א. קרא קריאת שמע למפרע, לא יצא. במה דברים אמורים בסדר הפסוקים, ששינה סדר הפסוקים, אבל אם הקדים פרשה לחברתה, אף על פי שאינו רשאי יצא, לפי שאינה סמוכה לה
בתורה. [ילקו”י מהדורת תשס”ד, ספר על פסוקי דזמרה עמוד תקסט, סי’ סד הערה א’].
ב. התחיל בפסוק והיו הדברים האלה וגו’, ואחר כך אמר הפסוק ואהבת את ה’ וגו’, חוזר וקורא פסוק והיו הדברים האלה וגו’. ואין צריך לחזור פסוק ואהבת, אף שפסוק זה קראו אחר פסוק והיו הדברים האלה. [ילקו”י, מהדורת תשס”ד, סי’ סד הערה ב’ עמוד תקע].
ג. קרא פרשה וטעה בה, אם יודע היכן טעה, כגון שקרא כולה אלא שדילג פסוק אחד באמצע, חוזר לראש אותו הפסוק וגומר הפרשה. ואם אינו יודע היכן טעה, חוזר לראש הפרשה. [ילקו”י, תשס”ד, סי’ סד הערה ג’, עמוד תקע].
ד. אם טעה כשהגיע לוכתבתם, ואינו יודע איפה נמצא, חוזר לומר וכתבתם הראשון. והני מילי שלא התחיל ב”למען ירבו ימיכם”, אבל אם התחיל למען ירבו ימיכם, אין צריך לחזור, [דסירכיה נקט ואתא]. ואם יכול לידע מהצבור היכן הוא אוחז, וכגון שהתחיל קריאת שמע עם הצבור, ומצא הצבור אומר למען ירבו ימיכם וכו’, יכול לדעת מתוך זה שגם הוא נמצא בוכתבתם השני. [ילקו”י, מהדורת תשס”ד, ספר על פסוד”ז עמוד תקע, סי’ סד הערה ד’. שאר”י ח”ב עמוד קפג].
ה. אחר פרשת והיה אם שמוע אומרים פרשת ציצית, ונתקן לאומרו מכמה טעמים, וגם מפני שיש בה ציווי זכירת כל המצוות. [ילקו”י, תשס”ד, ספר על פסוד”ז עמוד תקעא, סי’ סד הערה ה’].
ו. חכמים ביקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני טורח צבור לא קבעוה. [ילקו”י שם עמ’ תקעא].
