א. נאמר בתורה את חוקותי תשמורו, בהמתך לא תרביע כלאים, שדך לא תזרע כלאים. כיצד, המרכיב אילן באילן כגון שהרכיב יחור של תפוח באתרוג, או אתרוג בתפוח, הרי זה לוקה מן התורה בכל מקום, בין בארץ בין בחוץ לארץ. וכן המרכיב ירק באילן, או אילן בירק לוקה בכל מקום. וכל זה במין בשאינו מינו, אבל מין במינו מותר. [ילקו”י על הלכות חדש כלאים ושעטנז סימן רצה ס”א].
ב. מותר להרכיב תפוח טוב בתפוח רע, וכדומה. ויש מי שמחמיר בזה, והעיקר לדינא שאין בזה איסור כלאים. [ילקו”י הל’ שעטנז סימן רצה ס”ב].
ג. מותר להרכיב תאנה לבנה עם תאנה שחורה, דסוף סוף הוא מין אחד אלא שיש שינוי בצורה. וכן שבולת שועל עם שעורים נחשב כמין אחד. וכן צנון עם צנונית הוי מין אחד. [ילקו”י הל’ שעטנז סימן רצה ס”ג].
ד. מותר לזרוע זרעים וזרע אילן כאחד, וכן מותר לערב זרעי אילנות ולזורען כאחד. וכן מותר לנטוע אילן בצד אילן, ואילן בצד גפן, ואין בזה משום כלאים, שאין לך כלאים באילנות אלא הרכבה בלבד. בין אילן בירק, בין ירק באילן, ובין ירק בירק שאינו מינו. ואפילו עץ סרק על עץ מאכל, או עץ מאכל על עץ סרק. וכן אסור לחבר ענף של עץ ממין אחד בגזע או בענף של עץ ממין אחר, בין אם שני המינים עצי מאכל הם, ובין אם אחד מהם הוא עץ סרק. [ילקו”י הל’ שעטנז סימן רצה ס”ד].
ה. אסור לישראל להניח לעובד כוכבים שירכיב את האילנות שלו כלאים. [שם סי’ רצה ס”ה].
ו. בספק כלאים מותר לומר לגוי להרכיב, דשמא אינו כלאים, ושמא אין בן נח מצווה על כלאי אילן. [ילקו”י הל’ שעטנז סימן רצה ס”ו].
ז. יש באילנות שהם דומים זה לזה בעלין או בפירות, ואף על פי כן הם נחשבים לב’ מינים, ויש בהם דין כלאים ואסור להרכיב עץ ממין זה בעץ ממין זה. וכגון: התפוח עם החזרד, וכן אפרסקים עם שקדים, שזיפין עם רימין. דסוף סוף ב’ מינים הם.[ילקו”י שם סי’ רצה ס”ז].
ח. הרכבת עין הנהוגה בזמנינו, דהיינו שלוקחים עין מאילן של שזיפים ומרכיבים אותו בגזע של שקדים, ולאחר שזה נקלט גוזרים את האילן עד מקום ששמו את העין, ומהעין יוצא ענף אשר מזה מתפתח אילן של שזיפים במשך שנה שנתיים, הרי היא אסורה, כיון שאף על פי שבזמן ההרכבה אין לו שום חיבור לאילן, ואין לה עדיין שם אילן כלל, מכל מקום ההיתר של שרשים הוא משום שלא היה עליהם מעולם שם אילן, אבל דבר שלפני ההרכבה היה עליו שם אילן כגון הרכבת עין, אסור. [ילקו”י על הל’ שעטנז סימן רצה ס”ח].
ט. אילן המורכב כלאים, יש אומרים שאסור לקיימו, ויש לעקור אילן כזה. וכל שכן שאסור לעשות בו פעולות לקיים האילן, כגון להשקותו, לנכש, לעדור, וכדומה. והאיסור הוא גם להשקותו בממטרה אוטומטית. ואמנם יש חולקים ואומרים שמותר לקיים אילן כזה, ואין צריך לעוקרו, אך צריך ליתן לאילן שיגדל לבד, ולא לעשות בו פעולות בידים. ולדינא נראה, שיש מקום להקל בקיום האילנות המורכבים, אך טוב להחמיר שלא להשקותם ולנכשם, אלא רק על ידי גוי. ולכן טוב ליזהר שלא יעשה מלאכה בידים בגוף הכלאים, אלא כל המלאכות בעצים המורכבים יעשו על ידי נכרים דוקא, או על ידי גרמא, כגון להשקותו בממטרה. ולכתחלה אין לקנות שתילים מורכבים ממין אחר, ואפילו כשמתכוין לעשות הכל על ידי גוי, אלא יחפש וימצא שתילים מותרים. ואם נתאחה האילן המורכב לגמרי ונעשה כאחד ומהות הגזע נעשית כאחד, שפיר דמי לקיימו אפילו על ידי מעשה. ואין צריך לעקור את האילן. [ואילן מורכב שנתאחה ונעשה כגוף אחד על ידי הרכבת נכרי, מותר לנוטעו אחר כך במקום אחר]. [ילקו”י על הל’ שעטנז, מצוות התלויות בארץ כרך ג’, סימן רצה ס”ט. שוב יצא לאור יביע אומר ח”י חיו”ד סימן לו עמוד רנה, ושם כתב כדברינו, וב”ה שזכינו לכוין לדעתו].
י. ראוי ונכון לקנות שתילים אך ורק ממשתלות שאינן מרכיבים כלל. ואמנם מעיקר הדין מותר לקנות שתילים של פרי הדר מורכבים מין בשאינו מינו, עם גושיהן, ולנוטען בשדהו על ידי גויים. והמחמיר [כדי שלא לחזק ידיהם של בעלי המשתלות המרכיבים אפילו בשאר אילנות] תבוא עליו ברכה. [ילקו”י הל’ שעטנז סימן רצה ס”י].
יא. פרי היוצא מאילן מורכב מותר באכילה אפילו לזה שעבר והרכיבו. ולכן אגסים שכיום תשעים וחמש אחוז בא בהרכבה עם חבושים, מותר לאוכלם. [ילקו”י שעטנז סי’ רצה סי”א].
יב. אין להרכיב יחורים של לימון, אתרוג, אשכולית ותפוז, אחד על גבי השני, כיון שיש ספק אם הם מין אחד או שני מינים נפרדים. [ולענין דיעבד ראה בסעיף הבא]. [שם סי’ רצה סי”ב].
יג. תפוחי זהב עם החושחש, שהוא תפוז יערי, ויש פרדסים המורכבים תפוז בלימון, ובתפוז יערי, יש להקל על כל פנים בקיום והשקאה וניכוש, אף לישראל, ואין צריך לעוקרם. ואף לכתחלה הנוהגים להרכיב תפוזים באשכוליות, אין למחות בידם, ורק להרכיב תפוז על לימון מתוק יש להחמיר. ויש אומרים שכל עצי הדר אינם כלאים זה בזה הואיל ודומים בעליהם ובפירותיהם וקרובים בטעמם. ויש אומרים שדי לנו מה שנהגו להרכיב תפוח זהב בלימון מתוק, וגם בזה החרדים לדבר ה’ מהדרין להרכיב על ידי גוי, אבל תפוז באשכוליות לא נראה לחשבם מין אחד. [ילקו”י הל’ שעטנז סימן רצה סי”ג].
יד. אסור להרכיב עץ סרק בעץ מאכל, או עץ מאכל בעץ סרק. אבל עץ סרק בעץ סרק מעיקר הדין מותר להרכיב, אף מין בשאינו מינו, וכל שכן מין במינו. [ויש אומרים שטוב להזהר ולהחמיר גם באילנות סרק, אחר שאין רוב העולם מכירין רוב המינים]. [ילקו”י שם סי’ רצה סעיף יד].
טו. אילן פירות שאינו מוציא פירות, לא נחשב כאילן סרק, ואסור להרכיבו באילן סרק. [ילקו”י הל’ שעטנז סימן רצה סט”ו].
טז. עץ רב תכליתי שגדלים בו פירות ממינים שונים של זני ההדר ושאר פירות, בבת אחת כל מין בענף אחר באותו העץ, וכולם יונקים כאחד מאותם שורשים, והכלאים ניכרים בגלוי ממש, אסור לקיים עץ כזה אפילו על ידי השקאה וניכוש, וקל וחומר שאסור לנוטעו. [ילקו”י הל’ שעטנז סימן רצה סעיף טז. ושם בהערה אם יש בו רק פירות הדר].
יז. אף על פי שאסור לעקור אילן המורכב ולנוטעו במקום אחר, מכל מקום מותר ליטול יחור [ענף] ולנטעו במקום אחר. מפני שכאשר עוקר את כל האילן והוא מורכב משנים, הרי נותן חיות בשניהם, וזהו איסור הרכבתו, אמנם יחור מהמורכב נחשב כבריה חדשה, ונחשב כמין אחד ומותר. ויחור המורכב אסור להרכיבו באחד משני המינים שהורכב מהם. [ילקו”י הל’ שעטנז סימן רצה סעיף י”ז].
יח. הקונה שתילים של פרי הדר עם גושיהם, לכתחלה יקנה שתילים שאינם מורכבים מין בשאינו מינו, [ואפילו בפרי הדר]. ובדיעבד מי שכבר קנה שתילים של פרי הדר והם מורכבים תפוז עם לימון, יש אומרים שאפשר להקל להוציאם מהשקיות ולנוטעם באדמה עם גושיהם, מפני ההפסד, והוא שיקפיד לנוטען עם הגושים של העפר שבו הם שתולים, אבל בשאר פירות אין להקל בזה. ולדינא נראה, שיטע את פירות ההדר הנז’, על ידי גוי.[שאין כאן ספק ספיקא, דרק לגבי קיום האילן איכא ספק ספיקא]. [ילקו”י הל’ שעטנז סימן רצה סעיף יח].
יט. מה שיש נוהגים היתר בנטיעת ענפי אוהל ושושנים וכדומה, על ידי שעושים סדק בשולי הענף ההוא, ותוחבין בו חטה ונוטעים בארץ, ועל ידי החטה משרישים הענפים בקרקע, הדבר תלוי אם החטה משתרשת ומזדווגת עם הענף, שאם היא מזדווגת חשיב כלאים והוי הרכבה גמורה. ואם אין החטה מצמחת רק בלתה ומלחלחת את הענף להשתרש יש להסתפק אם יש כאן הרכבה. וקשה להכריע בדבר, והמחמיר תבא עליו ברכה. [ילקו”י הל’ שעטנז סי’ רצה סעיף יט].
כ. אודות מה שהמציאו לאחרונה, שמעבירים בהנדסה גנטית גנים של צמחים אחרים, ומעבירים גנים מצמח אחד לרעהו, או מאילן אחר לסוג אילן אחר, יש אומרים שאין לעשות כן מחשש לאיסור כלאים. ויש שכתבו שאין לחוש בזה לאיסור כלאים, ומותר לעשות כן. [ילקו”י הל’ שעטנז סימן רצה ס”כ].
כא. פירות היוצאים מאילנות מורכבים מין בשאינו מינו, כגון תפוחי זהב ואשכוליות, צריך לברך עליהם ברכת שהחיינו, וכן מנהג ירושלים. [ילקו”י הל’ שעטנז סימן רצה סכ”א].
כב. אין לברך ברכת האילנות על אילנות המורכבים מין בשאינו מינו, כי קיומם הוא נגד רצון הבורא יתברך, ואף על פי שהמברך אין למחות בידו, מכל מקום הבא להימלך ושואל אם לברך על אילנות מורכבים מורים לו שלא יברך, דספק ברכות להקל. [ואף פירות הדר שיש פוסקים המקילין בו לענין הרכבה, אפ”ה כיון שיש מחמירים בזה, וכן נקטינן לדינא לכתחלה, ולדעת המחמירים הרי אינו יכול לברך ע”ז, ממילא יש לנו לחוש לדעתם לענין ברכה. ואף שאין הספק בברכה עצמה, מ”מ הרי אין לנו דעת מרן שמכשיר, והדרינן לכללא דסב”ל. וגם ספק ספיקא בברכות לא אמרינן, גם בדבר שהברכה נגררת. ומ”מ בודאי שהמברך יש לו ע”מ שיסמוך]. [הל’ שעטנז סי’ רצה סעיף כב].
כג. ומיהו סתם אילנות אין לחוש בהם שמא הם מורכבים, ומותר לברך עליהם ברכת האילנות בלא כל חשש, שהולכים אחר הרוב, ורוב אילני מאכל אינם מורכבים. [שם סי’ רצה סכ”ג].
כד. שקדים ושזיפים אסור להרכיבם זה עם זה, שיש בהם דין כלאים. [הל’ שעטנז סי’ רצה סכ”ד].
