מורשת מרן – הרב עובדיה יוסף

כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה פסח – הלכות ערב פסח שחל בשבת, הלכות יג-יט.

א. אין לטלטל מצה בשבת משום מוקצה, הואיל והיא אסורה באכילה מדברי סופרים בערב הפסח עד הלילה. ואם נותן עליה חזרת, מטלטל אותה אגב החזרת. במה דברים אמורים במצה השמורה המיוחדת לסדר ליל פסח לצאת בה ידי חובה, שאדם מקפיד שלא לתת ממנה לתינוקות לפני הפסח, אבל מצה רגילה שמותרת באכילה בערב פסח לילדים קטנים שאינם מבינים בסיפור יציאת מצרים מותרת בטלטול. וכן מותר לקחת אותה ללחם משנה.

ב. אין לסדר את השלחן והכלים בשבת ערב הפסח לצורך ליל הסדר, אלא אחר שיעבור זמן בין השמשות של מוצאי שבת, דהיינו כשלש עשרה דקות וחצי (זמניות) אחר שקיעת החמה, שאין שבת מכין ליום טוב. ואם יש צורך גדול להכין השלחן וכליו קודם צאת הכוכבים, כגון שהמקום רחב ידים ובני הבית מרובים, יכולים להקל בבין השמשות דמוצאי שבת.

ג. במוצאי שבת שהוא ליל יום טוב אומרים “ותודיענו” בתפלה. ואם שכח ונזכר אחר כך באמצע הברכה, חוזר ואומר “ותודיענו”, ואם חתם “ברוך אתה ה'”, (אפילו נזכר לפני “מקדש ישראל והזמנים”), אינו חוזר, כיון שיכול להבדיל אחר כך על הכוס. ונשים ששכחו ולא אמרו “ותודיענו” בתפלה, כשיבואו להדליק הנרות יאמרו תחלה: “ברוך המבדיל בין קדש לקדש” בלי שם ומלכות.

ד. צריך לברך לפני הדלקת הנרות: “ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של יום טוב”. ולכתחלה אין לנשים לברך “שהחיינו” בעת ההדלקה. ואם קדמו הנשים ובירכו “שהחיינו” על הדלקת הנרות, לא יחזרו לברך בעצמן “שהחיינו” על כוס הקידוש, שהרי זמן אומרו אפילו בשוק. ומכל מקום רשאות לענות “אמן” אחר ברכת שהחיינו ששומעות בקידוש בליל פסח מפי בעליהן. (הואיל וברכת “שהחיינו” בליל פסח באה גם על מצות מצה ומרור וסיפור יציאת מצרים). אולם יותר נכון להודיע לנשים כי מוטב שלא לברך זמן בעת הדלקת הנרות של יום טוב, וכנ”ל.

ה. אף כשחל ערב פסח בשבת, שאין קרבן חגיגה דוחה שבת, נכון לעשות בליל הסדר שני תבשילין, והזרוע מותר לצלותו בליל יום טוב של פסח אף במקומות אלו שנהגו שלא לאכול צלי בלילי פסחים, הואיל ומותר לאכלו למחרת היום.

ו. בקידוש של ליל הסדר אומר: “יקנה”ז”. יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן. כלומר: בורא פרי הגפן, מקדש ישראל והזמנים, בורא מאורי האש, המבדיל בין קדש לקדש, ושהחיינו.
בברכת ההבדלה אומרים “ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת, והבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך”. הואיל וצריך להפסיק בין תיבת “קדשת” לתיבת “והבדלת”, משום שהאחרונה שייכת להלן, והוא הדין בנוסח “ותודיענו” שאומרים בתפלה.
מי שטעה בהבדלה, ובחתימת הברכה במקום המבדיל בין קדש לקדש חתם המבדיל בין קדש לחול, אינו צריך לחזור ולברך.

ז. אם שכח להבדיל, אם נזכר קודם הכרפס יבדיל מיד על כוס אחר, כדי שיוכל לאכלו, שאסור לטעום קודם הבדלה, ואם נזכר אחר כך, קודם שהתחיל בהגדה, יבדיל מיד. אבל אם התחיל בהגדה אין לו להפסיק ולהבדיל, אלא יבדיל על כוס שני אחר ברכת “אשר גאלנו”, ומיהו ברכת “בורא מאורי האש” יברך גדול הבית באמצע ההגדה, ויכוונו השומעים לצאת ידי חובה, כדי שלא יהנו מן האור קודם שיברכו עליו. ואם לא עשו כן, יברכו ברכת מאורי האש בסוף ברכת “אשר גאלנו” ואחר כך ברכת ההבדלה, ואם נזכר באמצע הסעודה יבדיל מיד. ואם נזכר כשסיים כל סעודתו או בסיום ברכת המזון, יברך ברכת המזון והבדלה על כוס שלישי. ואם נזכר באמצע ההלל, יאמר ההבדלה וההלל על כוס אחד. (כוס רביעי). ואם נזכר אחר כוס רביעי, יחזור וימזוג כוס אחר ויבדיל עליו, (ויברך “בורא מאורי האש”). שכל הלילה של מוצאי שבת זמניה הוא, ויברך “בורא פרי הגפן”, שהרי הסיח דעתו מלשתות אחר כוס רביעי. (שו”ת חזון עובדיה סימן טז). [ועיין עוד בשו”ת רב פעלים חלק ב (חאו”ח סוף סימן יד), לענין ברכת “בורא מאורי האש” דבדיעבד כל הלילה של מוצאי שבת זמניה הוא. ע”ש].