---

גם השנה תתקיים אם ירצה ה' ההדלקה המרכזית בצומת מרן בירושלים, בסמוך לציונו הקדוש של מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה.

המעמד יתקיים ביום רביעי הקרוב, ליל ל"ג בעומר, בשעה 20.00, בהשתתפותו של מרן הראשון לציון והרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א.

>> למסירת שמות לברכה בציונו של מרן – לחצו כאן!

הציבור הקדוש מוזמן!

---

לפניכם מקבץ הלכות מדיני ההנהגה בכותל המערבי – שריד בית מקדשינו, מתוך ספר "קיצור שלחן ערוך – ילקוט יוסף", שנכתב ע"י מרן עמוד ההוראה, הראשון לציון והרב הראשי לישראל רבינו יצחק יוסף שליט"א.

לחיפוש הלכה לפי מילה לחץ כאן

מדיני ההנהגה בכותל המערבי

א. אמרו חז"ל: "מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי של בית המקדש". ואמרו עוד: "הנה זה עומד אחר כתלינו, אחר כותל המערבי של בית המקדש, שנשבע לו הקדוש ברוך הוא שאינו חרב לעולם". ומקום הכותל המערבי סמוך לבית קדש הקדשים, שמכוון כלפי בית מקדש של רקיע של מעלה. והמתפלל במקום מקודש זה כמתפלל לפני כסא הכבוד של הקב"ה, שמשם פתח פתוח לרוחה לשמוע ולקבל תפלתם של ישראל, כמו שנאמר, אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים. ולכן מנהג שלומי אמוני ישראל שמתפללים ושופכים צקון לחשם ורחשם ליד הכותל המערבי, שהוא שריד בית מקדשינו, ואשר נוסד על ידי דוד ושלמה. וקדושת המקום גורמת לבאים בחצרות ה' להתעורר בהתלהבות קודש ברשפי אש שלהבת יה, ולהתפלל בכוונה באימה וביראה. ואשרי המכוין דעתו בתפלה זכה וברה לפני ה' יתברך, שאז מובטח הוא שלא תשוב תפלתו ריקם, כמו שנאמר (תהלים י): תכין לבם תקשיב אזניך. כלומר, אם סייעוהו משמי מרומים לכוין לבו בתפלתו, אז בודאי שאזני ה' כביכול קשובות לקול תחינתו. ומצוה לנשק אבני הכותל ולחונן את עפרה, שנאמר, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו. [כתובות קיב. ילקו"י, הל' קס"ת וביהכ"נ עמוד רעב].

ב. לפיכך חובה קדושה להכנס ליד הכותל המערבי ביראת כבוד ובכובד ראש, וחלילה להקל ראש כלפי הקודש. ולכן אסור מעיקר ההלכה להכנס לשם בגילוי ראש, בין אנשים ובין נשים. (וכמו שאמרו חז"ל: וירם יד במלך, שחלץ תפילין בפניו. ופרש"י, שגילה ראשו לפניו. ובשבת קנא: כסי רישיה כי היכי דתיהוי עליה אימתא דשמיא). והנשים אשר מוזהרות ועומדות שבכל הליכתן חייבות ללבוש בגדי צניעות, כל שכן שמוזהרות בלכתן אל הכותל המערבי, לבל יכנסו בבגדים ללא שרוולים, או במחשוף, לא תהא כזאת בישראל. ולמוכיחים ינעם ותבא עליהם ברכת טוב. וחובה קדושה מוטלת על האחראים על קדושת המקום להקפיד על קיום המחיצה הקיימת בין גברים לנשים. [ילקוט יוסף, חלק ב', הלכות בית הכנסת וקריאת התורה עמוד רעה].

ג. אסור לבוא ליד הכותל לשם ביקור של טיול, או לשם צילום בלבד, וכן אסור בהחלט לדבר שם בשיחה בטילה, כי המקום קדוש לתורה ולתפלה. ואסור לאכול ולשתות על יד הכותל, במקום שנתקדש על ידי רבבות ישראל לתפלה. והמיקל ראשו בשיחה בטילה או באכילה ושתיה ועישון, עוונו גדול מנשוא, ועליו נאמר מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי. ואם עושים ברית מילה על יד הכותל טוב שלא לכבד שם בממתקים ומגדנות רק מחוץ לתחום הסמוך לכותל. [שם, עמוד רעז].

ד. מעיקר הדין מותר למתפללים שעל יד הכותל המערבי להכניס יד בתוך הסדקים שבין נדבכי הכותל. וכן מותר לאיש לא טהור, אפילו שהטומאה יצאה מגופו, כגון זב ובעל קרי, להכנס בלי טבילה, על יד הכותל להתפלל שם, וכן הדין לאשה יולדת לפני טבילתה. כי הכותל המערבי הוא חומת הר הבית, והעומדים לפניו עומדים מחוץ לחומת הר הבית. ולכן מותר להיכנס לשם עם נעלים. ויש להזהר שלא לנתוץ אפילו חלק קטן מאבני הכותל, וכן שלא לקחת מעפר שבין נדבכי הכותל. [ילקוט יוסף, חלק ב' הלכות בית הכנסת וקריאת התורה עמוד רעט].

ה. אסור להכנס בזמן הזה להר הבית, שהוא מקום המקדש, כולל כל שטח ההיכל והעזרות והחיל, מפני שכולנו טמאי מתים, וקדושה ראשונה שקידש שלמה את בית המקדש קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא, וקדושת המקדש מפני השכינה, ואין השכינה בטילה לעולם. שנאמר, והיו עיני ולבי שם כל הימים, ונאמר, והשימותי את מקדשיכם, אף על פי שהם שוממים, בקדושתם הם עומדים. לפיכך הנכנס למקדש בזמן הזה מתחייב באיסור כרת, ומצוה לפרסם הדבר ברבים להסיר מכשול מדרך עמנו. [ילקוט יוסף, הלכות קס"ת וביהכ"נ עמוד רפ].

ו. ענבים הגדלים בהר הבית בזמן הזה, ומובאים למכירה על ידי הערבים, מותר לקנותם ולאוכלם. וכן מים שנשאבו על ידי הערבים מהבור שבעזרת בית המקדש, מותר לשתותם. [שארית יוסף חלק ג' עמוד רפ. שו"ת יביע אומר חלק ה' חיו"ד סימן כו אות י', וחלק ח' עמוד נז בהערה].

ז. אסור לטוס במטוס או בהליקופטר על שטח הר הבית להשקיף עליו, כי קדושת אויר העזרה וההיכל נמשכת עד לרקיע והרי הוא כעזרה. [ילקוט יוסף, הלכות קס"ת וביהכ"נ עמוד רפב].

ח. כשיש צורך בדבר, מותר לחתוך בזהירות את העשבים הגדלים בין אבני הכותל, ואין שום קדושה בעשבים אלה. [ילקוט יוסף, הלכות קס"ת וביהכ"נ עמוד רפב].

---

אלפים השתתפו היום (יום ראשון כז טבת תשע"ח) בלוויתו של זקן רבני מרוקו, סבא דמשפטים, הגאון הגדול רבי יהושע מאמן זצוק"ל, ידידו של מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה.

האזינו למסע הלוויה כפי ששודרה בשידור חי בערוץ מרן:

 

מתולדותיו של הגאון הרב יהושע מאמן זצוק"ל

הגאון זצ"ל נודע עוד בנערותו בכישרונו הרב בלימוד התורה ובשקידתה, ובגיל 28 בלבד הוסמך לדיינות ע"י גדולי רבני מרוקו של אותו הזמן, ומאז כיהן כדיין מצויין בעיר רבאט. רבים מפסקיו הועלו עלי כתב בספריו הבהירים "עמק יהושע".

משפחתו מיוחסת לצאצאי הרמב"ם.

בגיל 45 שימש כרבה של העיר מרקש הנודעת, עד לשנת תשכ"ז, בה עלה לארץ ישראל.

בשנת תשכ"ח כיהן כרב העיר נהריה, וכעבור עשר שנים, שימש כאב בית הדין הרבני בבאר שבע.

לאחר שזכה לתמיכתו של מרן פוסק הדור רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, אשר לחם בשבילו, ישב על כס הדיינות בבית הדין הגדול לערעורים.

הגאון זצ"ל היה עומד לצידו של מרן זצוק"ל בשיטתו ההלכתית, שכאן בארץ ישראל קיבלנו עלינו את הוראותיו של מרן השלחן ערוך, ואף על פי שנהגנו במנהגים שונים בחוץ לארץ, כיון שהגענו לארץ על דעת שלא לחזור לחו"ל, עלינו לנהוג כהמרא דאתרא, וללכת על פי פסקיו של מרן השלחן ערוך.

בשיטתו זו, "גרם" לעצמו ויכוחים שונים עם הגאון הגדול רבי שלום משאש זלה"ה – רבה של ירושלים, אשר היה ידוע בשיטתו לחזק את המנהגים שנהגו בהם בחו"ל. רבים מהוויכוחים השונים הובאו בספריהם של השניים.

הרב יהושע מאמאן זצוק"ל, היה ידוע באהבת ה' העצומה שהייתה בוערת בעצמותיו. אי אפשר לשכוח את עניית "אמן יהא שמיה רבה" שלו, אשר זו הייתה נראית כשייכת לדורות עברו. הוא היה מסמן בידיו סימנים של קבלת ד' מיתות בית דין, ומקבל עליו את אלהותו של השם יתברך.

משמשיו מספרים לאתר "מורשת מרן", שבכל לילה כשהגיעה השעה בה היה אמור לעלות על יצועו, היו אומרים לו שהגיע הזמן, אך הוא עדיין שקוע בתוך ספריו, ומשכנע אותם לתת לו עוד חצי שעה ללמוד. חצי שעה שהייתה נמשכת עד השעות הקטנות של הלילה.

חיבר ספרים רבים בהרבה במקצועות התורה. ביניהם כאמור, שו"ת עמק יהושע – הכולל כמה וכמה חלקים על ארבעת חלקי השלחן ערוך. "שדה יהושע", ועוד.

כמו כל גדולי רבני הספרדים זכר צדיקים לברכה, הלוויתו יצאה היום בשעות הצהריים מישיבת פורת יוסף – גאולה, בהשתתפותם של גדולי ישראל שליט"א, בין הרבנים המספידים: מרן הראשון לציון הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, הגאון רבי בן-ציון מוצפי שליט"א, הגאון רבי משה צדקה שליט"א, הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט"א. ועוד.

זכינו, והרב זצוק"ל היה מקבל מידי פעם בפעם את החומרים היוצאים לאור ע"י המרכז למורשת מרן "להבין ולהשכיל", ובפרט את הגליון התורני "קובץ בית יוסף", והיה נהנה מהם.

 

חבל על דאבדין ולא משתכחין.

 

 

להלן תיעודים מהחודש האחרון לחייו:

 

 

 

---

לפניכם מקבץ הלכות תענית, מתוך ספר "קיצור שלחן ערוך – ילקוט יוסף", שנכתב ע"י מרן עמוד ההוראה, הראשון לציון והרב הראשי לישראל רבינו יצחק יוסף שליט"א.

לחיפוש הלכה לפי מילה לחץ כאן

יה"ר שיהפוך עלינו הקב"ה יום זה לששון ולשמחה.

הלכות תענית

א. הכל חייבים להתענות בארבעה צומות הללו, ואסור לפרוץ גדר. ואין הדבר תלוי ברצון הקהל. [שו"ת יביע אומר חלק א סימן לג].

ב. חיוב התענית הוא מזמן עלות השחר דהיינו שעה ושנים עשר רגעים בשעות זמניות, לפני הזריחה, עד צאת הכוכבים, שהוא כעשרים דקות אחר שקיעת החמה. ואין מפסיקין בהם מהערב, חוץ מתשעה באב שצריך להפסיק בו מבעוד יום. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקכט].

ג. הישן על מיטתו שינת קבע בליל התענית, וקם משנתו באמצע הלילה, אסור לו לאכול ולשתות, אפילו קודם עמוד השחר. אך אם התנה קודם שהלך לישן שבדעתו לקום קודם עמוד השחר ולאכול, מותר לו לאכול עד עמוד השחר. וכל זה על פי הפשט, אך על פי הזוה"ק אין לאכול גם על ידי תנאי. [יביע אומר חלק ה' סי' כב סק"ה. וראה להלן עמו' קפו סעיף א].

ד. אף תלמידי חכמים ומלמדי תינוקות, חייבים להתענות כל תענית צבור, לרבות תענית אסתר. אולם אין להם להתענות תענית שובבי"ם או תענית לכפרת עוונות וכדומה, בזמן עבודתם, כיון שעל ידי חלישות כוחם ימעטו במלאכת שמים. וכן הדין לפועלים או לפקידים, וכל שכן לבני ישיבה ההוגים בתורה שאסור להם להתענות תעניות הנזכרים. ובימי השובבי"ם עדיף שיתענו תענית דבור, אך אסור להם לבטל מסדר לימודם ולקרוא תהלים, כי אין לך דבר העדיף יותר מלימוד הגמרא וההלכה. [יביע אומר חלק ב' סימן כח סק"ז]. 

ה. כל הצומות הללו מותרים ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה, חוץ מתשעה באב. ומותר להתרחץ בחמין בימי הצומות. והמחמיר תע"ב. [ילקוט יוסף מועדים עמ' תקל]. 

ו. י"ז בתמוז או תשעה באב או צום גדליה שחלו בשבת, דוחים התענית למחרת ביום ראשון, אבל י' בטבת לא יחול לעולם בשבת. ואם חל י' בטבת ביום ששי, מתענים עד צאת הכוכבים. 

ז. בשבת קודם תענית י"ז בתמוז וי' בטבת השליח צבור מכריז לפני תפילת מוסף על הצום שחל ביום פלוני, אבל על שאר תעניות לא נהגו להכריז מפני שהם ידועים ומפורסמים. [שם]. 

ח. אין לבעלי חנויות לספק מצרכי מזון לאוכלים ושותים שם ביום התענית, אלא אם כן ידוע שהאוכל והשותה הוא חולה שפטור מתענית. ואפי' ישנם עוד בעלי מסעדות שמספקים מזון ביום התענית לכל מי שירצה, אף על פי כן החרד לדבר ה' ימנע עצמו מזה. [יחוה דעת ג סי' סז]. 

ט. מעוברת, אינה מתענה בתענית שבעה עשר בתמוז, ושאר תעניות אלה. ואף לבנות אשכנז יש להקל בזה. ומעוברת היא משעברו שלשה חדשים להריונה, ואם לא עברו שלשה חדשים והיא סובלת מהקאות או מיחושים וחולשה רבה, מותר לה לאכול בצומות אלו, חוץ מתשעה באב [וראה להלן]. ובפרט אם היא לאחר ארבעים יום להריונה. [שו"ת יחוה דעת חלק א' סימן לה].

י. מניקה פטורה מלהתענות בתענית צום גדליה, עשרה בטבת, תענית אסתר, וי"ז בתמוז. ויש אומרים שגם אם פסקה מלהניק, כי כל שהיא בתוך עשרים וארבעה חודשים ללידה, פטורה מלהתענות בתעניות אלו מלבד בתשעה באב. ויש מי שאומר שכל מה שנפטרה מלהתענות הוא דוקא במניקה בפועל. ולמעשה, אשה חלשה שהלידה או ההפלה גרמה לה לחולשה רבה, יכולה להקל כל עשרים וארבע חודש מהלידה כסברת המקילין. ואם מרגישה בעצמה שיכולה להתענות, תתענה. [שם].

יא. וכן אשה שהפילה יש אומרים שפטורה מתעניות אלו בתוך עשרים וארבעה חודשים להפלתה, ואינה צריכה לפרוע התענית לאחר מכן. ויש חולקים, והעיקר לדינא כמבואר בסעיף הנ"ל לגבי מניקה. ומכל מקום גם אלה הפטורות מלהתענות ראוי שלא תאכלנה להתענג במאכל ומשתה, אלא כדי קיום בלבד. [שם].

יב. חולה שאין בו סכנה פטור מלהתענות בכל הצומות הללו. ואפילו בצום תשעה באב אוכל כדרכו ואינו חושש, ובלבד שיאכל בצינעא. ורשאי לאכול בבוקר, כשיש צורך בכך, ואין צריך להתענות תענית שעות. וכל שכן שאין צריך לאכול ולשתות פחות מכשיעור. ואפילו חולה שנתרפא אך עודנו חלש, כל זמן שיש חשש שאם יצום יחזור לחליו, פטור מלהתענות. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקלא].

יג. זקנים תשושי כח שמצטערים בתעניתם פטורים מכל הצומות הללו לרבות תשעה באב. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקלב].

יד. דין יולדת תוך שלשים יום ללידתה כחולה שאין בו סכנה, ופטורה אף מתענית תשעה באב.

טו. קטן שלא מלאו לו שלש עשרה שנה ויום אחד, וקטנה שלא מלאו לה י"ב שנה, פטורים מתעניות י"ז בתמוז, תשעה באב, צום גדליה, עשרה בטבת, ותענית אסתר. ואפי' תענית שעות אין להם להתענות, אף שיש להם דעת להתאבל על החורבן. ויש מחמירים לומר שאין להאכילם אלא לחם ומים, אך המנהג להקל לתת להם כל צרכם, וכן ראוי להורות בזמן הזה שירדה חולשה לעולם. [ילקוט יוסף דיני חינוך קטן עמוד רלט. ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקל].

טז. חתן תוך שבעת ימי המשתה שלו, וכן אבי הבן, הסנדק, והמוהל, חייבים להתענות בכל הארבעה צומות, ולא יפרשו מן הצבור, שלא יבוא עשה דיחיד וידחה תענית דרבים. ורק אם חלו ארבעה צומות הנזכרים לעיל בשבת, ונדחו ליום ראשון, בין החתן בין בעלי ברית לא ישלימו תעניתם, לרבות תשעה באב, אלא אחר חצות היום יאכלו כדרכם, מפני שיום טוב שלהם הוא. ואם ירצה החתן להחמיר על עצמו להתענות אינו רשאי, הואיל ויום טוב שלו הוא. ועל כל פנים אין לחתן בתוך שבעת ימי המשתה להתענות שום תענית יחיד, ואפילו היה נוהג בו שנים רבות, כגון יום פקודת השנה [יאר-צייט] של אביו או אמו. ואפילו התרה אינו צריך, וכן לבעלי ברית. [יביע אומר חלק ה' אורח חיים סימן מ. וחלק א סימן לד סקי"א].

יז. אף בצום גדליה אין להתיר לבעלי ברית וחתן לאכול ביום התענית שאינו דחוי, דלא הוי כתענית דחוי. ואפילו לרבינו ירוחם הסובר דגדליה נהרג ביום ראש השנה והתענית נדחתה ליום אחרי ראש השנה, אין דין תענית זו כתענית דחויה. דמאחר וחכמים קבעו מועד זה לתענית, אינו בכלל תענית דחוי. [יביע אומר חלק א סימן כז סק"י].

יח. הנוהגים להתענות ביום חופתם, וחל יום חופתם בט"ו בשבט, או בט"ו באב, ובאסרו חג, אין לחתן להתענות. אך בלאו הכי מנהגינו שהחתן אינו מתענה ביום חתונתו. [שו"ת יחוה דעת חלק א' סימן פא, וחלק ד' סימן סא].

יט. חולה וזקן שפטורים מלהתענות בימי הצומות הללו, אינם צריכים התרה לפני שיאכלו. וכן חתן ובעלי ברית שאינם משלימים התענית כשהצום דחוי, רשאים לאכול בלי התרה, והמחמיר לעשות התרה כשהדבר אפשרי בנקל, תבוא עליו ברכה. [יביע אומר ח"ב סי' ל' אות ה-ח].

כ. אין לשטוף הפה בבוקר בהתעוררו משינתו בתעניות צבור. ובמקום צורך יש להתיר כשאינו נותן בפיו יותר משיעור רביעית בבת אחת, [דהיינו שמונים ואחד גרם], ויודע בעצמו שיוכל להזהר שלא יבלע מן המים. וכן מותר לצחצח שיניו במשחת שינים בתעניות צבור על הדרך הנ"ל, למי שקשה לו בלי לצחצח את שיניו. ובתשעה באב יש להשתדל להחמיר בזה, אך אם יש לו צער גדול במיוחד במניעת צחצוח השינים, יוכל להקל גם בט' באב, באופן שיזהר להוריד פיו למטה שלא יבואו מים לגרונו. [ילקו"י מועדים עמ' תקלד].

כא. השרוי בתענית יכול לטעום כדי רביעית, ובלבד שיזהר לא לבלוע אלא יפלוט כל מה שהכניס לפיו. [ש"ע סימן תקס"ז ס"א].

כב. אדם בריא שמתענה, אך עליו לבלוע גלולות וכדורים נגד מיחושי ראש וכדומה, מותר לו לבלוע התרופה בלי מים, כל שאין בה טעם ערב לחיך. וכן מותר לשתות תרופות שאין החיך נהנה מהם. אבל אם החיך נהנה מהם אין להתיר. אולם במקום חולי פנימי אין להחמיר. ויש אומרים שכל זה בשאר תעניות, אבל ביום הכפורים ובתשעה באב אין להקל בזה אלא למי שבלאו הכי אוכל לפי היתר. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקלה].

כג. מותר לעשן בימי תעניות צבור, זולת בתשעה באב שראוי להמנע מעישון סיגריות, ובפרט בפרהסיא, כדי שלא יסיח דעתו מאבילות היום. ובעת הצורך מותר לעשן גם בתשעה באב כשעושה כן בצינעא, ובפרט לאחר חצות היום. ובשאר צומות, אף הנוהגים לעשן ביום טוב על ידי הדלקה מאש לאש, דחשיב אצלם לענין זה כאוכל נפש, אפילו הכי מותר להם לעשן בתענית צבור. [שו"ת יביע אומר ח"א סי' לג. יחוה דעת חלק ה' סימן לט].

כד. אסור ללעוס גומי לעיסה, [מסטיק] ביום תענית, אך מסטיק שאין בו שום מתיקות כלל מותר ללועסו בתעניות. ובזה אין מברכים על המסטיק. [ילקו"י מועדים עמוד תקלה].

כה. מי ששכח ואכל בתענית צבור, ונזכר לאחר מכן, צריך להשלים תעניתו. ומן הדין אינו צריך להתענות ביום אחר, אלא אם כן עושה כן לכפר על שגגתו, וכגון שהוא בריא ויכול לצער עצמו בתענית שאינו חובה. [באופן שהדבר לא יגרום לו לביטול תורה]. ואם נזכר לפני שאכל כזית והפסיק מיד, יכול לומר עננו בתפלת המנחה, אבל אם אכל כזית אף על פי שהשלים תעניתו אינו אומר עננו בתפלת מנחה. [שו"ת יביע אומר ח"א יורה דעה סי' יד סק"ח].

כו. מי ששכח ובירך ביום התענית על דבר מאכל, או משקה, יטעם ממנו משהו כדי שגרונו יהנה. שאם לא יטעם יעבור על איסור ברכה לבטלה שלדעת הגאונים הרמב"ם והשלחן ערוך איסורו הוא מן התורה, ואילו טעימה בצומות אלה היא מדרבנן. וימשיך בתעניתו ויאמר עננו, שטעימה מועטת מאד אין עליה תורת אכילה. [ילקו"י תפלה א' סי' פט. ירחון קול תורה סיון תשס"ג. שו"ת יביע אומר ח"ב חיו"ד סי' ה' סק"ו. וח"י חאו"ח סי' מא עמ' עה. ושו"ת יחוה דעת ח"ד סי' מא].

כז. המתענה תענית צבור צריך לומר עננו, בין בשחרית בין במנחה, באמצע שומע תפלה. ובמקומות שנוהגים לומר "עננו" בשומע תפלה בכל התפלות, גם בערבית של ערב התענית, אף שאין מתענים מהערב, מנהגם נכון על פי ההלכה. [יביע אומר א/כא חיו"ד. יחו"ד ח"ג סי' מא].

כח. בתשעה באב היחיד אומר עננו גם בערבית של ליל תשעה באב. [ילקו"י מועדים עמוד תקל"ו].

כט. אחר אמירת עננו חותם "שומע תפלה". ואינו חותם העונה לעמו ישראל בעת צרה, שלא נתקנה חתימה זו אלא לשליח צבור כשאומר עננו בחזרה בין גואל לרופא. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקל"ו]. ואם טעה וחתם העונה לעמו וכו', ונזכר אחר שהתחיל רצה או מודים, יצא ידי חובה בדיעבד, ויסיים תפלתו, ואין צריך לחזור לשמע קולנו. ומכל מקום טוב הדבר שאחר שסיים תפלתו יחזור להתפלל בתנאי של נדבה, ויאמר: אם אני חייב לחזור ולהתפלל, הריני חוזר ומתפלל לשם חובה. ואם לאו תהיה תפלתי זו תפלת נדבה. ואם אפשר טוב לחדש בה דבר. [שו"ת יביע אומר חלק ז' סימן יג].

ל. אם שכח ולא אמר "עננו" עד שאמר "ברוך אתה ה'" כדי לחתום "שומע תפלה", אינו רשאי לסיים "למדני חקיך" כדי שיוכל לחזור ולומר "עננו", אלא יסיים תפלתו ויאמר "עננו" בלי חתימה בסוף "אלהי נצור". אבל בין ברכת שומע תפלה לרצה, אין לומר "עננו", דהוי הפסק. [שו"ת יביע אומר חלק א' סימן כב].

לא. יחיד שמתפלל תפלת שמונה עשרה עם חזרת השליח צבור, אף שאומר עמו כל סדר הקדושה, אינו אומר עמו "עננו" בין גואל לרופא, אלא ב"שומע תפלה". [ילקו"י מועדים עמ' תקלז].

לב. הנמצא בתענית יחיד, ובמנחה נתאחר לבוא לבית הכנסת, והתפלל שמונה עשרה יחד עם החזרה של השליח צבור, כשיגיע ל"שומע תפלה", יאמר שם עננו, אף על פי שעל ידי כך יפסיד אמירת מודים עם הצבור. וישתחוה באמצע הברכה באמירת "מודים" של השליח צבור. [יביע אומר חלק ב' חלק אורח חיים סימן לד סק"ו].

לג. בארבע תעניות צבור, המוזכרות בפסוק, שהם י"ז בתמוז, תשעה באב, צום גדליה, ועשרה בטבת, אומר השליח צבור "עננו" בתפלת החזרה, בשחרית ובמנחה, בין ברכת גואל ישראל לברכת רפאנו. וחותם: "העונה לעמו ישראל בעת צרה". [ילקו"י מועדים עמ' תקלז].

לד. אם טעה השליח צבור ושכח לומר "עננו" לפני ברכת רפאנו, אם נזכר באמצע ברכת רפאנו, חוזר ואומר השליח צבור "עננו" ברכה בפני עצמה, וממשיך ברכת רפאנו וכו'. אבל אם לא נזכר עד שחתם "ברוך אתה ה'" של ברכת רפאנו, אינו חוזר לומר "עננו" ברכה בפני עצמה, אלא כוללה באמצע ברכת שומע תפלה כיחיד. ואינו רשאי לסיים למדני חקיך, וחותם "ברוך אתה ה' שומע תפלה". ואם לא אמר "עננו" אף בשומע תפלה אינו חוזר. וטוב שיאמרנה בסיום תפלת שמונה עשרה, ויחתום בלי הזכרת ה', "ברוך שומע תפלה". [שו"ת יביע אומר חלק א' סימן כב].

לה. בתענית צבור [שחכמי הדור גזרו תענית על כל צרה שלא תבוא], אין השליח צבור אומר "עננו" ברכה בפני עצמה, אלא אם כן יש עשרה מתענים בבית הכנסת. והשליח צבור עצמו מכלל העשרה. אך בתעניות צבור המפורשות בכתוב הנ"ל, [בתחלת הלכות תענית] אם יש בבית הכנסת ששה או שבעה מתענים, שהם רוב מנין, רשאי השליח צבור לומר ברכת "עננו" ברכה בפני עצמה בין גואל לרופא. וכן פשט המנהג לומר "עננו" ברכה בפני עצמה, כל שיש בבית הכנסת ששה מתענים. ובתענית אסתר לכתחלה עדיף שיהיו עשרה מתענים. ואם לא השיגו מנין מתענים, אומרים "עננו" ברכה בפני עצמה ברוב מנין. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקלט. יחוה דעת חלק א' סימן עט].

לו. אם יש ששה או שבעה מתענים בבית הכנסת, אלא שחלקם התפללו כבר במקום אחר ושמעו מהשליח צבור ברכת עננו, אין השליח צבור רשאי לומר עננו ברכה בפני עצמה בין גואל לרופא בתעניות הנ"ל, אלא יאמר "עננו" בשומע תפלה כיחיד. [ילקו"י מועדים עמ' תקמ"ב].

לז. אם הזמן של מנחה מצומצם, ביום התענית, ואין פנאי להתפלל בלחש ולחזור התפלה בקול רם, שהמנהג הוא שהשליח צבור מתפלל בקול רם והקהל מתפללים עמו בלחש, ואומרים עמו סדר קדושה, וכשמגיע השליח צבור להאל הקדוש ממשיכים התפלה בלחש, כשיגיע השליח צבור לברכת רפאנו יאמר שם "עננו" בקול רם ברכה בפני עצמה, והקהל ישמעו ויכוונו לברכתו, ושוב ימשיכו בתפלה בלחש. וכשיגיעו לשומע תפלה יאמרו בלחש תפלת "עננו", חוץ מהשליח צבור, וימשיכו התפלה בלחש עד הסוף. [ילקוט יוסף חלק א' מהדורת תשמ"ה, עמוד רעט. ובילקוט יוסף על המועדים עמוד תקמג].

לח. שליח צבור שאינו מתענה בתענית צבור מאיזו סיבה שהיא, לא יתפלל לפני התיבה, כי אינו יכול לומר בחזרה "עננו", והוא אינו מתענה. ואם אין שליח צבור אחר, רשאי שליח צבור זה להתפלל כדי שלא יבטלו מעניית קדיש וקדושה וברכו. ולא יאמר עננו ברכה בפני עצמה, אלא אומר עננו בשומע תפלה, ויחתום שומע תפלה. ואף שליח צבור שמוכרח לעבור לפני התיבה שחרית בתענית צבור, מפני שאין שליח צבור אחר, ואינו יודע אם יוכל להתענות או לא, מפני שמרגיש חולשה וכיוצא בזה, לא יאמר עננו בחזרה ברכה בפני עצמה, אלא אומרה בשומע תפלה. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקמד].

לט. בימי תענית צבור המוזכרים בסעיף א', בשחרית ומנחה מוציאים ספר תורה וקוראים שלשה גברי בפרשת "ויחל". ואפי' אם יום התענית חל בשני וחמישי, אין קוראים בפרשת השבוע, אלא "ויחל". [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקמה].

מ. יש נוהגים להפטיר במנחה "דרשו ה' בהמצאו". ומנהג בני ספרד שלא להפטיר בשום תענית צבור, חוץ מתשעה באב, שבשחרית מפטירים בו "אסוף אסיפם", ובמנחה מפטירים "שובה ישראל". [שו"ת יחוה דעת חלק ה' סימן מ. ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקמה].

מא. ספרדי שנזדמן לבית הכנסת של אשכנזים בתענית צבור במנחה, והזמינוהו לעליית שלישי שצריך להפטיר לפי מנהגם, נכון שיתחמק מלעלות לספר תורה. אבל אם כבר קראוהו בשמו יעלה ויפטיר בברכות, כיון שהם ברכות השבח. [ילקוט יוסף מועדים עמוד תקמו].

מב. צבור שטעו וקראו בימי תעניות צבור בפרשת השבוע, בשחרית, אם חלו ימי התענית בשני או בחמישי, ונזכרו באמצע הקריאה, מסיימים בקריאה בפרשת השבוע, ויוצאים ידי חובה.

מג. אין להוציא ספר תורה בתענית צבור לקריאת פרשת ויחל אלא אם כן יש ששה או שבעה מתענים בבית הכנסת, מתוך המנין של עשרה, בין בשחרית בין במנחה. ואם אין יותר מחמשה מתענים בבית הכנסת וחל תענית צבור בשני וחמישי, קוראים בפרשת השבוע שלשה אנשים. ואם חל התענית בימי א.ג.ד.ו. אין להוציא ספר תורה כלל, ואפילו בשחרית שעדיין לא טעמו, כל אלה שחושבים שלא להתענות אינם מצטרפים לרוב מנין להוצאת ספר תורה ולברכת עננו. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקמז].

מד. מי שאינו מתענה מסיבת חולי וכדומה, לא יעלה לספר תורה בתענית צבור בקריאת פרשת ויחל. ולכן כהן שאינו מתענה לא יקראוהו לספר תורה לקריאת ויחל, אפילו אין שם כהן אחר, אלא יצא הכהן מבית הכנסת, ועומד ישראל מתענה לקרות במקום כהן. והוא הדין ללוי שאינו מתענה ואין לוי אחר בבית הכנסת, שיצא מחוץ לבית הכנסת, ויקרא כהן המתענה במקום לוי. ואפילו אם קראוהו בשמו לעלות לספר תורה, יתנצל שאינו מתענה מחמת אונס, ויעלה אחר במקומו. ואפילו מי שעודנו שרוי בתענית וחושב שלא להשלים תעניתו, לא יעלה לספר תורה בפרשת ויחל. ואפילו בשני או בחמישי שחל בו תענית צבור. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקמט].

מה. שליח צבור הקורא בתורה שאינו מתענה, יוכל לקרות בפרשת ויחל בתעניות צבור, אם אין שליח צבור אחר שיוכל לקרות בתורה. [שם].

מו. בתענית צבור כשאומר השליח צבור הסליחות, יעמדו שנים אחד מימינו ואחד משמאלו, לומר עמו הסליחות. ובזמנינו שכולם אומרים הסליחות עם השליח צבור אין צריך להעמיד אצלו. [שם].

מז. הכהנים נושאים כפיהם בתענית צבור גם במנחה. ולכתחלה יקבעו זמן תפלת שמונה עשרה של מנחה בתענית צבור, לא לפני ארבעים דקות לפני השקיעה, כדי שעד שיגיע השליח צבור בסוף החזרה לברכת כהנים יהיה בתוך חצי שעה לשקיעת החמה. ואם התפללו מפלג המנחה ואילך, דהיינו שעה ורבע בשעות זמניות קודם צאת הכוכבים, לכתחלה לא יעלו לדוכן, ואם עלו לא ירדו. ובמקום שנהגו שהכהנים עולים לדוכן אחר פלג המנחה, יש להם על מה שיסמוכו. אבל אם מתפללים בעוד היום גדול, לפני פלג המנחה אין לכהנים לישא את כפיהם. ואפילו במקום שנהגו לעלות לדוכן יש למחות בידם ולהנהיג שלא יעלו, וכדין מנחה של יום הכפורים שאין בה נשיאות כפים מפני שמתפללים מבעוד יום. ואם מתפללים מבעוד יום, כשם שאין נושאים כפים כך אין השליח צבור אומר בחזרה "אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת וכו'". [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקנ].

מח. כהן שאינו מתענה לא ישא את כפיו, ויצא לחוץ בעת נשיאת כפים. [ילקו"י מועדים תקנא].

מט. אם נמשכה תפלת מנחה לאחר השקיעה, רשאים הכהנים לישא את כפיהם תוך זמן של בין השמשות שהוא שלש עשרה דקות וחצי [בשעות זמניות] אחר השקיעה. אבל אחר צאת הכוכבים, אין לכהנים לישא את כפיהם. [שו"ת יחוה דעת חלק ו' סימן מ].

נ. בתענית ז' באדר או שובבי"ם, אפי' יש עשרה מתענים בבית הכנסת אין לעשות נשיאות כפים במנחה. ומכל מקום אם עלה הכהן לישא כפיו לא ירד. [ילקוט יוסף מועדים עמוד תקנא].

נא. פשט המנהג בארץ ישראל שמניחים תפילין בתעניות צבור בשחרית בלבד. ויש שנהגו להניח תפילין גם במנחה של תעניות צבור, [והיינו בעשרה בטבת, י"ז בתמוז, צום גדליה, ותענית אסתר], כדי להשלים מאה ברכות, אך לא ראינו כיום שנהגו כן בארץ ישראל, והנח להם לישראל. ורק בתשעה באב יש שנהגו כדעת מרן להניח תפילין במנחה בלבד. אך המנהג הקדום בירושלים [קודם שפשטו הוראותיו של מרן] להניח תפילין גם בט' באב בשחרית. [יחו"ד ח"ב סי' סז].

נב. מעיקר הדין מותר לעשות חופה בתעניות צבור אף בשחרית, כגון בצום גדליה, עשרה בטבת, וצום י"ז בתמוז. אלא שעדיף יותר לעשות החופה במוצאי הצום לאחר צאת הכוכבים. [שו"ת יביע אומר חלק ו' חלק אבן העזר סימן ז'. וחלק ב' חלק יורה דעה סימן כד סק"ד].

---

לפניכם מקבץ הלכות הדלקת נרות חנוכה בערב שבת, מתוך ספר "קיצור שלחן ערוך – ילקוט יוסף", שנכתב ע"י מרן עמוד ההוראה, הראשון לציון והרב הראשי לישראל רבינו יצחק יוסף שליט"א.

לחיפוש הלכה לפי מילה לחץ כאן

חנוכה שמח לכל בית ישראל!

נר חנוכה בערב שבת

א. בערב שבת נכון להדליק נר חנוכה תחלה ואחר כך נר שבת, ואם הזמן דחוק, די בהדלקת נר אחד למצות נר חנוכה, ובעודו ממשיך להדליק שאר הנרות, תוכל האשה לברך ולהדליק נרות שבת, ואינה צריכה להמתין עד שיסיים הדלקת כל הנרות. ויזהר לתת הנרות במקום מתאים מערב שבת, באופן שהרוח לא תכבה אותם בליל שבת בעת פתיחת וסגירת הדלת, ונוהגים שלא לומר "במה מדליקין" בערב שבת חנוכה. [ילקו"י מועדים עמוד רלה. ואף שדעת הש"ע שאין קבלת שבת תלויה בהדלקה, מ"מ היכא דאפשר בנקל לחוש לדעת בה"ג הסובר שקבלת שבת תלויה בהדלקה, נכון לחוש לכתחלה לדבריו, ולכן ידליק קודם נר חנוכה ואח"כ נר שבת. ועוד, שיש טעם על פי הסוד ויש בזה פגם גדול למעלה, וכמ"ש בבא"ח. ילקו"י הל' ציצית סי' ח' הערה יט].

ב. בדיעבד אם הקדימה האשה להדליק נר שבת, יכולה להדליק לאחר מכן נר חנוכה, כיון דנקטינן כד' מרן שאין קבלת שבת תלויה בהדלקת הנרות כלל. וכל שכן שהאיש בעל הבית רשאי להדליק נר חנוכה אחר שהדליקה אשתו נרות שבת. כי אפילו אם קיבלה שבת בהדלקתה, לא הוי קבלת שבת לכל בני ביתה. [וכמ"ש הט"ז (סי' תרעט). וכ"כ בספר נוהג כצאן יוסף בהל' חנוכה ס"ט]. וכן אם האיש מדליק נרות בבית [וכגון אלמן, או מי שאשתו בבית חולים וכדומה], אינו מקבל שבת אלא עד שיאמר מזמור שיר ליום השבת, ולכן בדיעבד אם עבר והדליק נר שבת, ועדיין לא נכנסה השבת, ידליק נר חנוכה. אלא אם כן קיבל בפירוש שבת בהדלקתו, שאז אינו יכול להדליק בעצמו אלא ימנה שליח להדליק נר חנוכה קודם זמן כניסת שבת. [וכמ"ש מרן בש"ע (ס"ס רסא).[ודלא כהט"ז שכתב שגם האיש מקבל שבת בהדלקת נרות שבת]. וכ"כ הא"ר (סי' תרעט סק"ב),דבאיש ליכא מנהגא דקבלת שבת בהדלקת הנרות].

ג. אשה מבנות אשכנז שנוהגות לקבל שבת בהדלקתן נרות שבת, והקדימה והדליקה נרות שבת תחלה, כיון שדרכה לקבל שבת בהדלקתה, אסור לה להדליק נר חנוכה. ויש אומרים שאף אסור לה לצוות לשליח להדליק עבורה נר חנוכה. ויש חולקים. אולם בעלה או אחד מבני ביתה יכולים להדליק נר חנוכה. שקבלת שבת שלה, לא הוי קבלת שבת לכל בני ביתה. [הפמ"ג (א"א ר"ס תרעט), ע"פ דברי המג"א, שכיון שדרכה לקבל שבת בהדלקתה, אסור לה להדליק נ"ח. ומ"ש המג"א שתדליק ע"י אחר, תמה עליו הפמ"ג, שי"ל שכיון דקי"ל (קידושין כג:), דכל מידי דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח, א"כ איך תוכל לומר לאחר להדליק נ"ח בשבילה. ותירץ, שאין זה שליחות ממש, כיון שממונו הוא, אחר מעשה קוף עביד. ע"כ. ולכאורה י"ל דבהדלקת נ"ש וקבלת שבת, לא חשיב לא מצי עביד, שהרי מי שקיבל שבת מבעו"י יכול לעשות התרה על קבלתו, דלא עדיף מנדר בעלמא. וכמ"ש הלבוש. ובלא"ה יכול בעלה או אחד מבני ביתה להדליק נר חנוכה, שקבלת שבת שלה, לא הוי קבלת שבת לכל בני ביתה. ועיין בספר חזון עובדיה, פורים (עמוד קמד:)].

ד. בערב שבת צריך לתת שמן בנרות החנוכה שיעור שידלקו חצי שעה אחר צאת הכוכבים בליל שבת, ולכן לא יקדימו ההדלקה בערב שבת חנוכה, כמו שיש נוהגים בכל ערבי שבתות השנה, אלא ידליקו נרות חנוכה כרבע שעה לפני השקיעה, לאחר שיתנו שמן בנרות חנוכה שיעור שידלקו לכל הפחות שעה אחת, באופן שנרות החנוכה יהיו דולקים במשך רבע שעה לפני השקיעה, ורבע שעה של בין השמשות, וחצי שעה אחר צאת הכוכבים, בסך הכל שעה אחת. ואם אין הנרות יכולים להכיל שמן כל כך, או שהנר שעוה קטן, ולא יספיק לדלוק כשיעור חצי שעה אחר צאת הכוכבים, אין יוצאים בזה ידי חובה, והברכות שבירך על הנרות הרי הן ברכות לבטלה, ולכן יש להזהר בזה מאד, שלכל הפחות באחד מהנרות יהיה השיעור הנ"ל, ואם אי אפשר בלאו הכי, ידליק בלי ברכה, ורק אם יש לו על כל פנים נר אחד שידלק כשיעור שעה אחת, ידליק בברכה. [ילקו"י מועדים עמוד ריא.וכ"כ במאמר מרדכי (סי' תרעט סק"ב), שבער"ש צריך לתת שמן בנרות החנוכה שיעור שיהיו דולקים חצי שעה אחר צאה"כ של ליל שבת, ואם לאו לא יצא י"ח. ואף שהפמ"ג (א"א ר"ס תרעב) כתב, שאף בע"ש אם נתן שמן בנר שיעור חצי שעה בצמצום, י"ל שיצא. אולם הפמ"ג עצמו (בא"א סי' תרעט סק"ב) כתב, שמדברי המג"א מוכח שבע"ש צריך ליתן שמן כ"כ כדי שתהא דולקת חצי שעה אחר צאה"כ. וצ"ע. ע"כ. ואם הרגיש לפני השקיעה שלא נתן שמן כשיעור בשעת הדלקתה, יכבנה, וישים שמן כשיעור ויחזור וידליקנה בלי ברכה].

ה. נכון להתפלל מנחה בערב שבת לפני הדלקת נרות חנוכה, כדי שידליקו נרות חנוכה אחר מנחה, מפני שתפלת המנחה כנגד קרבן תמיד של בין הערבים, ונרות חנוכה הם זכר לנס שנעשה בנרות המנורה של בית המקדש, שמדליקים אותם תמיד אחר קרבן תמיד של בין הערביים. אולם כל זה אם הוא מוצא בנקל מנין שמתפללים מנחה מבעוד יום בערב שבת, שאז יתפלל אתם מנחה ואחר כך ילך לביתו להדליק נרות חנוכה. אבל אם אין נמצא בנקל מנין שמתפללים מבעוד יום, לא יתפלל מנחה ביחידות כדי להקדימה להדלקת נרות חנוכה, אלא ידליק נרות חנוכה תחלה, ואחר כך ילך לבית הכנסת להתפלל מנחה בצבור. [ולפיכך גבאי בית הכנסת החוששים שיבואו כמה מהיחידים להתפלל ביחידות, אם יקדימו את תפלת מנחה מבעוד יום, עדיף להנהיג להתפלל מנחה כדרכם מידי ערב שבת]. [ילקו"י מועדים (עמ' ריב). שו"ת יביע אומר ח"ה (או"ח סי' מד). שו"ת יחוה דעת ח"א (סי' עד). ירחון קול תורה חשון תשס"ד. ועיין בספר ארחות חיים (הל' חנוכה סי' יז), ובכל בו (סי' מד) שכתבו, המנהג להדליק נרות חנוכה בביהכ"נ בין מנחה לערבית, ובער"ש מדליקים קודם מנחה. [מפני קדושת היום שהיא ממשמשת ובאה, וחששו פן תידחק השעה בסיום תפלת המנחה, שאז יהיה קרוב לביה"ש. לכן הקדימו ההדלקה לפני המנחה. ולפ"ז נראה שמנהגם היה שכל יחידי הקהל היו מקדימים להדליק נר חנוכה בביתם בער"ש עוד לפני מנחה. והרמ"א בדרכי משה(סי' תרעא אות ה) כתב, ואין אנו נוהגים כן, אלא אף בער"ש מדליקים (בביהכ"נ) בין מנחה למעריב. אלא שמ"מ נראה שבבית אפשר להדליק נ"ח ואח"כ להתפלל מנחה בצבור. אולם הפמ"ג (בא"א סי' תרעא סק"י) כתב, שבער"ש יתפלל מנחה ואח"כ ידליק נ"ח, שאם יתפלל מנחה אח"כ, נראה כתרתי דסתרי. ע"כ. וכוונתו משום שתפלת המנחה נתקנה כנגד קרבן התמיד של בין הערבים, והדלקת נ"ח זכר לנס שנעשה בנרות ביהמ"ק. והדלקת המנורה בביהמ"ק צריכה להיות אחר תמיד של בין הערבים. לפיכך לעולם צריך להדליק נ"ח אחר מנחה. וכ"כ בברכי יוסף (סי' תרעט סק"ב). ולכאורה משמע שאפי' אם אין מנין מתפללים, יתפלל מנחה ביחידות ואח"כ ידליק נ"ח. וכן מוכח מדברי בעל חות יאיר במקור חיים (ר"ס תרעט). אולם השל"ה בסידור שער השמים, כתב, שבער"ש ידליק נ"ח ואח"כ ילך לביהכ"נ להתפלל מנחה בצבור. וכ"ה בא"ר].

ו. מי שאין לו אלא נר אחד בלבד, וכגון שנמצא בבית האסורים, והוא בערב שבת של חנוכה, וכן מי שאין ידו משגת לקנות בערב שבת נר חנוכה וגם נר של שבת, יקנה נר של שבת, משום שלום ביתו. ואם יש לו נר חשמלי, ידליק הנר של השמן או השעוה לשם חנוכה עם הברכות, ואת אור החשמל ידליק לצורך נר שבת, ורשאי אף לברך על הדלקת החשמל להדליק נר של שבת. ואם יש לו שתי נרות, ידליק נר אחד לנר חנוכה, ונר אחד לשבת, אף אם הוא בליל שני והלאה של חנוכה. ואם יש לו לנר של שבת, ואין לו עוד אלא פרוטה אחת או לשמן לנר חנוכה, או ליין לקידוש היום, יקנה שמן לנר חנוכה, דפרסומי ניסא עדיף. [ילקוט יוסף שבת כרך א].

ז. גבאי של בית הכנסת שאין בידו אלא לקנות שמן לנר חנוכה של בית הכנסת, או יין לקידוש של בית הכנסת, שנוהגים שם לקדש על היין בליל שבת ויו"ט, נראה שאף על פי שהדלקת נר חנוכה בבית הכנסת אינה חובה מן הדין אלא מנהג, וכמ"ש הריב"ש, מכל מקום עדיף שיקח שמן לנרות חנוכה, שהפרסומי ניסא בבית הכנסת הוא יותר מהפרסומי ניסא שאדם פרטי מדליק בביתו, ועוד דכאילו האידנא שויוה חובה, בכל תפוצות ישראל. ואע"פ שעל ידי זה מתבטל הקידוש בבית הכנסת לגמרי, שאין מקדשים בבית הכנסת על פת, אלא על יין, מכל מקום סמכינן אשינוייא דהריטב"א שיוצאים ידי חובה קידוש מן התורה בתפלת ערבית. ובכל זאת הואיל ויש אומרים שבזמן הזה שאין אורחים אין לקדש בבית הכנסת. וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סי' רסט). יש להעדיף נר חנוכה על הקידוש שבבית הכנסת, שהרי בזמן הזה בהרבה בתי כנסת אין נוהגים כלל לקדש על היין בליל שבת. משא"כ בהדלקת נר חנוכה בבית הכנסת כמעט בכל קצוי תבל נהגו להדליק. וטוב הדבר שהש"צ יכריז קודם תפלת ערבית, שאם יש יחיד מן הקהל שאינו מקדש בביתו, מפני שהוא סומך על מה שהיה שומע קידוש בבית הכנסת, יכוין לצאת ידי חובת קידוש מן התורה בתפלת ערבית שחותמים בה בא"י מקדש השבת. [חזון עובדיה על הלכות חנוכה].

ח. מי שיש לו בערב שבת שמן לנר חנוכה של יום אחד בלבד, ופרוטה נוספת לקנות בה או שמן לנר חנוכה במוצאי שבת, או יין לקידוש היום של ליל שבת, נראה שאף על פי שפרסומי ניסא עדיף מקידוש היום, מכל מקום באופן כזה יקנה יין לקידוש היום, כמו שכתב רש"י (סוכה כה:), שמצוה קלה שבאה לידך אינך צריך לדחותה מפני מצוה חמורה העתידה לבא, ואף כאן קידוש היום של הלילה עדיף מהדלקת נר חנוכה של מוצאי שבת. [כיוצא בזה כתב בשו"ת הרדב"ז ח"ד (סי' יג), אודות מי שהובטח לו מהשר שיוציאוהו מבית האסורים, ויהיה משוחרר יום אחד, שאין לו לבחור יום קדוש ביותר כגון יוהכ"פ, דקי"ל מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, ואין אומרים הנח עכשיו מצוה קלה זו הבאה לידך, כדי לעשות מצוה החמורה ממנה. (וראה במאור ישראל פסחים קה.). וע"פ זה כתב ב חות יאיר (ר"ס ט), דאף דקי"ל נר ביתו עדיף מנ", היינו דוקא נ"ח דליל שבת, משא"כ לגבי נ"ח של ליל ער"ש, אע"פ שאין לו עוד מעות לנ"ש, אין מעבירין על המצות, וידליק השמן לנ"ח, שמצוה הבאה לידו אל יחמיצנה. ע"ש].

---

מאות משתתפים במעמד חיזוק אדיר ונשגב וערב הוקרה לכבודם של עמלי תורה השוקדים על לימוד התורה בהתמדה מופלאה שבעה ימים בשבוע, גם בימי סוף השבוע בהם יש קצת חולשה ורפיון כימי שישי ושבת, בקיץ ובחורף בחום ובשלג, בהיכל ישיבת המתמידים לצעירים מצטיינים בבהמ"ד "צופיוף" בשכונת הבוכרים בירושלים בראשותו של הרה"ג יוסף חי סימן טוב שליט"א ר"מ בישיבת "אהלי תורה" ומחבר הספרים "כרם יוסף", ובהכוונתם האישית של רבותינו ראשי הישיבות הגאון הגדול רבי דוד כהן שליט"א ראש ישיבת "חברון" והגאון הגדול רבי משה צדקה שליט"א ראש ישיבת "פורת יוסף" המחבבים את קיומה של ישיבה נדירה זו לימי שישי ושבת, בית מדרש מיוחד ומחסה לבני עליה לבני התתי"ם בני בר מצוה, ובני הישיבות בשבתות חופשה, עם סדרים ותפילות מצהרי יום השישי ועד מוצאי שבת קודש, והכל באווירה מרוממת ועילאית, מגדל אור לבני עליה ומבקשי השם.

המעמד התקיים במוצאי יו"ט ראשון של סוכות בהשתתפות מרן הראש"ל הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א והגאון הגאון הגדול רבי יהושע כהן שליט"א מחבר הספר "כרם יהושע" הידוע כאחד הבקיאים הגדולים בכל הש"ס בדורנו, אשר נשאו דברים נלהבים והלהיבו את הקהל בדברים נרגשים בחיזוק לימוד התורה בזמני רפיון כבימי שישי ושבת, והרבו בדברי עידוד ושבח לבחורים היקרים, אשר לא משים מאהלה של תורה אף בזמנים אלו.

המעמד נפתח בסדר לימוד בריתחא דאוריתא בהוויות דאביי ורבא למשך שעה ארוכה, ועם בואם של הרבנים הגאונים הס הושלך בחלל בהמ"ד, התלמידים נעמדו על רגליהם ופצחו בשירה לכבודה של תורה, אך הרבנים אשר התרגשו לקול התורה והתמדתה ביקשו מראש הישיבה הרב סימן טוב להורות לתלמידים להמשיך בלימודם, כאשר הרבנים אף הם נוטלים לידיהם גמרא ומצטרפים לסדר לימוד, ומי רואה את הרבנים לומדים ואינו לומד, אף הציבור מבחוץ שבא להתבשם מדברי גדולי התורה, הצטרף אף הוא ללימוד. בינתיים היכל הישיבה נתמלא עד אפס מקום, המונים מבפנים ומאות מבחוץ צובאים על הפתחים והחלונות.

את המעמד פתח ראש ישיבת המתמידים הרה"ג יוסף חי סימן טוב שליט"א אשר קידם בברכה את הרבנים הגאונים שטרחו ובאו לחזק ולהוקיר את בני העליה. הרב סימן טוב הוסיף וסיפר כי בעת שעשו מעמד חנוכת הבית לישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה, עשו ערב הוקרה גדול ומכובד לעשירים ונדיבי העם שתרמו להקמתה של פורת יוסף, וכאשר נעמד ראש הישיבה הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל לשאת את המשא המרכזי פרץ בבכי עד שדמעות הציפו את עיניו וקולו נחנק מדמעות, מתח אדיר ניסר בחלל האויר ואלפי המשתתפים התפלאו על מה ראש הישיבה נסער בבכי, הלא עתה קמה וניצבת לה הישיבה בשיא תפארתה בבניין רחב ידיים למרגלות שריד בית מקדשינו, ונדיבים רבים משחרים לפיתחה בהשתדלותו הרבה של בעל הבן איש חי רבינו יוסף חיים מבבל זצ"ל אשר חזה ברוח קודשו את אחריתה של ישיבת פורת יוסף ושינס מותניו ליסדה ולהקימה, הישיבה שלימים יצא ממנה גדול ישראל ותפארתו רבינו עובדיה יוסף זצ"ל.

תשובתו של רבי עזרא עטיה לפשר התפרצותו בבכי לא אחרה מלבוא, לאחד דקות ספורות הוא פתח את דבריו ואמר: "רבותי, אנו עדיין שרויים בגלות, במקום שיעשו ערב הוקרה לבני הישיבה הממיתים עצמם באהלה של תורה יומם ולילה, עושים הוקרה לעשירים ונדיבי העם, למה שלא יעשו ערב הוקרה לרבנים המוסרים נפשם להנחיל את התורה לדורות הבאים ולבחורים המשליכים אחרי גוום כל תענוגי עולם ועוסקים בתורה בשקידה והתמדה, על זה אני בוכה".

ראש ישיבת המתמידים הרה"ג יוסף חי סימן טוב סיים ואמר: "והנה עתה לאחר שנים רבות מתגשם חזונו של רבי עזרא עטיה, כאשר רבותינו גדולי התורה טרחו ובאו לעודד ולהוקיר באופן אישי את כל הבחורים היקרים הממיתים עצמם באהלה של תורה ושוקדים על לימודם אף בימי שישי ושבת, מעמד נשגב שלא זוכים לו בכל יום" אחר כך הזמין את הרבנים הגאונים לשאת דברים.

בעל ה"כרם יהושע" ומריה דכולא תלמודא הגאון רבי יהושע כהן שליט"א נשא בפני הבחורים ומאות המשתתפים דברי חיזוק חוצבי להבות אש במעלת רציפות הלימוד, בתוך דבריו סיפר: "אני זוכר היאך היה נראה אצלינו בין הזמנים בימי הבחרות, היינו קמים בשעה חמש, אין ישיבה אין שיעורים, היינו מתפללים במניין הראשון בבית הכנסת "זכרון משה", ברבע לשש היינו גומרים את התפילה, דקה אחת לקח נטילת ידיים והמוציא, 6 דקות לאכול, אכלנו מהר והרבה, היום אמרו לי שזה לא בריא לאכול ככה, לכן תדעו שלא תעשו כן, אבל ב"ה בזכות התורה לא ניזוקנו, אבל אכלנו ארוחה שלימה, 3 דקות לקח ברכת המזון, ולסדר ראשון לקחנו שני תפוחי עץ למקרה שהגוף יזכיר את קיומו, סדר ראשון למדנו באחת מפינות הבית בבית הורי עם הסטנדר והגמרא, בלי לזוז מהמקום משעה 5:55 בבוקר, עד 2 בצהרים, שמונה שעות וחמש דקות, ואני חייב להגיד לכם את האמת שבדרך כלל מסכנים היו התפוחי עץ, הם נשארו יתומים למעט פעמיים בכל החודש בבין הזמנים שהגוף הזכיר את קיומו, אחר כך אכלנו ארוחת צהרים, וגם עסקנו במצות כיבוד הורים ועזרנו בבית למשך שעה".

הגאון הרב יהושע כהן הוסיף ואמר: "רבותי תדעו לכם, לדאבונינו אני מכיר כאלו שהבין הזמנים הרס אותם, הם יכלו להיות גדולי תורה, היה להם כישרונות מצויינים, זיכרון מצויין, אבל ההפסקות האלה בלימוד הרס אותם, כי התורה לא שוכנת כשעושים קרעים קרעים, אני לא אומר שצריך להיות מלאך, ממש לא, צריך לאכול טוב לשתות טוב, צריך גם לנוח, אבל לכל הפחות שיהיו מינימום כמה שעות טובות בכל יום ללימוד התורה, כמו שאדם לא שוכח לאכול כך שלא ישכח ללמוד תורה".

בסיום דבריו דיבר בשבח הבחורים השוקדים על לימודם גם בימי שישי ושבת וימי בין הזמנים, ואמר שבודאי כי במקום זה בישיבת המתמידים בבהמ"ד "צופיוף" יצמחו גדולי התורה של דור העתיד בהיותם לא משים מאהלה של תורה בכל עת.

את המעמד חתם מרן הראש"ל הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א אשר נשא דברים נשגבים על התמדתו של אביו מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל אשר לא מש מאהלה של תורה יומם ולילה, ושקע אך ורק בתורה, בעמל ויגיעה רבה. בין היתר סיפר: "אבא מעולם לא לקח אותנו לטיולים, אפי' בחגים היה לוקח אותנו איתו ומסתגר כאן בבהמ"ד "צופיוף" מהבוקר ועד אחה"צ, ולומד בהתמדה, וכאשר כבר היינו רעבים, מרוב עוני כמעט לא היה מה לאכול, היה מוציא מכיסו ביסקביט אחד או שנים ונותן לנו, אבל כך צמח לגדולות".

הראש"ל הוסיף לדבר בשבח הבחורים השוקדים על לימודם אף בזמני הפנאי שבודאי מהם יצאו גדולי תורה ומורי הוראות וסיפר בהתרגשות: "בעת שכיהנתי כראש ישיבה הזמין אותי אחד הבחורים לאירוסיו באולם מחוץ לעיר, ואף שהיה מנהגי להשתתף רק בחתונה של הבחורים, הבחור הבטיח שבאירוסין אני אמצא קורת רוח מרובה ויהיה לי הפתעה גדולה, לבסוף החלטתי לעודדו ולהשתתף באירוסיו, במעמד האירוסין נוכחתי לראות כי כל משפחתו של החתן חילונים גמורים ורחוקים מהדת, ונושאים בכל מיני תפקידים שונים, והחתן הפתיע אותי באומרו שעתה הוא מוכן להיבחן על כל מסכתות הש"ס שלמדו בסדרי הישיבה לצד כל שו"ת יחוה דעת שלמד בזמני הפנאי, החילותי לבחון אותו בפני קבל עם ועדה, ועל הכל ענה בצורה נפלאה ומיוחדת והיה מעמד קידוש שם שמים, התרגשתי מאד לאור העובדה שבחור זה בתחילת היותו לומד בישיבה היה בחור חלש מאד, ובקושי היה מבין את פשט הגמרא, היה יושב בסדר וחוזר הרבה פעמים להסביר לעצמו, אמר אביי, אביי אמר, אמר אביי, אביי אמר, אפילו כזה דבר פשוט לא היה נקלט במוחו בנקל, אבל על ידי השקידה וההתמדה צמח לגדולות, וכיום הוא מכהן כראש כולל חשוב בדרום הארץ".

הראש"ל חתם ואמר: "וזה מוסר השכל שחייב כל בן ישיבה לשים נגד עיניו, שלא העיקר הכישרונות או הייחוס, העיקר זה רק ההתמדה בתורה עם יראת שמים, רק כך צומחים לגדולות, ולכן אני מחזק את ידיו של הרב הגאון רבי יוסף חי סימן טוב העומד בראשות ישיבת המתמידים לבני התורה השוקדים בה בזמני הפנאי".

במהלך דבריו פנה מרן הראש"ל הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א לראש ישיבת המתמידים הרה"ג יוסף חי סימן טוב שליט"א וביקש שכעת בימי החורף ייסד בישיבה לזכרו של מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל סדר אף בליל שבת לאחר הסעודה, לצד כל הסדרים הקיימים בה. ואכן לשמחת בני התורה ושוחריה כבר בליל שב"ק פרשת "בראשית" החלו לקיים בישיבת המתמידים בקביעות סדר חדש ומיוחד לאחר סעודת ליל שב"ק כאשר בסוף הסדר נושא דברים ושיעור בהלכה ראש ישיבת המתמידים הרה"ג יוסף חי סימן טוב שליט"א.

הערב ננעל בתפילת ערבית אשר נעו אמות הסיפים מקול האמן יהא שמיה רבה של מאות המשתתפים, ומיד לאחר מכן הרבנים הגאונים ועל צבאם הראשון לציון העניקו במו ידיהם באופן אישי לכל בני הישיבה מלגות נכבדות, כאשר הם לוחצים את ידיהם של כל בחור ובחור ומשבחים אותו על התמדתו, גדול היה המעמד לכבודן של בני עליה.