א. אסור לישב בתוך ארבע אמות של המתפלל שמונה עשרה. ואם היה יושב מקודם, ואחר כך בא המתפלל ועמד כנגדו, אם היה היושב עוסק בתפלה או בתורה, לא יקום ממקומו. ואפילו מדת חסידות לקום אין בזה. ואדרבה יש לחוש לביטול תורה אם יקום ממקומו. ואם לא היה עוסק בתורה או בתפלה, אם היה הדבר בבית הכנסת, ראוי לחוש להחמיר לקום ממקומו שכנגד המתפלל. אבל אם היה הדבר בבית או במקום שאינו מיוחד לתפלה, מן הדין אין צריך לקום, אך ממדת חסידות יקום ממקומו. וכל זה לענין מי שכבר היה יושב, ואחר כך בא המתפלל ועמד שמונה עשרה בגבולו, אבל לכתחלה לא ישב אדם לפני מי שמתפלל, ואפילו עוסק בתורה או בתפלה. ובשעת הדחק יש להקל בזה, כשעוסק בתורה או בתפלה, ואינו צריך להרחיק את עצמו. ובלבד שיוציא את דברי התורה בפיו. לפיכך השומע חזרת התפלה משליח צבור, אף על פי שמהרהר בדברי קדושה, אסור לו לישב בתוך ארבע אמות של המתפלל, ואין לומר בזה שומע כעונה, כיון שכבר התפלל ויצא ידי חובת התפלה. ומכל מקום אם היה אדם זקן או חלש מותר לו לישב. והאיסור לישב לפני המתפלל הוא בין מלפניו ובין מצדדיו. והיינו תוך 1.92 מטר מהמתפלל. ויש מחמירים שלא לישב לפני המתפלל אפילו כמלוא עיניו, אך מעיקר הדין אין איסור לישב לפני המתפלל אלא תוך ד’ אמות מלפניו ומן הצדדים. והמחמיר שלא לישב כנגד המתפלל אפילו כמלוא עיניו, תבוא עליו ברכה, ובלבד שחומרא זו לא תגרום לו לביטול תורה. [שארית יוסף חלק ג’ עמוד ט’. ילקוט יוסף סימן קב הערה א’, במהדורת תשס”ד תפלה כרך א עמו’ תלד].
ב. יש אומרים שכשם שאסור לישב לפני המתפלל כך אסור להסמך על הסטנדר כשהוא עומד לפני המתפלל, דסמיכה כישיבה דמי. ויש חולקים. ובמקום צורך, יש להקל לסמוך על הסטנדר לפני המתפלל, אף בסמיכה כזו שאם יינטל הסטנדר לא יוכל לעמוד. [שאר”י ח”ג עמו’ יא. ילקו”י סי’ קב הערה ב’, במהדורת תשס”ד תפלה כרך א עמו’ תמ].
ג. כבר נתבאר שאם היושב ישב כבר, ובא זה ועמד בצדו להתפלל, מעיקר הדין אינו צריך לקום, שהרי זה בא בגבולו. ואין חילוק בזה בין אם אירע הדבר כן בביתו, או בבית הכנסת, דכל שישב כבר ובא זה ועמד בצדו, אין צריך לקום. ויש חולקים ואומרים דכל זה בביתו, אבל במנין קבוע, וכל שכן בבית הכנסת, צריך לקום, שהוא מקום מיוחד לכל בני אדם. ויש שהוסיפו, דאפילו אם הם מקומות קבועים לכל אחד, שקנאום בדמים, נמי יש להחמיר. אך בעוסק בתורה אין להחמיר. ומכל מקום ממדת חסידות לקום אפילו באופן כזה. אבל אם הוא עוסק בתורה ואם יעקור ממקומו יגרום לו לביטול תורה, אין בזה אפילו ממדת חסידות. [שאר”י ח”ג עמו’ יב. ילקו”י סי’ קב הערה ג’, במהדורת תשס”ד תפלה כרך א עמו’ תמב].
ד. אם היה עומד מתחלה, ורואה אדם שבא לצדו להתפלל, מן הדין מותר לו לשבת במקומו קודם שיתחיל זה להתפלל בצדו, ומכל מקום אם ניכר שיושב משום הכי, יש לאסור משום זילותא. [שאר”י ח”ג עמו’ יד. ילקו”י סי’ קב הערה ד’, במהדורת תשס”ד תפלה כרך א עמו’ תמד].
ה. כשיש מחיצה של זכוכית לפני המתפלל, או מן הצדדים, מאחר וסוף סוף המתפלל רואה את היושב לפניו, לא מהני בזה הפסק הזכוכית. וכן הדין לענין לעבור לפני המתפלל כשיש הפסק מחיצה של זכוכית ביניהם. [שאר”י ח”ג עמו’ יד. ילקו”י סי’ קב הערה ה’, במהדורת תשס”ד תפלה כרך א עמו’ תמד].
ו. אסור לעבור כנגד המתפללים בתוך ד’ אמות, והיינו תוך 1.92 מטר מהמתפלל. ואיסור זה הוא אפילו בזמן הזה שאין הכל מכוונים. ודוקא לפניהם, אבל בצדיהם מותר לעבור ולעמוד אפילו בתוך ד’ אמותיהם. ולכן מי שסיים תפלתו, ומאחוריו עומד מי שלא סיים תפלתו, אם אחר שיפסע שלש פסיעות יכנס לתוך ארבע אמותיו, לא יפסע שלש פסיעות, אלא ימתין עד שאותו שעומד אחריו יסיים תפלתו. ואם אחר שיפסע שלש פסיעות יהיה מצדו של המתפלל מלפניו, בתוך ארבע אמותיו, ולא יהיה ממול פניו ממש, רשאי לפסוע שלש פסיעות. ולדברי הזוהר הקדוש יש להחמיר שלא לעבור כנגד המתפלל כמלא עיניו, וגם שלא לעבור מצידי המתפלל, בתוך ד’ אמות. ומעיקר הדין אין צריך לחוש לזה. והמחמיר כדברי הזוהר תבא עליו ברכה. [שארית יוסף חלק ג’ עמוד טו. ילקוט יוסף סי’ קב הערה ו’, במהדורת תשס”ד תפלה כרך א עמו’ תמה].
ז. יש אומרים שאם המתפלל משלשל הטלית על פניו, או עוצם את עיניו, מותר לעבור כנגדו. ויש מחמירים בזה, משום דלא פלוג רבנן, ועוד שמרגיש בקול צעדיו כשעובר לפניו, וגם כן מתבטל מכוונתו. [וגם משום דשכינה כנגד המתפלל]. ובפרט לפי דברי הזוה”ק. ונכון להחמיר בזה, זולת בשעת הדחק. [שארית יוסף חלק ג’ עמו’ יט. ילקו”י סי’ קב הערה ז’, במהדורת תשס”ד תפלה כרך א עמו’ תנ].
ח. כהן הרוצה לישא כפיו ובכדי ליטול את ידיו קודם נשיאות כפים צריך לעבור לפני המתפלל, יש להורות לו לישא את כפיו בלא נטילת ידים, ויסמוך על מה שנטל את ידיו בבוקר. ואמנם אם המתפלל רחוק ממנו יותר מד’ אמות, יעבור לפני המתפלל ליטול ידיו, ובאופן כזה לא יחמיר כדברי הזוהר שלא לעבור כנגד המתפלל כמלוא עיניו. ובלבד ששמר ידיו ולא נגע במקומות המצריכים נטילה. [שארית יוסף חלק ג’ עמו’ כ’. ילקו”י סי’ קב הערה ח’, במהדורת תשס”ד תפלה כרך א עמו’ תנא].
ט. מי שהוצרך לילך ליתן שיעור לרבים, והרבים ממתינים לו, מותר לו לעבור לפני המתפלל לצורך השיעור. דחשיב בכלל מצוה דרבים שדוחה לאיסור זה. ובפרט אם המתפלל משלשל טליתו על פניו. [שארית יוסף חלק ג’ עמוד כא. ילקו”י סי’ קב הערה ט’, במהדורת תשס”ד תפלה כרך א עמו’ תנב].
י. צבור שממתין לעשירי לצורך אמירת קדיש או קדושה, ואחד נמצא בחדר הסמוך, ובכדי להגיע למקום שבו הצבור ממתין לעשירי עליו לעבור לפני המתפלל, יש מקילים לעבור לפני המתפלל, כדי להשלים להם מנין, ולמנוע טורח צבור. ויש חולקים, שהרי יכולים להמתין עד שיגמור תפלתו, ויהיה להם מנין גם אם לא יעבור על האיסור הנ”ל. ובשעת הדחק כשיש טורח צבור, ובפרט כשהמתפלל עוצם את עיניו, או משלשל טליתו על פניו, אפשר להקל לעבור לפני המתפלל לצורך זה. [שארית יוסף חלק ג’ עמו’ כב. ילקו”י סי’ קב הערה י’, במהדורת תשס”ד תפלה כרך א עמו’ תנג].
יא. יש אומרים שמותר לעבור לפני המתפלל כדי שלא לעבור על בל תשקצו. ויש חולקים ואינם מתירים אלא כשיש אונס גמור בדבר. והיכא שהמתפלל עוצם את עיניו המיקל יש לו על מי שיסמוך. וכל זה כשאינו אנוס לצאת לצרכיו בדחיפות, הא לאו הכי יש להקל. ולכולי עלמא אם הוצרך לנקביו ופסק ויצא באמצע התפלה, וחוזר מבית הכסא כדי להמשיך בתפלתו, אין לו להקל לעבור כנגד המתפלל, כדי להתפלל במקום שהתפלל. [שארית יוסף חלק ג’ עמו’ כב. ילקוט יוסף על הלכות תפלה, סי’ קב הערה יא, במהדורת תשס”ד תפלה כרך א עמו’ תנד].
יב. אין להקל לעבור לפני המתפלל כדי להגיע למקומו הקבוע, שהרי אין ענין זה דקביעות מקום לתפלה מעכב כל כך שיצטרך לעבור על איסור בשביל לקיים דבר זה. [שארית יוסף חלק ג’ עמוד כב. ילקוט יוסף סי’ קב הערה יב, במהדורת תשס”ד תפלה כרך א עמו’ תנד].
יג. יש אומרים שמותר לעבור כנגד קטן המתפלל שמונה עשרה. והגאון החזון איש מחמיר בזה. ובפרט בקטן בן תשע ומעלה. ואף שמעיקר הדין העיקר להקל בזה, מכל מקום נכון להחמיר בזה היכא דאפשר שלא לעבור לפני קטן המתפלל. [שאר”י ח”ג עמו’ כג. ילקו”י סימן קב הערה יג, תפלה א עמוד תנד].
יד. אין לעבור גם כנגד אשה המתפללת שמונה עשרה, וגם בתפלה השניה שמתפללת ביום. [שארית יוסף חלק ג’ עמוד כג. ילקוט יוסף החדש, מהדורת תשס”ד, סי’ קב הערה יד, תפלה כרך א עמוד תנה].
טו. היכא שהמתפלל עמד במקום המשמש מקום מעבר לרבים, כגון בפרוזדור בית הכנסת, יש אומרים שמותר לעבור כנגדו, כדי להגיע לתפלה סדירה ומיושבת, או לצורך לימודו, כשאין לו ברירה אחרת. וטוב שיאמר פסוקי תהלים או מאמר חז”ל בעת שעובר. ואף שיש מקום לומר שאף על פי שהמתפלל לא טוב עשה בעומדו להתפלל במקום כזה, מכל מקום אין לעבור על איסור לעבור לפני המתפלל. ומיהו בשעת הדחק אפשר לסמוך על המקילים, ובפרט היכא שהמתפלל נמצא ברשות אחרת, כגון שמתפלל כנגד הפתח. [שאר”י ח”ג עמו’ כד. ילקו”י סי’ קב הערה טו, תפלה א עמ’ תנה].
טז. אם השלים את תפלתו והיה אדם אחר מתפלל אחריו, אסור לפסוע ג’ פסיעות עד שיגמור מי שאחריו את תפלתו, שאם יפסע נמצא עובר כנגד המתפלל. ואפילו אם זה שאחריו מאריך הרבה בתפלתו אין להקל לפסוע כנגדו. ויש מקילין בכהאי גוונא אם פוסע לצדדין, ובפרט בזקן או חולה, או מי שתש כוחו בימי הצומות. [שאר”י ח”ג עמ’ כו. ילקו”י סי’ קב הע’ טז, במהדורת תשס”ד תפלה א עמ’ תנח].
יז. אם השלים תפלתו והיה אדם אחר מתפלל אחריו, אסור לפסוע ג’ פסיעות אפילו אם האחרון התחיל להתפלל אחריו, מאחר שכבר התחיל, וזה שפוסע נחשב לבא בגבולו. [שאר”י ח”ג עמו’ כו. ילקו”י סימן קב הערה יז, במהדורת תשס”ד תפלה כרך א עמוד תנח].
יח. במה דברים אמורים דאסור לפסוע ג’ פסיעות כנגד המתפלל, דוקא באופן שעל ידי שיפסע יגיע לתוך ד’ אמות של זה המתפלל אחריו. אבל אם גם אחר שיפסע ג’ פסיעות לא יגיע לתוך ד’ אמות של זה שמתפלל אחריו, מותר לו לפסוע, אף שהוא כנגד פניו של המתפלל. ואפילו אם המתפלל אחריו עומד בתוך ד’ אמותיו, אם פוסע לצדדין, לפי דעת מרן יש להקל בזה. וכבר נתבאר שלדעת הזוה”ק אסור לעבור כנגד המתפלל לפניו כמלוא עיניו, ומצדדיו בתוך ד’ אמות. והמחמיר כדברי הזוהר הקדוש שלא לפסוע כנגד המתפלל כמלא עיניו, וגם כשהוא עומד מצידי המתפלל בתוך ד’ אמותיו, תבוא עליו ברכה. [שאר”י ח”ג עמו’ כו. ילקו”י סי’ קב הערה יח, תפלה כרך א עמו’ תנח].
יט. יש אומרים שאם השלים תפלתו והיה אדם אחר מתפלל אחריו, אסור לפסוע ג’ פסיעות אפילו אם הוא עוסק בתחנונים שלאחר התפלה. ויש מקילים בזה. ובמקום צורך אפשר לסמוך על סברתם להקל לעבור לפני מי שעומד בתחנונים. [שאר”י ח”ג עמו’ כז. ילקו”י סי’ קב הערה יט, תשס”ד, עמו’ תנט].
כ. מי שסיים תפלתו, אך אינו יכול לפסוע ג’ פסיעות מפני שאחר עומד בתפלת שמונה עשרה תוך ד’ אמותיו, יש אומרים שמותר לעבור כנגד זה שסיים תפלתו, או לפסוע ג’ פסיעות, כל שהוא רחוק ד’ אמות מהשני שעומד אחריו. [שאר”י ח”ג עמו’ כח. ילקו”י סי’ קב הע’ כ’, במהדורת תשס”ד תפלה א עמ’ תס].
כא. תלמיד חכם שסיים תפלתו, ורואה שהציבור ממתינים לו עד שיעשה שלש פסיעות, ומאחוריו עומד מי שלא סיים תפלתו, לא יפסע שלש פסיעות, אלא ירמוז בידו לשליח ציבור שיתחיל בתפלת החזרה, כדי שלא להטריח את הצבור. ואמנם שליח צבור שסיים תפלת הלחש, אך העומד מאחריו לא סיים תפלתו, ואין השליח צבור יכול לפסוע לתוך ד’ אמותיו, כיון שיש בזה טורח צבור יתחיל השליח צבור בתפלת החזרה, ויסמוך על הפסיעות של קדיש תתקבל. [ויאמר בלחש עושה שלום וכו’]. [ילקו”י סי’ קב הערה כא, במהדורת תשס”ד תפלה כרך א עמו’ תסא].
כב. יש מקפידים שלא ילך אדם לפניהם כשעומדים במקום שכלו ג’ פסיעות שלהם, עד שישובו למקומם, ויש להם סמך מדברי רבינו מנוח בשם יש אומרים. אבל מה שיש נוהגים שאם רואים מי שרוצה ללכת לפניהם ממהרים לשוב למקומם טרם שימתינו כשיעור המפורש בשלחן ערוך, טועים הם. [שאר”י ח”ג עמו’ כט. ילקו”י סי’ קב הערה כב, במהדורת תשס”ד תפלה כרך א עמו’ תסג].
כג. אם מיד כשסיים היחיד תפלתו ופסע שלש פסיעות הגיע השליח צבור לקדושה, רשאי לפסוע מיד ולחזור למקומו לומר הקדושה במקום שהתפלל שמונה עשרה. וכן נהגו רבנן קדישי. [שארית יוסף חלק ג’, עמו’ ל’. ילקו”י החדש, סי’ קב הערה כג, במהדורת תשס”ד תפלה כרך א עמו’ תסד].
כד. אם יש לפני המתפלל תיבה גבוהה י’ טפחים, [כגון תיבה של השליח צבור וכדומה, או ספסל גבוה קבוע], יש אומרים שמותר לעבור לפני המתפלל. ויש חולקים. ואין ראוי להקל בזה, דסוף סוף מפריע כוונת המתפלל הרואה את העובר לפניו. ובפרט שעל פי הסוד אין לעבור לפני המתפלל אף אם הוא משלשל את הטלית על פניו. [שאר”י ח”ג עמ’ ל. ילקו”י סי’ קב הער’ כד, תפלה א עמ’ תסד].
כה. המסיים תפלתו ביום הכפורים, ומחמת חולשתו רוצה לישב, ואין לו מקום אחר לישב זולת מקום שהוא כנגד המתפלל, המיקל בזה יש לו על מי שיסמוך, שהרי הדבר ניכר שהוא יושב מפני חולשת הצום. והוא הדין בזה בזקן או חולה, אפילו בשאר ימות השנה [שארית יוסף חלק ג’ עמוד לא. ילקוט יוסף מהדורת תשס”ד, סי’ קב הערה כה, תפלה כרך א עמו’ תסו].
