א. בשני ובחמישי ובשבת במנחה, קוראים בספר תורה שלשה עולים, אין פוחתין מהם ואין מוסיפין עליהם. ואין מפטירין בנביא. וגם כשיש בבית הכנסת שני חתנים, או שני בעלי ברית, או שני חתני בר מצוה, ושניהם ישראלים, אין להוסיף על מנין העולים לספר תורה, כדי להעלות לספר תורה את שניהם, אחר הכהן והלוי, אלא יעלה אחד מהם בלבד. ומכל מקום מותר לבקש מהכהן לצאת מחוץ לבית הכנסת, כשיש מנין עשרה בבית הכנסת בלעדיו, ויקרא לישראל החתן במקום כהן, וכך יוכלו להעלות לספר תורה את שני החתנים, או שני בעלי הברית. ואם יסרב הכהן לצאת מבית הכנסת, או שיש שם מנין בצמצום, יאמר השליח צבור “אף על פי שיש כאן כהן יעמוד ישראל במקום כהן”. ובאופן כזה מותר שהאב יעלה לספר תורה ראשון, והבן חתן הבר מצוה עלה לעליית שלישי. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד לה].
ב. אם יש מקומות אצל בני אשכנז שנהגו כדברי הרמ”א להעלות לספר תורה בשני וחמישי ארבעה עולים כשיש שם חתנים, אין לעשות כן אלא בחתנים ממש, שיום טוב שלהם הוא, אבל אין להטריח את הצבור להעלות לספר תורה שני חתני בר מצוה, אחר הכהן והלוי, ושב ואל תעשה עדיף. (ויכולים לנהוג כמבואר לעיל שיעלה ישראל במקום כהן). ומכל מקום גם בני אשכנז אין נוהגים כיום להוסיף על העולים לספר תורה בימי שני וחמישי. (ויש אומרים שגם בשביל בעלי ברית אין להעלות ארבעה עולים משום צער התינוק, ועוד שיום טוב של בעלי הברית אינו אלא מנהג. ויש חולקים ואומרים שגם בשביל בעלי ברית מותר להוסיף על העולים לספר תורה בשני וחמישי). ובכל זה אין להטריח את הצבור להעלות לספר תורה ארבעה עולים, כדי להעלות את החתן ואחד מקרוביו, שלא נחשב למועד אלא גבי החתנים עצמם, ולא לגבי קרוביהם. ובלאו הכי מנהגינו תמיד שלא להוסיף על העולים בשני וחמישי, וכמבואר. [ילקו”י, הלכות קריאת התורה, עמ’ לז].
ג. בית כנסת שהגיעו לשם אורחים מחוץ לארץ, ורוצים להעלותם לספר תורה בימי שני וחמישי, כדי שיתרמו מכספם להחזקת הישיבות הקדושות בעת עלייתם לתורה, מותר לבקש מהכהן הנמצא בבית הכנסת, שיצא מחוץ לבית הכנסת כדי שיוכלו להעלות את אותם נדיבים לעליית ראשון ושני ושלישי. ואם הכהן מסרב לצאת מבית הכנסת, או שיש שם מנין בצמצום, יאמר השליח צבור “אף על פי שיש כאן כהן יעמוד ישראל במקום כהן”. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד לח].
ד. המנהג פשוט להעלות לתורה כהן שאינו תלמיד חכם, אף לפני תלמיד חכם מופלג וגדול בתורה, מפני דרכי שלום. ואף שבכל הכיבודים רשאי הכהן למחול על כבודו בשביל ישראל גדול ממנו, לענין קריאת ספר תורה כך היא התקנה. ומכל מקום אם ירצה הכהן לצאת לחוץ, כדי שיקראו הגדול בתורה ראשון, רשאי לעשות כן. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד לט].
ה. הדבר ברור שאין למכור באופן קבוע את כל העליות לספר תורה כולל עליית ראשון, ולבטל בכך מצות עשה של “וקדשתו”, ואפילו אם יש מקומות שכבר נהגו כן, יש לבטל מנהגם, ויעלו כהן ראשון ואחריו לוי, וכתורה יעשה. ורק באופן ארעי ובמקום צורך הקילו האחרונים. ואם יש בבית הכנסת כמה כהנים, רשאים למכור עליית כהן, בקרב הכהנים בלבד. [ילקו”י שם, עמוד מא].
ו. מקומות שנוהגים להעלות לספר תורה את רב המקום לעלייה הראשונה בספר בראשית, אף שיש שיש בבית הכנסת כהן, רשאים להמשיך במנהגם. וכן מקומות שנוהגים שביום חג השבועות, רב בית הכנסת קורא בספר תורה במקום כהן, לכבוד התורה, רשאים להמשיך במנהגם, ואין צריך הכהן לצאת לחוץ. [ילקוט יוסף, חלק ב’, ספר על הלכות קריאת התורה, עמוד מב].
ז. מי שנולד מפנויה ואביו כהן או לוי, עולה לספר תורה לכהן או לוי. אבל כהן שהוא בן גרושה וחלוצה, או ממזר שאביו כהן, אינו עולה לספר תורה לעליית כהן. אבל מותר להעלותו לספר תורה בשאר העליות. וכל שכן בן נדה שמותר להעלותו אפילו לעליית כהן או לוי. [ילקו”י שם, עמוד מב].
ח. גר שאביו יהודי ואמו נכריה, ואביו הוא לוי, ואחר כך נתגייר הבן, אין לו כל יחס לאביו, ואין להעלותו לעליית לוי. ולכן אין לקרותו לעלייה לספר תורה (בשאר העליות) בשם “לוי”, כדי שלא יבואו לטעות ויחשבו שהוא לוי, ויעלוהו אחר כך לעליית לוי. אבל מכל מקום יוכל להיקרא על שם אביו, וכגון, “מיכאל בן חיים” מבלי להזכיר לוי כלל. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד מג].
ט. אם לא היה כהן בבית הכנסת, ומכרו עליית ראשון, וקנה את העלייה ישראל או לוי, ואחר שהוציאו הספר תורה נכנס כהן לבית הכנסת, אם יתרצה הכהן לצאת מבית הכנסת, כדי שיעלה מי שקנה עליית ראשון, עדיף יותר שיעשה כן, אבל אם הכהן מסרב ודורש לעלות לס”ת ראשון, יש להעלותו לספר תורה כפי הדין, לעליית כהן. ומי שקנה עליית ראשון, יעמוד אצל התיבה, ויעלה שלישי. ואין צריך לומר שאינו חייב לשלם את הנדבה מה שקנה עליית ראשון. [ילקו”י שם עמוד מג].
י. כהן שעוסק בפסוקי דזמרה וקראוהו לעלות לספר תורה, רשאי לעלות לתורה, ויברך ויקרא בלחש עם השליח צבור תיבה בתיבה כרגיל, כדי שלא תהיה ברכתו ברכה לבטלה. ושלא כמי שכתב שלא יקרא את קריאת התורה עם השליח צבור, אלא ישמע ממנו בלבד, שזה אינו נכון להלכה. והוא הדין ללוי, אם אין לוי אחר בבית הכנסת. וכן הדין גם כן בישראל הקורא פסוקי דזמרה, וקראוהו “בשמו” לעלות לתורה, שינהג גם כן כאמור. ומכל מקום אסור שיפסיק כדי לומר לשליח צבור לעשות השכבה לעילוי נשמת קרוביו, או כדי לומר “מי שברך”. והעומד באמצע פסוקי דזמרה, וקראוהו לעלות לעליית מפטיר, ועלה לתורה, צריך שיקרא בעצמו את ההפטרה בברכותיה, ולא יתן לאחר לקרוא את ההפטרה. [ילקוט יוסף חלק ב’, על הלכות קריאת התורה עמו’ מד].
יא. כהן שהיה קורא קריאת שמע, וקראוהו לעלות לספר תורה, אפילו אם קראוהו בשמו אין לו להפסיק, אלא יעלה כהן אחר. וכן דעת מרן השלחן ערוך. ואפילו אם אין להם כהן אלא הוא. אלא יעלה ישראל במקום כהן, והכהן יצא לחוץ. ואם יש מנין מצומצם, יאמרו אף על פי שיש כאן כהן יעלה ישראל במקום כהן. ואם הכהן נמצא בברכות קריאת שמע, מותר לו להפסיק ולעלות לתורה, [ילקו'”י הל’ קריאת התורה, עמ’ מה. וראה בשארית יוסף ח”ב עמ’ קלח, ובילקו”י על הל’ פסוד”ז מהדור’ תשס”ד עמ’ רמא].
יב. האוחז בפסוקי דזמרה, והצבור הוציאו ספר תורה כדי לקרוא בו חובת היום, ואין להם שליח צבור שיקרא בספר תורה זולתו, מעיקר הדין מותר לו להפסיק אפילו באמצע המזמור כדי לקרוא להם בתורה, ומכל מקום נכון להשתדל לסיים הפרק ולהפסיק בין מזמור למזמור לקרוא להם בתורה, ועל כל פנים אין לגרום לטורח צבור כדי שיסיים המזמור. ובכל אופן לא יפסיק כדי לומר “מי שברך” או “השכבה” אלא לקריאת התורה בלבד, ואחד מהצבור יאמר את המי שברך או ההשכבה. וכן הדין בכהן הקורא קריאת שמע בברכותיה, ואין להם מי שיקרא בתורה אלא הוא, אין להטריח את הצבור עד שיסיים את כל הקריאת שמע, אלא פוסק וקורא להם בתורה. וכל שכן שפוסק באמצע ברכות קריאת שמע, ובאמצע ברכות פסוקי דזמרה, דמרן השלחן ערוך לא החמיר בזה אלא לענין עלייה לתורה, ולא לענין לקרוא להם בתורה. [ילקוט יוסף, ח”ב, הלכות קריאת התורה, עמו’ מה. שארית יוסף ח”ב עמו’ קלז, וילקו”י על הלכות ברכות השחר ופסוקי דזמרה, מהדורת תשס”ד, עמו’ תפ].
יג. מי שעומד בפסוקי דזמרה ושומע את השליח צבור הקורא בתורה שטועה בקריאתו, ואין בצבור מי שיחזירנו מטעותו, אם הטעות היא בדבר שמשתנה הענין, יפסיק ויתקן את השליח צבור שיקרא כהלכה. ואם הוא טעות שאין הענין משתנה על ידו, לא יפסיק, ואם אפשר ירמוז לו או שיראה לו בחומש את מקום הטעות. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד מה].
יד. במקום שאין שם לוי אלא אחד, והוא נמצא בפסוקי דזמרה, יש אומרים שהכהן יצא לחוץ ויעלה ישראל במקום כהן, שאם לא יעשה כן, יצטרך הכהן לקרוא בתורה שתי פעמים במקום לוי, שבכהאי גוונא לא התירו להפסיק באמצע פסוקי דזמרה. ויש אומרים שבכל אופן יוכל הכהן לעלות ראשון, ומותר לקרוא לספר תורה את הלוי שיקרא אחריו. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמ’ מו].
טו. העומד בפסוקי דזמרה והצבור הגיעו לקריאת ספר תורה, אם הוא עתיד לשמוע קריאת ספר תורה ממנין אחר, אינו צריך להפסיק בפסוקי דזמרה כדי לשמוע קריאת התורה, אלא יפסיק לענות “ברוך ה’ המבורך לעולם ועד”, וכן לאמנים של ברכות התורה. אבל אם אינו עתיד לשמוע קריאת התורה ממנין אחר, יפסיק בין מזמור למזמור וישמע הקריאה עם הצבור. [ילקוט יוסף שם, עמוד מז].
טז. צבור שמתפללים בצד אחד בכותל המערבי, וסמוך אליהם מוציאין ספר תורה במנין אחר, אינם צריכים להפסיק מתפלתם לשמוע קריאת ספר תורה, דהוי טורח צבור, רק יענו קדיש וקדושה וברכו ואמנים. וגם השליח צבור יענה עמהם, ואין בזה טורח צבור. [ילקוט יוסף, קריאת התורה, עמוד מז].
יז. אם נכנס כהן לבית כנסת, ומצא שכבר עלה ישראל ליד התיבה, ואמר “ברכו את ה’ המבורך”, וענו הקהל “ברוך ה’ המבורך לעולם ועד”, אפילו הכי כל עוד שלא בירך ברוך אתה ה’, פורש הישראל ועומד בצד, עד שישלימו כהן ולוי, (או כהן במקום לוי), ויעלה שלישי. והכהן חוזר לומר “ברכו את ה’ המבורך”. [ילקוט יוסף, חלק ב’, הלכות קריאת התורה, סימן קלה הערה כב, עמוד מז].
יח. אם היו כהן ולוי בבית הכנסת וקרא הכהן וסבור שאין שם לוי, והתחיל לברך ברכות התורה שנית, אין מפסיקים אותו כדי שלא תהיה ברכתו ברכה לבטלה. [ילקוט יוסף, הלכו’ קריאת התורה, עמ’ מח].
יט. אם חשבו שאין כהן בבית הכנסת והעלו לתורה ישראל במקום כהן, ונודע שהיה שם כהן, אף על פי כן הישראל שעלה במקום כהן, מצטרף למנין שבעה עולים בשבת, ואין צריך להעלות לספר תורה עולה נוסף במקומו. והוא הדין בשני וחמישי, שמצטרף למנין שלשה עולים. [ילקו”י שם עמ’ מח].
כ. אם אין כהן בבית הכנסת, קורא ישראל במקום כהן, ואומר השליח צבור “אין כאן כהן יעמוד ישראל במקום כהן”. ולא יעלה לוי אחריו. ואם ירצה הלוי לעלות ראשון במקום כהן, רשאי לעשות כן. אולם אין כל חובה להעלות ראשון לספר תורה את הלוי, כשאין שם כהן. וכשעולה לוי במקום כהן, יאמר השליח צבור “אין כאן כהן יעמוד לוי במקום כהן”. ובפרט אם הלוי הוא אדם חשוב בתורה או במעשים טובים, ממחזיקי הישיבות הקדושות, או שהוא זקן ונכבד בעמיו. ואם יש בבית הכנסת תלמיד חכם הבקי בהלכה, וברצונו לעלות ראשון לספר תורה, לו משפט הבכורה, והוא קודם ללוי שאינו תלמיד חכם. שאף שהמנהג פשוט שכהן עם הארץ קודם לישראל תלמיד חכם, וכמבואר לעיל, מכל מקום כשאין שם כהן, תלמיד חכם קודם. ואם אינו מקפיד לעלות ומחל על כבודו, עולה הלוי ראשון לספר תורה. [ילקוט יוסף על הלכות קריאת התורה, עמוד מט, ובהוספות ומילואים מהדורת תשס”ד עמוד שע, ושארית יוסף חלק ג’ עמוד רסז].
כא. כשאין כהן בבית הכנסת ועלה ישראל ראשון במקום כהן, לא יעלו לוי אחריו, וכמבואר, וכן לא יעלו לוי לעליית שלישי. ומכל מקום במקום צורך יש מתירים להעלות לוי לעליית שלישי. וכל שכן לעליית רביעי בשבת וראשי חודשים, וחולו של מועד. ויאמר השליח צבור “אף על פי שהוא לוי יעלה בכבוד”. וכן המנהג כל שיש צורך בדבר. [ילקוט יוסף, חלק ב’, הלכות קריאת התורה, עמוד נא].
כב. כבר פשט המנהג שאם אין לוי בבית הכנסת, עולה הכהן פעם שנית במקום לוי, ואומר השליח צבור “אין כאן לוי יעמוד כהן במקום לוי”. ואותו כהן שקרא ראשון הוא זה שיעלה שנית במקום לוי, ולא יעלו כהן אחר במקום לוי. ואף אם יודעים מראש שאין לוי בבית הכנסת, ויצטרך הכהן לעלות לספר תורה שתי פעמים, עם כל זה יעלה הכהן לספר תורה, ואין בזה כל חשש של ברכה לבטלה, שכן הוא המנהג פשוט. וגם אין צריך הכהן לומר בסוף הברכות “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד”. ובודאי שאין להנהיג לומר כן. ואין לחדש דבר נגד המנהג שהונהג על פי כל גדולי הדורות כדי לחוש לסברת יחיד, שאם כן הכהן יהי לבו נוקפו ופורש. [ילקו”י, הל’ קריאת התורה, עמ’ נא].
כג. גם בחול המועד סוכות שחוזרים על הקריאה, מותר לכהן לעלות במקום לוי, כשאין בבית הכנסת לוי. ואף אם יודע מראש שאין שם לוי, מותר לכהן לעלות לתורה ולברך פעמיים, אף שחוזרים על הקריאה עצמה. והוא הדין בראש חודש, שחוזרים על הפסוק ואמרת להם וגו’. [ילקוט יוסף חלק ב’, ספר על הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, סימן קלה הערה כח, עמוד נד].
כד. לוי שכבר עלה לספר תורה במנין הקודם, ונזדמן שוב למנין אחר, ויש שם כהן, יעלה הלוי לעליית לוי, ולא יקרא הכהן שתי פעמים. ואף על פי שהלוי כבר קרא עלייה זו באותו יום, רשאי לחזור ולעלות ולקרוא שנית עלייה זו. [ילקוט יוסף, חלק ב’, הלכות קריאת התורה, עמוד נד].
כה. ישראל שעלה לקרוא בתורה, ואחר כך נזדמן לבית כנסת אחר, וקראוהו לעלות לתורה, באותה קריאה שקרא קודם לכן [במנין הקודם] בספר תורה, רשאי לעלות ולברך אף לכתחלה, ואין בזה כל חשש של ברכה לבטלה. [ילקוט יוסף, חלק ב’ על הלכות קריאת התורה, עמוד נד].
כו. כשיש בבית הכנסת חתן בתוך שבעת ימי המשתה שלו, או אבי הבן ביום המילה, או חתן בר מצוה ביום מלאת לו י”ג שנה ויום אחד, בשבת או ביום טוב, ורוצים להעלות לספר תורה עולים נוספים מקרובי וידידי המשפחה, לכתחלה טוב שהשליח צבור הקורא בספר תורה, יקרא לכל אחד מהעולים שלשה פסוקים חדשים, או יותר מעט, ויתחיל ויסיים בכי טוב, כדי שיוכל לקרוא בספר תורה קריאה חדשה לכל עולה נוסף. ואם בכל זאת מחמת ריבוי העולים נדחק לחזור על אותם פסוקים, רשאי לעשות כן אף לכתחלה, ואין בזה כל חשש של ברכה שאינה צריכה, שבמקום מנהג אין לומר ספק ברכות להקל. ובפרט שמנהג זה יסודתו בהררי קודש, שכן דעת רבינו האי גאון, הריב”ש, ומרן השלחן ערוך. ומכל מקום נכון מאד שלא להרבות עולים הרבה לספר תורה, ועל קרובי החתן וידידיו לוותר משום טורח צבור. [ילקוט יוסף, חלק ב’, הלכות קריאת התורה, עמוד נה].
כז. אם אין לוי בבית הכנסת, לא יקראו לישראל במקום לוי, כדי שלא יאמרו על הכהן שעלה תחלה שאינו כהן כשר. וגם כדי שלא יטעו על הישראל לומר שהוא לוי. אלא יעלה אותו הכהן במקום לוי, וכמבואר. [ילקוט יוסף, חלק ב’, הלכות קריאת התורה, עמוד נו].
כח. אין להעלות לספר תורה (גם בתוך השבעה עולים) כהן אחר כהן, או לוי אחר לוי, אפילו למנהגינו שמעלים לספר תורה בלא לקרוא בשם, אלא יעלו ישראל ביניהם, ואומר השליח צבור כשקורא לשני “אף על פי שהוא כהן יעמוד בכבוד” או אף על פי שהוא לוי וכו’. ולכן בשבת ויום טוב אחר שעלו הכהן והלוי והישראל, יעלו שוב כהן או לוי, ואחריו ישראל, ושוב כהן. ומנהג האשכנזים אינו כן. [רמ”א. ילקוט יוסף חלק ב’ על הלכות קריאת התורה ובית כנסת, סימן קלה הערה לג, עמוד נו. וראה עוד במילואים שבמהדורת תשס”ד עמוד שעא, ובשארית יוסף חלק ג’ עמוד קסז].
כט. בתעניות צבור, כשיש בבית הכנסת לוי שלא צם, וכהן שצם, צריך הלוי לצאת מחוץ לבית הכנסת, ואין להעלותו לספר תורה. ואם לא יצא לחוץ, או שאין שם מנין עשרה ולכן אינו יכול לצאת לחוץ, יעלה הכהן גם במקום לוי, ויאמרו: אף על פי שיש כאן לוי יעמוד כהן במקום לוי. [ילקוט יוסף חלק ב’, על הלכות קריאת התורה, בהוספות ומילואים מהדורת תשס”ד עמוד שעא, יבי”א ח”ט סימן ג’ אות ג’].
ל. בית כנסת שכל המתפללים שם הם כהנים, אם יש ישראל אחד ביניהם, הוא יעלה ראשון מפני דרכי שלום, ואם אין שם ישראל, קורא כהן אחר כהן, שאין שם פגם, שהרי הכל יודעים שאין שם אלא כהנים בלבד. והוא הדין בזה לעיר שכולה לוים. ובית כנסת שרוב המתפללים הם כהנים, ויש שם שני לוים ושלשה ישראלים, יעלו לספר תורה כהן ולוי וישראל, ושוב פעם כהן לוי וישראל. ולאחר שנשארו רק כהנים, מותר בשבת ויום טוב אחר שעלו הכהן והלוי והישראל, יעלו שוב כהן או לוי ואחריו ישראל, ושוב כהן. ומנהג האשכנזים אינו כן. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד נו].
לא. בית כנסת שמספרם שלשים איש, ומהם יותר מעשרים איש לוים, והיתר ישראלים, ואין שם כהן, ועד עתה נהגו שבעלייה לספר תורה לא עלה לוי שני, הנכון הוא כמנהגם, וכל הרוצה לשנות ידו על התחתונה, שכל שאפשר שלא להעלות לוי אחר לוי, יש להשתדל לעשות כן. ולכן לאחר שעלה לוי לעליית ראשון, יעלה אחריו ישראל ולא לוי, ורק במקום שאין שם ישראלים כלל, מותר להעלות לספר תורה לוי אחר לוי, ואין לחוש בזה לפגם כלל. [ילקוט יוסף, הל’ קריאת התורה עמוד נז].
לב. ביום ראש חודש ובימי חול המועד, שיש ארבעה עולים לספר תורה, הרביעי יכול להיות כהן או לוי או ישראל, ואין בזה כל חשש. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד נח].
לג. מותר להעלות קטן לספר תורה בשבתות ובימים טובים, והקטן מצטרף לחובת שבעה עולים בשבת, והוא שהגיע לחינוך ויודע למי מברכים, שהוא מבן שש שנים ומעלה. [ויודע לקרוא בלחש עם השליח צבור]. ויכול הקטן לקרוא בעצמו את פרשת עלייתו, כשהוא בקי לקרוא בספר תורה בלי טעויות, ובטעמי המקרא. וכל זה בין כשעולה הקטן באמצע הקרואים, ובין כשעולה הקטן בסוף הקרואים. ובמקום שיש מנהג ברור שאין מעלין קטן לספר תורה כלל, יעשו כמנהגם, ולא ישנו מפני המחלוקת. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד נט].
לד. לכתחלה אין להעלות קטן פחות מי”ג שנה ויום אחד, למנין שלשה עולים בימי שני וחמישי, ומכל מקום אם עלה כבר ובירך ברכות התורה, הצבור יוצא ידי חובת ג’ עולים בעליית הקטן. וכשיש צורך קצת להעלות קטן לספר תורה בימי שני וחמישי, כגון נער המניח תפילין ימים מספר לפני מלאת לו י”ג שנה ויום אחד, אפשר לסמוך על הפוסקים המקילים בזה, ולהעלותו לכתחלה לספר תורה, ועולה למנין שלשה. וכל שכן באופן שהנער הולך עם הוריו לביהכ”נ במעמד חגיגי, שמותר שיעלה לתורה, אף שחסרים לו כמה ימים להיות בר מצוה. [ילקוט יוסף, הלכ’ קס”ת עמוד נח].
לה. לכתחלה אין להתיר לקטן להיות שליח צבור הקורא בתורה את כל הפרשה כולה, ומכל מקום בשעת הדחק כשאין שם איש היודע לקרוא בתורה בטעמיה ובדקדוקיה כמו הקטן, יכולים לסמוך על הפוסקים המתירים שיקרא הקטן את כל הפרשה כולה, מאחר ואין שם מי שיקרא בתורה. שהעיקר מדינא כדבריהם. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד ס].
לו. יש אומרים שבמקום שאין שם כהן שהגיע למצוות, מותר להעלות לתורה כהן קטן, באופן שהגיע לחינוך, ויודע למי מברכים, ויודע לקרוא עם צבור מלה במלה את קריאת התורה. ויש חולקים וסוברים שבכהאי גוונא יעלו ישראל במקום כהן. והמנהג להוציאו לחוץ, ולא להעלות כהן קטן ראשון, אף שמצד הדין יכולים לקרותו ראשון. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד ס].
לז. מחלל שבת בפרהסיא לכתחלה אין להעלותו לתורה, כי מעיקר הדין אינו עולה למנין שבעה, מאחר שהרי הוא ככופר במעשה בראשית. והוא הדין למי שכופר בדברי חז”ל, ואינו מאמין בדבריהם, רק במה דמסתבר ליה, שהוא כעכו”ם לכל דבר. ובכלל זה הרפורמים. ומכל מקום כשיש לחוש משום איבה וקטטה, יש לחזן להוסיף על העולים, ולהעלותו עם הנוספים. כדי שלא יעלה למנין שבעה. והכל לפי המקום והזמן. ויש להשתדל לחזור ולקרוא שנית את הקריאה לעולה אחריו. ואם יש חשש שאם יחזרו על הקריאה תתעורר מחלוקת, אין צריך לחזור על הקריאה, אלא יעלו עולה נוסף לספר תורה. ונכון לעשות הכל בחכמה באופן שלא ירגישו הללו, ששנאה תעורר מדנים ח”ו. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד סא, ובהוספות ומילואים שבמהדורת תשס”ד, עמוד שעח, על פי המבואר בשו”ת יביע אומר חלק ט’ או”ח סי’ קח אות קג].
לח. מחלל שבת בפרהסיא העולה לספר תורה ומברך, יש לענות אמן אחר ברכותיו, אבל אלו הכופרים בה’ ובתורתו, כמו הרפורמים וכדומה, אין להעלותם לספר תורה, ואין לענות אמן אחר ברכותיהם. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד סב].
לט. מי שמגלח את זקנו בתער, שעובר בכל פעם בחמשה לאוין מן התורה, מעיקר ההלכה מצטרף למנין ומותר להעלותו לספר תורה, ולהשלים בו מנין שבעה עולים בשבת. ואם אפשר נכון יותר שלא יעלה מתוך השבעה עולים, אלא מן העולים הנוספים לחובת היום. ודברי חכמים בנחת נשמעים, להוכיחם ולהחזירם בתשובה בדרכי נועם. ואם חכם הקהל רואה לנכון לגדור גדר שלא להעלות מגלחי זקנם בתער, ודבריו מתקבלים בקהלתו, רשאי לגדור גדר שלא להעלות לספר תורה מגלחי זקנם בתער, עד שיחזרו בתשובה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד סב].
מ. אין להעלות לספר תורה יהודי ערל שלא מלו אותו אבותיו מתוך מרד ומעל, כדי לזרזו שימול את עצמו. וערל בר מצוה אם הוא מוכן למול בהקדם ואין העיכוב מצידו כלל, רשאים להעלותו לספר תורה, ואם לאו, לא יעלוהו. ואם קנה פתיחת ההיכל או הגבהת הספר תורה, יש אומרים שמותר לו לפתוח את ההיכל או להגביה את הספר תורה, כדי שלא להרחיקו לגמרי. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד סד].
מא. יהודי שחי עם נכריה בלי גיור, ונולדו להם בנים, ונתגיירו כדת וכדין לפי כללי ההלכה, אף על פי שהאב חטא בחטא חמור במאד, במה שחי עם נכריה, מכל מקום מותר להעלות לספר תורה את הבנים שנתגיירו כדין, ואשר מקבלים חינוך יהודי. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד סה].
מב. הדבר ברור שאסור לפי ההלכה להעלות אשה לספר תורה, אפילו אם היא רק מברכת על הקריאה, והשליח צבור קורא בקול רם את הקריאה, ובפרט בזמן הזה שבעוה”ר הרפורמים רוצים לקעקע את יסודות היהדות, ומבקשים להעלות לספר תורה נשים, שבודאי שיש לעמוד בפרץ ולמנוע דבר זה, וכבר אמרו חז”ל “אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור”. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד סה].
מג. כהן או לוי שהם אבלים תוך שבעה ימי אבלות, אינם עולים לספר תורה, גם בשבת שבתוך ימי האבל. וגם אם חל יום השביעי לאבלות בשבת, המנהג בארץ ישראל שאינם עולים לספר תורה בשבת שחרית. [ואם קראו להם לעלות לספר תורה, יעלו אפילו אם הם בתוך שבעה ימי האבלות, שהרי אין אבלות בפרהסיא בשבת]. אבל אם חל יום השביעי של האבלות בשבת, מותר להעלות את האבל בקריאת הספר תורה במנחה של שבת. וגם יכולים לנהוג כמנהג עיה”ק חברון ת”ו, שקודם ברוך שאמר יגשו כמה מאנשי בית הכנסת אל המקום שיושב שם האבל, ואומרים לו הפסוקים לא יבא עוד שמשך וכו’ והשכבה, ובזה הוא יוצא מגזירת שבעה לגמרי, ויוכל לעלות לספר תורה למנין שבעה עולים, לחובת היום. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד סו].
מד. אם מלין את הבן בשבת תוך שבעת ימי האבלות של אבי הבן, אין קורין אותו לספר תורה, כיון שהעלייה לספר תורה ביום המילה הוא רק ממנהג טוב. ונכון שלא יבא האבל לבית הכנסת בעת הקריאה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד סו].
מה. אבל תוך שבעה בתשעה באב, אינו רשאי לעלות אפילו בשחרית, לקריאת “כי תוליד בנים”, [וגם לעליית מפטיר]. וכן במנחה של תשעה באב. [ילקוט יוסף שם. ובחלק ז’ עמוד קלט הערה י’].
מו. בגמרא ברכות (נה.) אמרו, שמי שנותנים לו לעלות לספר תורה לקרוא, ואינו עולה, מקצרים לו ימיו ושנותיו, אולם תקנת הקדמונים במקומותינו, שלא לקרוא בשם העולה לספר תורה, כדי שלא יהיה בכלל האמור, אלא השמש או הגבאי באים אל היחיד ומזמינים אותו לעלות לספר תורה, ואם אין ברצונו לעלות מפני איזו סיבה, אומר לשמש או לגבאי לקרוא לאחר, ובזה אין חשש שמקצרים ימיו ח”ו. [ילקוט יוסף, ח”ב, הלכות קריאת התורה עמ’ סו, בהוספות ומילואים שבמהדורת תשס”ד, עמ’ שעט].
