א. אין ראוי לשנות מנוסחאות התפלה בעניני ניקוד, כמו ושבע את העולם כולו מטובךְ, עשה למען שמךְ וכו’, נקדישךְ ונעריצךְ, שיש לומר הכ”ף סופית בשו”א, ולא בקמ”ץ, ויש המשנים ואומרים הכ”ף סופית בניקוד קמ”ץ, ובלשון זכר, וכך נהגו כמה קהלות בתוניס. אך במקומותינו אין המנהג כן, ואין לשנות מהמנהג, אחר שאין לדקדק כל כך בכללי הניקוד בתפלה במקום מנהג. [ומטעם זה אין לשנות מהנהוג לומר בורא פרי הגפֶן, אלא יש להמשיך לחתום בורא פרי הגֶפֶן, כלשון הפסוק]. וכל מה שהובא בסידור “חזון עובדיה”, אינם שינויים שנעשו בנוסח התפלה, אלא כך היה הנוסח אצל הספרדים, ובסידורים קודמים, קודם שפשטו סידורי תפלת ישרים וכדומה, ובפרט שהם על פי נוסח הקדמונים, ולא על פי כללי הדקדוק בלבד. [שארית יוסף חלק ב’ עמוד תכה. ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה א’, עמוד תעו].
ב. ספרדי שעבר והתפלל בנוסח אשכנז, או נוסח ספרד [חסידי], וכן להיפך, בדיעבד יצא ידי חובה, ואין זה בכלל כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות שלא יצא ידי חובה. [שארית יוסף חלק ג עמוד רמה. ילקוט יוסף, מהדורת תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה ב עמוד תפו].
ג. בנוסח “מודה אני” יש נוהגים לומר: מודה אני לפניך מלך חי וקיים אדיר ונאור וכו’. אך מנהגינו לומר כפי הנוסח הרגיל המובא בכל הסידורים. ויפסיק מעט בין תיבת בחמלה לאמונתך. והאשה אומרת מודה אני, בקמ”ץ. [ילקו”י, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה ג’, עמ’ תפג. ילקו”י השכמת הבוקר סי’ א’].
ד. נוסח ברכת אשר יצר הוא: “אשר יצר את האדם החכמה, וברא בו נקבים נקבים, חלולים חלולים, גלוי וידוע לפני כסא שאם יסתם אד מהם או אם יפתח אחד מהם, אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת, ברוך אתה ה’ רופא כל בשר ומפליא לעשות”. והמנהג לומר “חלולים חלולים”. ויש שנהגו לומר חללים חללים, אך אין לשנות מן המנהג. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה ד, עמוד תפד].
ה. בברכת אשר יצר יש הנוהגים לומר “אֵי אפשר” א’ בצירי, [או סגו”ל], ויש הנוהגים לומר אִי אפשר, הא’ בניקוד חיריק, ואין הכרע בדבר, ומי שאומר בניקוד חיריק יש לו על מה לסמוך, וכן מי שאומר בניקוד צירי יש לו על מה לסמוך. [ומרן אאמו”ר נוהג לומר אי אפשר בצירי]. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הע’ ה, עמ’ תפו, ילקו”י על השכמת הבוקר תשס”ד סי’ ז’ עמ’ תקג].
ו. מנהגינו לומר “אפילו שעה אֶחת”. והטעם לזה, שהרי יש איברים שאם נפתחים או נסתמים, אי אפשר להתקיים שעה אחת. ואין לשנות מן המנהג. ויש שנוהגים לומר אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך וכו’. אך מנהגינו לומר אי אפשר להתקיים לפניך וכו’. [ילקוט יוסף תפלה כרך ב’ עמוד תפז. ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר סימן ו’ הערה ז’, עמוד תקד].
ז. מנהגינו לומר רופא כל בשר ומפליא לעשות, וכן הגירסא בגמרא ובהרי”ף והרמב”ם. ויש גורסים “רופא חולי כל בשר”, אך אין לשנות מן המנהג. [ילקו”י, תשס”ד, תפלה ב, קונטרס הנוסחאות הע’ ז עמ’ תפח].
ח. בברכת אלהי נשמה יש להפסיק מעט בין אלה-י לנשמה, שלא יישמע שהנשמה היא אלוהיו. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה ח עמוד תפח].
ט. צריך לומר אלהי “נשמה”, ולא “הנשמה”. ואין לומר טהורה היא, רק טהורה, אתה בראתה וכו’. וכן המנהג. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה ט עמוד תפח].
י. בנוסח ברכת הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום וכו’, יש גורסים להבין. אבל מנהגינו לומר להבחין, ואין לשנות. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה י].
יא. בנוסח ברכת הנותן לשכוי, יש גורסים אשר נתן לשכוי בינה, אך בכל הסידורים נדפס הנותן לשכוי בינה, וכל העולם שגור בפיהם הנותן לשכוי בינה, ואין להקפיד על נוסח הברכה בזה. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה יא עמוד תפט].
יב. מנהגינו לומר בברכת המכין מצעדי “גבֶר” הגימ”ל בקמ”ץ. [ילקוט יוסף, תפלה כרך ב’ עמוד תצ].
יג. בברכת המכין מצעדי וכו’ יש נוהגים לברך בנוסח “אשר הכין מצעדי גבֶר”. אולם אין לנו לשנות מהמנהג, אלא יש להמשיך לברך “המכין” מצעדי גבר. [ילקוט יוסף, תפלה ב’, תשס”ד, עמ’ תצ].
יד. צריך לברך בכל יום שלש ברכות, שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, ושלא עשני אשה. [כף החיים]. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה יד, עמוד תצא].
טו. מברכים שלא עשני “עבֶד” העי”ן בקמ”ץ, ואין לשנות מן המנהג ולומר “שלא עשני עבד” בסגו”ל. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה טו עמוד תצב].
טז. האשה אינה מברכת שלא עשני אשה, אלא אומרת בלא שם ומלכות ברוך שעשני כרצונו. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה טז].
יז. גר צדק אינו מברך “שלא עשני גוי”, ואם ירצה יברך בלא שם ומלכות. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה יז עמוד תצד].
יח. בברכת שעשה לי כל “צרכִּי” יש לומר הכ”ף בחיריק, וכ”ף דגושה. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה יח עמוד תצה].
יט. בברכת המעביר חבלי שינה מנהגינו לומר בלשון יחיד, “מעיני ותנומה מעפעפי וכו'”. ומכל מקום מי שהורגל לומר ברכה זו בלשון רבים, המעביר חבלי שינה מעינינו ותנומה מעפעפינו, יש לו על מה שיסמוך. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה יט, עמוד תצה].
כ. בנוסח ברכות התורה יש להוסיף אחר וצאצאי צאצאינו: וצאצאי עמך בית ישראל. וצריך לומר ובפיפיות וכו’. [ולא ובפיות]. ומנהגינו לברך אשר קדשנו במצותיו וצונו “על דברי תורה”. [ואין אנו מברכים לעסוק בדברי תורה]. ואומרים “והערב נא” עם וא”ו. [שארית יוסף חלק ג עמוד רמה. ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה כ, עמוד תצח].
כא. צריך להזהר האדם בפתיחת אליהו ז”ל לומר כך: מלגאו איהו אות יו”ד ואות ה”א, ואות וא”ו, ואות ה”א, דאיהו אורח אצילות וכו’, דמאחר שמוסיף תיבת אות לפני כל אות, אין זה בכלל הוגה את השם. וכן גם יש להזהר לומר כך באומרו אחר זה קם רבי שמעון וכו’ ודא איהו אות יו”ד ואות ה”א ואות וא”ו, אבל אות ה”א איהי שכינתא דלא מחושבן ט”ל, אלא אות יו”ד ואות ה”א, ואות וא”ו דסליקו אתוון לחושבן ט”ל. [שארית יוסף חלק ג’ עמוד רמה. ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה כא, עמוד תק].
כב. בנוסח לשם יחוד קודם לבישת הטלית, או קודם הנחת התפילין, או שאר מצוות, יש לומר: ליחדא שם יו”ד ק”י בוא”ו ק”י. או “יו”ד אי הא בוא”ו אי הא”. וטוב להוסיף בלשם יחוד שאומרו קודם שמתעטף בציצית: שמכוין שנצטוינו במצוה זו כדי לזכור את כל המצוות לעשותם. [שארית יוסף חלק ג עמוד רמה. ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה כב, עמוד תק].
כג. בקרבנות יש לומר: “כי כל מעשינו תוהו וימי חיינו הבל לפניך וכו'”. והיינו מעשים שלנו שהם חולין, מה שאין כן מעשה של תורה ומצוות. ולכן אין לשנות מהנוסחא שלנו אשר יסודתה בהררי קודש. [שארית יוסף חלק ג עמוד רמה. ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה כג, עמוד תקא].
כד. בקרבנות צריך לומר: שמאהבתך שאהבת אותו וכו’, קראת שמו ישראל וישורון. ויש האומרים “קראת אותו”, והנוסח הנכון לומר קראת שמו. [ילקו”י, תשס”ד, תפלה ב, קונטרס הנוסחאות הערה כד עמו’ תקא].
כה. בקרבנות צריך לומר: “אשרינו שאנחנו משכימים ומעריבים וכו'”. ואין צריך לשנות ולומר כשאנחנו וכו’. שיכול לומר כן על סמך הזריזים שמשכימים ומעריבים, ועוד שבלשון בני אדם אין הכוונה השכמה ממש, אלא שמקדימים להתפלל וללמוד. [שארית יוסף חלק ג עמוד רמז. ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה כה עמוד תקב].
כו. בפטום הקטורת יש שאומרים “ומחזירן למכתשת” ויש שאומרים: מחזירן (בלי וא”ו). והנכון לומר לַמכתשת (הלמ”ד בפת”ח). [שאר”י חלק ג עמוד רמח. ילקו”י, תשס”ד, תפלה כרך ב, הערה כו עמוד תקג].
כז. בפטום הקטורת יש לומר קושט שנים עשר, בשי”ן שמאלית. [שלא יתחלף מלשון קושט דברי אמת]. ויש הנוהגים לאומרו בשי”ן ימנית, ויש להם סמך. ויש לומר קושט, בלא ה”א. [שרק בד’ סממנים הראשונים המפורשים בכתוב מזכירים ה”א הידיעה]. [שארית יוסף חלק ג עמוד רמז. ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה כז עמוד תקג].
כח. בקרבנות יש לומר “אביי הוה מסדר סדר המערכה”. ויש המשמיטים תיבת “הוה” כדי שלא תצטרף תיבה זו עם היו”ד שבסוף תיבת אביי, ויהיה כהוגה שם ה’ באותיותיו. ויש שכתבו שצריך להפסיק בין אביי לתיבה הוה. [שארית יוסף ח”ג עמוד רמח. ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה כח עמוד תקז].
כט. באנא בכח צריך להפסיק באופן כזה: קבל רנת עמך, שגבנו, טהרנו נורא. [והיינו, שיש להפסיק אחר תיבת עמך, ולא אחר תיבת רנת, וכן אחר תיבת שגבנו, ולא אחר תיבת טהרנו]. [שארית יוסף חלק ג עמוד רמח. ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה כט עמוד תקח].
ל. כשאומר ברוך שם כבוד וכו’, יש להפסיק אחר תיבת ברוך, ואחר כך יאמר שם כבוד מלכותו, ויפסיק, ויסיים לעולם ועד. [שאר”י ח”ג עמ’ רמט. ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה ב, קונטרס הנוסחאות הערה ל עמ’ תקט].
לא. יש אומרים שמותר לומר פסוק “ברוך שם” שאחר אנא בכח בקול רם, שלא הצריכו לאומרו בלחש אלא אחר פסוק שמע ישראל. ויש חולקים, ולכן טוב להזהר לאומרו בלחש גם אחר אנא בכח. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה לא עמוד תקט].
לב. בברייתא דרבי ישמעאל יש לומר “וכַן” שני כתובים המכחישים זה את זה. הכ”ף בפתח ולא בצירי. [שארית יוסף חלק ג עמוד רמט. ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה לב, עמוד תקי].
לג. יש לומר בקדיש: בעלמא די ברא כִּרעותיה, הכ”ף של כרעותיה דגושה. ומיהו הנוהגים לומר כרעותיה בכ”ף רפויה, יש להם על מה שיסמוכו. [ילקו”י, תשס”ד, תפלה ב, קונטרס הנוסחאות הע’ לג עמ’ תקי].
לד. ובאמירת יהא שמיה רבא יש לומר “מְברַך”, קמ”ץ תחת הבי”ת ופת”ח מתחת לרי”ש. ולא מבורך בחולם. ואומר תשבחתא התי”ו הראשונה בחיריק ולא בשורוק. [ילקו”י שם תפלה ב, עמוד תקיא].
לה. יש לומר בקדיש “לעלם ולעלמי עלמיא” עם ו’, וכן על הצבור לענות בתוספת ו’. וכן אנו אומרים בשירת הים, ובקדושת “ובא לציון”. [ילקו”י, תשס”ד, תפלה ב, קונטרס הנוסחאות הע’ לה עמוד תקיא].
לו. תיבת שמיה בקדיש [ביהא שמיה רבא] היא חסרת אות י’. ויש שגורסים שמיה ביו”ד. ויש גורסים ועלמי בלי למ”ד, כדי להשוות המנין לכ”ח אותיות. אבל הגירסא הנכונה היא “שמה” בלא יו”ד, ולעלמי בלמ”ד. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה לו].
לז. יש לומר בקדיש “לעילא מן כל ברכתא”, ולא מכל ברכתא. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה לז, עמוד תקיד].
לח. בנוסח ברכת ברוך שאמר מנהגינו לומר “המהולל בפה עמו” ולא בפי עמו. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה לח, עמוד תקיד].
לט. בנוסח ברכת ברוך שאמר צריך לומר “בשבחות ובזמירות”, ולא בשבחיו ובזמריו. ומנהגינו לומר יחיד חַי העולמים, בניקוד פת”ח. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הע’ לט עמ’ תקטו].
מ. יש אומרים שצריך להפסיק בפסוק צללו כעופרת “במים אדירים”. בין תיבת במים לתיבת אדירים, שיש טרחא בתיבת במים, ומשום שתיבת אדירים לא קאי על במים אלא על המצריים. ואמנם גם האומר בלי הפסק בינתים, לא משתבש, ואין צריך להקפיד בזה כל כך. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה מ, עמוד תקטו].
מא. בפסוק “כי גאה גאה” יש להדגיש את אות גימ”ל של כי גאה גאה, וכן “עם זו גאלת “. [ילקוט יוסף, מהדורת תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה מא].
מב. בברכת יוצר מנהגינו לומר: “ובטובו מחדש בכל יום וכו'”. ויש שגרסו וטובו מחדש וכו’, אך העיקר כפי מנהגינו. [ילקוט יוסף, מהדורת תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה מב, עמוד תקטז].
מג. יש אומרים שצריך לומר בנוסח ברכת יוצר “מתנשאים לעומתם, משבחים ואומרים, וכו'”. אך אין המנהג כן, אלא אומרים “מתנשאים לעומת השרפים, לעומתם משבחים ואומרים”, והנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה ב, קונטרס הנוסחאות הערה מג עמוד תקיז].
מד. צריך לומר בברכת יוצר “רצון קוניהם”, ולא לומר רצון קונם. וכן בברכת הלבנה אומרים: ששים ושמחים לעשות רצון קוניהם. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה מד עמוד תקיז].
מה. בנוסח ברכות קריאת שמע יש לומר: בשפה ברורה ובנעימה, קדושה כולם כאחד וכו’. ויש להפסיק בין תיבת ובנעימה, לתיבת קדושה. ובתיבת קדושה תהיה הדל”ת בניקוד שורוק. ויש נוהגים לומר, ובנעימה קדושה, [הדל”ת בחולם] כולם וכו’. ודעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. [ילקוט יוסף, מהדורת תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה מה, עמוד תקיח].
מו. יש לומר לאל ברוך נעימות יתנו, בניקוד קמ”ץ תחת תיבת הלמ”ד של תיבת לאל, ולא בניקוד שוא. ובתיבת למלך אל חי יאמר הלמ”ד בפתח. ומה שכתבו תלמידי רבינו האר”י לאומרו בקמץ, הוא לפי מבטא הספרדים, ההבדל בין קמץ לפתח אינו ניכר כל כך. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה מו, עמוד תקיט].
מז. מנהגינו לומר “אהבת עולם”. ומנהג האשכנזים לומר אהבה רבה. וכל זה בשחרית, אבל בתפלת ערבית הכל אומרים אהבת עולם. ומכל מקום אם טעו ואמרו אהבת עולם או אהבה רבה, יצאו ידי חובה. [ילקוט יוסף, מהדורת תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה מז].
מח. בנוסח ברכת אהבת עולם נכון לומר “ולא נבוש ולא נכלם” עם וא”ו. ואומרים מארבע כנפות הארץ, בלי תיבת “כל”. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה מח עמוד תקכ].
מט. בברכת אהבת עולם, יש מתושבי ארץ ישראל שנוהגים לומר: והוליכנו מהרה קוממיות “בארצנו”, ולא “לארצנו”, שהרי הם נמצאים בארץ ישראל באופן קבוע. ומכל מקום נראה שלא לשנות את הנוסח הרגיל אצלינו, שכוונת האומרים והוליכנו מהרה קוממיות לארצנו הוא על כלל ישראל הנמצאים בחוץ לארץ, שיזכו גם הם ללכת קוממיות לארץ ישראל. והרי אנו תושבי ארץ ישראל אומרים במוסף של שבת וראש חודש, יהי רצון מלפניך ה’ אלהינו ואלהי אבותינו שתעלינו בשמחה “לארצנו”. וכן נוהגים תושבי ירושלים לומר במוסף של יום טוב: “והביאנו ה’ אלהינו לציון עירך ברנה ולירושלים עיר מקדשך בשמחת עולם”. והכוונה גם כן על כלל ישראל. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה מט, עמוד תקכ].
נ. מנהגינו לומר משיב הרוח ומוריד הגשם, הגימ”ל בסגול. ואין לשנות ולומר הגימ”ל בקמ”ץ. [ובנוסח תיקון הטל טוב להשמיט התיבות: “לך לשלום גשם ובא בשלום טל”. ובפיוט שקודם תיקון הטל מנהגינו לומר לשוני כוננת בכ’ף ולא בבי’ת]. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה נ, עמוד תקכא].
נא. בנוסח ברכת אתה חונן יש אומרים “לאדם דעת” הלמ”ד בקמ”ץ, ויש שאומרים הלמ”ד בשוא. וכן מנהגינו. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה נא, עמוד תקכג].
נב. בברכת אתה חונן הנוסח הנכון הוא: חכמה בינה ודעת. [ילקוט יוסף, מהדורת תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה נב, עמוד תקג].
נג. בברכת אתה חונן יש שכתבו לומר “חננו מאתך” בלי אות וא”ו. וחילקו בזה בין מוצאי שבת, לשאר ימי החול. אולם בנוסח הרמב”ם, ובמחזור ויטרי, ובסדר רב עמרם גאון, ובסידור רבי יהודה בן יקר, הנוסח הוא “וחננו מאתך וכו'”, עם וא”ו, בין בחול בין במוצאי שבת. וכן מנהגינו לומר “וחננו מאתך וכו'” בין בחול בין במוצאי שבת. [ילקו”י, תשס”ד, תפלה ב, קונטרס הנוסחאות הע’ נג עמוד תכג].
נד. מנהג הספרדים לומר בחורף “ברך עלינו” ובקיץ “ברכנו”. ואין ומנהגינו מיוסד על פי דברי האר”י ז”ל. ומנהג האשכנזים לומר תמיד “ברך עלינו” ובחורף אומרים “ותן טל ומטר לברכה”. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה נד, עמוד תכד].
נה. יש להזהר בברכת המינים שלא להוסיף על ארבע לשונות אלו ומלכות הרשעה מהרה “תעקר ותשבר ותכלם ותכניעם”. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה נה, עמוד תקכה].
נו. הנוסח המדוייק והנכון בתפלה בחתימת ברכת המינים, “שובר אויבים ומכניע זדים”. וכן היה המנהג פשוט לומר “ומכניע זדים”, ואין לשנות. [שארית יוסף חלק ג עמוד רנ. ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה נו, עמוד תקכו].
נז. בברכת “על הצדיקים ועל החסידים” שבתפלה, צריך לומר: “ועל זקניהם” ועל פליטת בית סופריהם, לפי נוסח הספרדים ועדות המזרח. ולפי נוסח אשכנז צריך לומר: “ועל זקני עמך בית ישראל”. ושלא כאלה שנוהגים להשמיט לגמרי “ועל זקניהם”, ופני זקנים לא נהדרו, וזה הוא בניגוד גמור למה שמבואר בתלמוד ובפוסקים, שצריך לכלול זקנים בברכת על הצדיקים,
וכן מנהגינו, וכן עיקר. [שארית יוסף חלק ג עמוד רנא. ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה נז].
נח. בברכת את צמח נכון להוסיף: “קוינו וצפינו”. ומכל מקום אין להקפיד בזה כל כך, ואפשר לומר קוינו וכו’. [כה”ח פלאג’י. שאר”י ח”ג עמוד רנא. ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה נח].
נט. בברכת שמע קולינו נכון להוסיף: חוס ורחם עלינו. ואין להתחיל באב הרחמן וכו’. ומכל מקום אין להקפיד בזה כל כך. [רמב”ם. שעה”כ. אדמת יהודה. שארית יוסף חלק ג עמוד רנב. ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה נט, עמוד תקלה].
ס. בנוסח “יעלה ויבא” שאומרים בראש חודש נכון יותר לומר ביום ראש “החדש” הזה. [ולא ראש חדש הזה]. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה ס, עמוד תקלה].
סא. בנוסח יעלה ויבא יש האומרים באופן כזה: יעלה ויבא, יגיע יראה וירצה, ישמע ויפקד ויזכר וכו'”. וכן הנוסח בסידורים ישנים. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה סא, עמוד תקלו].
סב. הנוסח הנכון לומר ביעלה ויבוא כמנהגינו “לחן ולחסד ולרחמים, לחיים טובים ולשלום”. ומנהגינו לקרוא את הלל בראשי חדשים בלא ברכה, וכן בחול המועד פסח. אבל בימי חג הסוכות, חג השבועות, יום טוב ראשון של פסח, ושמונת ימי חנוכה, מברכים בלשון “לגמור את הלל”. ואם טעה ובירך לקרוא את ההלל כמנהג האשכנזים, יתקן מיד תוך כדי דיבור ויאמר לגמור את ההלל, ואם עבר זמן תוך כדי דיבור, יצא, ואין לחזור לברך. [ילקוט יוסף, שם, הערה סב, עמוד תקלו].
סג. יש נוסחאות בתפלת מוסף שבראש חודש, לומר “את מוספי” גם כשראש חודש חל בחול. אך המנהג פשוט כשחל ראש חודש ביום חול אומרים במוסף: את מוסף וכו’, וכשחל בשבת אומרים “את מוספי” כדי להבדיל בין קדושה לקדושה. [ילקוט יוסף, שם, הערה סג, עמוד תקלז].
סד. במוסף של ראש חודש יש אומרים שצריך לומר מעין החתימה סמוך לחתימה, ולכן צריך להוסיף כי בעמך ישראל וכו’, וחוקי ראשי חדשים וכו’. ויש חולקים. ואין לשנות בדבר זה מן המנהג. ואומרים: “ושירי דוד עבדך נשמע בעירך אמורים לפני מזבחך”. [ילקוט יוסף, מהדורת תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה סד, עמוד תקלח].
סה. יש אומרים שאין לומר במוסף של ראש חודש “את מוסף יום ראש חודש “הזה”, אך מנהגינו כן לומר תיבת “הזה”, ואין לשנות מן המנהג. וכן מנהגינו לומר ראש “החודש” הזה. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה סה, עמוד תקלח].
סו. במוסף של ראש חודש בשנה מעוברת מוסיפים: “ולכפרת פשע”. ואם שכח להוסיף זאת אינו חוזר. ויש לומר תוספת זו עד ר”ח אדר ב’, ועד בכלל. אבל מראש חודש ניסן ואילך אין צריך להוסיף תיבות אלה. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה סו].
סז. בברכת מודים יש לומר: “ומגן ישענו אתה הוא, לדור ודור נודה לך וכו'”, שתיבות לדור ודור נמשכות לתיבת נודה וכו’. ויש להדגיש אות הלמ”ד של לך, ככתוב בתהלים. [שארית יוסף חלק ג עמוד רנב. ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה סז, עמוד תקלט].
סח. בנוסח על הנסים בחנוכה ובפורים יש לומר “ועל הנסים” עם וא”ו, כי הוא המשך למה שאומר מקודם, מודים אנחנו לך וכו’ ועל נסיך שבכל יום עמנו וכו’, ובהמשך לזה אומר ועל הנסים וכו’. [שארית יוסף חלק ג עמוד רנב. ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה סח עמוד תקלט].
סט. בנוסח על הנסים בחנוכה צריך לומר בימי מתתיה בן יוחנן כהן גדול חשמונאי, הנו”ן בפתח, והאל”ף נחה, ואינה נרגשת כלל. ומכל מקום האומר חשמונאי, באלף בחיריק, אין מזניחין אותו. [שארית יוסף חלק ג עמוד רנג. ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה סט, עמוד תקמא].
ע. בנוסח על הנסים בחנוכה צריך לומר: כשעמדה מלכות יון הרשעה. ואין לומר כשעמדה עליהם, כיון שאומר אחר כך על עמך ישראל. ויש לומר הרשעה הרי”ש בשוא והשי”ן בקמץ. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה ע, עמוד תקמג].
עא. בנוסח על הנסים בחנוכה יש לומר לשכחם “תורתך”, ולא מתורתך. [ילקו”י, הערה עא עמוד תקמג].
עב. בימי החנוכה יש לומר המזמור של יום, ואחר כך מזמור שיר חנוכת הבית לדוד, שתדיר ואינו תדיר – תדיר קודם]. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה עב].
עג. בנוסח על הנסים בפורים יש לסיים “ועשית עמהם נסים ונפלאות” ולא נס ופלא. שאחר שהתחלנו ב”על הנסים” לשון רבים, אין למעט לומר נס ופלא. [שארית יוסף חלק ג עמוד רנג. ילקוט יוסף, מהדורת תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה עג, עמוד תקמד].
עד. כשאין כהנים ואומר השליח צבור אלוקינו ואלוקי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת וכו’, צריך לומר בברכה, אות בי”ת הראשונה בניקוד פת”ח. והשניה דגושה. ויש אומרים המשולשת בתורה, שהם שלשה פסוקים בתורה, ויש אומרים בברכה המשולשת, ואחר כך בתורה הכתובה וכו’. ויותר נכון לומר המשולשת בתורה. [שארית יוסף ח”ג עמוד רנד. ילקו”י שם, הערה עד, עמוד תקמד].
עה. כשאין כהנים ואומר השליח צבור אלוקינו ואלוקי אבותינו וכו’, צריך החזן לסיים בסוף: ושמו את שמי וכו’, והאשכנזים נוהגים שלא לאומרו. ואין העם עונים אמן אחר ברכת כהנים של השליח צבור, אלא כן יהי רצון. [שארית יוסף חלק ג עמוד רנד. ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה ב, קונטרס הנוסחאות הערה עה].
עו. בנוסח שים שלום צריך לומר: חן וחסד “צדקה ורחמים” [והיינו דצריך לומר צדקה גם בתחלת הברכה]. וכך היה הנוסח בסידורים ישנים. [שארית יוסף ח”ג עמ’ רנה. ילקו”י שם, תשס”ד, הערה עו, עמו’ תקמה].
עז. צריך לומר “כולנו כאחד” ולא יאמר כולנו כאחת, שהרי הכוונה היא לאברהם אבינו ע”ה דכתיב בו כי אחד קראתיו. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה עז עמוד תקמה].
עח. בנוסח שים שלום יש לומר, כי באור פניך, משום דכתיב באור פני מלך חיים, וכתיב, באור פניך יהלכון, ואין אומרים ממאור פניך. והנוסח הוא “וטוב בעיניך לברכנו” ואין לומר “וטוב יהיה בעיניך”. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה עח, עמוד תקמה].
עט. בנוסח אל ארך אפים וכו’, צריך לומר: “גדולת רחמיך וחסדך תזכור היום לזרע ידידך כמו שהודעת לענו מקדם וכו'”. [שארית יוסף חלק ג עמוד רנה. ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה ב, שם הערה עט עמוד תקמו].
פ. המנהג אצל הספרדים בארץ ישראל לומר מה נאמר לפניך יושב מרום קודם י”ג מדות. ואין לנו לשנות ממנהגינו. ומנהגינו לאומרו רק בשני וחמישי, ולא בכל יום. [שארית יוסף חלק ג עמוד רנה. ילקוט יוסף, מהדורת תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה פ, עמוד תקמו].
פא. מנהגינו לומר בברכות התורה, בברכה שאחר הקריאה בתורה, אשר נתן לנו תורתו תורת אמת, וחיי עולם וכו’. ומנהג אחינו האשכנזים לומר, אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם וכו’. ואין לשנות מן המנהג. ובנוסח ברכת ההפטרה בשבת חוה”מ, מנהגינו שלא להזכיר בחתימה פסח או סוכות, אלא חותמים מקדש השבת אמן, בלבד. [ילקו”י, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה פא, עמו’ תקמו].
פב. הנוסח הנכון בקדיש תתקבל הוא: “תתקבל צלותנא ובעותנא עם צלותהון ובעותיהון דכל בית ישראל וכו'”, כדי לכלול עצמנו עם כלל ישראל. ויש מבני תימן הנוהגים לומר תתקבל צלותכון ובעותכון עם צלותיהון ובעותיהון דכל ישראל. אך מנהגינו כנזכר. [ילקו”י, תשס”ד, שם הע’ פב עמ’ תקמז].
פג. יש לומר בקדיש תתקבל “קדם אבונא דבשמיא ואמרו אמן”, ולדלג תיבת וארעא. שהרי בתואר אבונא לא שייך להזכיר בו על הארץ, אלא אבינו שבשמים. וכן גירסת הרמב”ם, והרשב”א, ועוד. וכן מנהגינו. [ובדברים כגון אלו ראוי לשנות בנוסח התפלה. ובפרט שבשנים קודמות כך היו הכל נוהגים לומר, ובאחרונה שינו שלא כהוגן להוסיף תיבת וארעא]. ומכל מקום אם השליח צבור מסכים לשנות ממנהגו לומר אבונא דבשמיא וארעא, אין לעשות בשביל זה מחלוקת, ורק צריך להסביר בלשון רכה שעדיף לשנות הנוסח ולדלג תיבת וארעא. אך בקדיש “על ישראל” יש לומר מארי שמיא וארעא. [ילקוט יוסף, מהדורת תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה פג].
פד. בעשרת ימי תשובה יש לסיים בקדיש תתקבל שאחר החזרה “עושה השלום”. אבל בקדיש תתקבל שבתפלת ערבית אין צריך לומר השלום. וכן בשאר הקדישים. ובקדיש תתקבל שאחר ברכת מעין שבע בשבת שובה, האומר עושה השלום, יש לו על מה שיסמוך. ומי ששכח לומר השלום אין בכך כלום, [כי גם תיבת עושה גימטריה ספריא”ל], ורחמנא ליבא בעי. [ילקוט יוסף, מהדורת תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה פד, עמוד תקמט].
פה. יש נוהגים לומר בקדיש “על ישראל” יהא לנא ולכון ולהון וכו’, ויש שאומרים יהא לנא ולהון ולכון, ודעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, שם, הערה פה, עמוד תקנא].
פו. בעלינו לשבח יש לומר: “שלא שם חלקינו כהם וגורלנו ככל המונם”. ומלת שלא חוזרת גם על הסיפא, וכאילו אמר ולא גורלנו ככל המונם. ולא נהגנו לשנות ולומר ולא גורלינו ככל המונם. [שארית יוסף חלק ג עמוד רנה. ילקוט יוסף, מהדורת תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה פו, עמוד תקנב].
פז. בתפלת ערבית יש לומר: “ואהבתך לא תסור ממנו לעולמים”, ואין להוסיף וחמלתך, שאם כן היה צריך לסיים לא יסורו ממנו לעולמים. [שאר”י ח”ג עמוד רנו. ילקו”י, תשס”ד, תפלה ב, הערה פז עמוד תקנג].
פח. בברכת אהבת עולם שבערבית חותמים: “בא”י אוהב את עמו ישראל”. [ומלת “את” באה לרבות את הגרים]. אך בשאר סידורי האשכנזים הושמטה מלת “את”. [ילקוט יוסף, הערה פח עמוד תקנג].
פט. בתפלת ערבית יש נוהגים לומר בנוסח אמת ואמונה: “האל העושה לנו נסים ונקמה בפרעה” וכו’. ויש אומרים האל העושה לנו נקמה בפרעה, ודעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. [שארית יוסף חלק ג עמוד רנו. ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה פט, עמוד תקנג].
צ. בברכת השכיבנו המנהג לומר “כי אל שומרנו ומצילנו אתה מכל דבר רע ומפחד לילה”. [שארית יוסף חלק ג עמוד רנז. ילקוט יוסף, מהדורת תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה צ, עמוד תקנד].
צא. הנוסח הנכון בחתימת הברכה הוא: “ברוך אתה ה’ שומר את עמו ישראל לעד אמן”. [ילקוט יוסף, מהדורת תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה צא, עמוד תקנד].
צב. בברכת השכיבנו יש המוסיפים שומר את עמו ישראל מכל דבר רע לעד. ואין זה נכון להוסיף בתוך חתימת הברכה נוסח שלא הוזכר בראשונים. ומכל מקום אין לגעור במי שמוסיף מכל דבר רע. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה צב, עמוד תקנד].
צג. כבר פשט המנהג אצל הספרדים לענות אמן אחר ברכת עצמו של ברכת השכיבנו, שעונים אמן אחר ב’ ברכות הבאות ביחד. וכן המברך עצמו עונה אמן אחר ברכות ההפטרה. [שארית יוסף חלק ג עמוד רנח. ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה צג, עמוד תקנה].
צד. בברכת השכיבנו בליל שבת יש לומר: “ופרוס עלינו ועל ירושלים עירך סוכת שלום”, בלי תיבת רחמים. ואם טעה וחתם בשבת: “שומר את עמו ישראל לעד אמן”, או שחתם בימי החול “הפורס סוכת שלום וכו'”, ולא תיקן בתוך כדי דיבור, יצא. [שארית יוסף חלק ג עמוד רנח. ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה צד, עמוד תקנה].
צה. בנוסח “נשמת כל חי” שבתפלת שחרית של שבת יש לומר: “וה’ אלהים אמת לא ינום ולא יישן”. ותיבת “ער” נמחקת. [שארית יוסף חלק ג עמוד רס. ילקוט יוסף, מהדורת תשס”ד, שם, הערה צה, עמוד תקנז].
צו. בנוסח נשמת כל חי אומרים: “המשיח אלמים והמפענח נעלמים וכו'”. והיא הוספה מזמן הקדמונים לרמוז על הנס אשר פעל ועשה רבינו קלונימוס בעל הנס, שהחיה את המת, והקב”ה שם דבריו בפיו של הנער הנרצח, כדי לפענח נעלמים ולגלות המסתורין מי הוא הרוצח, להצלתם של ישראל. [שארית יוסף חלק ג עמו’ רס. ילקוט יוסף, מהדורת תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה צו עמ’ תקנח].
צז. בנוסח נשמת כל חי צריך לומר “הן הם יודו ויברכו וישבחו ויפארו את שמך מלכנו תמיד” ותיבת “וישוררו” נמחקת, כי תיבת וישוררו אינה מתאימה עם את שמך מלכנו תמיד. [שארית יוסף חלק ג עמוד רסא. ילקוט יוסף, מהדורת תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה צז, עמוד תקנח].
צח. בנוסח נשמת כל חי צריך לומר “וכל עין לך תְצַפֶּה” [התי”ו בשו’א והצד”י בפתח]. ודלא כהאומרים “תִצְפה” [אות ת’ בחיריק ואות צ’ בשוא]. [שארית יוסף חלק ג עמוד רסא. ילקוט יוסף, מהדורת תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה צח, עמוד תקנט].
צט. בנוסח תפלת שבת מנהגינו לומר “שרפים וחיות ואופני הקודש”. ויש אומרים שרפים ואופנים וחיות הקודש. ודעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. [שארית יוסף חלק ג עמוד רסא. ילקו”י, הערה צט עמוד תקס].
ק. במוסף של שבת המנהג פשוט לומר “תכנת שבת”, ולא למשה צוית. ובנוסח תכנת שבת יש אומרים שיש לומר “תיקנת שבת” באות ק’. ומכל מקום מנהגינו לומר “תכנת שבת” באות כ’, והוא נוסח יותר נכון. [שארית יוסף חלק ג עמוד רסב. ילקו”י, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה ק עמוד תקסא].
קא. בנוסח קודשת כתר במוסף של שבת ויום טוב, יש לומר עם עמך ישראל קבוצי מטה. ובמוסף של ראש חודש יש לומר “ועמך ישראל קבוצי מטה”. וכמו שנדפס בסידור חזון עובדיה. [ילקוט יוסף, מהדורת תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה קא, עמוד תקסב].
קב. יש נוהגים לומר בתפלת מוסף בשבת: “וגם האוהבים דבריה וכו'”, ויש שאומרים “וגם אוהבי דבריה גדולה בחרו”. ודעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד, דלשני הגירסאות יש סימוכין בדברי הקדמונים. [ילקוט יוסף, מהדורת תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה קב].
קג. בכמה סידורים יש הוספה בסוף הנוסח של תכנת שבת: “ותצונו להקריב בה קרבן מוסף שבת כראוי”. וכתב הרב בן איש חי שאין לאומרה. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, שם, הערה קג, עמוד תקסד].
קד. במנחה של שבת צריך לומר “ומי כעמך כישראל”, ולא כעמך ישראל. [שארית יוסף חלק ג עמוד רסג. ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה קד, עמוד תקסד].
קה. במנחה של שבת סמוך לחתימת ברכת אתה אחד יש לומר “וינוחו בו”. ומכל מקום האומר שבתות קדשך וינוחו בם, אין מזניחין אותו, ואין צריך להעיר לו. אבל השואל מה לעשות, יש להורות לו לומר גם במנחה וינוחו בו. [שרק בתפלת ערבית של ליל שבת יש לומר וינוחו בה, אך בתפלות היום יש לומר בכולן וינוחו בו]. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, תשס”ד, הערה קה, עמוד תקסה].
קו. בנוסח תפלת מוסף של ראש חודש יש לומר: זכרון לכולם יהיה. והאומרים זכרון לכולם יהיו, יש להם על מה שיסמוכו. [שארית יוסף חלק ג עמוד רסג. ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה ב, שם, הערה קו, עמוד תקסו].
קז. בנוסח ברכת הלבנה יש לומר: סימן טוב תהי לנו ולכל ישראל. [ילקוט יוסף, שם, הער’ קז עמוד תקסו].
קח. יש לומר בברכת הלבנה: ברוך יוצרֵך [בניקוד צירי], ברוך עושֵך, ברוך קונֵך, ברוך בוראֵך, בניקוד ציר”י. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה קח, עמוד תקסו].
קט. בברכת הלבנה נכון לומר: “אלמלא זכו בני ישראל”. ולא אלמלא לא זכו וכו’. [שארית יוסף חלק ג עמוד רסג. ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה קט, עמוד תקסז].
קי. בברכת הלבנה אומרים: ששים ושמחים לעשות רצון קוניהם וכו’. [ולא לעשות רצון קונם]. [ילקוט יוסף, מהדורת תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה קי, עמוד תקסז].
קיא. מי שאינו יודע בעל פה לומר נוסח ברכת הלבנה, אין לו לומר בקיצור “ברוך אתה ה’ אמ”ה מחדש חדשים” שיש כאן ספק לאו ואיסור של לא תשא. אך אם עבר ובירך בנוסח הברכה הקצרה, יצא ידי חובה בדיעבד, ואינו חוזר לברך ברכת הלבנה בנוסח הארוך. [ילקוט יוסף, מהדורת תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה קיא, עמוד תקסז].
