בית

שלום וברכה

כל שלא השתמשו במוצר עצמו לעבודה זרה, אינו נאסר וכפי המבואר בשלחן ערוך (יו"ד סימן קלט ס"א). ולכן כל שלא ניכר שזה מיועד לעבודה זרה, אין בזה כל חשש.

שלום וברכה

בדברי הפוסקים (סימן קלא) מצינו כמה ימים שאין אומרים בהם תחנון, וכן מקומות שאין אומרים וכן אם יש נוכחים מסויימים בקהל שפוטרים מאמירת תחנון. אבל לא כתבו להימנע מאמירת תחנון ביום העצמאות.

אמנם יש שסמכו על מנהג קדום שיום שנעשה בו נס, וקבעו ליום של שמחה, אין אומרים בו תחנון, וכפי שנהגו בחברון בי"ד כסלו ובערב ר"ח אב, וכן בחלב – ארם צובא בי"ג סיון ועוד. ויש להם על מה שיסמוכו, ובכל מקרה לא יעוררו על זה מחלוקת.

אמנם, פורסמה תשובה ממרן אביר הרועים הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל, שהורה שלא לומר תחנון ביום זה, אך לענ"ד תשובה זו מיועדת למוסד מסויים, שמרן זצ"ל הכיר וידע שהמתאים להם יותר הוא שלא לומר, אך מנהג הישיבות ובתי הכנסת של ציבור היראים בכל מקום, לומר ביום זה תחנון.

לעניין הלכה, מי שנמצא במקום שלא אומרים, ורוצה להשלים אחרי התפילה ולומר, אין ספק שיש בזה מעלה, וכפי שכתבו בילקוט יוסף ובשו"ת יביע אומר (ח"ג סי' יא אות ט) לגבי מה שנהגו החסידים שלא לומר תחנון ביום שיש בו יארצייט של צדיק, שיש להשלים לומר, וטוב יעשה גם ביום זה, שיש מעלות גדולות לאמירת התחנון בכל יום.

ומי שנמצא במקום שאומרים, צריך לומר איתם, בין את הי"ג מידות שהוא בכלל דברים שבקדושה לדעת כמה מהפוסקים, ובין באמירת התחנון שכאשר הציבור אומר צריך לומר איתם, כמבואר בזהר הקדוש (ח"ג בפרשת במדבר דף קכ ע"ב), וכ"כ מרן החיד"א בשיורי ברכה (סי' קלא סק"ה) בשם מהר"ר אברהם חזקוני בספר שתי ידות (דף לא ריש ע"ב). וע"ע בניצוצי אורות על הזה"ק (ח"ב פרשת תרומה דף קכט ע"א).

שלום וברכה

אין איסור לנקות נעל, אלא רק אם משפשף אותה בדבר חד, או מכבס על ידי שפשוף (עיין סימן שב ס"ו בבית יוסף, רמ"א ובאחרונים שם). וגם למחמירים בזה, בניקוי בעלמא בלא גירוד, אין כל חשש (עיין כף החיים ס"ק מב).

נראה לעניות דעתי שלא כדאי להקדים יוצר לפני הקדיש וברכו. שיש לכאורה לדון על
מה חוזר הקדיש. והנה ממשמעות דברי המשנ"ב סי' נה סעיף א משמע שהקדיש עצמו חוזר
על פסוקי דזמרה. וראוי איפוא להמתין לקדיש הזה שחותם את הפסוקי דזמרה, (שהם
הכנה נוראה ונפלאה גם להמשך התפילה, שהרי כתב מרן בסי' נד ההלכה הידועה המספר
בין ישתבח ליוצר עבירה היא בידו. וראה משנ"ב שם ס"ק ה שהם מכריתים את הקלי'
המעכבות קבלת התפילה).
מאידך הברכו מתייחס ליוצר, שהרי פסק מרן הקדוש בסימן נז סעי ב שאין להפסיק
בדיבור בין ברוך השם המבורך לעולם ועד ליוצר אפילו לדבר מצוה. (ולאחר ישתבח
ולפני הקדיש, יעויין סימן נד סעיף ג וברמ"א) כי לאחר שענה ברכו חשיב שהתחיל
בברכת יוצר. כ"כ הגר"א בסוף סימן נד. ובמשנ"ב שם ס"ק יג ביאר הטעם כי עיקר
כוונת הש"צ כשאומר לקהל ברכו היינו שיברכוהו בברכת יוצר.
וכן נראה שם סק יג שכ' המשנ"ב על דברי הרמ"א שלא יפסיק בין קדיש לברכו, וז"ל
דהקדיש לברכו "גם כן" שייך משמע דהברכו עולה לכאן ולכאן.
(וגם ידוע שאין הנשמה מתיישבת באדם משעה שקם בבוקר, עד שיענה ברוך השם המבורך
לעולם ועד, ויש בזה צורך גדול גם לתפילה, והבן ואכמ"ל)
מה גם שאם יקדים יצטרך על כרחו לענות אמנים וברכו בשעה שאומר ברכת יוצר, והגם
שהדבר מותר (ויוכל לענות רק עד יתברך. ולא יותר. ובין הפרקים יוכל לומר עד
בעלמא כדרכו, וגם רשאי להפסיק לברכו).
לכן למסקנה;
לכתחילה ודאי שעדיף להמתין לחזן שיאמר קדיש וברכו ורק אז להתחיל יוצר.
ומן הסתם לפי הקבלה בודאי יש בזה ענין הגם שאין לנן עסק בנסתרות.
אולם נראה שבשעת הדחק גדול יכול להקדים וחהתחיל יוצר לפני החזן.
והנכון יותר שיקדים מעט השכמתו בכמה דקות ויאמר העקידה והקרבנות וכו. וכך מיד
בבואו יאמר הודו ופסוקי דזמרה בנחת. או וכן מומלץ יבחר מקום תפילה טם ניתן שלא
ממהרים מדי. ואמצעי שלם. ובמקום שאין אומרים בעוונות קרבנות יקדים מעט יותר
והכל יבוא על מקומו בשלום.
ראובן זכאים

בתאריך יום ב׳, 20 באפר׳ 2026, 10:19, מאת ענה את השואל ‏<
rabbis@moreshet-maran.co.il>:

ניתן לקיים את המצווה אכן רק בלילה כשהאם דוגרת. חשוב מאוד!! להפקיר את המקום,
כלומר לומר שאינך שרשותך תזכה אותך בביצים או באפרוחים. כי אחרת לא ייחשב
המקום כהפקר. תנאי מוחלט לקיום המצווה. שעדיף היה לקיימו עוד לפני ההטלה. אין
ברכה על מצווה זו מכמה טעמים.
הנכון להשתדל להפתיע את האם ואפילו לתפוס אותה. אם זה לא ניתן לפחות לגעת בה
באמצעות מקל. או לפחות לנענע את קשי הקן. ואז כשתעוף להגביה את הביצים לזכות
בהן. וניתן אחר כך להחזירם. לעיתים היא חוזרת. ומצג הדין אפשר לקיים את המצווה
פעם נוספת. ברכה אמנם אין אך ניתן להתפלל ולבקש וכדברי הזוהר לרחמי שמים
ושהאם היא השכינה הקדושה תשוב אל בניה עם ישראל. זו גם סגולה להיפקד בבנים
זכרים
בכבוד רב ראובן זכאים

בתאריך יום א׳, 19 באפר׳ 2026, 11:06, מאת ענה את השואל ‏<
rabbis@moreshet-maran.co.il>:

שלום וברכה

בזמן התפילה אין ללעוס או להתעסק בדברים אחרים, בפרט בזמן קריאת שמע, כמבואר בשלחן ערוך (סימן סג סעיף ו) וכן בתפילת העמידה שאסור להפסיק לשום דבר שהוא. וכך יש לנהוג גם בשאר חלקי התפילה ובקריאת תהלים, שאין ראוי שאדם ידבר עם המלך, ובפיו דבר מאכל, וכל שכן בלעיסת מסטיק, וכפי שנאמר "ימלא פי תהלתך".

שלום לך בנימין הצדיק,

עצם הדבר שאיכפת לך, ואתה הולך ושואל ומפרט בצורה כל כך ארוכה את מה שקורה איתך, הוא דבר עצום, ואומר שאתה בדרך הנכונה.

בורא העולם הביא אותנו כאן לעולם הניסיונות, כדי להתמודד, כדי לקבל ניסיונות ולכבוש עוד ועוד יעדים. הקב"ה הביא אותנו לעולם בתור "בני אדם" העלולים לטעות וליפול. מלאכים בשמים מספיק, כאן באנו להתמודד.

היצר הרע מנסה להראות לנו שאם אנחנו לא שלימים בהכל, כל העבודה שלנו לא שווה כלום. זו ממש עצת היצר!!
כל התגברות שלנו, אפילו הקטנה ביותר, שווה אצל הקב"ה יהלומים!

הדבר נמשל לבן שעושה צרות גדולות לאביו, כל פעם בעיה אחרת, ואילו פעם אחת, השתדל הבן בכל כוחו לשמח את האב, לקח משימה אחת, התמיד, ולמרות כל הקושי הצליח במשהו. מה תאמר? היות והבן אינו מושלם, האב אינו שמח במה שהשתדל כעת? כלל וכלל לא! איזו נחת רוח תהיה לאבא, הוא רואה את ההשתדלות שלו, את הלב שלו שרוצה, מה לעשות, לא תמיד הוא מצליח, אבל הוא רוצה, הוא שואף לשם, ובעזרת ה' יגיע – שאין לך למעלה מכח הרצון.

חכמינו אמרו "שבע יפול צדיק – וקם", גם צדיקים נופלים, אבל זכו להיות צדיקים בזכות זה שקמו מהנפילות והמשיכו הלאה. חזרו בתשובה על מעשיהם, והמשיכו הלאה ליעד הבא.

לכן, עצתי אליך אח יקר, תתמקד במה שאתה כן מצליח, תאיר לעצמך את הדברים הטובים שבך, וכל פעם תיקח יעד קטן לכבוש, להוסיף עוד קצת תורה ועוד קצת לימוד, שהתורה היא התבלין לטיפול ביצר הרע. כך תעלה מעלה מעלה במעלות התורה והיראה.

[image: image.png]

‫בתאריך יום ה׳, 16 באפר׳ 2026 ב-3:46 מאת ענה את השואל <‪
rabbis@moreshet-maran.co.il‬‏>:‬

בספר ילקוט יוסף ח"א (סי' ד הערה סט) הרחיב בזה מנהיג הדור מרן שליט"א, שמדברי כף החיים משמע שצריך ליטול ידיו, וכן דעת החזון איש, משום שהם סוברים שמקום התפילין נחשב כמקומות המכוסים שהנוגע בהם צריך ליטול ידיו, מאידך דעת הבן איש חי (פרשת תולדות אות יז) שהמקום של הנחת התפילין חשוב כמקומות המגולים שאין צריך ליטול ידיו (וביד השניה נחשב כמקומות המכוסים). וכ' שם מרן שליט"א שמנהג רוב העולם לא ליטול ידיהם. והוסיף שכ"כ להקל בזה בפשיטות בשארית יוסף, אך כעת נראה שלכתחילה יזהר לא לנגוע בזרוע היכן שאפשרי הדבר, והנוהגים לא ליטול ידיהם, יש להם על מה שיסמוכו. ע"ש.

1. 1. כל מה שאסור לך לעשות, אסור לומר לגוי, ובפרט בנסיעה במעלית שאינה מיועדת לשבת, שכל משקל משנה במנגנון של המעלית.

2. 2. באור של מקרר, רק הגוי עושה פעולה ולא אתה.

3. 3. בזמננו, בהיות ויש הרבה מניינים בכל מקום, אין את הדין של קבלת שבת בזמן שהציבור מקבלים, ובפרט במקרה הזה שיש כוונה נגדית.

שלום וברכה

יש לנו ימים בשנה שבהם אנו אומרים הלל, או מהתורה או מתקנת חכמים, ואין בידינו לתקן ולהוסיף ובפרט שלימים האלה נקבע ההלל בגלל נס שנעשה לכל כלל ישראל בכל העולם. ומאידך, יש ימים שאנו אומרים הלל בלי ברכה וכמו ראשי חודשים ופסח (חוץ מהיום הראשון). ויום העצמאות אינו יותר חמור מהם שבו כן נברך על ההלל. עם כל זאת, מי שרוצה לומר הלל אחר התפילה, רשאי לומר בלי ברכה. אך מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, לא נהג כך (עיין שו"ת יביע אומר חלק ו סימן מא).

ביום זה שרבים נמצאים בחופש מהעבודה, יש להתמיד בלימוד התורה ולהרבות בכבוד שמים.

שלום וברכה

כל זמן שאתה לא נשוי, אין בזה בעיה, אבל אם אתה עדיין מתגורר אצל ההורים ותלוי בהם, תשאל אותם על זה.

אתה יכול לקבוע זמן כל יום ללמוד בליקוטי מוהר"ן, אבל אתה צריך שעיקר הלימוד שלך יהיה גמרא ופוסקים.

שלום וברכה

בהיות וזה אחות, וחג הפסח קיצר את השבעה, אבלות השלושים מסתיימת ביום שישי ז' אייר, ואמנם בהיות וזה ימי הספירה, עדיף לדחות את התספורת עד ל"ד בעומר, אבל אם ממש קשה, אפשר להקל להסתפר בסיום האבלות.

אבל האזכרה עצמה היא בתאריך השלושים בדיוק, י"ב אייר.

שלום וברכה

א. שיעור הפרוטה נכון להיום, כח ניסן תשפ"ו, היא כ-26 אגורות. אמנם, לעניין נתינת צדקה בויברך דוד וכדומה, שנהוג לתת ג' פרוטות, נראה שמספיק לתת ג' מטבעות של עשר אגורות, שאפשר להחשיב את המטבע הקטן ביותר לפרוטה לעניין הזה (עי' חזו"ע תרומות ומעשרות עמוד רנא).

ב. שיעור מחצית השקל נכון להיום, 75 לא כולל מע"מ.

גכהכהכהכה

שלום וברכה

אם זה שירים שנצרכים בשביל הספורט, מותר. אבל אם לא, עדיף להמנע, אפילו שמדובר בילדים.1