מידי שבוע אתר “מורשת מרן” מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט”א, מח”ס ילקוט יוסף.
השבוע המאמר עוסק בנושא: האם מותר לשפוך את השמן של הטונה בקופסת שימורים או מים הנמצאים במלפפון חמוץ והאם צריך לאלתר?
בס”ד, ט”ז אייר תש”פ, 986-2/פ’
לכבוד הרב החשוב והנעלה, כש”ת הרב משה שיזדה נ”י
בנדון שאלתו בברירת ובשפיכת השמן מקופסת טונה או סרדינים.
הנה האמת תורה דרכה שלכן כבר חזרתי וביררתי את דברי בילקו”י שבת ג’ הוספות סימן שיט ס”א – הלכות בורר, וזה מ”ש שם, “קרום המתהוה ע”ג חלב מבושל, יש אומרים שאסור להוציאו בשבת מהחלב על ידי שמטה הכוס ושופך לכיור את הקרום. ויש מתירים להוציא הקרום באופן כזה. וכן עיקר לדינא, בפרט שע”י הטיית הכוס לשפוך את הקרום נשפך עמו מעט מהחלב. וצנצנת לבן שיש בה מעט מים, מותר להטות את הצנצנת לכיור, ולשפוך ממנה המים, ואין בזה חשש בורר”.
ושם בהערה נתבאר שבילקוט יוסף שבת כרך ג’ (עמוד שיא). לא מבואר להדיא כיצד מוציא את הקרום, ויש מקום לטעות שמוציא את הקרום בידו, וזה ודאי אינו, אלא איירי במטה את הכוס ושופך את הקרום, כציור הסעיף הקודם, והסעיף שאחריו, ושם כל הסעיפים דנים אם הדבר הנשפך מידו הוא נחשב לדבר המתברר, ואז בנידון דידן חשיב כבורר פסולת מתוך אוכל דאסור אפילו לאלתר, או דמה שנשאר בידו חשיב דבר הנברר, וממילא בנידון דידן הוי כבורר אוכל מתוך פסולת דשרי לאלתר. ולכן חזרנו כאן על סעיף זה, שלא יטעו בביאור כוונת הסעיף שמוציא הקרום בידו, אלא מוציא הקרום על ידי הטיית הכלי. ע”כ.
ואה”נ דלפ”ז נראה שאין לשפוך את הקרום רק בכוס ולאלתר בהסתמך על סברת המ”א שמה שבידו חשיב אוכל ובצירוף הסברא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. וכן מדוקדק היטב בדברי מרן אאמו”ר זצ”ל חזו”ע שבת ד (עמ’ רכט בד”ה גביעי שמנת) שלא היקל בשפיכת הקרום רק בכוס ולאלתר משום שתי הסברות הנ”ל.
ומבואר בילקוט יוסף שבת ג עניני ברירה שבתוך הסעודה סעיף מח, (עמ’ שי”ד)
“קופסת שימורים שיש בתוכה מלפפון חמוץ, יש אומרים שאסור לשפוך את המים מהקופסא בשבת, מחשש בורר. ויש מתירים. והעיקר לדינא להקל, דכיון שהמלפפון הוא דבר גוש שבתוך המים, ואין המים מעורבים ממש עם המלפפון, אין בזה איסור, ואין זה חשיב כבורר פסולת מתוך אוכל. [וכן אם עושה כן לצורך להניח לבו ביום מותר]”.
ושם בהערה (אות נז) מבואר שהוא לפי המגן אברהם ודעימיה דמה שיוצא ממנו נחשב כדבר הנברר, אם כן בנ”ד שאינו רוצה במים חשיב כבורר פסולת מתוך אוכל ואסור אף לאלתר. אבל לדברי הגר”ז בש”ע שלו, דדבר הנשאר בידו הוא הדבר הנברר, לפי זה בנידון דידן יש להקל, דהא המלפפונים שהוא חפץ בהם הם הנשארים בידו. וחשיב כבורר אוכל מתוך פסולת לאלתר.
אלא שכבר כתבנו שם בהערה נב, דרוב הפוסקים נוקטים כדעת המגן אברהם, ושכן משמע מהטור, ולפי זה היה לנו לאסור בנידון דידן.
אולם בנ”ד יש להקל בלא”ה, דכיון שאין זו תערובת ממש, אלא האי לחודא קאי והאי לחודא קאי, ממילא לא שייך בזה דין בורר, וכמו שכתבו כמה אחרונים לענין שומן הצף על פני הכוס. וכן מבואר בספר שביתת השבת (סעיף יא וס”ק כה), דחתיכת בשר המונחת בתוך מרק, או דג בתוך ציר, וכן מלפפונים חמוצים הנמצאים בקופסת שימורים וכדו’, מותר לשפוך המרק והמים מהם לגמרי, ואין בזה משום בורר. וכ”פ בקצה”ש (סימן קכה ס”ק יד וסכ”ו). ואמנם יש מחמירים בד”ז, וכמ”ש בשמירת שבת כהלכתה (עמוד מג סעיף יט ובהערות שם), וכן הביא בספר איל משולש (עמוד צג), מ”מ סיים שם, דפשוט שמותר לשפוך את רוב המשקה אם משאיר אפי’ מעט משקה עם האוכל. ובזמנו שאלתי למרן אאמו”ר ואמר לי, שמותר לשפוך את כל המים מתוך הקופסא, דאין זה חשיב כתערובת. ע”כ.
הנה מכל הנ”ל מבואר שיש להקל בשפיכת מי המלפפון חמוץ אפ’ שלא לאלתר וזה שאני מנדון הקרום שע”ג החלב שכאן החתיכות הם ניכרות ועומדות בפני עצמם שזה ודאי לחודיה קאי וכמו שמוכח כן בדברי מרן אאמו”ר בחזו”ע הנ”ל (עמ’ רל ד”ה גם מ”ש) וכו’, שבקופסאות שימורים שיש בהם דברים גדולים כמלפפון חמוץ לא שייך ברירה כלל ולכן שרי לשפוך את המים אפ’ שלא לאלתר, וכמו שהשווה שם מרן אאמו”ר זצ”ל לתפוח אדמה שנמצא במרק שיכול להוציאו בידו ואפילו שזה לא לאלתר, “ולא דמי לקרום שע”ג החלב) שלא ניכר קצת שהוא עומד בפ”ע ונפרד מהחלב לכן אין להקל רק לאלתר ובכוס שמטהו, וכמו שדקדקתי בילקוט יוסף.
וכן מוכח בשמירת שבת כהלכתה שכן חילק הגאון הרב נוייברט זצ”ל בסוף ימיו, שבמהדורה החדשה (תש”ע, פ”ג סעיף כ) חזר בו וכתב צנצנת של גבינה לבנה או לבן ומעדני חלב שהצטברו בהם מי חלב אסור לשפוך את מי חלב אלא אם כן ישפוך יחד עמהם גם קצת מן האוכל, וכן אין לשפוך את השמן שבתוך קופסת סרדינים או טונה אלא יוציא את הדגים וישאיר את השמן ואף מותר להוציא בכף את הדגים מן השמן, אולם בשימורי מלפפונים מותר לשפוך את המים מהם עכ”ל, וזה לא כמו שפסק במהדורה הישנה לאסור בזה וכמו שציינתי לעיל, והחילוק ברור.
ומה שאמרנו בשיעור לשפוך את המים של המלפפון רק לאלתר וכן כתבנו בעלון בית מרן, כל זה לרווחא דמילתא לחוש לחולקים בספק דאורייתא, אבל מעיקר הדין שרי אפילו שלא לאלתר וכמ”ש בילקוט יוסף וכנ”ל.
בברכת רבה
יצחק יוסף
הראשון לציון הרב הראשי לישראל
תגובות (0)