סיפר מרן עטרת ראשינו זצוקללה”ה:
באחת החתונות שהשתתפתי, ישב לידי אדם מכובד ועשיר, כולו אומר כבוד. והנה כל שתי דקות היה מוציא אנחה מליבו, אה, אה… “הא לחמא עניא”… כולם שמחים ורוקדים, והוא נאנח.
אמרתי לו בעדינות: תסלח לי שאני שואל, אבל תסביר לי למה אתה נאנח בזמן שככולם רוקדים ושמחים? אם אתה דואג בגלל משהו, הרי כבר אמרו חכמים (יומא עה.): דאגה בלב איש ישיחנה – לאחרים!
השתכנע והסכים לספר לי את מה שמעיק עליו…
יש לי בן יחיד, וה’ חנן אותי בעושר רב, וכל מה שהבן שלי מבקש ממני – מיד קיבל. לפני כמה חודשים הבן שלי קיבל רישיון נהיגה, ויום אחד אמר לי: אבא, תן לי כסף ואקנה לי מכונית. שאלתי אותו כמה עולה מכונית? מאתיים אלף!
מיד כתבתי לו ש’יק על סף מאתיים אלף, ואמרתי לו: “לך תקנה לך מכונית!”.
הלך וקנה לו מכונית מפוארת, וכך כל יום היה יוצא בבוקר איתה לבית הספר, ובערב היה חוזר. והנה לפני יומיים, הגיעה השעה ואני מחכה לו שיכנס הביתה, אהל הוא לא הגיע… כל רגע אני ניגש לחלון לראות אם חזר, אבל הוא עדיין לא הגיע… והנה בשעה 3.30 לפנות בוקר הגיע האדון הזה, ומה אני רואה? שני אנשים אוחזים בו משני צדדיו ומביאים אותו, כמו שנאמר (בשלח יז, יב): “ואהרון וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד…” ואני רואה שהוא בקושי הולך, עושה פסיעה אחת קדימה, ושלש פסיעות אחורה, עושה “עושה שלום במרומיו”… והם תופסים אותו חזק שלא יפול, כמו שנאמר (ישעיה מא, ז): “ויחזקהו במסמרים לא ימוט”…
כשהגיעו סוף סוף הביתה, שאלתי אותם: מה קרה? והם התחילו לצחוק, ואמרו: בסך הכל, היינו יחד עם החברים וקצת שתינו משקאות חריפים, וגם קיימנו “קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה”…
ראית כבוד הרב איזה בן רשע יש לי, איזה כפוי טובה! כל מה שנתתי לו, כל הטובות שעשיתי לו, וזה מה שהוא מחזיר לי?! על זה אני נאנח…
שאלתי אותו: תסלח לי בבקשה, באיזה בית ספר הבן שלך לומד? והוא השיב ואמר: בבית הספר “סוקולוב”, ואחר כך למד בתיכון, ועכשיו הוא לומד באוניברסיטה להיות דוקטור.
אמרתי לו: תראה, אתה מאשים אותו וטוען שהוא אשם בכל זה, אבל זה לא נכון, כי אתה רשמת אותו לבית ספר של ריקים ופוחזים, מקום שלא מחנכים על פי התורה הקדושה, ומה יעשה הבן ולא יחטא?! המעשים שלו הם התוצאות של החינוך שם, אבל אם היית רושם אותו למקום של תורה, לישיבות הקדושות, שם היה מקבל חינוך טוב, שם היה לומד תורה ומעשים טובים, אך כעת אתה אשם!
(משוש תבל).
