

נא. פשט המנהג בארץ ישראל שמניחים תפילין בתעניות צבור בשחרית בלבד. ויש שנהגו להניח תפילין גם במנחה של תעניות צבור, [והיינו בעשרה בטבת, י"ז בתמוז, צום גדליה, ותענית אסתר], כדי להשלים מאה ברכות, אך לא ראינו כיום שנהגו כן בארץ ישראל, והנח להם לישראל. ורק בתשעה באב יש שנהגו כדעת מרן להניח תפילין במנחה בלבד. אך המנהג הקדום בירושלים [קודם שפשטו הוראותיו של מרן] להניח תפילין גם בט' באב בשחרית. [יחו"ד ח"ב סי' סז].

נב. מעיקר הדין מותר לעשות חופה בתעניות צבור אף בשחרית, כגון בצום גדליה, עשרה בטבת, וצום י"ז בתמוז. אלא שעדיף יותר לעשות החופה במוצאי הצום לאחר צאת הכוכבים. [שו"ת יביע אומר חלק ו' חלק אבן העזר סימן ז'. וחלק ב' חלק יורה דעה סימן כד סק"ד].

הראשון לציון השתתף בבר מצווה לבן הרב שלמה שרגא


הראשון לציון והרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א השתתף בשמחת בר המצוה לבנו של מקורבו הרה"ג רבי שלמה שרגא שליט"א ראש כולל ברוך שאמר בירושלים, ונכד נכד להגאון רבי ברוך שרגא, אב"ד ירושלים.

 

הודעה על שינוי זמן שיעורו של מרן הראש"ל שליט"א במוצאי שבת – חורף תש"פ


החל ממוצאי שבת הקרוב – פרשת האזינו תש"פ, יחולו שינויים בזמני השיעור השבועי הגדול בתבל של מרן הראשון לציון והרב הראשי לישראל , מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א – נשיא הרבנות הראשית לישראל.

לאורך כל ימות החורף, הרב המקדים בשעה 20.30
שיעורו של מרן הראשון לציון שליט"א בשעה 21.00 עד 22.00

כמו בכל שבוע, ניתן לצפות בשיעור בשידור חי באתר "מורשת מרן", בקישור הזה.
להאזנה דרך הטלפון, חייגו לערוץ מרן: 079-916-5000

לתרומה לפעילות הארגון, לחצו כאן