א. על פירות שבעת המינים [זיתים, תמרים, ענבים. תאנים, ורימונים], אם אכל מהם שיעור כזית, מברך לאחריהם “על העץ ועל פרי העץ”. ועל פת הבאה בכיסנין מברך “על המחיה”. וכן השותה יין שיעור רביעית בבת אחת, מברך על הגפן. אבל אם שתה פחות מרביעית, ושתה כשיעור כזית, הדבר ספק אם חייב בברכה אחרונה, ולכן לא יברך ברכה אחרונה כלל. דספק ברכות להקל. ולכתחלה טוב להזהר שישתה פחות מכזית, דבזה לכולי עלמא אינו מברך ברכה אחרונה, או שישתה רביעית בבת אחת, שבזה בודאי חייב בברכה אחרונה. [ילקו”י על הלכות ברכות עמוד תעח. הליכות עולם חלק ב’ עמוד כז].
ב. אם נסתפק אם בירך מעין שלש או לא, אינו חוזר לברך, דאף שרבים מהפוסקים הראשונים סוברים דגם ברכת מעין שלש היא מן התורה, ולדבריהם בספק בירך צריך לחזור ולברך, מכל מקום דעת מרן השלחן ערוך [סימן רט ס”ג] לחוש להסוברים דברכה מעין שלש היא מדרבנן, וספק דרבנן לקולא. ומכל מקום נכון שיאכל עוד כזית מהעוגה, או מפירות שבעת המינים, כדי שיוכל לברך מעין שלש. וברכה ראשונה, יהרהר בלבו. [ילקוט יוסף דיני ברהמ”ז וברכות, עמוד תעח].
ג. מי שאכל מפירות שבעת המינים, ואינו יודע לברך לאחריהם ברכה מעין שלש, לא יברך ברכת “בורא נפשות”, אלא עדיף שלא יברך ברכה אחרונה כלל, שאין ברכת בורא נפשות כברכת שהכל הפוטרת את הכל, ואינה פוטרת את הכל, ושב ואל תעשה עדיף. וכן פרי שיש ספק אם ברכתו האחרונה היא בורא נפשות רבות, או ברכה מעין שלש, אין לברך מספק בורא נפשות רבות, מפני שדעת רבים מהפוסקים שאין ברכת בורא נפשות רבות פוטרת ברכת מעין שלש, ולא יברך כלל, דספק ברכות להקל. ולפיכך החרד לדבר ה’ ישנן בעל פה את הברכות כולן, שיהיו שגורות על פיו, ויברך על כל מין כברכתו. [ילקוט יוסף, דיני ברהמ”ז וברכות עמוד תעח].
ד. האוכל מפירות שבעת המינים כשיעור, וטעה ובירך בורא נפשות במקום מעין שלש, בדיעבד לא יחזור לברך ברכה מעין שלש, דספק ברכות להקל. [ילקוט יוסף, דיני ברכות עמו’ תעט. וכן דעת הגנת ורדים, פמ”ג, ערך השלחן, פתח הדביר, בירך את אברהם, זכור לאברהם, ארץ צבי, פעולת צדיק, שדי חמד, כף החיים, יבי”א ח”ב או”ח סי’ יב סק”ז. וזה דלא כמי שכתב שאף בדיעבד לא יצא].
ה. האוכל חצי כזית פירות שבעת המינים, וחצי כזית מפירות שלא משבעת המינים, כגון תפוח, פרי הדר, וכדומה, אינו מברך לבסוף ברכת נפשות. וגם לא ברכת על העץ ועל פרי העץ. [שו”ת יביע אומר ח”י סימן יט אות ו’]. אבל האוכל חצי כזית מפירות הדר הנז’, וחצי כזית מבשר ודגים, או או פרי האדמה, יברך אחריהם ברכה אחרונה בורא נפשות. והאוכל חצי כזית תאנים, וחצי כזית תמרים, או צימוקים, או רימונים, או זיתים, מברך באחרונה על העץ ועל פרי העץ. [ילקוט יוסף דיני ברכות עמוד תעט.
ו. האוכל חצי כזית פת, וחצי כזית מפת הבאה בכיסנין (עוגה), אינו יכול לצרפם לכזית ולברך עליהם לכתחלה מעין שלש, דיש לחוש לדעת הפוסקים הסוברים דברכה מעין שלש אינה פוטרת במקום ברכת המזון, והואיל ולא אכל כזית מהעוגה, אין הפת מצטרף לברך ברכה זו. וספק ברכות להקל. ולפיכך לכתחלה לא יאכל כנז’, כדי שלא יכנס במחלוקת הפוסקים. ובדיעבד שאכל כן, אם יוכל ישלים עוד חצי כזית מהפת, ויברך ברכת המזון, או ישלים חצי כזית מהעוגה, ויברך ברכת על המחיה. [והוא שיהיה בתוך שיעור של אכילת פרס]. ואם אין לו אפשרות להשלים לכזית, לא יברך ברכה אחרונה כלל. והוא הדין בזה במי שאכל עוגה שיעור חצי כזית, ואורז שיעור חצי כזית, שאינם מצטרפים לברך בורא נפשות. אבל אם אכל חצי כזית תפוח עץ וחצי כזית תפוז או שאר פרי העץ, או שיעור חצי כזית אבטיח וחצי כזית מילון, וכל כיו”ב, מצטרף לברך לאחריו נפשות. [ילקו”י על הל’ ברכות עמ’ תפא].
ז. מי שאכל פירות העץ משבעת המינים, ואכל גם פרי האדמה, יקדים לברך תחלה ברכת בורא נפשות, ואחר כך יברך ברכת על העץ ועל פרי העץ. ואם טעה ובירך בתחלה על העץ ועל פרי העץ, כיון שאמר “ועל תנובת השדה”, פטר בברכה זו כל מה שאכל מדבר שגדל בקרקע, ואף על פי שלא נתכוין לפטור את פירות האדמה שאכל, [וגם הרי דרכו לברך עליהם נפשות, והוי כמי שכיוון להדיא שלא לפטור], מכל מקום כיון שיש אומרים דאף בלא כוונה פטר את פירות האדמה, ספק ברכות להקל. [ירחון קול תורה אלול תשס”ג עמוד נ’. ואף שבילקו”י ח”ג מהדו”ק נתבאר לא כך בשם מרן אאמו”ר שליט”א, הנה בהליכות עולם חזר לכתוב בד”ז והעלה כמבואר כאן, ומשנה אחרונה עיקר]. ויש נוהגים לאכול ראשון ראשון ולברך עליו תחלה, דהיינו שאוכלים תחלה פירות שבעת המינים ומברכים אחריהם ברכה מעין שלש, ואחר כך אוכלים פירות האדמה ומברכים עליהם תחלה וסוף. והשותה רביעית מים בבת אחת, וגם אכל מפירות שבעת המינים, או עוגה, יקדים לברך על העץ או על המחיה, ואחר כך יברך בורא נפשות. וכן הדין אם אכל בשר או גבינה וכיו”ב. ואם הקדים ובירך על המחיה או על העץ, יברך בורא נפשות. [ילקוט יוסף, ח”ג דיני ברהמ”ז וברכות עמוד תפב].
ח. דגן חי או עשוי קליות או שלוק, והגרעינין שלמים, מברך עליהם בתחלה בורא פרי האדמה.
ט. על “שלוה” יש ספק לענין ברכה אחרונה, וכן בדגן חי הנז’, לפיכך נכון שלא לאכול מהם כשיעור ברכה אחרונה בתוך כדי אכילת פרס, אלא פחות מכשיעור [וטוב שיהיה פחות מ-18 גרם], או בתוך הסעודה, שאז ברכת המזון פוטרתם. [ילקוט יוסף על הלכות ברכות עמו’ תפב].
י. הכוסס את האורז, מברך בתחלה בורא פרי האדמה, וכן אם אוכל פרכיות אורז מברך בורא פרי האדמה. ואם אוכל אורז מבושל, מברך בורא מיני מזונות, ולדידן לא שנא אם גרגירי האורז נפרדים זה מזה, או שהאורז מדובק כעיסה, שבכל אופן מברכים עליו בתחלה בורא מיני מזונות, ולבסוף בורא נפשות רבות. [סימן לדבר: אמ”ן ראשי תיבות: אורז, מזונות, נפשות]. והאוכל אורז מבושל, או כל תבשיל אחר העשוי מחמשת מיני דגן, שלא בתוך הסעודה, ושותה רביעית מים באמצע אכילתו, צריך לברך על המים בתחלה שהכל. אבל אם המאכל עמד בגרונו ושותה מים להעביר המאכל, אינו מברך על המים. [ילקו”י ברכות עמו’ תפג].
יא. הקובע סעודה של עוגה, דהיינו שאוכל 216 גרם מהעוגה, ושותה מים באמצע אכילתו, אינו מברך, שדינו כמי שבתוך הסעודה שאינו מברך על השתיה. [ילקו”י שם עמו’ תפה].
יב. מי ששתה יותר מכזית יין, ופחות מרביעית, ושתה רביעית מים, יברך לבסוף בורא נפשות רבות בלבד. [ילקוט יוסף, ח”ג דיני ברהמ”ז וברכות עמוד תפה].
יג. האוכל אורז כשיעור, וגם עוגה כשיעור, יברך על המחיה, ויכוין לפטור את האורז. [ולא יברך נפשות על האורז]. [ילקוט יוסף, ח”ג דיני ברהמ”ז וברכות עמוד תפה].
יד. העושים אורז מחוי, שהאורז שבתוך המרק נתמעך וכמעט אין האורז נרגש, מברך על המרק שהכל, ולבסוף לא יברך כלום, כמבואר לעיל לענין מרק. [ילקוט יוסף, ברכות עמוד תפט].
טו. מי שאכל אורז וטעה ובירך ברכה אחרונה על המחיה או ברכת המזון, בדיעבד יצא ידי חובה. וכן האוכל איטריות כשיעור, וטעה ובירך ברכת המזון במקום על המחיה, יצא. [וכמבואר לעיל]. וכן אם אכל כזית תמרים, או שתה רביעית יין, וטעה ובירך על המחיה או ברכת המזון, יצא. [ילקו”י הל’ ברכות עמ’ תפט, ובמהדורת תשס”ד עמ’ תשנב. שארית יוסף ח”ג עמ’ שמח].
טז. והוא הדין במי שאכל שיעור כזית מפת הבאה בכיסנין [עוגה], וטעה ובירך לאחריה ברכת המזון, יצא. וכן מי שאכל דייסא וטעה ובירך לאחריה ברכת המזון, יצא ידי חובה.
[ילקוט יוסף ח”ג על הלכות ברכת המזון וברכות עמוד תצא].
יז. אם עירב בקמח הרבה דבש בשיעור יותר מהקמח, עם מינים אחרים, אם יש בתערובת כזית דגן בכדי אכילת פרס, וגם אכל כשיעור כדי אכילת פרס, ואוכל כל כך מן התערובת עד שמשער בעצמו שבודאי אוכל כזית דגן, מברך “בורא מיני מזונות” ומעין שלש. אבל אם לא היה בתערובת כזית דגן בכדי אכילת פרס, אינו מברך ברכה אחרונה כלל, דספק ברכות להקל. וקרם או מילוי של אגוזים שבתוך העוגה, אינם מצטרפים לשיעור כזית. ועל רחת חלקום העשוי מעמילן של תירס וסוכר, ברכתו הראשונה היא שהכל. ואם אכל כזית מברך נפשות. ואם נעשה מעמילן של חטה, מברך בורא מיני מזונות. ואם אכל תוך כדי אכילת פרס את כל שיעור ג’ הביצים של תערובת העמילן, מברך גם ברכה אחרונה, אם יש רק כזית קמח בכל התערובת. ואם יש יותר מכזית קמח, הכל לפי השיעור. [ילקוט יוסף על הלכות ברכות עמוד תצא, ובמהדורת תשס”ד גם בעמוד תשלו].
יח. עירב קמח דוחן ושאר מיני קטניות עם קמח של חמשת מיני דגן, ולא היה באותו קמח שיעור של כזית דגן בכדי אכילת פרס, ובשלו בקדרה, אף שברכתו הראשונה היא בורא מיני מזונות, מכל מקום לבסוף אינו מברך כלל, לא ברכה מעין שלש, ולא בורא נפשות רבות, דספק ברכות להקל. ולכתחלה לא יאכלנו אלא בתוך הסעודה, שאז ברכת המזון פוטרת. [ילקוט יוסף, ח”ג דיני ברהמ”ז וברכות עמוד תצב].
יט. אם הדבר ברור שהדגן בא מארץ ישראל צריך לומר בחתימת ברכת מעין שלש “ונודה לך על הארץ ועל מחיתה, ברוך אתה ה’ על הארץ ועל מחיתה”. וכן על היין שנעשה בארץ ישראל מן הענבים שבכרמים של ארץ ישראל, צריך לחתום ועל פרי גפנה, בין כששותים אותו בארץ ישראל, ובין כששותים אותו בחוץ לארץ. וכן בפירות העץ אם גדלו בארץ ישראל אומר ועל פירותיה, ואם גדלו בחוץ לארץ אומר ועל הפירות. אבל בברכת המזון החתימה על הארץ ועל המזון אין לשנותה כלל. [ילקוט יוסף על הלכות ברכות עמו’ תצב, ועמוד תשמט].
כ. אין לשנות במטבע הברכה לומר הגפן בניקוד קמ”ץ תחת הגימ”ל. אלא יש לומר הגפן בניקוד סגו”ל, כמנהגינו. [ילקו”י על הלכות ברכות עמוד תצג. ילקו”י תפלה כרך ב’ קונטרס הנוסחאות].
כא. מי ששתה יין כשיעור, ובירך בטעות על המחיה במקום על הגפן, יצא ידי חובה. [ילקוט יוסף הלכות ברכות מהדורת תשס”ד, עמוד תשנ. שארית יוסף ח”ג עמוד שמה].
כב. אם אכל עוגה כשיעור, וגם מפירות שבעת המינים כשיעור, וגם שתה רביעית יין, כולל הכל בברכה אחת, ויאמר: על המחיה ועל הכלכלה, ועל הגפן ועל פרי הגפן, ועל העץ ועל פרי העץ, וחותם: על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן ועל הפירות. [ילקו”י ברכות עמוד תצו].
כג. אם אכל עוגה כשיעור, וגם שתה רביעית יין, ובירך על המחיה, ושכח לכלול על הגפן בברכה מעין שלש, יש אומרים שאינו צריך לחזור ולברך על הגפן, שהרי בלאו הכי הטועה ומברך על המחיה במקום על הגפן יצא ידי חובה. ולדעת מרן החיד”א צריך לחזור ולברך על הגפן ברכה בפני עצמה, ואינו יוצא ידי חובה בברכת על המחיה, שהרי נתכוין בברכה זו על העוגה בלבד. ואף על פי שברכה אחרונה אינה צריכה כוונה, ומטעם זה האוכל אורז ושותה מים ובירך נפשות כדי לפטור את המים בלבד, אינו חוזר לברך נפשות על האורז, זה דוקא כשהברכה שווה, אבל בשני סוגי ברכות, כמו על המחיה ועל העץ, גם ברכה אחרונה צריכה כוונה. [ילקו”י הל’ ברכות עמו’ תצו, ובמהדו’ תשס”ד גם בעמו’ תשנ, שאר”י ח”ג עמוד תצו].
כד. מי שאכל עוגה כשיעור, וגם אכל מפירות שבעת המינים כשיעור, וחבירו אכל מפירות אלו ספק שיעור המחייב ברכה אחרונה, ורוצה לצאת ידי חובה בשמיעת הברכה מחבירו, יוצא ידי חובה, אף על פי שחבירו כולל בברכתו גם על המחיה. וכן אם חבירו אכל ספק שיעור מהעוגה, שיכול לצאת ידי חובה בשמיעת הברכה מחבירו, למרות שמוסיף בה גם
על הפירות. [ילקוט יוסף, ח”ג על הלכות ברהמ”ז וברכות עמוד תצו. מרן החיד”א. ורב ברכות].
כה. בשבת ובמועדים ובראשי חודשים מזכירין בברכה מעין שלש מעין המאורע. ואם שכח מלהזכיר, אם לא אמר שם ה’ בסיום הברכה, חוזר לומר הזכרת מעין המאורע, וימשיך כי אתה טוב וכו’ וחותם. אבל אם הזכיר שם ה’, חותם כדרכו ואינו חוזר. [ילקוט יוסף על הלכות ברכת המזון וברכות עמוד תצד].
כו. אין להזכיר מעין המאורע בחנוכה ופורים בברכה מעין שלש. ובדיעבד אם עבר והזכיר בה מעין המאורע לפני החתימה, אינו חוזר לברך. [ילקוט יוסף, ח”ג דיני ברהמ”ז וברכות עמוד תצה].
כז. מי ששינה בטעות בנוסח ברכה מעין שלש, והוסיף בה “ברית ותורה”, אף ששינה מנוסח הברכה המתוקנת, לא חשיב כמשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות, ובדיעבד
אין לחוש לזה. [ילקוט יוסף על הלכות ברכת המזון וברכות, עמוד תק].
כח. בחתימת הברכה צריך לומר: על הארץ ועל המחיה. ואין להוסיף “ועל הכלכלה” כפי שמודפס בכמה סידורים. ואף מי שהורגל לחתום “על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה”, ישנה מנהגו כאמור. [ילקוט יוסף, ח”ג דיני ברהמ”ז וברכות עמוד תקא, שהרי הגירסא בגמרא שלפנינו היא “על הארץ ועל המחיה” ואין מוסיפין ועל הכלכלה, מפני שאין חותמין בשתים. דמחיה וכלכלה שני דברים נפרדים הם. וכן היא גירסת הרי”ף הרמב”ם והרא”ש, ומרן הש”ע. ואף שמצינו לראשונים אחרים שגרסו אחרת בגמרא, מכל מקום יש בידינו כללי הפסיקה, והעיקר כדעת עמודי ההוראה ומרן שפשטו הוראותיהם. ולכן אף שבספר ברכת ה’ כתב כדרכו לחלוק על מרן אאמו”ר שלי’, וכתב שהנוהגים לומר ועל הכלכלה ימשיכו במנהגם לכתחלה, הנה דבריו נגד דעת עמודי ההוראה והש”ע. וע”ע בירחון קול תורה סיון תשס”ג עמ’ צז, ותשרי תשס”ד עמ’ ע’, ובילקו”י תפלה ב’ נוסחאות התפלה עמוד תקפח]. ובסמוך לחתימה נכון לומר: ונודה לך על הארץ ועל המחיה ברוך אתה ה’ וכו’. ומכל מקום בזה הרוצה לומר ונודה לך ה’ אלוקינו על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה, רשאי לומר כן. [ילקו”י ח”ג שם. ירחון קול תורה תשרי תשס”ד עמו’ סט].
כט. אם אכל מפירות שבעת המינים, וגם אכל תפוחים, או שאר פירות העץ, אינו מברך על התפוחים בורא נפשות, שגם הם בכלל על העץ, שגם הם פרי העץ הם. וכן הוא הדין אם אכל כזית ענבים, וחצי כזית מלפפון, וחצי כזית תפוז, שבזה מברך מעין שלש, ופוטר את המלפפון והתפוז מברכה אחרונה. אבל אם אכל תפוחים ושתה יין, או אכל פת הבאה בכיסנין, מברך נפשות ואחר כך על הגפן או על המחיה. וכל שכן אם אכל בשר או פרי האדמה ושתה יין או אכל משבעת המינים, שצריך לברך על כל אחת ואחת. והוא הדין אם אכל בשר ודגים ואכל מחמשת המינים שאין ברכת על המחיה פוטרת את הבשר ואת הדגים. [ילקוט יוסף על הלכות ברכת המזון וברכות עמוד תקב].
ל. מי שאכל עוגה שיעור כזית, ואכל פרי משבעת המינים יותר מ-18 גרם, רשאי להוסיף בברכת על המחיה “ועל פרי העץ” ובחתימה יאמר: ברוך אתה ה’ על הארץ ועל המחיה ועל פירותיה. אבל בפחות מ-18 גרם, אין לו לכלול על העץ ועל פרי העץ בברכת על המחיה. [ילקוט יוסף, ח”ג דיני ברהמ”ז וברכות עמוד תקג].
לא. והוא הדין אם מלבד העוגה שתה יין יותר משיעור כזית ופחות משיעור רביעית, יכול לכלול “על הגפן ועל פרי הגפן” בברכת על המחיה. ויחתום: “ברוך אתה ה’ על הארץ ועל המחיה ועל פרי גפנה”. [ילקוט יוסף, ח”ג דיני ברהמ”ז וברכות עמוד תקד].
לב. האוכל עוגה שיש בה קרם, או אגוזים וכדומה, ואין בשיעור הקמח לבדו שיעור של כזית, אין לו לברך על זה ברכה אחרונה, דספק ברכות להקל. [ילקוט יוסף על הל’ ברכות עמ’ תקג].
לג. האוכל רחת-חלקום העשויה מעמילן של חטה, אף שמברך עליה בתחלה “בורא מיני מזונות”, כמו שביארנו לעיל, לענין ברכה אחרונה אין לברך אלא אם כן אכל תוך כדי אכילת פרס את כל שיעור השלש ביצים של תערובת העמילן. ואם הרחת חלקום עשויה מעמילן של תירס, או עמילן של תפוח אדמה, כפי שזה מצוי היום, אף שמערבים בזה בוטנים, מברכים עליו שהכל, ואם אכל שיעור כזית בכדי אכילת פרס מברך נפשות. [ילקוט יוסף על הלכות ברכות עמוד תקה].
לד. שתה יין וברך בורא פרי הגפן, ורוצה לאכול ענבים, צריך לברך עליהם בורא פרי העץ, ובברכה אחרונה כולל על הגפן ועל העץ ועל פרי העץ. [ילקוט יוסף דיני ברהמ”ז וברכות עמ’ תקה].
לה. טעה ובירך על ענבים בורא פרי הגפן, או שטעה ובירך לאחריהם ברכה אחרונה על הגפן ועל פרי הגפן, יצא. [ילקוט יוסף ח”ג דיני ברהמ”ז וברכות עמוד תקה].
לו. שתה רביעית יין ורביעית מים או שאר משקין, [בזה אחר זה], אין לו לברך על המים בורא נפשות, שברכת היין פוטרתם, כשם שבברכה ראשונה יין פוטר כל משקין. ואף אם קדם ושתה רביעית מים וכבר נתחייב בברכת בורא נפשות רבות, ואחר כך שתה רביעית יין, מברך על הגפן, ופוטר את המים. וכל זה בקבע על היין, שאז פוטר כל המשקין אפילו לא היו לפניו בשעת ברכה, אי נמי שהיו לפניו בשעת הברכה, שאז פטר אפילו לא שתה רק כוס אחד, אבל אם לא קבע על היין, וגם לא היו המשקין לפניו בשעת ברכה, צריך לברך נפשות. [ואף שבספר ברכת ה’ כתב שאם שתה מים בתחלה ונתחייב בברכת בורא נפשות, ואח”כ שתה יין, יברך נפשות ואח”כ על הגפן, הנה אחר שמהר”ח אבולעפייא כתב לא כן, ושכן משמע בארחות חיים, וכ”פ בכה”ח ובשו”ת יביע אומר ח”ה (חאו”ח סי’ יז אות ז’), לכן סב”ל. וראה עוד בילקו”י הלכות ברכות עמודים: תק”ו, ותשנ”ב].
לז. מי שאכל שיעור מועט מפירות וכדומה, וספק אם היה בו שיעור, וכגון שאכל שיעור כ-18 גרם, ואחר כך אכל בריה שיש ספק אם מברך עליה ברכה אחרונה, אף על פי שיש כאן ספק ספיקא להחמיר ולחייבו בברכה אחרונה, אפילו הכי אינו מברך ברכה אחרונה. [ילקוט יוסף על הלכות ברכת המזון וברכות, ח”ג, עמוד תקו. שארית יוסף חלק ג’ עמוד שמט].
לח. צריך לברך ברכה מעין שלש מיושב. [וכבר ביארנו לעיל, שמטעם זה אין לענות קדיש וקדושה באמצע מעין שלש, אף לדידן דנקטינן שברכה מעין שלש מדרבנן]. ואם בירך מעומד או כשהוא מהלך, יצא. ובשאר ברכות מעיקר הדין אין צריך לאומרם מיושב, אף בברכת הנהנין. וגם בברכת בורא נפשות, מעיקר הדין אין צריך לשבת בעת שמברך ברכה זו. [ילקוט יוסף, ח”ג דיני ברהמ”ז וברכות עמוד תקז].
