יא. צריך לברך ברכה זו מעומד. ואם בירכה מיושב, יצא. וכן זקן או חולה שאי אפשר להם לעמוד, יכולים לברך ברכה זו בישיבה. ובעת שמברכים ברכת הלבנה צריך לישר את רגליו. [ילקוט יוסף שבת ה’ עמ’ שכו].
יב. קודם הברכה תולה עיניו לשמים ומסתכל בלבנה. [שם].
יג. נהגו לומר קודם הברכה מזמור השמים מספרים כבוד אל. ואחר כך אומרים מזמור הללויה הללו את ה’ מן השמים, עד חוק נתן ולא יעבור. ואחר כך יסתכל רגע בלבנה ויאמר כי אראה שמיך וגו’. ה’ אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ. [שם].
יד. קודם הברכה יסתכל בלבנה, אך לא יסתכל עליה בעת הברכה. [ילקוט יוסף שבת ה’ עמ’ שכז].
טו. צריך לעמוד במקום שהלבנה נראית ממנו, ולא אחר כותל וכדומה. [שם].
טז. אחר הברכה אומרים ג’ פעמים בסימן טוב תהי לנו ולכל ישראל, ברוך יוצריך וכו’. והנוסח הנכון לומר סימן טוב תהי לנו וכו’. [ילקוט יוסף שבת ה’ עמ’ שכח].
יז. בכל פעם שאומרים כשם שאנחנו מרקדין, ירים גופו מעט על ראשי האצבעות ג’ פעמים דוקא. וגם אם אומר ברכת הלבנה ביחיד צריך לומר שאנו מרקדין, ולא כשם שאני מרקד.
יח. אומרים תפול עליהם אימתה ופחד, וחוזרים ואומרים למפרע, כאבן ידמו וכו’, שלש פעמים. [שם עמ’ שכט].
יט. יש המוסיפים: “לא יוכלו ליגע בנו, לא בגופינו, לא בממונינו, ולא בכל אשר לנו, ולא יהיה לנו כאב שיניים”. [ילקוט יוסף שבת ה’ עמ’ שכט].
כ. נהגו לומר פסוק דוד מלך ישראל חי וקיים ג’ פעמים, שמלכותו נמשלה ללבנה ועתידה מלכותו להתחדש כמו התחדשות הלבנה, וכנסת ישראל תחזור להתדבק בבעלה שהוא הקדוש ברוך הוא, דוגמת הלבנה המתחדשת עם החמה, שנאמר, שמש ומגן ה’ צבאות. ולכן שמחים בעת אמירת ברכת הלבנה, דוגמת שמחת נישואין. ואומרים לבסוף, תנא דבי רבי ישמעאל “אלמלא זכו” וכו’. [ילקוט יוסף שבת ה’ עמ’ של].
כא. יש נוהגים לנער את שולי הבגדים אחר כל סדר הלבנה, [כדי להבריח החיצונים והקליפות שנבראו מקטרוג הלבנה]. [ילקוט יוסף שבת ה’ עמ’ שלא].
כב. ואחר הדילוגים אומר שבע פעמים פסוק לב טהור ברא לי וכו’, ואחר כך שיר למעלות אשא עיני וכו’, ומזמור הללויה הללו אל בקדשו. [שם].
