א. מותר להכנס לבית הקברות בטלית קטן שתחת בגדיו. שלא אסרו בזה אלא כשלובשו על בגדיו ונראה לעין. ולכן הנוהגים להוציא את ציציותיהם מחוץ לבגדיהם, עליהם להכניסם בבגדיהם כשהם מגיעים לד’ אמות סמוך לקברות. וכל שכן שיש להזהר שלא יהיו הציציות נגררות על הקברות משום לועג לרש, שנראה כלועג למתים שאינם יכולים לקיים מצות ציצית. וגם ההולך בשטח בית קברות במקום שאין שם קברות, והוא רחוק ד’ אמות מהקברים, צריך לכסות הציציות. ואם יש גדר או מחיצה לבית הקברות, מותר לילך עם ציציות בחוץ, כשהולך סמוך. [ילקוט יוסף ספר על הלכות ציצית, מהדורת תשס”ד, עמוד שפ. ושארית יוסף חלק א’ עמוד רעח].
ב. יש נוהגים לקשור שני הציציות שבשני הכנפות זה עם זה כשנכנסים לבית הקברות, ולא הועילו כלום בתקנתן. [ילקוט יוסף ספר על הלכות ציצית, מהדורת תשס”ד, עמוד שפג. ושארית יוסף ח”א עמוד רעט].
ג. הנכנס תוך ד’ אמות של מת, או של קבר, דינו כנכנס לבית הקברות. ויש אומרים שאפילו בקבר של קטן ושל אשה יש להחמיר. ויש חולקים. [ילקו”י הל’ ציצית, עמוד שפג. ושאר”י ח”א עמ’ רפ בהערה].
ד. במקום שנוהגים להסיר הציציות מהטלית של המת בבית, אם הכתפים לובשים ציצית איכא למיחש בהו משום לועג לרש. [ילקוט יוסף על ציצית מהד’ תשס”ד עמ’ שפד. ושם עמ’ שפז בענין “מנהג נגד מרן”].
ה. אם לומד משניות או תהלים לעילוי נשמת הנפטר, אין בזה משום לועג לרש. ולכן מותר לערוך הספד בסמוך לקבר. ומנהגינו לומר צידוק הדין וקדיש ליד הקבר. ואין להתפלל בבית הקברות, ורק במערת המכפלה ובקבר רשב”י מותר להתפלל. [ילקוט יוסף ספר על הלכות ציצית, מהדורת תשס”ד, עמוד שצ].
