א. בזמן הזה מותר לשאת ולתת עם הגויים בימי חגיהם, ולהלוותם כמו בכל ימות השנה.
ב. אין מוכרים בתים ושדות בארץ ישראל לעכו”ם, אבל משכירים להם בתים ולא שדות. ובחו”ל מוכרים אלו ואלו.
ג. מי שיש לו נושים רבים, אסור לו לברוח מפניהם לבית עבודה זרה, אף בזמן הזה, דמשום דררא דממונא, או איבה, אין להתיר את הכניסה לבית עבודה זרה, שרק מפני פיקוח נפש שרי.
ד. אסור ליתן מתנת חנם לעובד כוכבים שאינו מכירו. אבל אם מכירו שיקבל ממנו טובת הנאה, אין איסור ליתן לו מתנת חנם. ויש אומרים שכל האיסור דוקא בנוצרי, אבל בישמעאלים אין איסור ליתן להם מתנת חנם. ויש חולקים. ויש אומרים עוד, שאין איסור זה נוהג אם הוא נעשה לתועלת הישראל שלא יהיה לו הפסד מרובה, או במכירה לזמן. ויש חולקים גם בזה. [ע”פ המבואר ברמב”ם ספר המצוות מצוה נא. ואף להגירסא שהביאו בהוצאת פרנקל, שהוא דוקא בגר תושב, כבר כתב בכס”מ פ”י ממאכלות אסורות ה”ז, דהיינו שהוא מבני דת דלא פלחי לע”ז. ע”ש. וזו כוונת הרמב”ם בספר המצוות. וע”ש בהגר”א סי’ קכד סק”ד דלרבותא נקט גר תושב דאפ”ה אוסר בשתיה].
ה. בזמן הזה נהגו להקל למכור לגוי הן בהמה דקה והן בהמה גסה.
ו. מותר לפרנס עניי הגויים ולבקר חוליהם, ולקבור מתיהם, ולהספידן, ולנחם אבליהם, מפני דרכי שלום.
