בשנת ה’תשל”ח, עת ביקר מרן פוסק הדור זיע”א בצרפת, סיקור אשר נועד לחזק את קהילות היהודים שם, לחזקם ולאמצם בדברי תורה.
כשהגיע מרן זיע”א לשדה התעופה, חיכתה לו תזמור “פרחי לונדון” למרגלות כבש המטוס, ושטיח אדום נפרס למרגלות כבש המטוס, ומשנראתה דמות קודשו של מרן בפתח המטוס, מיד החלה התזמורת בנגינה ובשירה אדירה לכבודו של מרן, וכך צעד מרן על גבי השטיח האדום בכבוד גדול. השוהים באותה שעה בשדה התעופה נחפזו ובאו לראות למי עושים את הכבוד הגדול הזה, ערב רב של אנשים, יהודים, נוצרים וערבים ובני עמים שונים, כולם נדחקו בסקרנות לראות מי האישיות הנכבדה והחשובה שיורדת כעת מהמטוס, שמא מלך ממלכי העולם? או שמא איזה ראש מדינה?
ואז הכריז המנחה ברמקול ואמר: “מאן מלכי – רבנן, עתה מגיע מרן הראשון לציון והרב הראשי לישראל, רבינו עובדיה יוסף…”.
באותה שעה ראו הכל מהו כבודה של תורה, וכמאמר התנא ר’ מאיר (אבות ו, א): כל הלומד תורה לשמה, זוכה לדברים הרבה…
(משוש תבל).
