בית

שלום וברכה

כל שאתה מזכיר לו, ולא לוחץ עליו, אין בזה איסור של "לא תהיה לו כנושה", ובפרט כאשר יש איזה ספק שיש לו מהיכן לשלם (עיין מנחת חינוך מצוה סז).

שלום וברכה

נראה שבמקרה כזה הולכים אחר הטעם, שכך דרך הנשים, ולכן, בהיות ודרך הנשים להוציא בכל מקום, יש להחמיר בזה.

שלום וברכה

גזל הוא דבר חמור וכל זמן שלא מחזירים, הוא מקטרג. ולכן יש לעשות כל מה שאפשר בשביל להחזיר.

ניתן גם לפנות לשירות לקוחות של החברות, ובמידה והם מוחלים על זה, זה בסדר גמור.

אם לא, יש לשלם להם.

אם לא ניתן להשיג את הבעלים בזמן הגנבה, יש לעשות בכסף הזה צרכי רבים, לדוגמא גמ"ח כמו יש שרה או עזר מציון. או לתרום ספרי לימוד לבתי כנסת.

שלום וברכה ובשורות טובות!! חייבים פרטים נוספים בשאלה כמו גיל ההריון. מי
הרופא הממליץ. האם המימצא חד משמעי או שניתן לבחון שוב בעוד זמן מה, ועוד. לא
ניתן לתת כאן מענה שיהלום את רוב המקרים. עצתי לפנות למכון דורות שעוסק
בענייני פוריות. או ניתן לכתוב לח"מ ל0524605102 ונפנה לגורמים המתאימים.
בברכת התורה
הרב ראובן זכאים

בתאריך יום א׳, 26 באפר׳ 2026, 08:37, מאת ענה את השואל ‏<
rabbis@moreshet-maran.co.il>:

שואל יקר אי אפשר להגדיר את הבשר הכשר בכשרות הרבנות כבשר טרף. כל שנשחט נוקר
נמלח והודח כדת וכדין. עם זאת, בשר שהוא רק מוגדר 'כשר' ולא 'חלק בית יוסף'
הרי שזה אומר שברוב המקרים התגלעה שאלה בריאה של הבהמה, באופן שלדעת מרן
השולחן ערוך שקיבלנו הוראותיו הבשר אסור באכילה, בטח לספרדים. (אך יש מאחינו
האשכנזים מקילים באופנים מסויימים וכדעת הרמ"א), וגם אם בעבר או בחו"ל היו
קהילות ספרדיות שהיקלו, כאן בארץ הקודש אתריה דמרן ודאי חובה קדושה ללכת אחרי
מרן הבית יוסף בכל העניינים. בפרט שאין מציאות של עוני ומחסור כה גדולים
כבעבר. לכן הירא את דבר השם, ובודאי אם הוא ספרדי יקפיד לרכוש אך ורק בשר שהוא
'חלק בית יוסף'. וכפי שהרבנות דואגת לציין על האריזה. ולא יסתפק בבשר 'כשר'
רבנות. ואם יוכל להדר יותר מה טוב אם ירכוש בשר שיש עליו בנוסף לרבנות חלק בית
יוסף, גם כשרות מאחד הבדצי"ם הספרדיים המפורסמים. ואז נכון ליבו בטוח שאוכל
בשר כשר חלק ומהודר לכל הדעות.
הרב ראובן זכאים

מבואר במשנה במסכת חלה (פרק ד משנה ח) ששורפים את החלה באש, וכן נפסק בשלחן ערוך (יו"ד סי' שכב ס"ד). ומהר"י שטייף בשו"ת המאור (סי' רעו) כתב שאין לזורקה לאשפה משום זלזול במצווה, ושלכן לכתחילה יש לשורפה עד שתהיה אפר, ואז לזורקה לאשפה. אך אם אין אפשרות לשרוף מכל סיבה שהיא, מותר אולי להשליכה לאשפה כשהיא עטופה בשתי עטיפות של נייר כדי למנוע זלזול במצוות החלה. ובשו"ת שרגא המאיר ח"ד (סי' סה אות ט) כתב שצריך להיות זהירים בזה. וכתב החזון איש (דמאי סי' טו אות א ד"ה על דבר) שאנו נוהגים להקל בקבורה מפני שטורח עלינו שריפתן, וחוששים שמא יבואו לידי תקלה.

ומנהיג הדור מרן רבינו יצחק יוסף שליט"א פסק בספר אוצר דינים לאשה ולבת (פרק נא הלכות ח-ט) שלכתחילה יש לשרוף את החלה באש, אולם אם אי אפשר לשרוף מכל סיבה שהיא, יש לעטוף אותה בנייר היטב, ולזורקה לאשפה. [והוסיף שאף לאחר שנשרפה מותר לזורקה לאשפה, משום שכבר עשו בה את המצווה, ואין בזה משום זלזול במצוה].

בחור יקר ונפלא!!

אשריך שזכית להיות מבעלי התשובה שאין צדיקים יכולים לעמוד במקומם. שאלתך אכן
שאלה רגישה מאוד והתשובה עליה טעונה הרבה בירור אישי ומעמיק. רק בקצרה אשיב
שאם הבורא והיוצר נותן התורה יתברך ויתעלה שמו אסר. כמו שקראנו בפרשת השבוע
פרשת אחרי מות חומרת הענין. הרי שאין חכמה ואין עצה נגד השם. כלומר גם אם נניח
שאין לך משיכה לאשה, מה שלא בטוח כלל לטווח הרחוק אליבא דאמת. כלומר אמנם
בנקודת הזמן הזו מסיבות שונות, או בגלל ההרגל שנעשה טבע אכן כך אתה חש.
ועדיין, גם אם יש לך נטייה דווקא לכיוון מסויים, לגבי הבפועל– אתה מבין שאין
מה לעשות מול הציווי האלוקי שאסר כל דרך חיים שאינו איש עם אשה בחופה
וקידושין, בקדושה ובטהרה. אז גם אם חלילה אלא היה פיתרון כלל- לראות בזה
ניסיון מן השמים שבודאי כל עמידה בו היא זיכוך וטיהור ותיקון הן על גלגולי עבר
והן על העבר. ובודאי מן השמים יעניקו לך כוחות על להתגבר על הניסיון, וברור לי
שאתה עושה משמרת למשמרת. וגם מתפלל ומבקש רחמים, זה בנוגע לסור מרע.

מצד שני של ועשה טוב אתה צודק הרי נכספה וגם כלתה נפשך לקיים את הציווי האלוקי
בקום ועשה שעניינו נישואין. על כך אענה ואומר בניגוד למה שהתקשורת, זו
שלצערינו ובושתנו מעודדת תופעות מסוג זה מציגה, יש לא מעט מקרים שמלמדים שגם
מי שהיה שקוע היכן ששקוע השם ירחם. אחרי הרבה עבודה ותיקון הנפש לימוד תורה
ושמירת המצוות, והרבה תפילה, מן השמים סייעו שהתהפך הגלגל ואכן זכו להינשא
לנשים כדת וכדין. וזה ברור כי השם ימנע טוב להולכים בתמים, ואנחנו מאמינים
שאדם יכול לשנות את הטבע שלו. בטח לשנות הרגלים ודפוסי חיים, נכון שזה נראה
משהו בלתי אפשרי– אבל כבר הובטחנו הבא להיטהר מסייעים בידו.

(ובכלל הן אדם יכול לקיים את מצוות הנישואין ופו"ר גם בלי משיכה מיוחדת רק
כאשר ציוני השם אלוקי. כמובן כתבתי זאת רק לשופרא דמילתא…והמבין יבין). יש
דברים שלא נוכל להרחיב בבמה זו. וכמובן יש עוד מה להיוועץ גם ברמה המקצועית.

ליתר בירור והרחבה אשמח אם תיצור קשר דרך המייל האישי שלנו

ereez2626@@gmail.com

שלום רב !

דין המדבקות שיניים כדין המשחת שיניים, שדעת מרן בעל היביע אומר שמעיקר הדין מותר, ואע"פ שיש חשש שהרכיבים מן החי וכו', והוא מכמה טעמים :

א. שהרכיבים פגומים למאכל,

ב. שנאכל שלא כדרך הנאתו,

ג. שהרי הוי טעימה ואין איסור לטעום איסור דרבנן.

ובצירוף כל הני טעמי יש להתיר. אלא שמהיות טוב אם יש עם כשרות עדיף.

שלום וברכה

ראשית כל יש לבדוק אם יש תוספות נוספות שמעכבות, כמו מי שבירך והשכבות, ודבר ראשון להוריד אותם. אם זה לא עוזר, ניתן לדלג על הי"ג מידות ואנשי אמונה עד והוא רחום.

ב"ה

שלום וברכה,

בעיקרון זה בעייתי מבחינה הלכתית, יש כאן יציאה חוץ לתחום באופן ברור.

אולם ישנו ארגון שנקרא "עירבתם", שהם יודעים יותר ממוקד היכן קיימים סיבות שבכל זאת מותר, וכן יש להם פיתרונות של פרקטיקה על מנת לסייע לכאלו שצריכים ללכת בשבת ממקום למקום. תוכלו לנסות לפנות אליהם ולהיעזר בהם.

המספר של ארגון "עירבתם" הוא: 0722722909

בכבוד רב,

שמעון ללוש ס"ט

ב"ה

שלום וברכה,

זאת שאלה קצרה אבל תשובתה ארוכה מארץ מדה.

בעיקרון אין למרן זצ"ל שיטה מיוחדת בענין "בין השמשות", אלא יותר בענין "בין השמשות של שיטת רבנו תם".

דין בין השמשות מבואר בגמרא שבת (לד.) שהוא ספק יום ספק לילה, ולכן בכל דבר שנעשה בזמן בין השמשות הולכים בו לפי כללי הספיקות.

זמן זה שנקרא בין השמשות, מבואר בגמרא שהוא שיעור זמן של מהלך שלושת רבעי מיל, שזה יוצא כשלוש עשרה וחצי דקות. ונחלקו הגאונים ורבנו תם לגבי זמן זה שנקרא בין השמשות, ממתי הוא מתחיל.

דעת הגאונים, שהוא מתחיל מיד כשנכנסת השמש מאחרי האופק ונסתרת מאיתנו, שאז כשלוש עשרה וחצי דקות זה ספק יום ספק לילה. ואילו דעת רבנו תם היא, שרק לאחר שלוש מילין ורביע, שזה יוצא כחמישים ושבע דקות לאחר שנכנסת השמש מאחרי האופק ונסתרת מאיתנו, רק אז מתחיל זמן זה שנקרא בין השמשות, שאז השמש נכנסת לשיפוע שמתעגל, ומתכסה גם ההשלכה של האור שלה, ומאז שלוש עשרה וחצי דקות זה בין השמשות, שהוא ספק יום ספק לילה.

ומרן הרב עובדיה זצ"ל סובר, שיש מקרים שניתן לצרף את שיטת רבנו תם לספק ספיקא, כגון מי שספר את העומר של אתמול, היום בזמן בין השמשות, שמכיוון שלפי רבנו תם אפילו בין השמשות עדין לא הגיע, זה יעזור לו שיוכל לספור את העומר בהמשך הלילות עם ברכה, כאילו לא פיספס לילה ויום שלימים.

בכבוד רב,

שמעון ללוש ס"ט

ב"ה

שלום וברכה,

ראשית, אצל האימהות הקדושות אמרו רבותינו שהסיבה שהיו עקרות, מפני שהקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתן של צדיקים. כנראה שגם ממך חלק מהסיבה הוא שהשם יתברך רוצה את התפילה שלך ואת הקירבה שלך.

בנוסף, יש מכון חשוב שמסייע מייעץ ומלווה מי שנתקל בקשיי פוריות, קוראים לו "מכון דורות", אציג לך כאן את מספר הטלפון שלהם, תתקשרי ואני מאמין שבעזרת ה' יתנו לך יעוץ טוב, ואם צריך גם ליווי, וסיוע בדברים מורכבים אם צריך.

המספר של "מכון דורות" הוא: 037412111

בברכה רבה לבשורות טובות ופרי בטן בקרוב,

שמעון ללוש ס"ט

שלום וברכה

כל שלא השתמשו במוצר עצמו לעבודה זרה, אינו נאסר וכפי המבואר בשלחן ערוך (יו"ד סימן קלט ס"א). ולכן כל שלא ניכר שזה מיועד לעבודה זרה, אין בזה כל חשש.

שלום וברכה

בדברי הפוסקים (סימן קלא) מצינו כמה ימים שאין אומרים בהם תחנון, וכן מקומות שאין אומרים וכן אם יש נוכחים מסויימים בקהל שפוטרים מאמירת תחנון. אבל לא כתבו להימנע מאמירת תחנון ביום העצמאות.

אמנם יש שסמכו על מנהג קדום שיום שנעשה בו נס, וקבעו ליום של שמחה, אין אומרים בו תחנון, וכפי שנהגו בחברון בי"ד כסלו ובערב ר"ח אב, וכן בחלב – ארם צובא בי"ג סיון ועוד. ויש להם על מה שיסמוכו, ובכל מקרה לא יעוררו על זה מחלוקת.

אמנם, פורסמה תשובה ממרן אביר הרועים הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל, שהורה שלא לומר תחנון ביום זה, אך לענ"ד תשובה זו מיועדת למוסד מסויים, שמרן זצ"ל הכיר וידע שהמתאים להם יותר הוא שלא לומר, אך מנהג הישיבות ובתי הכנסת של ציבור היראים בכל מקום, לומר ביום זה תחנון.

לעניין הלכה, מי שנמצא במקום שלא אומרים, ורוצה להשלים אחרי התפילה ולומר, אין ספק שיש בזה מעלה, וכפי שכתבו בילקוט יוסף ובשו"ת יביע אומר (ח"ג סי' יא אות ט) לגבי מה שנהגו החסידים שלא לומר תחנון ביום שיש בו יארצייט של צדיק, שיש להשלים לומר, וטוב יעשה גם ביום זה, שיש מעלות גדולות לאמירת התחנון בכל יום.

ומי שנמצא במקום שאומרים, צריך לומר איתם, בין את הי"ג מידות שהוא בכלל דברים שבקדושה לדעת כמה מהפוסקים, ובין באמירת התחנון שכאשר הציבור אומר צריך לומר איתם, כמבואר בזהר הקדוש (ח"ג בפרשת במדבר דף קכ ע"ב), וכ"כ מרן החיד"א בשיורי ברכה (סי' קלא סק"ה) בשם מהר"ר אברהם חזקוני בספר שתי ידות (דף לא ריש ע"ב). וע"ע בניצוצי אורות על הזה"ק (ח"ב פרשת תרומה דף קכט ע"א).

שלום וברכה

אין איסור לנקות נעל, אלא רק אם משפשף אותה בדבר חד, או מכבס על ידי שפשוף (עיין סימן שב ס"ו בבית יוסף, רמ"א ובאחרונים שם). וגם למחמירים בזה, בניקוי בעלמא בלא גירוד, אין כל חשש (עיין כף החיים ס"ק מב).

נראה לעניות דעתי שלא כדאי להקדים יוצר לפני הקדיש וברכו. שיש לכאורה לדון על
מה חוזר הקדיש. והנה ממשמעות דברי המשנ"ב סי' נה סעיף א משמע שהקדיש עצמו חוזר
על פסוקי דזמרה. וראוי איפוא להמתין לקדיש הזה שחותם את הפסוקי דזמרה, (שהם
הכנה נוראה ונפלאה גם להמשך התפילה, שהרי כתב מרן בסי' נד ההלכה הידועה המספר
בין ישתבח ליוצר עבירה היא בידו. וראה משנ"ב שם ס"ק ה שהם מכריתים את הקלי'
המעכבות קבלת התפילה).
מאידך הברכו מתייחס ליוצר, שהרי פסק מרן הקדוש בסימן נז סעי ב שאין להפסיק
בדיבור בין ברוך השם המבורך לעולם ועד ליוצר אפילו לדבר מצוה. (ולאחר ישתבח
ולפני הקדיש, יעויין סימן נד סעיף ג וברמ"א) כי לאחר שענה ברכו חשיב שהתחיל
בברכת יוצר. כ"כ הגר"א בסוף סימן נד. ובמשנ"ב שם ס"ק יג ביאר הטעם כי עיקר
כוונת הש"צ כשאומר לקהל ברכו היינו שיברכוהו בברכת יוצר.
וכן נראה שם סק יג שכ' המשנ"ב על דברי הרמ"א שלא יפסיק בין קדיש לברכו, וז"ל
דהקדיש לברכו "גם כן" שייך משמע דהברכו עולה לכאן ולכאן.
(וגם ידוע שאין הנשמה מתיישבת באדם משעה שקם בבוקר, עד שיענה ברוך השם המבורך
לעולם ועד, ויש בזה צורך גדול גם לתפילה, והבן ואכמ"ל)
מה גם שאם יקדים יצטרך על כרחו לענות אמנים וברכו בשעה שאומר ברכת יוצר, והגם
שהדבר מותר (ויוכל לענות רק עד יתברך. ולא יותר. ובין הפרקים יוכל לומר עד
בעלמא כדרכו, וגם רשאי להפסיק לברכו).
לכן למסקנה;
לכתחילה ודאי שעדיף להמתין לחזן שיאמר קדיש וברכו ורק אז להתחיל יוצר.
ומן הסתם לפי הקבלה בודאי יש בזה ענין הגם שאין לנן עסק בנסתרות.
אולם נראה שבשעת הדחק גדול יכול להקדים וחהתחיל יוצר לפני החזן.
והנכון יותר שיקדים מעט השכמתו בכמה דקות ויאמר העקידה והקרבנות וכו. וכך מיד
בבואו יאמר הודו ופסוקי דזמרה בנחת. או וכן מומלץ יבחר מקום תפילה טם ניתן שלא
ממהרים מדי. ואמצעי שלם. ובמקום שאין אומרים בעוונות קרבנות יקדים מעט יותר
והכל יבוא על מקומו בשלום.
ראובן זכאים

בתאריך יום ב׳, 20 באפר׳ 2026, 10:19, מאת ענה את השואל ‏<
rabbis@moreshet-maran.co.il>: