באחד הימים נכנסה אישה בוכייה לפני מרן זצוק”ל, וסיפרה לו כי בנה צריך לעבור טיפול רפואי קשה ומסובך, טיפול שעלול לגרום לו נכות לכל ימי חייו.
מרן זצוק”ל בליבו הרחום השתתף מאד בצערה עד שגם הוא החל לבכות מרוב צער, וביקש ממנה שתביא לפניו את הילד שיברך אותו, וכשבא הילד לפני הרב, בירך אותו מרן זיע”א מעומק הלב.
משהגיע מועד הטיפול, ביקשה האם מהרופאים שיעשו קודם צילום “אולי משהו השתנה לטובה!” טענה האם לעומת הרופאים.
ניאותו הרופאים לכך, ועשו לו צילום קודם שיתחילו במלאכתם המורכבת. והנה בצילום הכול היה נראה תקין לחלוטין, הבעיה נעלמה כלעומת שבאה, בעקבות תוצאות אלו החליטו הרופאים פה אחד לדחות את הטיפול למועד אחר, והנה לא עבר זמן והנער הבריא כליל.
(משוש תבל).
