ידועה בדעה בת רבים זהירותו המופלגת של מרן זיע”א שלא לאבד את זמנו, וכל עיתותיו קודש לעמלה של תורה ולזיכוי הרבים, ובני ביתו מעידים שמאז ועד עתה, כאשר היה מתקלקל דבר מה בביתו, והיה צריך לתקנו, מרן זיע”א היה מבקש מהרבנית שתדאג להביא בעל מלאכה שיתקן את הטעון תיקון, והיה מורה לה שתשלם לו במיטב כספו.
וכך היה מנהגו גם באותם ימים שהעניות והמחסור היו מנת חלקם, והפרוטה הייתה בדוחק ובצמצום, עם כל זאת היה מרן מורה שיביאו בעלי מלאכה לתקן
את הטעון תיקון. ופעם אחת שאל אותו אחד ממקורביו מדוע אינו מתקן את הדברים בעצמו, ובכך יחסוך כמה פרוטות…
ומרן זיע”א השיב לאותו האיש כממתיק סוד: “שמע נא ידידי, את הזמן אני קונה בכסף יקר! הן אמת שלבעלי המלאכה אני משלם תמורת עבודתם טבין ותקילין, אך בשכרי אני מרוויח את זמני להספיק עוד דבר מה בלימוד, וכי קל הדבר בעיניכם?!”…
(משוש תבל).
