קכג. בנוסח ברכת הדלקת נרות חנוכה יש לומר: “להדליק נר חנוכה” ולא של חנוכה. וגם אם ממנה שליח להדליק בשבילו נר חנוכה, השליח יברך להדליק נר חנוכה, ולא צריך שישנה לומר על הדלקת נר חנוכה. [שארית יוסף חלק ג עמוד רסה. ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה קכג].
קכד. נוסח הברכה השניה של הדלקת נרות חנוכה: “שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה”. ולא כאותם האומרים ובזמן הזה. ומכל מקום האומרים עם ו’ אין מזניחין אותן. [שארית יוסף חלק ג עמוד רסה. ילקוט יוסף, מהדורת תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה קכד, עמוד תקפ].
קכה. בנוסח ברכה אחרונה של המגילה יש לומר “האל הרב את ריבנו”. וחותמים “בא”י הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע”. ויש מוסיפים “האל הנפרע וכו'”. והאומרים כן יש להם על מה לסמוך, ואין מזניחין אותם. אך לכתחלה אין לומר בחתימה “האל” הנפרע. [שארית יוסף חלק ג’ עמוד רסה. ילקוט יוסף, מהדורת תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה קכה, עמוד תקפ].
קכו. אין לשנות מנוסח נחם הנאמרת בכל התפלות של תשעה באב, כי מקום המקדש וסביבותיו נתונים ביד זרים, ומלאים גילולי עכו”ם, ובפרט שגם הרוחניות של ירושלים היא בעוונותינו הרבים בשפל המדרגה, בהרס חומת הצניעות, וחילולי שבת, ה’ יחזירם בתשובה, ולכן כל המשנה ידו על התחתונה. ויש לומר נוסח נחם בכל ג’ התפלות של תשעה באב, ולחתום מנחם ציון בבנין ירושלים. [ילקוט יוסף, מהדורת תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה קכו, עמוד תקפא].
קכז. בברכת המזון מנהגינו לומר “ועל הכל” [עם וא”ו]. ומכל מקום הנוהגים לומר על הכל בלי וא”ו, יש להם על מה שיסמוכו. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה קכז, עמוד תקפב].
קכח. בברכת המזון יש שאומרים “ומברכים אותךְ” וכו’, הכ”ף בניקוד שוא, ולא בניקוד קמ”ץ. ויש הגורסים ומברכים את שמך [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה קכח, עמוד תקפב].
קכט. בנוסח רצה והחליצנו שאומרים בברכת המזון בשבת, נכון לומר: כי יום גדול וקדוש וכו’ והגם שאכלנו וכו’. [ילקוט יוסף, מהדורת תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה קכט].
קל. בנוסח ברכת אשר נתן שבתות וכו’, [למי ששכח לומר רצה והחליצנו בב’ סעודות ראשונות של שבת, ונזכר אחר שחתם בונה ירושלים], צריך לומר: “אשר” נתן. ואם אמר שנתן, יצא. [ילקו”י תפלה ב’ עמו’ תקפג].
קלא. בנוסח ברכה רביעית שבברכת המזון נכון לומר “לעד האל אבינו וכו'”. [שם, תפלה ב’ עמ’ תקפד].
קלב. מנהגינו לומר בנוסח הרחמן שבברכת המזון “בהיתר ולא באיסור”, ואין צריך לדלגו. [ילקוט יוסף, מהדורת תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה קלב, עמוד תקפד].
קלג. מנהגינו לומר “הרחמן הוא יוליכנו מהרה קוממיות לארצנו”, וגם תושבי ארץ ישראל אינם צריכים לשנות ולומר “בארצנו”. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה קלג, עמוד תקפז].
קלד. בברכה מעין שלש בסמוך לחתימה נכון לומר: ונודה לך על הארץ ועל המחיה [ואין אומרים ועל הכלכלה] וכו’. ויש שנוהגים לומר “ונודה לך ה’ אלהינו על הארץ ועל המחיה וכו'”. ויש שאומרים “ונודה לך על הארץ ועל המחיה” בלא להזכיר שם ה’. והנכון לנהוג כסברא ראשונה, ומכל מקום הרוצה לומר ונודה לך ה’ אלוקינו על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה, רשאי לומר כן, ואין צריך לשנות ממנהגו. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה קלד, עמוד תקפז].
קלה. בחתימת הברכה צריך לומר: ברוך אתה ה’ על הארץ ועל המחיה. ואין להוסיף “ועל הכלכלה” כפי שמודפס בכמה סידורים. שהרי קיימא לן שאין חותמין בשתים. ואף מי שהורגל לחתום “על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה”, ישנה את מנהגו כאמור. [ילקו”י, תשס”ד הע’ קלה עמ’ תקפח].
קלו. בנוסח ה”לשם יחוד” שאומרים קודם ספירת העומר, צריך לומר: הריני בא לקיים מצות ספירת העומר, ולא לומר “מצות עשה”, כי לדעת רוב הראשונים ומרן השלחן ערוך, ספירת העומר בזמן הזה מדרבנן, ואם כן היאך יאמר הריני בא לקיים מצות עשה. ועל כגון זה נאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה קלו, עמוד תקצב].
קלז. בנוסח ספירת העומר צריך לומר “היום יום אחד לעומר” ולא בעומר. [ילקו”י שם הע’ קלז עמ’ תקצד].
קלח. בנוסח ברכת העירוב יש לומר: אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות עירוב. ואם עושה עירובי תבשילין ועירובי חצרות בבת אחת, יברך על מצות עירובין. ואם בירך אקב”ו על מצות עירוב יצא ידי חובה לשניהם. [ילקוט יוסף, שם, תפלה ב, הערה קלח, עמוד תקצד].
קלט. בנוסח ברכת המזון בבית האבל יש לחתום: “מנחם ציון בבנין ירושלים”, אך החותם מנחם אבלים בבנין ירושלים, כפי נוסח הסידורים, אין למחות בידו. ובשבת כשסועד עם אחרים, אף על פי שמברכים ברכת המזון בלחש, לא יחתום כדרך שחותם בחול, שאין להראות אבילות בפרהסיא בשבת. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה קלט, עמוד תקצד].
קמ. נוסח ברכת האילנות הוא: ברוך אתה ה’ אלהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם. [ילקוט יוסף, תשס”ד, שם, הערה קמ, עמוד תקצה].
קמא. בברכת בורא נפשות יש לומר: וחסרונן, ולא וחסרונם. ומנהגינו לומר “על כל מה שבראת”, (בת’) ולא על כל מה שברא. וחותם “ברוך חי העולמים” בלי שם ומלכות. ומנהגינו לחתום “ברוך חַי העולמים” בניקוד פת”ח. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הע’ קמא, עמ’ תקצה].
קמב. מנהגינו לחתום בברכת הגפן, בורא פרי הַגֶּפֶן, הגימ”ל בניקוד סגו”ל. ואין לשנות ולומר הַגפֶן, הגימ”ל בניקוד קמ”ץ. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הע’ קמב, עמ’ תקצד].
קמג. יש לומר בורא פּרי הגפן, אות פ’ דגושה. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, שם הערה קמג עמוד תקצח].
קמד. מנהגינו לומר בנוסח ברכת האירוסין “ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות [ואין אומרים והבדילנו] ואסר לנו את הארוסות, והתיר לנו את הנשואות לנו על ידי חופה בקידושין, ברוך אתה ה’ מקדש עמו ישראל על ידי חופה בקידושין”. ויאמר בקידושין “בית” רפה בלא דגש, שישמע כאומר “וקידושין”. והאומרים על ידי חופה וקידושין יש להם על מה שיסמוכו. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה קמד, עמוד תקצח].
קמה. אם אבי הבן מל את בנו בעצמו, מנהגינו לברך “על המילה”, ולא משנים מנוסח מטבע הברכה לברך “למול את הבן”. וכן פשט המנהג. ומכל מקום בדיעבד אם בירך למול את הבן, אינו מעכב. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה קמה, עמוד תר].
קמו. בברכת אשר קידש שאחר המילה נהגו לומר אשר קידש ידיד מבטן, אל חי חלקנו צורנו, צַוֵה להציל ידידות שארנו משחת וכו’. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה קמו, עמוד תרב].
קמז. לפני שמפרישים חלה מברכים: “ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש חלה תרומה”. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה קמז, עמו’ תרב].
קמח. קודם שיקבע את המזוזה בפתח יש לברך: אשר קדשנו במצותיו וצונו “לקבוע מזוזה”. וגם כשקובע כמה מזוזות בכמה פתחים, אין לו לשנות ממטבע הברכה, ויברך בלשון יחיד. ואם טעה ובירך “על מצות מזוזה”, יצא. ויכול בעל הבית לכבד את הרב שיקבע מזוזה, ואז הרב יברך על קביעת מזוזה, ורק כשבעל הבית בעצמו קובע את המזוזה מברך לקבוע מזוזה. וכן בשאר המצוות, כגון העושה מעקה לעצמו מברך אשר קדשנו וכו’ לעשות מעקה. ואם פועל ישראל עושה מעקה לאחרים, יברך אשר קדשנו וכו’ על עשיית מעקה, וכן כל כיוצא בזה. [והעיקר לדינא שיש לברך בשם ומלכות על קביעת המעקה]. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה קמח, עמוד תרד].
קמט. פירות שיש בהם ריח טוב, מברך עליהם “הנותן ריח טוב בפירות”, ואף על פי שיש נוסחאות אחרות בברכה זו, אשר נתן ריח טוב, אין להימנע משום כך מלהריח בפירות שיש בהם ריח טוב, ואדרבה, ראוי לו לאדם שיריח מהם ויברך עליהם. [ילקו”י שם, הערה קמט, עמוד תרט].
קנ. נוסח ברכת הגומל היא: “הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טֻוּב” והאות וא”ו שבתיבת טוב יש שניקדוה בחולם, ויש שניקדוה בשורוק. וכן מנהגינו לאומרה בשורוק. [ילקו”י שם הע’ קנ עמוד תרי].
קנא. בנוסח שעונים הקהל יש נוסחאות רבות, שיש אומרים: האל שגמלך כל טוּב, הוא יגמלך כל טוב סלה. ויש אומרים: מי שגמלך כל טוב הוא יגמלך כל טוב סלה. [ילקו”י, שם, הערה קנא עמוד תריא].
קנב. נוסח הזימון אצלינו הוא: הב לן ונבריך למלכא עילאה קדישא, ועונים שמים, ואומר המזמן: ברשות מלכא עילאה קדישא, [ובשבת מוסיפים וברשות שבת מלכתא], וברשות מורי ורבותי [המסובים], נברך שאכלנו משלו, ועונים: ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו. והוא חוזר ואומר ברוך שאכלנו וכו’, ואם היו המסובים עשרה מוסיף אלהינו, ואומר: נברך אלהינו שאכלנו משלו. והאומר ברך לאלהינו, יש ללמדו הנוסח הנכון נברך אלהינו לבל יוסיף לומר באות ל’. [שם עמ’ תריב].
קנג. בקידוש ליל שבת מנהגינו להשמיט תיבות “כי הוא יום וכו'” ולומר “זכרון למעשה בראשית תחילה למקראי קודש”. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה קנג].
קנד. הרואה חמה בתקופתה מברך בנוסח: ברוך אתה ה’ אמ”ה “עושה מעשה בראשית”. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה קנד, עמוד תרטז].
קנה. אם מטביל כלי אחד, מברך עליו אשר קדשנו במצותיו וצונו על טבילת כלי. ואם הם שני כלים או יותר, מברך אקב”ו “על טבילת כלים”. ובדיעבד, בין שבירך על כלי אחד על טבילת כלים, בין שבירך על טבילת כלים רבים על טבילת כלי, יצא. [ילקוט יוסף, שם, עמוד תריח, הערה קנה].
קנו. נוסח הברכה כשרואים חכם גדול מישראל הוא: ברוך אתה ה’ וכו’ שחלק מחכמתו ליראיו. אך ברכת “חכם הרזים” אין מברכים כיום. ויש שמברכים בנוסח “ברוך וכו’ שנתן מחכמתו ליראיו”. ויש המברכים הנוסח הנז’, שחלק מחכמתו וכו’. ואין קפידא בזה. [ילקו”י, הערה קנו עמוד תריט].
קנז. נוסח ברכת בדיקת חמץ היא: אקב”ו על ביעור חמץ. ואם בירך לבער חמץ יצא. ונוסח הביטול הוא: כל חמירא וחמירא, ולא וחמיעא. וטוב שיאמר באחד מג’ הפעמים ולהוי “הפקר”
כעפרא דארעא. [ילקוט יוסף, תשס”ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות, הערה קנז].
