א. השואל מחבירו בגד שיש בו ארבע כנפות ואין בו ציציות, פטור מלהטיל בו ציצית כל שלשים יום. דכתיב, כסותך, ולא של אחרים. ואם עבר והטיל בבגד של חבירו ציציות, לדידן אינו רשאי לברך על הטלית. אבל אחר שלשים יום חייב [מדרבנן] להטיל ציציות בבגד, מפני שנראית כשלו. [ילקו”י על הל’ ציצית, עמוד רסג. ושאר”י ח”א עמוד רכד].
ב. השואל בגד של ד’ כנפות מחבירו לשבועיים, והחזירה לו, ואח”כ חזר ושאל הבגד לשבועיים נוספים, אינו חייב להטיל בה ציצית, דל’ יום אלו צריכין להיות רצופים. ולכן ימנה הל’ יום מזמן השאלה השניה. [ילקו”י על הל’ ציצית, עמוד רסח. ושאר”י ח”א עמוד רכח].
ג. שאל טלית מחבירו כשהיא מצוייצת, אם מתעטף בה בתפלה, מברך עליה, דכיון ששאל מדעת בעלים, אמרינן דמסתמא נתן לו במתנה על מנת להחזיר, והרי היא שלו. ואף שיש חולקים בזה, אין חוששין לספק ברכות, אחר שכן המנהג. [ובצירוף דעת הסוברים שאין איסור ללבוש טלית שאולה בברכה, ורק שאם אין בה ציציות פטור מלהטיל בה ציציות]. ומיהו ירא שמים יתרחק לכתחלה מטלית שאולה היכא דאפשר. [ילקו”י על הל’ ציצית, עמוד רסט. ושאר”י ח”א עמוד רכח].
ד. אם מתעטף בטלית שאולה לצורך כבוד בעלמא, כגון שמתעטף בציצית לצורך נשיאת כפים, או עליה לספר תורה, או כשהוא שליח צבור, וכדומה, אינו מברך על טלית שאולה. וטוב שיתכוין שאינו רוצה לקנותה. [ילקו”י על הל’ ציצית, עמוד רעא. ושאר”י ח”א עמוד רל].
ה. טלית השייכת לבית הכנסת מברכים עליה אפילו אם לובשה לצורך עראי. ולכן אפילו אם לובשה לצורך עליה לתורה, או כשהוא שליח צבור, מברך עליה. וטוב שיבדוק את הציציות אם לא נקרעו באופן המעכב לפי ההלכה. [ילקו”י על הל’ ציצית, עמוד רעב. ושאר”י ח”א עמוד רלא].
ו. מי שנדר טלית במיוחד לצורך השליח צבור שיתעטף בו בעת עלותו לתיבה, אין היחיד רשאי לשאול אותו ולברך עליו, ואפילו בלי ברכה, אחר שדעת הנודר רק לשליח צבור, וכבר אינו שלו שנוכל לומר דניחא ליה לקיומיה מצוה בממוניה. [ילקו”י על הל’ ציצית, עמוד רעג. ושאר”י ח”א עמוד רלא].
ז. מותר לקחת בשאלה טלית מחבירו בלא ידיעתו, כדי לקיים מצות ציצית, ובלבד שעושה כן באקראי, ואין הטלית נמצאת במקום סגור. ואם היתה הטלית מקופלת, יזהר לקפלה אחר התפלה. ויש אומרים שלדידן אין לו לברך על הטלית, ובפרט בזמן הזה שרבים מקפידים שלא יקחו את טליתותיהם בלא רשות. ויש חולקים ואומרים שיכול לברך על טלית זו, דגם בזה יש מנהג לברך, ובמקום מנהג אין חוששין לספק ברכות. ולכן טוב יותר שיכוין שלא לקנות ולא יברך. והעושה כדעת מרן השלחן ערוך ומברך, אין מזניחין אותו. [ילקו”י על הל’ ציצית, עמוד רעג. ושאר”י ח”א עמ’ רלב].
ח. הלוקח טלית מחבירו שלא ברשותו, [לאחר שמצאה מקופלת] ולא קיפלה אחר התפלה, יש לומר דהוי שואל שלא מדעת, והוי גזלן ועליו אמר הכתוב: ובוצע ברך נאץ ה’. [ילקו”י על הל’ ציצית, עמוד רפ. ושארית יוסף ח”א עמוד רלז].
ט. קנה טלית ולא שילם עדיין למוכר, אף-על-פי-כן יכול להתעטף בו ולברך עליו. וכל שכן אם שילם למוכר בצ’יק דחוי, שיכול לברך על הטלית אף בטרם הגיע מועד פדיון הצ’יק. [ילקו”י על הל’ ציצית, עמוד רפא. ושאר”י ח”א עמוד רלח].
י. טלית של שותפין חייבת בציצית, דכתיב, על כנפי בגדיהם. [ילקו”י על הל’ ציצית, עמוד רפג].
