כו. אין מברכין על הלבנה עד שיעברו עליה ז’ ימים שלמים מהמולד. וכן מנהגינו להקפיד בזה בדרך כלל. ומכל מקום אם חסרות כמה שעות במוצאי שבת להשלמת שבעה ימים שלמים מעת לעת, אין צריך להחמיר בזה, וכן ראוי להורות בפרט בימי החורף ובעונת הגשמים. ובמדינות שעננים מצויים שם ברוב ימי החדש, ויש חשש שאם ימתינו להשלמת שבעה ימים מהמולד יפסידו ברכת הלבנה מכל וכל, יש להורות להם שיברכו ברכת הלבנה מיד לאחר שלשה ימים, כדברי התלמוד והפוסקים. [שו”ת יביע אומר חלק ו’ סימן לח אות א’. ושו”ת יחוה דעת חלק ב סימן כד].
כז. לכתחלה אין לברך ברכת הלבנה אלא עד שיגיע זמן צאת הכוכבים ויחשיך באופן שתהיה הלבנה ראויה להנות מאורה. אולם בחדש שזמן הברכה הוא מצומצם ויש חשש שיפסיד הברכה לאותו חדש, אין צריך להמתין שיהיה לילה ודאי, אלא כל שהוא לאחר שקיעת החמה, וראויה הלבנה שיאותו לאורה יכול לברך. ואמנם קודם השקיעה אין לברך ברכת הלבנה. [יביע
אומר חלק ה’ סימן לו אות ג’. וע”ע בילקו”י שבת ה’ עמ’ שלה. ושם אם אפשר לברך בבין השמשות].
כח. חודש חורפי שהלבנה מתכסית ברוב החודש בעננים, ובסוף ליל ט”ו לחודש זרחה הלבנה לאחר שכבר עלה השחר, קודם הנץ החמה, עד שאפשר ליהנות מאורה, רשאי לברך ברכת הלבנה בשעה זו, שאף על פי שאחר עלות השחר יום הוא, לענין זה יכול לברך כל שנהנה מזריחתה, ועדיין לא האיר המזרח. [שו”ת יביע אומר חלק ה סימן לו].
כט. לכתחלה אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים. ומכל מקום אם חושש שעל ידי שימתין למוצאי שבת יש חשש שיפסיד את המצוה, ובפרט בחודשי החורף שאין רואים את הלבנה מדי לילה, אין צריך להמתין למוצאי שבת, ויכול לברך ברכת הלבנה גם בימי החול. [ילקוט יוסף שבת כרך ה’ עמוד שלח].
ל. לכתחלה ראוי לחזר לאמרה לכל הפחות במנין, משום ברוב עם הדרת מלך, וגם כדי שיוכלו לומר אחר סדר הברכה קדיש על ישראל. ומיהו אין זה מעכב, ואם לא מצא עשרה רשאי לברך ביחיד. [יביע אומר ח”ב חיו”ד סימן ח’ אות ג’].
לא. טוב יותר להקדים לברך ברכת הלבנה אפילו ביחיד, מלהשהותה לאומרה בעשרה, שהכלל של “זריזים מקדימים למצות” עדיף יותר מהכלל של “ברוב עם הדרת מלך”. אלא אם כן רוצה להשהותה בכדי לקדש הלבנה במוצאי שבת, שאז רשאי להשהותה למוצאי שבת, כדי שיקדשנה כשהוא מבושם. [שו”ת יביע אומר ח”ב חיו”ד סימן יח אות א-ג]. ויש מי שכתב שמיד שרואה הלבנה צריך לברך, אפילו ביחיד, שאם יתעכב מלברך יעבור על איסור אין מעבירין על המצוות. אולם לדינא, שהויי מצוה משהינן כאשר כוונתו לקיימה באופן מהודר יותר, דבברכת הראייה [השבח] שרינן לעכב המצוה לקיימה במוצאי שבת וברוב עם. [הנה בספר ברכת ה’ פרק ד’ עמ’ רפח כתב, שמיד שרואה הלבנה צריך לברך, דאין מעבירין על המצוות. ע”ש. אולם כאשר כוונתו לקיימה באופן מהודר יותר מותר לעכב הברכה לברכה במצו”ש, כמבואר בפוסקים. ועיין בתרומת הדשן סימן לה, דמותר לדחות ברכת הלבנה כשיש סיבה, “ואשרי המחכה מלברך ברכת הלבנה כדי לברכה במוצאי שבת”, והמצוה נעשית באופן משובח יותר. ע”ש. והן אמת דגם בברכת השבח אמרי’ אין מעבירין וכו’, כדמשמע מהריטב”א שבת כג. גבי הרואה נר חנוכה, “ואין בזה משום אין מעבירין וכו’, כיון דעל ידי ההדלקה עדיף טפי”. ע”כ. והרי ברכת הרואה נר חנוכה היא ברכת השבח, ומשמע דאם לא היה מדליקין עליו בביתו היה שייך דין אין מעבירין וכו’. ועיין בריטב”א תענית ו: דמניחין ברכת אל ההודאות להלל, כדי לאומרה ברוב עם, דכל כיוצא בזה רשאים להשהותה וכו’. ע”ש. והיינו דכשיש סיבה לאומרה באופן מהודר יותר לא שייך האיסור אין מעבירין וכו’. ועיין בפתח עינים סוטה כב. ודו”ק. ולכן אין דברי הספר ברכת ה’ הנז’ נכונים לדינא, אלא יש לנו לילך אחר דברי תרומת הדשן ורבותינו האחרונים שהעתיקוהו לדינא].
לב. יכול לקדש את הלבנה קודם ערבית, כדי לאומרה בצבור. אך לכתחלה צריך לאומרה אחר התפלה, שהרי קריאת שמע היא מן התורה, וגם היא תדירה, וברכת הלבנה אינה תדירה, ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. ובחודשי החורף שאין הלבנה נראית ברוב החדש, מותר לכתחלה לברך ברכת הלבנה קודם התפלה, אם חושש שלא יוכל לברך על הלבנה אחר התפלה. [ילקוט יוסף שבת ה’ עמ’ שלט].
לג. לכתחלה יש לחוש שלא לקדש את הלבנה בליל שבת ובליל יום טוב. אולם אם היו עננים והלבנה לא נראתה אלא בלילה האחרון שבו אפשר לברך ברכת הלבנה, מותר לקדשה בליל שבת ובליל יום טוב. [ילקוט יוסף שבת ה’ עמ’ שמ. וע”ע ביביע אומר ח”ח סימן מ”א].
לד. מנהגינו לברך ברכת הלבנה במוצאי יום הכפורים. ולכתחלה ימתינו עד שיגיע זמן צאת הכוכבים ויחשיך באופן שתהיה הלבנה ראויה ליהנות מאורה. וטוב לטעום איזה דבר קודם שיברך ברכת הלבנה. והנוהג להחמיר שלא לטעום במוצאי יום הכפורים עד שיגיע זמן רבינו תם, ועדיין לא הגיע זמן רבינו תם, יכול לומר הברכה גם בלי הטעימה, [שמתוך ששמח שיצא בדימוס בדין, יכול לברך גם בלי טעימה]. ואם סיימו את תפלת ערבית ועדיין לא הגיע זמן רבינו תם, ראוי להנהיג לברך ברכת הלבנה מיד אחר ערבית, כדי לעכב את הצבור מלאכול עד שיגיע זמן רבינו תם, ולסייע בידם להחמיר בחומרא חשובה זו. ויש נוהגים לברך ברכת הלבנה של חודש תשרי במוצאי יום הכפורים, ולא קודם לכן, מפני שאנו תלויים ועומדים בדין, וברכת הלבנה צריכה להיות בשמחה. ויש אומרים שאדרבה ראוי להקדימה לפני יום הכפורים כדי שתבוא מצוה זו ותכריע את הכף של הזכיות. ומאחר שנחלקו האחרונים מה הוא מנהג ירושלים, לכן דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. [ילקוט יוסף שבת ה’ עמ’ שמא].
לה. מברכים ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב, וטוב שיטעמו איזה דבר קודם הברכה, ולכתחלה ימתינו עד שיגיע זמן צאת הכוכבים ויחשיך באופן שתהיה הלבנה ראויה להנות מאורה. ואם אפשר שהצבור יקבעו זמן לברכת הלבנה אחר הסעודה, טוב שיעשו כן, ויברכו הברכה אחר הסעודה, עם מנעלים. אך אם יש חשש שחלק מהצבור יפסידו הברכה, יברכו מיד אחר ערבית. ולכתחלה אין לקדש את החודש לפני תשעה באב, שבזמן זה אנו שרויים באבילות על חורבן בית המקדש. [ילקוט יוסף שבת כרך ה’ עמ’ שמב].
לו. נכון שהאבל לא יברך ברכת הלבנה תוך שבעת ימי אבלות. וכל זה אם ישאר לו זמן שיוכל לברך ברכת הלבנה לאותו חודש אחר האבל, אבל אם חושש שלא יוכל לברך על הלבנה אחר שבעה, יכול לברך תוך ז’. ורשאי לצאת מחוץ לביתו כדי לברך ברכת הלבנה בעשרה. [ילקוט יוסף על הלכות אבלות, מהדורא ראשונה ח”ז עמוד קעג, ובמהדורת תשס”ד עמוד תקעו].
לז. מי שלא יכול לברך ברכת הלבנה עד ליל ששה עשר בחדש, אין לו לברך ברכת הלבנה בליל ט”ז לחדש, שיש בזה ספק ברכה לבטלה. ואף כשקורא הברכה בשם ומלכות מתוך הגמרא או הרמב”ם דרך לימודו, אסור. אך רשאי לומר ברכת הלבנה בלי הזכרת שם ומלכות. [שו”ת יביע אומר חלק ו סימן לח].
לח. מי שבירך ברכת הלבנה בארץ ישראל לאחר שהגיע זמנה כאן, ונסע לחוץ לארץ במקום שעדיין לא הגיע זמנה, לא יברך שוב כשיגיע זמנה שם, שכבר יצא ידי חובת ברכת הלבנה לאותו חודש. [ילקוט יוסף סוף שבת ה’].
לט. אם אירע בליל מוצאי שבת אחד בימות הגשמים, שנשארו שנים שלשה לילות לברכת הלבנה, וענן דק היה מכסה אותה, אבל היה אפשר ליהנות מאורה, והתכונן השליח צבור לברך ולהוציא את הקהל ידי חובת ברכת הלבנה, [שהרי מעיקר הדין יכולים לברך כשענן דק מכסה את הלבנה, ורק על פי הקבלה ראוי להמתין לברך שלא יהיה אפילו ענן דק על הלבנה]. הצבור רשאים לכוין לצאת ידי חובת ברכת הלבנה בשמיעה מהשליח צבור, [באופן שיכוין עליהם] על ידי תנאי, שאם תיראה עוד הלבנה כשהיא זכה ומאירה יפה בלי עננים כלל, למחרת או לאחר מכן, באופן שיוכלו עדיין לקדשה באותו חודש, הם מכוונים שלא לצאת בברכת הלבנה זו ששומעים מהשליח צבור, ואם לאו הם מכוונים לצאת ידי חובתם. דכיון שהם רק שומעים מהשליח צבור, מהני לצאת על ידי תנאי, ואין בזה חשש ברכה שאינה צריכה. [ילקוט יוסף שבת כרך א’ מהדורת תשס”ד עמוד תרכה].
מ. בברכת הלבנה נכון לומר: ברוך יוצרֵ ך, ברוך עושֵך, ברוך קונֵך, ברוך בוראֵך, בניקוד ציר”י. וכן אומרים לנגוע בִיך. ואומרים: “אלמלא זכו בני ישראל”. ולא אלמלא לא זכו וכו’. [ילקוט יוסף שבת כרך ה’ עמוד תיט].
מא. בברכת הלבנה אומרים: ששים ושמחים לעשות רצון קוניהם וכו’. [ולא לעשות רצון קונם]. [ילקוט יוסף שבת כרך ה’ מהדורת תשס”ד עמוד תכ].
מב. מי שבירך ברכת הלבנה, ולאחר מכן חבירו ביקש ממנו שיחזור לברך ברכה זו בשבילו, אחר שאינו בקי לברכה בעצמו, אין לו לחזור ולברך ברכה זו, דבברכות השבח אין אומרים “אף על פי שיצא מוציא”. [על פי דברי המאירי ר”ה כט. ויש מי שהעמיד אוקימתא דאיירי בברכות תפלה וכדו’, אולם לשון המאירי “ברכות תפלה וברכות שבח והודאה וכו'”. ולכן בכל ברכות השבח לא אמרינן אע”פ שיצא מוציא. וראה בילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס”ד סימן ו’. ובילקוט יוסף על הלכות ציצית סימן ח’ הערה כה, ובירחון קול תורה סיון תשס”ד עמוד מד].
מג. מי שאינו יודע לברך ברכת הלבנה בעל פה, אין לו לברך בנוסח הקצר “ברוך אתה ה’ אלהינו מלך העולם מחדש חדשים”. אחר שמרן החיד”א נסתפק בד”ז, ויש לנו לחוש לספק ברכות. [ילקו”י שבת ה’ (מהדורת תשס”ד עמ’ תכא). ירחון קול תורה (תמוז תשס”ג עמוד מד). ושם דחה דברי מי שכתב שיכול לברך בנוסח הקצר, אחר שראה דברי המאירי וכו’. אולם גם החיד”א במחז”ב (סימן תכו סק”ד) ראה את דברי המאירי ועכ”ז נסתפק בדבר, ואיך לא נחוש לדבריו בעניני ברכה לבטלה].
