בית

שלום לך בנימין הצדיק,

עצם הדבר שאיכפת לך, ואתה הולך ושואל ומפרט בצורה כל כך ארוכה את מה שקורה איתך, הוא דבר עצום, ואומר שאתה בדרך הנכונה.

בורא העולם הביא אותנו כאן לעולם הניסיונות, כדי להתמודד, כדי לקבל ניסיונות ולכבוש עוד ועוד יעדים. הקב"ה הביא אותנו לעולם בתור "בני אדם" העלולים לטעות וליפול. מלאכים בשמים מספיק, כאן באנו להתמודד.

היצר הרע מנסה להראות לנו שאם אנחנו לא שלימים בהכל, כל העבודה שלנו לא שווה כלום. זו ממש עצת היצר!!
כל התגברות שלנו, אפילו הקטנה ביותר, שווה אצל הקב"ה יהלומים!

הדבר נמשל לבן שעושה צרות גדולות לאביו, כל פעם בעיה אחרת, ואילו פעם אחת, השתדל הבן בכל כוחו לשמח את האב, לקח משימה אחת, התמיד, ולמרות כל הקושי הצליח במשהו. מה תאמר? היות והבן אינו מושלם, האב אינו שמח במה שהשתדל כעת? כלל וכלל לא! איזו נחת רוח תהיה לאבא, הוא רואה את ההשתדלות שלו, את הלב שלו שרוצה, מה לעשות, לא תמיד הוא מצליח, אבל הוא רוצה, הוא שואף לשם, ובעזרת ה' יגיע – שאין לך למעלה מכח הרצון.

חכמינו אמרו "שבע יפול צדיק – וקם", גם צדיקים נופלים, אבל זכו להיות צדיקים בזכות זה שקמו מהנפילות והמשיכו הלאה. חזרו בתשובה על מעשיהם, והמשיכו הלאה ליעד הבא.

לכן, עצתי אליך אח יקר, תתמקד במה שאתה כן מצליח, תאיר לעצמך את הדברים הטובים שבך, וכל פעם תיקח יעד קטן לכבוש, להוסיף עוד קצת תורה ועוד קצת לימוד, שהתורה היא התבלין לטיפול ביצר הרע. כך תעלה מעלה מעלה במעלות התורה והיראה.

[image: image.png]

‫בתאריך יום ה׳, 16 באפר׳ 2026 ב-3:46 מאת ענה את השואל <‪
rabbis@moreshet-maran.co.il‬‏>:‬

בספר ילקוט יוסף ח"א (סי' ד הערה סט) הרחיב בזה מנהיג הדור מרן שליט"א, שמדברי כף החיים משמע שצריך ליטול ידיו, וכן דעת החזון איש, משום שהם סוברים שמקום התפילין נחשב כמקומות המכוסים שהנוגע בהם צריך ליטול ידיו, מאידך דעת הבן איש חי (פרשת תולדות אות יז) שהמקום של הנחת התפילין חשוב כמקומות המגולים שאין צריך ליטול ידיו (וביד השניה נחשב כמקומות המכוסים). וכ' שם מרן שליט"א שמנהג רוב העולם לא ליטול ידיהם. והוסיף שכ"כ להקל בזה בפשיטות בשארית יוסף, אך כעת נראה שלכתחילה יזהר לא לנגוע בזרוע היכן שאפשרי הדבר, והנוהגים לא ליטול ידיהם, יש להם על מה שיסמוכו. ע"ש.

1. 1. כל מה שאסור לך לעשות, אסור לומר לגוי, ובפרט בנסיעה במעלית שאינה מיועדת לשבת, שכל משקל משנה במנגנון של המעלית.

2. 2. באור של מקרר, רק הגוי עושה פעולה ולא אתה.

3. 3. בזמננו, בהיות ויש הרבה מניינים בכל מקום, אין את הדין של קבלת שבת בזמן שהציבור מקבלים, ובפרט במקרה הזה שיש כוונה נגדית.

שלום וברכה

יש לנו ימים בשנה שבהם אנו אומרים הלל, או מהתורה או מתקנת חכמים, ואין בידינו לתקן ולהוסיף ובפרט שלימים האלה נקבע ההלל בגלל נס שנעשה לכל כלל ישראל בכל העולם. ומאידך, יש ימים שאנו אומרים הלל בלי ברכה וכמו ראשי חודשים ופסח (חוץ מהיום הראשון). ויום העצמאות אינו יותר חמור מהם שבו כן נברך על ההלל. עם כל זאת, מי שרוצה לומר הלל אחר התפילה, רשאי לומר בלי ברכה. אך מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, לא נהג כך (עיין שו"ת יביע אומר חלק ו סימן מא).

ביום זה שרבים נמצאים בחופש מהעבודה, יש להתמיד בלימוד התורה ולהרבות בכבוד שמים.

שלום וברכה

כל זמן שאתה לא נשוי, אין בזה בעיה, אבל אם אתה עדיין מתגורר אצל ההורים ותלוי בהם, תשאל אותם על זה.

אתה יכול לקבוע זמן כל יום ללמוד בליקוטי מוהר"ן, אבל אתה צריך שעיקר הלימוד שלך יהיה גמרא ופוסקים.

שלום וברכה

בהיות וזה אחות, וחג הפסח קיצר את השבעה, אבלות השלושים מסתיימת ביום שישי ז' אייר, ואמנם בהיות וזה ימי הספירה, עדיף לדחות את התספורת עד ל"ד בעומר, אבל אם ממש קשה, אפשר להקל להסתפר בסיום האבלות.

אבל האזכרה עצמה היא בתאריך השלושים בדיוק, י"ב אייר.

שלום וברכה

א. שיעור הפרוטה נכון להיום, כח ניסן תשפ"ו, היא כ-26 אגורות. אמנם, לעניין נתינת צדקה בויברך דוד וכדומה, שנהוג לתת ג' פרוטות, נראה שמספיק לתת ג' מטבעות של עשר אגורות, שאפשר להחשיב את המטבע הקטן ביותר לפרוטה לעניין הזה (עי' חזו"ע תרומות ומעשרות עמוד רנא).

ב. שיעור מחצית השקל נכון להיום, 75 לא כולל מע"מ.

גכהכהכהכה

שלום וברכה

אם זה שירים שנצרכים בשביל הספורט, מותר. אבל אם לא, עדיף להמנע, אפילו שמדובר בילדים.1

שלום וברכה

אם עדיין יש צורה של לחם, ויש בזה כזית, הברכה נשארת המוציא. אם החתיכות קטנות יותר מכזית כל אחת, מברכים מזונות (ילקוט יוסף סימן קסח ס"ד)

שלום וברכה

מהיכן אתה?

ב"ה

שלום וברכה,

אם לפי מה שמכירים אותם, הסבירות גדולה שלא עשו מכירת חמץ, אין היתר לאכול את החמץ.

אבל אם סביר להניח שעשו מכירת חמץ, מותר לאכול בלי לשאול.

ואם יש ספק יחסית שקול, אם אפשר לברר את זה בנקל, יבררו, ואם אי אפשר לברר בנקל, מותר לאכול.

אם הוועד התכוונו לעשות מכירת חמץ ורק מחמת אונס או שגגה בסוף לא מכרו, וגם ידוע שעו ביטול (כל חמירא וכו'), אפשר להקל בדבר.

בכבוד רב,

שמעון ללוש ס"ט