א. מנהגינו לומר ג’ פסוקים ה’ צבאות עמנו וגו’, ה’ צבאות אשרי אדם וגו’, ה’ הושיעה וגו’, ואומרים חצי קדיש, ואחר כך אומרים “והוא רחום”, ברכו, ומתחילים התפלה. [ובשבת אין אומרים והוא רחום]. ואם היו לומדים ואמרו קדיש על ישראל, ומתפללים מיד תפלת ערבית, אין צריך לחזור ולומר חצי קדיש, אלא יאמרו ה’ צבאות וגו’, והוא רחום וגו’, ברכו, וכו’. ויש נוהגים לומר מזמור לדוד ה’ אורי וגו’ קודם תפלת ערבית, ובפרט כשעדיין לא הגיע זמן קריאת שמע. [ילקוט יוסף, ח”ג דיני ברהמ”ז וברכות עמוד תרנה. הליכות עולם ח”א עמוד רנז].
ב. אחר עניית “ברוך ה’ המבורך לעולם ועד” שלפני מעריב ערבים, אין להפסיק בדיבור, אפילו לצורך מצוה או לצרכי רבים. וכן אין לענות ברוך הוא וברוך שמו. וכן אם שמע מהצבור שאומרים פסוק שמע ישראל, לא יפסיק לומר עמהם הפסוק. אלא יתחיל מיד ברכת אשר בדברו. אולם מותר לענות אמנים דברכות. וכן מותר לעיין בספר בהרהור בלבד. ומי שלא הספיק לומר והוא רחום שלפני תפלת ערבית וענה ברוך ה’ המבורך לעולם ועד, לא יאמר הפסוק אלא לאחר התפלה. [ילקוט יוסף, ח”ג דיני ברהמ”ז וברכות עמוד תרנז].
ג. בברכות קריאת שמע של ערבית, אין עונים אמן של ברכות, ואמן שאחר על ישראל ושל תתקבל, אלא ה’ אמנים הראשונים של הקדיש, כדין ברכות קריאת שמע של שחרית. והמתפלל ערבית מבעוד יום, ובאמצע קריאת שמע וברכותיה שמע קדושה של מנחה מהמנין הסמוך, פוסק ועונה עמהם. [ואם שמע הקדושה והוא בברכת מחיה המתים של תפלה ערבית, לא יאמר עמהם הקדושה, כמבואר לעיל]. [ילקוט יוסף, ח”ג דיני ברהמ”ז וברכות עמוד תרנח].
ד. צריך לסיים בקריאת שמע ולומר “ה’ אלוקיכם אמת”. ומי שמתפלל בצבור, מוטב שישמע תיבות אלו מהשליח צבור. ויכוין ויצא ידי חובה. ואם השליח צבור אינו בקי בעניני תפלה להוציא ידי חובה את הצבור בג’ תיבות אלו, כגון שאינו שליח צבור קבוע, טוב שהיחיד יאמר עמו “ה’ אלהיכם אמת”. ואחר כך ימשיך “ואמונה כל זאת”. אבל אם השליח צבור הוא שליח צבור קבוע, וכפי הנראה הוא בקי בעניני תפלה ויודע שצריך לכוין להוציא ידי חובה את השומעים באמירת תיבות אלו, עדיף יותר שישמע ג’ תיבות אלה מהשליח צבור, ולא יאמרם בעצמו. [ילקוט יוסף, ח”ג דיני ברהמ”ז וברכות עמוד תרנח].
ה. יחידים שהתחילו להתפלל ערבית ביחידות, ולפני שהגיעו לתפלת שמונה עשרה הגיעו עוד אנשים עד שיש שם מנין, ואין שם מי שיכול להיות שליח צבור אלא אחד מאותם שכבר התחילו להתפלל ערבית ביחידות, רשאי לעמוד אחד מהם ולומר קדיש אחר שומר את עמו ישראל לעד. [ילקוט יוסף, ח”ג דיני ברהמ”ז וברכות עמוד תרנט].
ו. מנהגינו לסיים ברכת השומר את עמו ישראל לעד “אמן”. ויחיד שקדם וסיים ברכת השכיבנו קודם השליח צבור, חייב לענות אמן אחר ברכת השליח צבור כשיסיים אחר כך ברוך אתה ה’ השומר את עמו ישראל לעד. וכן אחר ברכת הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים. [לפי מנהג הספרדים העונים אמן אחר ברכת עצמם כשיש מספר ברכות]. וכן רשאי לענות כל אמן דברכות בין גאולה לתפלה של ערבית, ולכן אם קדם וסיים קודם השליח צבור, ושומע את השליח צבור או את חבירו שחותם גאל ישראל, או שומר את עמו ישראל לעד, יענה אחריהם אמן. וכן אם שומע את חבירו שמברך ברכת הנהנין, או ברכת המצוות, יענה אחריו אמן. אבל אם השיג את השליח צבור בחתימת “מעריב ערבים”, וכדומה, לדידן אין עונים אמן אחר ברכת אחר. [ילקוט יוסף, ח”ג דיני ברהמ”ז וברכות עמוד תרס. ירחון קול תורה תשרי תשס”ד עמוד נו].
ז. נכון לומר בנוסח ברכת אהבת עולם, “ואהבתך לא תסור ממנו לעולמים” ואין להוסיף “ואהבתך וחמלתך”. ובנוסח אמת ואמונה, נכון לומר: “העושה לנו נסים ונקמה בפרעה וכו'”. וכן: “מתוכם מעבדות לחרות עולם”. ובחתימת ברכת השכבינו נכון לחתום “השומר את עמו ישראל לעד אמן” ואין להוסיף “מכל דבר רע”. ובנוסח השכיבנו של ליל שבת, יש לומר, “ופרוס עלינו סוכת שלום”. [ילקוט יוסף, דיני ברכות עמ’ תרסא. ירחון קול תורה תשרי תשס”ד עמוד נד-נה].
ח. מי שהגיע לבית הכנסת לתפלת ערבית, ומצא צבור שכבר התחילו בברכות קריאת שמע, וחושש שלא יוכל להספיק להגיע לתפלת שמונה עשרה עם הצבור, ואין לו מנין אחר לתפלת ערבית, יכול לכתחלה להתחיל עמהם תפלת העמידה, ואחר העמידה יאמר ברכת אשר בדברו ואהבת עולם, קריאת שמע, וכן אמת ואמונה והשכיבנו, בשם ומלכות. [ילקו”י, ברכות עמ’ תרסא].
ט. מי שהיה מתפלל ערבית עם הצבור, וכשסיים “אמת ואמונה” עד ברוך אתה ה’ גאל ישראל, הפסיק לענות קדיש שבין השכיבנו לתפלת שמונה עשרה, וטעה והתחיל תפלת שמונה עשרה עם הקהל, יש לו לומר ברכת השכיבנו אחר התפלה. ועל הצד היותר טוב יחזור ויקרא גם כן קריאת שמע לפני השכיבנו. [ילקוט יוסף, ח”ג דיני ברהמ”ז וברכות עמוד תרסב].
י. אין להפסיק בדיבור בין גאולה לתפלה אף של ערבית. ואסור לענות “ברוך הוא וברוך שמו” בין גאולה לתפלה של ערבית, בסיום ברכת השכבינו, אף שעונה אמן אחר הקדיש, ואין צורך לומר בין גאולה לתפלה של שחרית שאסור להפסיק אפילו בדברים שבקדושה. [ילקוט יוסף, ח”ג דיני ברהמ”ז וברכות עמוד תרסב].
יא. מי שהיה עומד בתפלת שמונה עשרה של ערבית, ובאמצע העמידה נזכר שכבר התפלל, יחשוב בדעתו שהוא מתפלל תפלת נדבה, וימשיך בתפלתו, ולא יפסיק באמצע. ויחדש דבר בתפלתו, [לבקש על איזה ענין הצריך לו]. אולם כשאירע כן בשחרית או במנחה, פוסק אפילו באמצע הברכה. [ילקוט יוסף, ח”ג דיני ברהמ”ז וברכות עמוד תרסג].
יב. מי שנסתפק אם התפלל ערבית או לא, חוזר ומתפלל בתנאי נדבה, דאף שערבית רשות, כבר קיבלוה כחובה. [ילקוט יוסף, ח”ג דיני ברהמ”ז וברכות עמוד תרסג].
יג. אין שליח צבור חוזר התפלה בתפלת ערבית, שאין תפלת ערבית חובה כשחרית ומנחה, שהרי במקום מצוה עוברת פטור מלהתפלל ערבית. [ילקוט יוסף דיני ברהמ”ז וברכות עמוד תרסג].
יד. אפילו אם מתפללים ערבית מבעוד יום, אין אומרים וידוי ונפילת אפים בערבית. ואפילו בתפלה שהוא מתפלל לשם תשלומין של תפלת מנחה, גם כן אין אומרים וידוי
אחר ערבית. [ילקוט יוסף, ח”ג דיני ברהמ”ז וברכות עמוד תרסג].
טו. נשים פטורות מקריאת שמע של בוקר ושל ערב, ופטורות גם מברכות קריאת שמע שנתקנו לאומרם על קריאת שמע. ולדעת מרן השלחן ערוך כל שהאשה פטורה מהמצוה אין לה לברך עליה. ולכן אין לנשים לברך ברכות קריאת שמע של בוקר ושל ערב, ואם רוצות תאמרנה ברכות אלה בלי חתימת שם ומלכות. [ילקו”י תפלה א’ סי’ קו הערה ב’, עמ’ תצח,
וילקו”י על הלכות פסוקי דזמרה סימן נא הערה לב, וירחון קול תורה סיון תשס”ג עמוד עד].
טז. אשה שלא התפללה שחרית ומנחה, תתפלל ערבית, ואם התפללה שחרית או מנחה, אינה חייבת להתפלל ערבית, אלא אם רוצה רשאית להתפלל גם ערבית. וגם הנשים מבנות אשכנז לא קיבלו עליהן להתפלל ערבית. [ילקו”י שם].
