בצל התפשטות נגיף הקורונה, צצו שאלות בהלכה ב”כבאות והצלה לישראל”, הרב חיים פרל, רב הכבאות, הפנה אותם אל הראשון לציון והרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט”א, אתר “מורשת מרן” מפרסם את התשובות שהשיב לו הרב הראשי:
לכב’
הרב חיים פרל רב הכבאות הראשית לישראל
אודות שאלתו הראשונה
לאור פסיקתי בנושא הסעות שבת ע”י א”י, נציב הכבאות הקציב תקציב ובס”ד מזה תקופה אכן בכמה אזורים בארץ התקיים הפרויקט ללוחמי האש היראים לדבר ה’ שנהנו מהסדר של נסיעה לתחנה וחזרה לבית ע”י א”י, לצערנו הגיע הקורונה לארצנו הקדושה, וכתוצאה מכך ההגבלות על שמירת לוחמי האש גדלה, ויש חשש שיסעו עם א”י בשבת, וע”כ שאלתינו איך להתנהל בימים אלו בשבת וחג לעניין הגעה וחזרה בשבת? יש לציין שמשמרת מתחלפת בשבת בבוקר בשעה 7:00 כמו”כ ההפרדה קיימת גם בין כל משמרת ומשמרת שמשתדלים כמעט ולא להיפגש איש עם זולתו ז”א שגם להישאר בתחנה א”א.
תשובה
אחר העיון בשאלת כב’ אינני מוצא מקום להקל בדבר זה וכמו שהרחיבו בכך רוב ככל גדולי הדור וביניהם מרן אאמו”ר זצ”ל בספרו חזו”ע שבת (ח”ג עמ’ רנ”ג) שמותר לרופא לנסוע בשבת ברכבו לטפל בחולה שיש בו סכנה, אולם אסור לו לחזור ולנסוע ברכבו לביתו אא”כ הנהג גוי. ועיקר נימוקו כמבואר שם באורך (ע’ רנג-רנו) שלא התירו סופו משום תחילתו באיסורי תורה, דהיינו שיהיה מותר לרופא לחלל שבת לחזור לביתו משום תחילתו שאם לא נתיר לרופא לחזור לביתו יש צד שלא יסכים לחלל שבת לצורך חולה שיש בו סכנה כיון שלא יוכל לחזור ביתו, שכל זה לא נאמר אלא באיסורי דרבנן ולא באיסורי תורה. ומשום כך הוריתי לכם שחילופי המשמרות יעשו ע”י נהג גוי. וע”ש בחזו”ע שלא הסכים כלל למקילים בדבר, ואפי’ שבעוה”ר יש בזמנינו כמה רופאים קלי דעת שהם חשודים באמת שלא יאותו להתנתק מביתם ומשפחתם בשבת להציל חולה מסוכן-אם לא יותר להם לחזור לביתם, מ”מ הטעם העיקרי שאין בידנו להתיר, כי לא התירו סופן משום תחילתן אלא באיסור דרבנן-ולא באיסור תורה!
ולכן גם בזמן הזה אין להתיר שיחזרו לוחמי האש לביתם וינהגו ברכבם בסיום המשמרת בשבת, ויש לעשות כל טצדקי למצוא פתרון לכך, הן ע”י נהג גוי שייבדק שאינו חולה בנגיף הנ”ל, או שיחזרו ע”י רכב שאין בו איסור תורה רכב הממונע ע”י סוללה וכיוצ”ב, ולא ע”י הבערת אש, ויש לעשות ככל שתוכלו למנוע בכך חילול שבת.
ואודות שאלתו השנייה
אודות הפסק אשר הוריתי לכם בנושא הזקן, בימי ספירת העומר הבעל”ט, למגלחים כל השנה, שינהגו כדעת השתילי זתים, ומהרי”ץ חיות, ומנהג מהרד”ם להתגלח לכבוד שבת, אך בימי הקורונה נדרשים הלוחמים להתגלח בכל יום ע”מ שהנשמיות (מסכות פנים), יתנו לכם הגנה מרבית, ועל כן אתם מבקשים איך לנהוג השנה בימי ספירת העומר?
תשובה
בתשו’ יוסף אומץ (סי’ מ) כתב לענין גילוח הזקן בימי הספירה בראש חודש אייר, כתב הרדב”ז (סי’ תרפז), שאע”פ שנהגו שלא להסתפר אלא עד ל”ג לעומר, כיון דלאו מדינא הוא, אתי מנהג ומבטל מנהג בטעם כל שהוא, ועוד שיש צער בגידול השער, למי שרגיל להסתפר, ולא עדיף האי מנהגא ממצות סוכה, דקי”ל מצטער פטור מן הסוכה. ע”כ. וכתב ע”ז מרן החיד”א, שהוא דיבר בגלילות תורקיה שהגילוח הוא שער הראש בלבד, והדברים קל וחומר בערים האלה שנהגו “לספר זקנם” במספרים או בסם, שבודאי שגדל צערם מאד, בגידול שער זקנם. ע”כ.
וע”פ זה העלה בשו”ת חיים שאל (חלק א סימן ו) באנשים שמקבלים על עצמם שלא להשחית זקנם בתער אמנם רק אם נתיר להם לגלח בעומר, ששרינן להו דאינו אלא מנהג בעלמא. ואין ספק דאם ראשי העם יכולים לכוף להמון ישראל שלא יגלחו זקנם בתער חובה עליהם לכופם ולית דין צריך בשש בפ’ אלו עוברין כמה לאוין במזיד תדיר רחמנ’ ליצלן. ומנהג שלא לגלח בימי העומר יהא מונח במקומו כיון דכך פשט המנהג וכבר נודע כמה גדול כח המנהג וספרין פתיחו. אכן אם מעלת רבני העיר וראשי הקהל עיניהם תחזינ’ מצרים ואמדי דעתיהו דאין המון העם נשמעין להם אם לא בהתיר להם מנהג העומ’ כולי האי ואולי נראה פשוט דחובה מוטלת לבטל מנהג העומ’ כדי לקיים איסורי תורה, והמסתכל יפה בעיקרי ושרשי הדברים ובדברי הרדב”ז כמה הקל בזה וכתב דראה כמה קהלות שהם מסתפרי’ בכל שבת ובטעמא כל דהו דחינן ליה, ומכ”ש בנ”ד שיש לדחותו. ותו דמנהג זה רפוי ביושבי העיר הלזו דכשהולכים מחוץ לעיר מסתפרים. וגם מבקשים עילה לדבר עם שר גוי ומסתפרים באופן שהוא קל מאד מנהג זה בכל מקום ובפרט בעיר הלזו.
ועוד אני אומר דמנהג זה אין לו יסוד וטעם מספיק על פי פשט כאשר יראה הרואה. ועל דרך האמת צריך שלא יגלח מערב פסח עד ערב חג השבועות כמו שכתבו גורי האר”י זצ”ל ונתבאר טעמו טעם כעיקר. ומאחר דמנהג זה להסתפר בר”ח ול”ג לעומר אינו נכון על פי הסוד והוא מנהג שלא נזכר בש”ס. וגם על פי הפשט אין בידינו טעם נכון ומרווח לאסור התגלחת. הגם דבעלמא יש לקיים כל המנהגים כמ”ש הפוסקים, בתגלחת העומר גרע טובא, ואם אמת הדבר שלא יקבלו ההמון שלא להשחית בתער אם לא בהיתר הגלוח בעומר ואם יתירוהו לא יוסיפו עוד להשחית זקנם בתער ויבררו ויבחנו הדברים כיד ה’ הטובה, גם ה’ יתן הטוב לא ימנע טוב להולכים בתמים. עכ”ל.
הרי שפתותיו ברור מללו שבמקום שיש צורך גדול יש להתיר להתגלח כיון שמנהג זה אין לו מקור ע”פ הש”ס, וראה מה שהרחבתי בכך בספרי ילקוט יוסף החדש (מועדים-ספירת העומר ע’ תנז מהדורת תשע”ט) מדברי רבותינו האחרונים שגזירת רבותינו לא היתה על תספורת הזקן רק על תספורת השער, ועיין במגן אברהם (סימן תקלא ס”ק יב), ובמחצית השקל שם שכתב דלא נאסר רק גילוח הראש. ע”ש. וכן כתב להדיא בשו”ת חתם סופר (חאו”ח סימן קנח) שרבותינו לא דברו אלא מגידול שער הראש דלא מנוול כל כך אבל הזקן לא היו מסתפרים בלאו הכי רק שפה המעכבת אכילה והאידנא נהפוך הענין והוא מתנוול יותר כידוע. ע”ש. וכיוצא בזה כתב בשו”ת ישכיל עבדי (חלק ו סימן ה דף יא ע”א) דיש מקומות שלא קבלו עליהם חומרת התגלחת. וכן האריך בזה בשו”ת מקוה המים (מלכה חלק א חאו”ח סימן י) לגבי חול המועד ע”ש. וע”ע במ”ש מרן אאמו”ר מופת הדור הגאון רבינו עובדיה יוסף זצ”ל בספרו חזון עובדיה יום טוב (עמוד רסב), והן היום החרדים לדבר ה’ נזהרים גם לגבי גילוח הזקן, שלא לגלח בימי העומר, מ”מ מי שהדבר קשה לו ביותר או שבמקום העבודה מאיימים לפטרו אם לא יתגלח יכול להסתמך על הרדב”ז לגבי תגלחת הזקן, וטוב שיתגלח בכל ערב שבת.
העולה לדינא: בנ”ד שיש חשש סכנה ופיקוח נפש, מי שרואה צורך לגלח את זקנו כדי שיוכל להשתמש בנשמיות (מסכת הפנים), ולהיות מוגן היטב ע”י המסכה יוכל להקל לגלח את זקנו כפי הצורך.
יצחק יוסף
הראשון לציון
הרב הראשי לישראל
תגובות (0)