מורשת מרן – הרב עובדיה יוסף

כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה פסח – הלכות ודיני אפיית המצות, הלכות א-ו.

א. אין לשין את המצות אלא במים שלנו, כלומר שלנו לינה כל הלילה. ויש להתחיל לשאוב המים סמוך לזמן בין השמשות במשך הזמן של בין השמשות, דהיינו עד כשלוש עשרה דקות וחצי זמניות אחר השקיעה, ואחר בין השמשות אין לשאוב עוד.

ואם צריכים למים הרבה, רשאים להתחיל לשאוב בעוד היום גדול, וכדעת מרן השלחן ערוך. ורק כשאינם צריכים להרבה מים, ראוי להחמיר ולהתחיל לשאוב סמוך לתחלת זמן בין השמשות.

למחרת יקדים לקחת המים קודם שתזרח עליהם השמש, ובדיעבד אפילו זרחה עליהם השמש, אם לא נתחממו כשיעור פושרים, יכול ללוש בהן.

ואם הוצרכו למים נוספים, יש לסמוך על מה שכתב מרן השלחן ערוך לבטל מים שלא לנו חד בתרי במים שלנו. ורשאים לעשות כן בידים לבטל המים חד בתרי. ומיהו בדיעבד אין צריך שיהיה דוקא שיעור חד בתרי לענין זה, ודי שיהיו המים שלנו מרובים מן המים שלא לנו.

ב. מים שלנו בשכונת המת, ואין אפשרות להשיג מים שלנו אחרים, אין צריך לשפכם ומותר ללוש בהם את המצות, שעל כיוצא בזה אמרו “שומר מצוה לא ידע דבר רע”. ואפילו אופה בהם מצות לשאר לילות הפסח מותר. [ולכתחלה אין לשאוב המים שלנו על ידי גוי. ובשעת הדחק או בדיעבד, אפילו נשאבו על ידי גוי כשרים למצה. (הרמ”א וכף החיים סימן תנה ס”ק מב-מג. וכן פסק הגרי”ח בשו”ת רב פעלים חלק ד (סימן יח). ע”ש)].

ג. ראוי להזהר מאד לכתחלה, עד כמה שאפשר, שלא לשהות שום שהייה בעשיית המצה, ואפילו שהייה קלה פחותה משיעור הילוך מיל, ואפילו לצורך הפת, ומכל מקום כשאי אפשר אחרת ומוכרחים לשהות כשניים או שלשה רגעים בין העריכה לרידוד הכיכרות, וכן כששוהים קצת כדי לפנות התנור, המקילים בזה יש להם על מה שיסמוכו. שלא החמיר מרן בשהיית משהו, אלא כשרואים שהעיסה חמה, ולכן יש לחשוש פן תחמיץ, הא לאו הכי, לא.

ד. אין לשין לפסח עיסה גדולה משיעור חלה, (תק”כ דרהם והוא 1560 גרם). ואפילו במקום שיש הרבה עוזרים ומסייעים, אין להקל בזה בלא הכרח גמור, ומכל מקום אפשר להקל באופן ששני בני אדם ילושו העיסה כל אחד מחצית המידה, ושוב אחרי זה יצרפוה ויחברוה ויתנוה למכונה הנעשית לעריכה, ואחר העריכה יחלקוה לכמה אנשים לרדדה באופן שלא יהא ביד שום אחד יותר מכשיעור.

ה. מקום שנהגו שהגוים לשים ואופין למצת מצוה, וישראל עומד על גביהם, בשעת הדחק אפשר לצאת ידי חובה במצה זו. ומכל מקום הדבר ברור שיש מצוה רבה לכל אשר נגע אלהים בלבו, להתאמץ לעשות בעצמו מעשה המצה, הלישה והעריכה והקיטוף והאפיה. וכן הוא מנהג חסידים ואנשי מעשה.

ו. מותר לתת לקטן ליצוק מים על הקמח בשעת הלישה, במקום שיש צורך בדבר, כיון שהלישה עצמה נעשית על ידי ישראל גדול. וכן המנהג. ונער בר מצוה שמלאו לו י”ג שנים, אף על פי שלא נבדק אם יש לו שתי שערות, מותר אף לכתחלה ללוש ולאפות מצות מצוה. (שו”ת יביע אומר חלק ז חאו”ח סימן מו).