באחד הימים נתעורר דיון הלכתי בענייני אישות באחד מבתי הדין לעדת בני אשכנז בירושלים, והדיינים ניסו למצוא איזה מקור בפוסקים למקרה הנידון לפניהם ולא מצאו.
אחד הדיינים הציע שיפנו אל מרן פוסק הדור זיע”א לשאול את פי קודשו בנידון, כי מסתמא דעתו בענין ברורה. אך שאר הדיינים דחו את הצעתו זו בטענה כי לא נאה שדיינים מכובדים ומפורסמים יבואו לשאול אודות מקורות בהלכה!
כעבור כמה ימים הזדמן לאחד מן הדיינים הללו להשתתף בחתונה שמרן זיע”א היה המסדר חופה וקידושין. לאחר החופה, ניגש הדיין אל מרן זיע”א והציע בפניו את הנידון ההלכתי שמתחבט בו בית הדין. מרן עמד חושב כמה שניות, ולאחר מכן החל להרצות בפניו כמה וכמה שמות שו”תים שעוסקים ומדברים בענין שהגיע לפניהם, ואף הוסיף וציין לו את הסימנים והסעיפים במדויק. מיותר לציין שהדיין היה נרעש ונדהם מגודל בקיאותו של מרן זיע”א.
(משוש תבל).
