מז. מותר ליצוק מים חמים אפילו מכלי ראשון שעל האש [כגון דרך הברז שבצד המיחם] לתוך מים צוננים שבכוס אפילו שאינם מבושלים כלל, אף על פי שהמים מתחממים בכדי שהיד סולדת בהם, מפני שהכלל הוא תמיד: שהתחתון גובר על העליון, (כדקי”ל בפסחים עו. וביורה דעה סי’ צא ס”ד, וסי’ קה ס”ג). והואיל וכאן המים הצוננים הם למטה, הרי הם גוברים על המים החמים הבאים עליהם ומצננים אותן ואין בהם כדי לבשל. ובלבד שלא יהיו הצוננים שבכוס מועטים שיש חשש שיתבשלו על ידי המים החמים המרובים. [כן מבואר בתוס’ שבת מב. ד”ה נותן. וכן דעת ה”ה ורבינו ירוחם. עי’ בית יוסף ודרכי משה סי’ שיח]. ויש חולקים ומתירים אפילו הצוננים מועטים. [הרשב”א והר”ן. וע”ע תוס’ פסחים מ: ובאור זרוע סי’ מ]. ונכון להחמיר. [בית מאיר וביאור הלכה סי’ שיח סי”ב. וראה בילקוט יוסף שבת כרך ג’ עמוד קעו, ועמוד תעז].
מח. אסור ליצוק מים צוננים לתוך מים חמים שבכלי ראשון, אפילו העבירוהו מעל האש, כל זמן שהיד סולדת בהם, שהואיל ותתאה גבר הרי המים החמים שבקדרה גוברים על הצוננים ומבשלים. אבל אם המים הצוננים מרובים כל כך עד שאי אפשר שיתבשלו רק שיהיו חמים קצת שאין היד סולדת בהם, מותר לערותם אל תוך המים החמים שבכלי ראשון. [סי’ שיח סי”ב]. ויש אומרים דהיינו דוקא כששופך המים הצוננים בשפיכה אחת, אבל ליצוק מעט מעט אסור, מפני שהקילוח הראשון מתבשל מים, ומה תועלת יש במה שמצטננים אחר כך. [חיי אדם כלל כ’ סי’ ג. משנ”ב סי’ שיח ס”ק פג]. ויש חולקים וסוברים להתיר בכל אופן אפילו שופך הצוננים המרובים קימעא קימעא. [פני יהושע שבת מ. ומשום שהואיל ויש כאן גילוי דעת שאין לו חפץ בבישולם לא הוי מלאכת מחשבת, וחשיב כדבר שאינו מתכוין. וכן דעת המשכנות יעקב מקרלין (חאו”ח סי’ צה), ומטעם שאין הצוננים מספיקים להתבשל בזמן מועט. וכן העיר קצת בשער הציון ס”ק קיא. וע’ בשו”ת לחם שלמה סי’ נט אות ב והלאה, ובשו”ת ערוגת הבושם סי’ פ. מלאכת האופה אות ד. ובשו”ת חינוך בית יצחק חאו”ח סי’ ל. ועוד]. וטוב להחמיר היכא דאפשר לשפוך את המים הצוננים אל תוך הרותחים בבת אחת. [ילקו”י שבת ג’ עמ’ קעט, ותעט].
