א. טוב ונכון אם יוכל האדם שלא לדבר דברים בטלים עם הקיצו, ותהיה תחילת דיבורו בעומדו משנתו במצוה, לברך ליוצר נשמתו, ברכות השחר וברכות התורה בתחלה, ואחר כך סדר התפלה. [ילקוט יוסף, ספר על הל’ פסוקי דזמרה, מהדורת תשס”ד, עמוד א].
ב. בברכת אלהי נשמה יש להפסיק מעט בין אלהי לנשמה, שלא ישמע שהנשמה היא אלוהיו. ואין לומר טהורה היא, רק טהורה, אתה בראתה וכו’. וכן המנהג. [ילקו”י, שם, מהדורת תשס”ד עמוד א].
ג. מנהגינו לומר בברכת המכין מצעדי “גבר” הגימ”ל בקמ”ץ. וכן מברכים שלא עשני “עָבֶד” העי”ן בקמ”ץ. ויש נוהגים לברך בנוסח “אשר הכין מצעדי גבר”. אולם אין לנו לשנות מהמנהג, אלא יש להמשיך לברך המכין מצעדי גבר. [ילקוט יוסף, ספר על הל’ פסוקי דזמרה, מהדורת תשס”ד, עמוד א].
ד. בברכת שעשה לי כל “צרכי” יש לומר הכ”ף בחיריק, וכ”ף דגושה. [שם, מהדורת תשס”ד עמוד ב].
ה. בברכת המעביר חבלי שינה מנהגינו לומר בלשון יחיד, “מעיני ותנומה מעפעפי וכו'”. וכן בהמשך: שתרגילני בתורתך, ותדביקני וכו’, הכל בלשון יחיד. ומכל מקום מי שהורגל לומר ברכה זו בלשון רבים, המעביר חבלי שינה מעינינו ותנומה מעפעפינו, יש לו על מה שיסמוך. [שם עמוד ג].
ו. טעה והקדים ברכת זוקף כפופים לברכת מתיר אסורים, שוב לא יברך ברכת מתיר אסורים. ואף שיש חולקים על זה, מכל מקום ספק ברכות להקל. [ילקו”י, ספר הל’ פסוקי דזמרה, מהדורת תשס”ד עמו’ ד].
ז. טעה והקדים ברכת שלא עשני אשה קודם שבירך ברכת שלא עשני גוי, ושלא עשני עבד, אף על פי כן רשאי לברך לאחר מכן שלא עשני גוי ושלא עשני עבד, ויש לו על מה שיסמוך. [שם עמ’ י’].
ח. יש לברך כל ברכות השחר אפילו באופן שלא נתחייב בהן כלל, כגון שלא שמע קול תרנגול, או שלא לבש מלבושיו, ולא חגר חגורתו, שהברכות הן על מנהגו של עולם. ואף על פי שאין זו דעתו של מרן השלחן ערוך, מכל מקום הואיל ופשט המנהג לברך, ספק ברכות להקל במקום מנהג לא אמרינן. ומה גם שכן דעת רבותינו המקובלים. [ילקו”י, ספר הל’ פסוקי דזמרה, מהדורת תשס”ד עמוד יא].
ט. לפיכך הניעור כל הלילה מברך כל ברכות השחר, מלבד ברכת “על נטילת ידים”, ו”אשר יצר”. [ורק אם הוצרך לנקביו יברך אשר יצר, אבל נוטל ידיו בלי ברכה, שכבר פשט המנהג לברך בשחר כל ברכות השחר אף שלא נתחייב בהם. [ילקו”י, ספר על הל’ פסוקי דזמרה, מהדורת תשס”ד עמוד יג].
י. מי שדעתו ללכת לישון אחר חצות הלילה, אינו מברך ברכות השחר אחר חצות לילה, אלא מברך בבוקר בקומו משנתו, וכן המנהג. [ילקו”י, ספר על הל’ פסוקי דזמרה, מהדורת תשס”ד עמוד טו].
יא. מי שנשאר ער כל הלילה, צריך לברך ברכות התורה בעלות השחר [שהוא שעה ושתים עשרה דקות בשעות זמניות קודם זריחת השמש]. ולא יברך קודם עלות השחר, אלא ימתין עד שיעלה עמוד השחר. ואם היה עוסק בתורה, והגיע זמן עלות השחר, ראה להלן בסימן מז. [ילקו”י שם עמוד טו].
יב. יש נוהגים שביום הכפורים ובתשעה באב אין מברכים ברכת “שעשה לי כל צרכי”, שנתקנה על לבישת נעלים, (כמבואר בברכות דף ס:), וימים אלו אסורים בנעילת הסנדל, לכן אין מקום לברך ברכה זו. אולם יש אומרים שצריך לברך ברכה זו גם בימים אלה, שעל מנהגו של עולם הוא מברך, והברכה היא גם על שאר צרכים, ועוד שרגילים לנעול נעלים שאינם של עור, שמותרים גם בימים אלה, וגם יש נועלים נעלים של עור במוצאי יום הכפורים ובמוצאי תשעה באב עם צאת הכוכבים. וגם יש פוסקים שהעידו שכן המנהג, וידוע שבמקום מנהג אין אנו חוששין לספק ברכות, לפיכך אפשר לברך ברכה זו גם בתשעה באב וביום הכפורים. [ילקוט יוסף, ספר על הלכות פסוקי דזמרה, מהדורת תשס”ד עמוד טז].
יג. ברכת אלהי נשמה אינה פותחת בברוך מפני שהיא ברכת ההודאה, וברכות ההודאות אינן פותחות בברוך. ומכל מקום טוב ונכון להסמיך ברכת אלהי-נשמה לאשר יצר, או לברכה הפותחת בברוך. אך אין למחות במי שעושה כדעת מרן השלחן ערוך ואינו מסמיך אשר יצר לברכה זו. [ילקוט יוסף שם עמוד כא].
יד. יש נוהגים שאחד מהקהל מברך ברכות השחר בקול רם, וכולם עונים אחריו אמן, ושוב חוזר אחד מן השומעים ומברך גם כן ברכות השחר, ועונים אחריו אמן, וכן על זה הדרך, עד שכל אחד מהקהל מברך ברכות השחר. ויש מהפוסקים שכתבו לערער על מנהג זה בטענה שכבר יצאו ידי חובה מהמברך הראשון, שהשומע כעונה, וכשחוזרים לברך הרי זו ברכה שאינה צריכה. אולם מרן השלחן ערוך (סימן ו’ סעיף ד) דחה דברי המערערים בזה, משום שאין המברך מכוין להוציא את השומעים ידי חובה, ועוד שגם הם אינם מתכוונים לצאת ידי חובה בברכתו. ואף למי שאומר מצות אין צריכות כוונה, זהו כשעושה המצוה בסתם, אבל כאן הרי הם כמתכוונים בפירוש שלא לצאת ידי חובה, ולכן המנהג בזה יסודתו בהררי קודש. וכן הסכימו שאר הפוסקים. וכן עיקר למעשה. [ילקו”י שם עמוד כב].
טו. ברכות השחר אין צריך לאומרם בעמידה, אלא רשאי לברך כל ברכות השחר בין עומד בין יושב. [ילקו”י שם עמוד כב].
טז. יש לברך ברכת “הנותן ליעף כח” עם ברכות השחר. ואף על פי שלא נזכרה ברכה זו בתלמוד, וכתב מרן בשלחן ערוך שמטעם זה לא יברכו ברכה זו בשם ומלכות, וכן נהגו הפרי חדש והגאון רבי אליהו מוילנא, מכל מקום הואיל והגאונים הראשונים הביאוה, ואפשר שכך היתה נוסחתם בגמרא, ועוד, שפשט המנהג בכל תפוצות ישראל לאומרה בשם ומלכות, ומה גם שרבותינו המקובלים סמכו ידיהם על אמירתה, לפיכך יש לאומרה בשם ומלכות. [ילקו”י, ספר על הל’ פסוקי דזמרה, מהדורת תשס”ד עמ’ כד].
יז. נשים חייבות לברך כל ברכות השחר, כמו שמבואר בתשובות הגאונים, מפני שאינן בכלל מצות עשה שהזמן גרמא, חוץ מברכת “שלא עשני אשה”, שבמקומה תאמרנה “ברוך שעשני כרצונו” בלי הזכרת שם ומלכות. והמורות והמדריכות של בתי הספר לבנות חייבות להזהיר את תלמידותיהן לבל תברכנה ברכת שעשני כרצונו עם הזכרת השם, שזוהי ברכה לבטלה. אולם הברכות “שלא עשני גוי”, ו”שלא עשני עבד”, תאמרנה גם הנשים בשם ומלכות, בנוסח: “שלא
עשני גויה”, “שלא עשני שפחה”. וכן המנהג. [ילקו”י, ספר על הל’ פסוקי דזמרה, מהדורת תשס”ד עמוד כו].
יח. סומא שרצה לברך ברכת “פוקח עורים” בברכות השחר, אין מוחים בידו, שיש לו על מה ברכת “הנותן לשכוי בינה”, לכל הדעות סומא מברך ברכה זו. [ילקוט יוסף על הלכות ברכות השחר ופסוקי דזמרה, מהדורת תשס”ד עמוד כז].
יט. חרש, יש אומרים שלא יברך “הנותן לשכוי בינה”, שברכה זו נתקנה על שמיעת קול התרנגול, והרי הוא חרש שאינו שומע. ויש חולקים וסוברים שכיון שהברכה היא על מנהגו של עולם, רשאי אף החרש לברך. וכן עיקר, שגם החרש רשאי לברך ברכה זו. [ילקוט יוסף, ספר על הלכות ברכות השחר וברכות התורה ופסוקי דזמרה, מהדורת תשס”ד, עמוד ל].
כ. צריך לברך בכל יום שלש ברכות, שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, ושלא עשני אשה. [שם עמ’ לא].
כא. גר צדק אינו מברך “שלא עשני גוי”. ואם ירצה יברך בלא שם ומלכות. [ילקו”י שם עמוד לא].
כב. מי ששכח לברך ברכות השחר, ונזכר באמצע פסוקי דזמרה, אף על פי שמעיקר הדין מותר להפסיק לברכם באמצע פסוקי דזמרה, בין מזמור למזמור, מכל מקום לכתחלה לא יפסיק באמצע פסוקי דזמרה, ואפילו בין מזמור למזמור, כדי לברך ברכות השחר, כיון שיכול לומר אותן אחר תפלת שמונה עשרה. וברכת “אלהי נשמה”, שחותמת “המחזיר נשמות לפגרים מתים”, יאמרנה בין ישתבח ליוצר, ששם מותר להפסיק לדבר מצוה. [שאם יניחנה לאחר תפלת שמונה עשרה יפסיד ברכה זו, שהרי יוצא ידי חובתו בברכת “מחיה המתים” שבתפלת שמונה עשרה]. ושאר הברכות יאמר אותן אחר תפלת שמונה עשרה. [ולענין ברכות התורה, אם שכח לברך ברכות התורה ונזכר בפסוקי דזמרה, ראה להלן בדיני ברכות התורה סימן מז סעיף יג]. [ילקו”י, ספר על פסוד”ז, מהדורת תשס”ד עמ’ לג].
כג. מי ששכח לברך ברכת “אלהי נשמה”, ונזכר באמצע יוצר, רשאי לאומרה בבין הפרקים של ברכות קריאת שמע, וכן בבין הפרקים של קריאת שמע, שנחשבת למצוה עוברת, שאם לא יברכנה עכשיו לא יוכל לאומרה אחר תפלת שמונה עשרה, וכנ”ל. [ילקו”י, ספר על פסוד”ז, מהדורת תשס”ד עמוד לד].
כד. מי ששכח לברך ברכות השחר, ונזכר לאחר תפלת שחרית, לא יברך ברכת “אלהי נשמה” שחתימתה “המחזיר נשמות לפגרים מתים”, שהרי כבר יצא ידי חובה בברכת “מחיה המתים”. ואף על פי שיש חולקים בזה, מכל מקום “ספק ברכות להקל”. אבל כל יתר ברכות השחר, לרבות ברכת “מתיר אסורים”, [אף על פי שהיא כלולה באמצע ברכת “אתה גבור” שבתפלה], יש לאומרן אחר התפלה בשם ומלכות, ושלא כמי שחולק בזה. [וכן לא יברך ברכות התורה, שכבר נפטר באהבת עולם]. [ילקו”י, ספר על הל’ פסוקי דזמרה, מהדורת תשס”ד עמוד לה].
כה. מי שנאנס ולא בירך ברכות השחר בבוקר, יכול לברך את כולן במשך כל היום. ויש אומרים שיכול לברך אותן גם אחר צאת הכוכבים עד שעה שילך לישון. ויש אומרים שאינו יכול לברך ברכות השחר אחר צאת הכוכבים. והמברך יש לו על מה לסמוך. וראה בהערה. [ילקו”י שם עמוד לו].
כו. מי שלא בירך ברכת “אשר יצר” בבוקר, ונזכר אחר תפלת שחרית, רשאי לברך ברכת אשר יצר בתוך שעה וחומש משעה שנתחייב בברכה זו. אבל אם מרגיש שהוא צריך עוד פעם לנקביו, לא יברך אלא לאחר מכן. [ילקוט יוסף, ספר על הל’ פסוקי דזמרה, מהדורת תשס”ד עמוד לח].
כז. אונן שעדיין לא נקבר מתו, אינו מברך ברכות השחר, ולאחר קבורה רשאי לברך ברכות השחר במשך כל היום, לרבות ברכות התורה. [ילקו”י, ספר על הל’ פסוקי דזמרה, מהדורת תשס”ד עמוד לח].
