א. כיצד מצות ישיבה בסוכה? אוכל ושותה וישן ומטייל ודר בסוכה כל שבעת ימים, בין ביום בין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה. וכל שבעת הימים אדם עושה את ביתו עראי וסוכתו קבע, שנאמר בסוכות תשבו, כעין תדורו. כיצד? כלים נאים ומצעות נאות בסוכה, וכלי שתיה כמו כוסות בסוכה, אבל כלי אכילה לאחר אכילה חוץ לסוכה, וכגון קערות וקדרות, כי אין דרך ארץ להביא הקדרה אצל השלחן לערות ממנה, ואם נהגו כן נשים עצלניות, בטלה דעתן, ועל כל פנים לא יעשו כן בסוכה. [ויש להזהר מאד במאני מיכלא שלא להכניסם לסוכה, ואם הכניסם ימהר להוציאם]. ונראה שמה שיש נוהגים להביא אל השלחן קערה גדולה, שבה עופות או אורז, וכל אחד מן המסובים לוקח ממנה ונותן לצלחת שלו ואוכל, שפיר דמי. שדרך הוא לעשות כן גם בפני אורחים מכובדים. וצלחות האוכל לאחר האכילה, נכון להוציאם מן הסוכה. [ילקו”י מועדים עמ’ קמא. חזו”ע סוכות עמ’ קכח].
ב. לא יעשה שום תשמיש בזוי בסוכה, כגון שטיפת קדרות וקערות וכיו”ב, שלא יהיו מצות בזויות עליו (שבת כב.). אבל מותר לשטוף כוסות וצנצנות בסוכה. ואין להחליף טיטול לתינוק בסוכה. [ילקו”י מועדים עמ’ קמב. חזו”ע סוכות עמ’ קכט. וכתבו המג”א והגר”ז, דמשמע דבשטיפת כוסות וצנצנות אין קפידא. אולם בבן איש חי (האזינו אות ט) אוסר גם כלים של משקים, ורק כלי קטן ביותר ששותים בו קפה, לבדו, מותר. אך חומרא יתרה היא. והעיקר להקל בשטיפת כוסות וצנצנות].
ג. אין לעשות סוכתו קפנדריא, לקצר את דרכו על ידי הסוכה. [ברכות סג.] והאחרונים הזהירו שנכון להמנע מלהכניס נכרי לסוכה. [דברי יציב סי’ רעד בשם הש”ך].
ד. מותר לעשן סיגריות בסוכה, כשם שאוכלים ושותים בסוכה, דתשבו כעין תדורו כתיב. [חזון עובדיה סוכות עמ’ קל. ובעיקר הדבר אם מותר לעשן סיגריות, ראה בילקוט יוסף על הלכות כיבוד אב ואם פ”ז הערה טז]. ומותר לקיים מצות עונה בסוכה. [חזון עובדיה סוכות עמד קל].
ה. מותר לעשות נטילת ידים לסעודה בסוכה, כי רבים נוהגים בכל ימות השנה ליטול ידיהם לסעודה על שלחנם, והוה ליה תשבו כעין תדורו. [וכן נהג החזו”א. וע’ בחזו”ע סוכות עמו’ קל].
ו. זקן או מי שהוא חלש הישן בסוכה ונצרך להטיל מים, וקשה עליו לצאת מן הסוכה, מותר להשתין בסוכה בתוך עביט של מי רגלים, שמונח תחת המטה, ואחר כך יכסהו כראוי. ואף על פי שבסוכה תלויים קישוטים שכתוב בהם פסוקים של תורה, אף על פי כן מותר. [הנה החיי אדם, והקש”ע, והערוה”ש, כתבו לאסור, שהוא בזיון לסוכה. וכתב בשו”ת לחם שלמה, שגם הם מודים, שאם הוא צריך מאד לכך, ויש חשש איסור בל תשקצו, ואם יצא מהסוכה בחלוקו מתיירא פן יצטנן ויחלה, ודאי דשרי להשתין בסוכה לתוך כלי. וכ”פ המהרש”ם. וראה חזו”ע סוכות עמוד קלא].
ז. כל שבעת הימים יש לו לקרוא וללמוד בסוכה, הילכך כשהוא גורס במשנה או בגמרא וחוזר עליהן לבל ישתכחו ממנו, יעשה זאת בסוכה. ולא יברך “לישב בסוכה”. אבל כשהוא לומד בעומק העיון, וצריך להתרכז היטב בלימודו, בסברא ישרה, והאויר יפה לו להרחיב דעתו, ילמד חוץ לסוכה, כדי שתהיה דעתו מיושבת עליו כראוי. (סוכה כח: ש”ע סי’ תרלט ס”ד).
ח. המחבר ספר ומאסף את כל המחנות, או כותב תשובה מקפת בהלכה, ולרגל המלאכה אשר לפניו, הוא צריך ספרים רבים, וטורח עליו להוליכם כולם לסוכה, יכול ללמוד במקום הספרים, אף שהוא חוץ לסוכה. [ילקו”י מועדים עמ’ קמא. חזו”ע סוכות עמו’ קכז].
ט. דין הלימוד בסוכה כדין השינה בסוכה, שאף במעט גשמים פטורים מן הסוכה. [כן כתב הגאון מבוטשאטש באשל אברהם סימן תרלט ס”ה].
י. לכתחלה אין להתפלל בסוכה כאשר יש בית כנסת בעיר, ואפילו אם יש לו מנין, שאין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת. [ברכות ו. ועי’ בש”ע סי’ צ’ ס”ט, ובכה”ח אות נא ונד].
יא. מבואר בזוהר הקדוש (פר’ אמור דף קג:), שהוד קדושת שבעה אושפיזין עליאין קדישין, אבות העולם, שבעת הרועים, אברהם יצחק יעקב משה אהרן יוסף ודוד, נמצאת בסוכה, [שבאים להסתופף בצל הסוכה] לפיכך היושב בסוכה עליו לשבת בדרך ארץ, בכבוד ובהדר, ובפרט כי הסוכה גדולה קדושתה מאד, וכמו שאמרו (בסוכה ט.) שחל שם שמים על עצי הסוכה, ובמיוחד יש להזהר מאד להתרחק ממדת הכעס וההקפדה בתוך הסוכה, ולא ירים קולו על בני ביתו, וכל זה לכבוד האורחים רמי המעלה. (של”ה, בכורי יעקב סק”ב). ולא ישחק בקוביא בפרט בסוכה. [כ”כ בשו”ת בית דוד (סי’ תמד) בשם הש”ך, שצריך לשבת בסוכה באימה וביראה ובענוה יתירה, ולא ימשך אחר שיחה בטלה, וכ”ש שלא יעיז לשחק בקוביא ובדברים בטלים בתוך הסוכה. ועיין להרמ”א בד”מ שכתב בשם מהר”י וייל, הרוצה לשחוק בקוביא (באופן המותר) ישחק בסוכה. ע”כ. אך הבכורי יעקב (כתב בשם השל”ה, שיש להזהר מאד מלשחק בקוביא בסוכה, שלא יחלל קדושת הסוכה. וכ”כ ביערות דבש דרוש א’].
יב. יש מי שכתב שהרוצה לדבר עם חבירו בימי החג דברים בטלים, ידבר עמו בסוכה, כדרך שעושה בביתו. ואין כן דעת השל”ה, ולכן המשתדל שלא לדבר בסוכה כי אם דברי תורה, השי”ת ישפיע עליו שפע קדושה וטהרה משבעה אושפיזין עלאין קדישין, ולהצליח בכל דרכיו. [חזו”ע סוכות עמ’ קמז. והרמ”א כתב עוד בשם מהרי”ל הרוצה לדבר שמועות עם חבירו ילך לסוכה, שהסוכה כאילו היא ביתו. ע”ש. אבל השל”ה כתב, מנהג מורי זצ”ל שלא לדבר בתוך הסוכה אלא בד”ת, כי הסוכה קדושתה גדולה מאד. ע”ש. וכ”כ בראשית חכמה שער הקדושה, פי”ד].
יג. נכון להביא כסא מפואר לכבוד האושפיזין, מעין דוגמא למה שמביאים בעת המילה כסא לכבוד אליהו הנביא זכור לטוב, שכתוב בזוהר הקדוש דאי לא אתקינו ליה כסא לא אתי. ולכן נוהגים לומר הנוסח עולו אושפיזין וכו’. ואחר שיאמר נוסח זה, יקדש מעומד, ואחר ברכת לישב בסוכה, ישב, ויברך שהחיינו, שבברכה זו הוא פוטר גם את מצות הסוכה. [כ”כ החיד”א במורה באצבע אות רפט. וכן כתב בלקט הקציר סימן לב אות ה, עמוד תסא].
יד. בשאר ימי החג חוץ מלילה הראשון, אינו חייב לאכול בסוכה, ורק אם רצה לאכול פת יותר מכביצה, שהוא כחמשים וארבע גרם ומעלה, צריך לאכול בסוכה, בין ביום בין בלילה. ואסור לאכול סעודת קבע חוץ לסוכה, ושיעור סעודת קבע הוא יותר מכביצה פת. וכביצה היינו שיעור שמונה עשר דרהם, שהם חמשים וארבע גרם, אך לא יצמצם ל-54 גרם, אלא או שיאכל פחות מחמשים גרם, או שיאכל כששים גרם, כדי שיוכל לברך לישב בסוכה לכל הדעות. אך אם אינו רוצה לאכול פת, אין לו חיוב לאכול בסוכה, שהרי יכול לאכול פירות וירקות ומיני תבשיל שאין חייבים לאוכלם בסוכה. וכן יכול לאכול אורז או בשר ודגים וגבינה וביצים, ושאר מיני לפתן שאינם מחמשת מיני דגן, ואפילו יאכל מהם הרבה ויקבע סעודתו עליהם, פטור מן הסוכה. וכן הדין באוכל פת פחות מכביצה, שמותר לו אף לכתחלה לאכול חוץ לסוכה. [ילקו”י מועדים עמוד קמב. חזו”ע סוכות עמו’ קלב].
טו. האוכל סעודתו בסוכה ולא היה דעתו לאכול שיעור כביצה פת, ולכן לא בירך לישב בסוכה, ושוב נמלך ורוצה לאכול יותר מכביצה, יש לו לברך אז לישב בסוכה, אף על פי שמכאן והלאה לא יאכל מלבד מה שאכל, יותר מכביצה, אלא הכל מצטרף ליותר מכביצה. [חזון עובדיה סוכות עמוד קלג].
טז. מי שקבע סעודה על פת פחות מכביצה, ומביאים לו תבשיל אורז ושאר מאכלים, באופן שיאכל וישבע מהם, אין המאכלים מצטרפים עם הפת לעשותו אכילת קבע, וכל שהפת הוא פחות מכביצה רשאי לאכול חוץ לסוכה, ואם אכלו בסוכה אינו מברך לישב בסוכה. [חזון עובדיה סוכות עמוד קלד].
יז. האוכל עוגות (פת הבאה בכסנין) יותר משיעור כביצה, חייב לאכול בסוכה, אבל לא יברך לישב בסוכה. [ואף שיש כאן ספק ספיקא, שמא קביעות סעודה הוא ביותר משיעור כביצה, [גינת ורדים. חזו”ע סוכות עמ’ קלד]. ושמא מברכים לישב בסוכה על עוגה, והרי במצוה של תורה מהני לסמוך על ספק ספיקא לברך, מכל מקום כבר כתב החיד”א שלא ראה מעולם שנהגו לברך לישב בסוכה על עוגה]. ואם אוכל מהעוגה באופן שקובע סעודתו עליה, שאוכל כשיעור שלש ביצים ומעלה, שמשקלם חמשים וארבע דרהם, [כל דרהם שלשה גרם], והוא שיעור 162 גרם, שאז חייב לאכול בסוכה ומברך לישב בסוכה. וטוב להחמיר היכא דאפשר לאכול 216 גרם. [דאיכא ספק ספיקא, שמא שיעור קביעות סעודה הוא בשלש ביצים, דהיינו 162 גרם, ואף אם תאמר דשיעור קביעות סעודה הוא בארבעה ביצים, שמא מברכים לישב בסוכה על יותר מכביצה עוגה. ובזה לא מצינו מנהג שלא לברך]. ואמנם אם אינו אוכל כשיעור הנ”ל, אינו מברך לישב בסוכה, ואפילו אם אכל העוגות אחר הקידוש של היום, כדי שיחשב לו קידוש במקום סעודה, לא יברך לישב בסוכה, אלא אם כן קובע סעודתו כנזכר. [ילקו”י מועדים עמו’ קמב. חזו”ע סוכות עמו’ קלד. וראה ביביע אומר ח”י שדחה מ”ש בברכת ה’ בענין שיעור קביעות סעודה בסעודת חתונה בזמן הזה].
יח. מי שאוכל סעודת קבע מתבשיל של חמשת מיני דגן, כגון איטריות, [שיעור נ”ד דרהם] חייב בסוכה, ויברך לישב בסוכה. אולם לענין ברכת הנהנין מברך על תבשיל כזה ברכת בורא מיני מזונות, ולאחריו על המחיה, ואינו חייב בנטילת ידים, ואינו מברך המוציא וברכת המזון, שהרי אין לתבשיל זה צורת פת. ואם אינו קובע סעודה עליו, כל שאוכל יותר מכביצה חייב בסוכה, אבל לא יברך לישב בסוכה, ובפחות מכן פטור מן הסוכה. [חזון עובדיה סוכות, עמוד קלו. ילקוט יוסף מועדים עמוד קמג].
יט. האוכל מיני פירות, אפילו אכל מהם שיעור אכילת קבע, מן הדין פטור מן הסוכה. וכן האוכל אורז או בשר או דגים, או גבינה וביצים, מן הדין פטור מן הסוכה. וכן השותה מים או תה או קפה או חלב או מיץ פירות, אפילו יותר מרביעית, פטור מן הסוכה. ובכל אופן שפטור מן הסוכה, אם רצה להחמיר על עצמו ולאכול או לשתות בסוכה, הרי זה משובח ותבוא עליו ברכה, ובלבד שלא יברך לישב בסוכה (כשפטור מן הסוכה), שהיא ספק ברכה לבטלה. ומנהג אחינו האשכנזים אינו כן. ומכל מקום מי שנוהג על פי הדין ואינו מחמיר לאכול אכילת עראי דוקא בסוכה, רשאי, ולא נחשב כמי שאינו מדקדק במצוות. [הר”ן. והובא בבית יוסף ובאחרונים. חזון עובדיה סוכות, עמוד קלח. ילקוט יוסף מועדים עמוד קמג].
כ. אף על פי שמותר לאכול פירות או לשתות מים מחוץ לסוכה, וכן אכילת עראי, מכל מקום אם הוא באמצע סעודתו [סעודת קבע] אסור לטעום כלום חוץ לסוכה, ואסור לשתות אפילו מים. ואף אם שותה מים בסיום סעודתו, חייב לשתותם בסוכה. וכן כשיש דבר מאכל בפיו, והתחיל ללעוס, אם יצא מהסוכה אסור לו להמשיך ללעוס מחוץ לסוכה, אלא יקפוץ פיו עד שיחזור לסוכה, כיון שהכל בא מחמת סעודת קבע שחייבת בסוכה. [ילקו”י מועדים עמוד קמג. הליכו”ע ח”ב עמו’ רעא. וכ”כ המאירי (סוכה כו: בד”ה המשנה) שהשתיה נגררת אחר האכילה, ואם אוכל אכילת קבע אף השתיה היא בכלל קבע, וצריכה סוכה, ואם האכילה עראי, אף השתיה עראי. וכן נראה מלשון רש”י (סוכה כו.). וכ”כ בשו”ת שואל ומשיב,\ובמשנ”ב (בשעה”צ אות כט). והמהר”י עייאש].
כא. יש אומרים שבשבת ויום טוב אף אכילת עראי נחשבת לאכילת קבע ואפילו כזית פת חייב בסוכה, ויש חולקים ומתירים לאכול חוץ לסוכה עד כביצה פת, אפילו בשבת ויום טוב. וכן עיקר. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קמג. חזון עובדיה סוכות, עמוד קמא].
כב. מי שסועד סעודה שלישית בסוכה סמוך לשקיעת החמה, ויוצא אחר כך להתפלל בבית הכנסת תפלת ערבית, וחוזר מיד לסוכתו להבדיל על היין להוציא גם את בני ביתו, ומיד אחר כך סועד סעודה רביעית בפת יותר מכביצה, יש לו לכוין בברכת לישב בסוכה שעל סעודה שלישית שהוא מכוין לפטור בברכתו רק עד סוף סעודה שלישית, ואז יוכל לברך “לישב בסוכה” בהבדלה, ומיד ישב לסעוד סעודה רביעית. ונראה דלכתחלה יברך לישב בסוכה קודם ברכת בורא פרי הגפן של ההבדלה, ובדיעבד אם בירך לישב בסוכה אחר ברכת המבדיל בין קודש לחול, יצא, ולא חשיב הפסק. [מנחת שלמה ח”ב סי’ נח אות לח. חזו”ע סוכות עמו’ קמ. וע’ במשנ”ב סי’ תרלט ס”ק מז דיציאה לביהכ”נ בין סעודה לסעודה צריך לברך שוב. וע’ בשעה”צ ס”ק צא].
כג. השותה יין פטור מסוכה. והוא הדין לגבי שתיית שכר, בירה, וליקר, ושאר משקים. ולכן המבדיל ברכת הבדלה במוצאי החג או במוצאי שבת חול המועד, יכול לשתות את כוס היין חוץ לסוכה, כגון בבית הכנסת, או בביתו. ואפילו מי שקובע עצמו על היין דעת מרן הבית יוסף שפטור מן הסוכה. והמחמיר על עצמו ואינו שותה אפילו מים חוץ לסוכה, הרי זה משובח, אבל יזהר שלא יברך “לישב בסוכה”. ומכל מקום כבר נתבאר [סעיף יט] שמי שנוהג על פי הדין ואינו מחמיר לשתות מים דוקא בסוכה, אפילו הוא תלמיד חכם, רשאי, ולא נחשב כמי שאינו מדקדק במצוות. [הר”ן, והובא בב”י. חזו”ע סוכות עמו’ קלח].
כד. מותר לטעום יין מכוס הקידוש בברית המילה, גם שלא בסוכה. [ודלא כמו שהחמיר בשו”ת משיב הלכה ח”א (סי’ רצ). ועי’ בשו”ת מנחת שלמה ח”ב (סי’ נח אות לט, עמוד רלד). ודו”ק].
כה. מנהגינו פשוט שהנכנס לסוכת חבירו, לבקרו בימי החג, אינו מברך ברכת “לישב בסוכה” כשאינו סועד שם סעודת קבע, אלא רק טועם מפת כסנין, ושותה מעט יין, וספק ברכות להקל. ויש מהאשכנזים המברכים ברכה זו כשנכנסים לסוכת חבריהם, והמהדרים מברכים על יין. ונהרא נהרא ופשטיה. אך לנו הספרדים אין לנהוג כן, דספק ברכות להקל, בפרט שכך פשט המנהג כמו שהעיד מרן בשלחן ערוך. [חזו”ע שם עמ’ קעז. ילקו”י מועדים עמ’ קמד].
כו. המתענה תענית חלום בימי הסוכות, אין לו לברך לישב בסוכה על השינה והשהייה בסוכה, שלא נתקנה הברכה אלא על האכילה, והברכה על האכילה פוטרת את השינה וכו’. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קמה].
כז. כשאוכל פת יותר מכביצה, כבר נתבאר לעיל שיש נוהגים לברך לישב בסוכה אחר ברכת המוציא, ואין בזה משום הפסק בין ברכת המוציא לאכילה, אחר שהוא לצורך הברכה. וכמו שנוהגים לברך לישב בסוכה בקידוש אחר ברכת הגפן, ואין חוששין להפסק. ומכל מקום יותר טוב לברך לישב בסוכה קודם ברכת המוציא לפני שישב על יד השלחן. ואין בזה הפסק בין הנטילה להמוציא. ובכל מקום יעשו כמנהגם. וביום טוב ובשבת חול המועד נוהגים לברך לישב בסוכה בקידוש, קודם שיטעם מן הכוס. [ילקו”י מועדים עמ’ קמה. חזו”ע סוכות עמ’ קעב. והנה הרא”ש (סוכה פ”ד סי’ ג) הביא שהמהר”ם מרוטנבורג היה נוהג לברך לישב בסוכה קודם המוציא, אך מנהג העולם אינו כן, כי לא נהגו לברך לישב בסוכה אלא רק בשעת אכילה. הילכך ראוי לברך המוציא ואח”כ לישב בסוכה. ע”כ. והרמב”ם (פ”ו מהל’ סוכה הי”ב) כתב: כל זמן שיכנס לישב בסוכה כל ז’ ימי החג מברך קודם שישב אקב”ו לישב בסוכה, ובליל יו”ט הראשון מקדש מעומד, ומסיים לישב בסוכה ויושב, ע”כ. וביאר הרא”ש, שכיון שמצות סוכה היא גם טיול ושינה, אף אם מברך אחר שישב חשיב שפיר עובר לעשייתן, ומה שכתוב בסוכות “תשבו” לשון עיכוב הוא, כמו וישב העם בקדש. ע”כ. ומרן בש”ע (סי’ תרמג ס”ב וג) כתב: “להרמב”ם מקדש מעומד ומברך לישב בסוכה ואח”כ שהחיינו, ובשאר ימי החג מברך לישב בסוכה קודם המוציא. מיהו נוהגים לברך לישב בסוכה אחר המוציא קודם שיטעום”. ונכון לעשות כד’ הרמב”ם. והנוהגים לברך אחר המוציא יש להם ע”מ שיסמוכו].
כח. האוכל בסוכה מעומד אכילת קבע, ואינו יכול לשבת מאיזו סיבה, רשאי לברך “לישב” בסוכה, כי פירוש “לישב” בסוכה היינו להתעכב בסוכה, כמו שנאמר ותשבו בקדש ימים רבים. (וכדאיתא במגילה כא.). ולכן אינו צריך להתאמץ ולשבת משום נוסח הברכה. [חזון עובדיה סוכות עמוד קעה].
כט. מי שנכנס לסוכה לאכול, ושכח ולא בירך “לישב בסוכה” עד שישב, אין לחוש לספק ברכות, ויכול לברך אחר שישב, והדין כן גם לדעת הרמב”ם. [חזו”ע סוכות עמו’ קעה].
ל. אם שכח לברך לישב בסוכה קודם הסעודה, יברך כל זמן שנזכר כשהוא מיסב ואוכל בסעודה. ויש אומרים שצריך שיאכל יותר מכביצה פת לאחר הברכה, ואם אינו יכול לאכול כך לא יברך. אך העיקר לדינא, שכל שעודו ממשיך באכילת תבשיל, או אפילו פירות לקינוח סעודה, ואפילו בכל משקה אשר ישתה, רשאי לברך לישב בסוכה, אף שאינו מתכוין לאכול יותר מכביצה פת. אבל אם סיים סעודתו לגמרי, אינו מברך יותר לישב בסוכה באותה סעודה. וכל שכן שאם בירך ברכת המזון שאינו יכול לברך לישב בסוכה אף אם יאכל פירות או עוגה לקינוח. [ילקו”י מועדים עמ’ קמה. הליכות עולם ח”ב עמ’ ער. חזון עובדיה סוכות עמו’ קעח].
לא. אם מסופק אם בירך לישב בסוכה או לא, לא יברך, דספק ברכות להקל. ומכל מקום טוב ונכון שיהרהר בלבו ברכת לישב בסוכה. [חזו”ע סוכות, עמוד קעח. וכמ”ש בשו”ת שבות יעקב ח”א (סי’ לב). וכ”פ בספר מסגרת השלחן יו”ד (במנהגים שבסוף הספר אות כב). וכ”כ בעקרי הד”ט].
לב. אם גמר סעודתו ובירך ברכת המזון, ולא יצא מהסוכה, וישב עוד הפעם לאכול, אין לברך לישב בסוכה בכהאי גוונא. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קמז].
לג. ברכת לישב בסוכה, צ”ל לִישֵׁב בַּסֻּכָּה. הלמ”ד של לישב בחיריק, והיו”ד נחה, [כמו (בישעיה נא, טז): לנטוע שמים “ולִיסוֹד” ארץ, (וע’ בפירוש האבן עזרא שם). וכ”ה בדברי הימים ב’ (לא, ז). וכן (בתהלים יא, ב) “לִירוֹת” במו אופל. וכן (בתהלים סד. ה) “לִירוֹת” במסתרים תם. וכיו”ב (בקהלת ה, יא) והשבע לעשיר אינו מניח לו “לִישוֹן”. ובדברי הימים ב’ (כו, טו), לִירוֹא בחצים. וכן בתפלת שמנה עשרה ומקיים אמונתו לִישֵנֵי עפר, הלמ”ד בחיריק, והיו”ד נחה. אמנם מנהג בני אשכנז אינה כן]. [חזון עובדיה סוכות עמ’ קעב].
לד. מי שהיה ראשו ורובו בסוכה, ושלחנו חוץ לסוכה, ואכל, כאילו לא אכל בסוכה, אפילו היא סוכה גדולה, גזירה שמא ימשך אחר שלחנו מחוץ לסוכה. והדין כן גם ברבים, ולא רק באחד האוכל כן. [הנה בספר מתא דירושלם על הירושלמי (פ”ב דסוכה ה”ג) כתב, דבשנים או שלשה היושבים בסוכה, לא גזרינן, דרבים מדכרי אהדדי. ע”ש. אך בחזון עובדיה סוכות עמ’ קעא דחה דבריו].
לה. מי שהיה יושב בפתח הסוכה ולפנים, ושלחנו בתוך הבית, ואוכל סעודת קבע, אבל אינו לוקח מן המאכל שעל השלחן, אלא פתו בידו ואוכל, או שהיה מקצת שלחנו סוכה, יצא. [חזון עובדיה סוכות עמוד קצ].
לו. אם בלילה הראשון אכל כזית הפת כשראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית, ולא נמשך אחר שלחנו, אפילו הכי לא יצא ידי חובה אף בדיעבד, וצריך לחזור ולאכול כזית בסוכה כרצון חכמים. [בדין זה נסתפק בבית השואבה (דף ע.) ודייק ממ”ש הרמב”ם וש”ע “כאילו לא אכל בסוכה”, דמשמע לכאורה שאף בדיעבד לא יצא, והעלה שהמחמיר לחזור ולאכול כזית בסוכה כרצון חכמים תע”ב. ע”ש. והאמת שחובה לעשות כן. ועיין בפמ”ג (א”א סק”ב), ובחזון עובדיה סוכות (עמו’ קפט). ויש להוסיף, דלכאורה יחזור לאכול בברכה, כי הביכורי יעקב (סק”ז) כתב, שגם להר”ן והריטב”א חייב לחזור. ולא דמי למה שביאר המג”א (סימן תפט סק”י) שמרן חשש לסב”ל].
לז. יש אומרים שאם רוב שלחנו בבית, ואפילו כחוט השערה יותר ממחצה, חשיב רובו בבית, דרובו ככולו, ומכיון שבמחצה יש לחוש שמא משהו טפי בבית, והוי כאילו לא אכל בסוכה, לכן צריך להזהר שיהיה רובו בסוכה, וכל היכא דקים ליה שיש משהו יותר ממחצה בסוכה, אין לחוש יותר. [ברכי יוסף סק”ב]. ודעת הרב ערך השלחן דבעינן רוב הניכר לעין. ויש חולקים ואומרים שאפילו אם רוב השלחן בבית, ואין בסוכה אלא טפח מן השלחן, מותר, דהא בשיעור סוכה קיימא לן דסגי בשלחן טפח. ואף על פי שבכל התורה רובו ככולו, הכא שאינו אלא משום גזרה, יש לומר שבכולו בבית נמשך אחר שלחנו, ברובו לא מימשך וכו’. [חיי אדם כלל קמו סי’ מט. מרכבת המשנה. ספר מועדי ה’. וראה בחזו”ע סוכות עמוד קפט. ומ”ש שם בשם ערך השלחן בדעת הרמב”ן, הנה בעה”ש כתב כן רק מדעתו, והרמב”ן לא דיבר בזה. וצ”ע].
לח. מי שסוכתו קטנה, והכניס בה את מטתו לישן בסוכה, אך רוב רוחב המטה נמשך אל מחוץ לסוכה, בזה לא גזרו חכמים שמא יתהפך בעת שינתו, ונמצא ישן חוץ לסוכה, שכיון שישן בסוכה בהיתר, לא חששו חכמים למה שיעשה אחר כך שינתו, וכדקיימא לן בכהאי גוונא במי שהיה ישן בסוכה וירדו גשמים ונכנס לביתו וישן, ופסקו הגשמים, אף על פי שעלה עמוד השחר, ועודנו ישן, אין צריך להקיצו שילך לישן בסוכה, כיון שתחלת שינתו בביתו היה בהיתר. והוא הדין לכאן. וכ”ש לדעת הסוברים שהישן חוץ לסוכה אין צריך להקיצו, שבעודו ישן אינו בכלל בר דעת לקיום המצוה. [ע’ בפמ”ג (במש”ז סק”ה), ובשו”ת ציץ אליעזר ח”ח (ס”ס כב). וכ”פ להלכה במקראי קודש (סוכה א’ עמ’ קמט). וראה בחזו”ע סוכות עמ’ קפח].
